the imminence of the Geula

בשורת הגאולה אות יז

קטעים מ”מכתב כללי” – מוצש”ק, כ”ה אדר, אור ליום ג’ פרשת ויקרא ה’תנש”א (א)

25 Adar 5751 — March 11 1991 (1)

The Persian Gulf War ended almost as soon as it began — in under four weeks. In a series of three Michtovim Kloliyim — public letters — that were written by the Rebbe in honor of Pesach that year, the Rebbe wrote on the topic of miracles. In the first of the series, issued on the 25^th of Adar, the Rebbe wrote of the recent miracles of the Persian Gulf War:

Coming from the days of Purim — days of miracles that G-d wrought “in those days at this season,”	קוּמֶענְדִיק פוּן דִי יְמֵי הַפּוּרִים — טֶעג פוּן נִסִּים, וָואס דֶער אוֹיבֶּערְשׁטֶער הָאט בַּאוִויזְן “בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה”,
— and approaching the festival of Pesach, when we celebrate the “Festival of Our Freedom,” thanking G-d for the miracles and wonders which He wrought in connection with Yetzias Mitzraim (our liberation from Egypt) —	אוּן דֶערְנֶעענְטֶערְנדִיק זִיך צוּ חַג הַפֶּסַח — וֶוען מִיר פְּרַאוֶוען דֶעם יוֹם-טוֹב פוּן “זְמַן חֵרוּתֵנוּ” אוּן מִיר דַאנְקֶען דֶעם אוֹיבֶּערְשׁטְן פַאר דִי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וֶועלְכֶע עֶר הָאט בַּאֲוִויזְן בַּיי יְצִיאַת מִצְרַיִם —
It is now highly opportune to give full attention to the miracles and wonders which came to pass just recently around Purim time.	אִיז אִיצְט דִי פַּאסִיקֶע צַיְיט צוּ צִיעֶן דִי פוּלֶע אוֹיפְמֶערקְזַאמְקַייט אוֹיף דִי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וֶועלְכֶע הָאבְּן פַּאסִירְט נָאעֶנְט צוּ דֶעם הַיְינטִיקְן פּוּרִים.
These were revealed miracles, obvious miracles, not only for Jews but also for all nations, “seen in all the corners of the earth”; everyone saw the great miracles that unfolded at this time.	דָאס זַיְינֶען גֶעוֶוען נִסִּים גְּלוּיִים, אָפֶענֶע נִסִּים, נִיט נָאר פַאר אִידְן, נָאר אוֹיךְ פַאר אַלֶע פֶעלְקֶער, בִּיז אַז “רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָרֶץ”, אַלֶע הָאבְּן גֶעזֶען דִי גְּרוֹיְסֶע נִסִּים וָואס זַיְינֶען פָארְגֶעקוּמֶען אִין דֶעם זְמַן.
These miracles were even greater than those of Purim, for:
The miracles of “those days” — in the days of Mordechai and Esther — were, as is well known, concealed in the natural order of events …	[דִי נִסִּים “בַּיָּמִים הָהֵם”, בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, זַיְינֶען גֶעוֶוען, וִוי בַּאוואוּסְט, בַּאהַאלטֶען אִין דַּרְכֵי הַטֶּבַע,
By contrast, the events during the months leading to (and up to the middle of) the month of Adar unfolded a clearly extraordinary miracle for the benefit of Jews as well as for the benefit of the entire world; a conspicuous miracle before the eyes of all the nations.	…דַאקֶעגְן אִיז אִין דִי גֶעשֶׁעעְנִישְׁן פוּן דִי חֳדָשִׁים בִּיז אִין (מִיטְן פוּן) חוֹדֶשׁ אַדָּר פָארְגֶעקוּמֶען אַ גָאר גְרוֹיסֶער נֵס לְטוֹבַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְטוֹבַת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אַ נֵס גָּלוּי לְעֵינֵי כָּל הָעַמִּים.]
