כללות ענין הגלות והגאולה נרמז באות מ”ם - כידוע שמ”ם פתוחה מורה על הגלות, כמרומז בפסוק “חומות ירושלים אשר המ פרוצים”, מ”ם פתוחה בסוף התיבה, ומ”ם סתומה מורה על הגאולה, כמרומז בפסוק “לםרבה המשרה ולשלום אין קץ”, מ”ם סתומה באמצע התיבה • קטע משיחת ש”פ ויקרא ה’תשמ”ט. מוגה
עלינו לקרוא את המגילה ולזכור שזו אינה קריאה למפרע, אנו קוראים על מרדכי שבדורו ומרדכי שבדורנו, על נבואת הגאולה של אז, ובשורת הגאולה של היום, וזוכרים כי רק זו האמת, עליה אנו מכריזים, גם אם נראה שהמציאות דורשת אחרת.
כ”ק אדמו”ר הזקן: לכאורה צריך להיות כתוב “מיום המשח אותו” שהרי הכהן הגדול מקריב מנחת חביתי כהן גדול בכל יום ויום, ומדוע כתוב שקרבן זה הוא “ביום המשח אותו”? אלא שסוד הדבר הוא: שעל ידי הקרבת הקרבן שאז נמשכת הארה גבוהה ונעלית מאוד, תומשך היא “ביום” - שכן יום הוא מלשון הארה וגילוי כיום המאיר. דהיינו שבתוככי כל יום תמיד תהיה הארת “יום המשח אותו” מאירה ומתגלית בו, מכח ההקרבה הראשונה. (לקוטי תורה. פרשת צו ח, ב)
[מענה מכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א לרב בקהילה רבות בשנים שכמה מחברי הקהילה התחילו להתערב בהנהגת הקהילה, הקימו מנין נפרד והלהיבו מחלוקת נגד הרב, ועד שאמרו לרב שאינו יכול לעשות מאומה מבלי לקבל רשות מהבע”ב חברי הקהילה]
איך באמת מתירה התורה להשתכר ולהתבשם יום אחד בשנה, כאשר גם ביום הזה יהודי נדרש להיות מכוון מטרה בעבודתו את השם יתברך? האם ביום הזה הכללים הם שונים? ואיך באמת יהודי, ועל אחת כמה חסיד, יכול להתבלבל בין ארור המן לברוך מרדכי? >> לחיים, א פריילעכן פורים!
יובל שנים חלפו מאז אותה התוועדות שמיימית ומיוחדת של פורים תשכ”ו, ששיאה היה כאשר הכריז הרבי “כלים ריקים על תמעיטי”… “כל הפושט יד נותנים לו”. החסידים כולם הבינו שזו עת רצון שאסור להחמיץ. מאותו רגע התחוללה מהומה רבתי, כאשר הרבי מוזג ‘משקה’ לכל מי שפשט ידו. מה הפלא שהמונים ‘רדפו’ אחרי הרבי גם בהיותו מחוץ ל-770 ועד לכניסה לביתו הפרטי * ראיון מרגש עם הרב שלום דובער הלוי וולפא, שהשתתף באותה התוועדות, ואף היה הגורם המרכזי לכך שהרבי המשיך לחלק ‘משקה’ גם לאחר ההתוועדות.
אלמוני שנוהג מזה זמן להסית רבים מחסידי חב”ד, ביניהם שלוחים בכירים, נחשף השבוע בזכות כתב ‘בית משיח’ שנשלח לערוך כתבה על אחד מבתי חב”ד המצליחים בארץ הקודש, והשאיר במקום מצלמת פועלת. כששב לקחתה, גילה כי המצלמה תיעדה פגישה חשאית באישון ליל בין השליח הוותיק לדמות בכירה מאוד בעולם החרדי והחב”די >> התיעוד הנדיר קורע לראשונה את המסיכה מעל פניו וחושף את שיטותיו הנלוזות של המסית האלמוני, המשתמש בדמויות של רבנים וחסידים ובסיפורי כיסוי שונים כדי לבצע את זממו >> זלמן צרפתי מביא את הסיפור המלא בחשיפה בלעדית ב’בית משיח’ >> ונהפוך הוא… אשר ישלטו היהודים
הוא ניצח בתחרויות קרטה ארציות, הוא מחנך רציני, הוא שליח כבד ראש, אבל הוא גם איש בידור שיודע לצחוק ולהצחיק אנשים, והרבה * ר’ יפתח לוזיה, האיש שאי אפשר לשבת איתו בלי לצחוק ולחייך, שופע בדיחות ונותן הצצה קטנה לעולם שמאחורי הקלעים * ליצן חסידי? תלוי מאיפה מסתכלים על זה. * (לא רק) פורים שמח.
בפתחו של חג הפורים, בו מנהג ישראל להתחפש, ביקשנו לשוחח עם הרב יוני פיין, מרצה מבוקש בנושאי חינוך ואיש חינוך ותיק, מנחה NLP ופסיכותרפיסט, כדי ללמוד באמצעותו על המסכות אותן חובשים הילדים, ולא רק בפורים; מתי תחפושת היא דבר טוב, ומתי היא צריכה להדליק נורות אדומות? איך פועלים בצורה נאותה ומיטבית מול התחפושות, ומה עושים כאשר ילד כלל לא רוצה להתחפש?
ניגון “שושנת יעקב” ‘התחפש’ בליובאוויטש שעה ששינה את מילותיו. זהו ניגון שמבטא את השמחה של חסיד בהתקשרותו לנשיא הדור ואת שמחת הניצחון המוחלט של הגאולה >> כתבה מיוחדת על ניגוני ה’אופרה’ החסידית
בימים שבין שבת זכור ומחיית עמלק, לבין פורים ומחיית צאצאיו, כדאי לזכור ולהזכיר את הסיפור הידוע אודות ר’ הלל מפאריטש - אשר בימים שטרם הפך לחסיד מובהק, פגש את ר’ זלמן זעזמער בשבת זכור כשפניו מאדימות משנאה עזה לעמלק; וכאשר התעניין היכן ‘רוכשים’ שנאה תהומית כזו לעמלק, שלח אותו ר’ זלמן לליאזנא - אל הרבי…
דבר מלכות