***
The Rebbe goes into detail:
In view of the existing international conditions it seemed inevitable that not only would there be a declaration of war, etc.,	לוֹיט דִי נַאטִירְלֶעכֶע אוּמְשְׁטֶענדְן אִין דֶער וֶועלְט, הָאט עֶס גֶעהַאלְטְן דֶעַרְבַּיי, אַז עֶס זָאל זַיין נִיט נָאר אַ מִלְחָמָה עֶרקְלֶערוּנְג א.ז.וו [אוּן אַזוֹי ווַייטֶער].
but that the war would engulf many nations and set off a new world-war, G-d forbid,	נָאר אַז דִי מִלְחָמָה זָאל אַרַיינְצִיעֶן מֶערֶערֶע פֶעלְקֶער אוּן זִיך צֶעפְלַאקֶערְן אִין אַ ווֶעלְט-קְרִיג, רַחֲמָנָא-לִצְּלַן —
— yet, in a most extraordinary turn of events, not only was a world-war prevented, but the war that had begun was quickly over!	אוּן לְמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע הָרָגִיל, אִיז נִיט בְּלוֹיז אוֹיסְגֶעמִיטְן גֶעוָוארְן אַ ווֶעלְט-מִלְחָמָה, נָאר אוֹיךְ דִי שׁוֹיְן אָנְגֶעהוֹיבֶּענֶע מִלְחָמָה אִיז אַיְינגֶעשְׁטִילט גֶעוָוארְן.
While all signs pointed to the outbreak of a massive war, requiring a huge army with massive weaponry of the most advanced technology,	בְּעֵת אַלֶע סִימָנִים הָאבְּן גֶעוִויזְן, אַז מְ’דַארְף דֶערְוַוארְטְן אַ שְׁווֶערֶע מִלְחָמָה, אוּן צוּגְרֵייטְן אַ גָאר גְּרוֹיְסֶע אַרְמֵיי מִיט אַ סַךְ כְּלֵי-זַיִין אוּן דַּוְקָא פוּן דִי נַיְיעֶסְטֶע,
and after everything was duly assembled and in place for a long war expected to last weeks and months —  victory came in a matter of days!	אוּן נָאךְ דִי אַלֶע צוּגְרֵייטוּנְגֶען ווִי סְ’אִיז דֶער סֵדֶר וֶוען מִ’גְּרֵיְיט זִיך צוּ אַ לַאנְגֶער מִלְחָמָה, וָואס דַארְף דוֹיעֶרְן וָואכְן, חֳדָשִׁים — אִיז דֶער נִצָּחוֹן גֶעקוּמֶען אִין גָאר אַ קוּרְצֶער צַיְיט.
The victory was so wondrous that not only was much bloodshed among the nations of the world avoided (as had been feared),	דֶער נִצָּחוֹן אִיז גֶעוֶוען אַזוֹי וואוּנְדֶערְלֶעךְ, אַז עֶר הָאט נִיט נָאר פַארְמִיטְן אַ סַךְ שְׁפִיכוּת דָּמִים צְוִוישְׁן אוּמוֹת הָעוֹלָם (ווִי מְ’הָאט מוֹרָא גֶעהַאט),
but it caused the enemy to be forced to relinquish without further ado its booty and to free captives and hostages including some that had been held from before.	נָאר הָאט גֶעבְּרַאכְט דֶערְצוּ, אַז דֶער שׂוֹנֵא זָאל בַּאפְרַיְיעֶן, אִין אַ גוּטְן אוֹפֶן, אַ טֵיְיל פוּן דִי מִלְחָמָה-גֶעפַאנְגֶענֶע אוּן אֲפִלּוּ אַ טֵיְיל פוּן דִי גֶעפַאנְגֶענֶע פוּן פְרִיעֶר.
… Indeed, those who are “insiders” — who know many details that do not reach the media — appreciate more deeply the marvels of the miracles and wonders in this our time and in these our days.	…אוּן נָאךְ מֶער: דִי וֶועלְכֶע “וֵויְיסְן ווָאס סְ’טוּט זִיך אִינֶעוֵויינִיק” — זַיְינֶען בַּאקַאנְט מִיט גָאר אַ סַךְ אַיְינְצְלהַיְיטְן וֶועלְכֶע דֶערְגְרֵייכְן נִיט צוּ דֶער עֶפְנְטְלֶעכְקַייט — בַּאגְרַיְיפְן אַ סַךְ מֶער דֶעם וואוּנְדֶער פוּן דִי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בִּזְמַן הַזֶּה בְּיָמִים אֵלֶּה.