Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ני"א ניסן ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Friday
Aug032018

כל יהודי יש בו ענינים של "לוי" ושל "יצחק"

שכר האמיתי עבור מצוה הוא — המצוה עצמה, שמקשרת אותו עם הקב”ה. ובפרט לפירוש נוסף בזה: שכר מצוה — מצוה, היינו שכר המצוה הוא שהיא מביאה את האדם לקיים עוד מצוה, ועד לריבוי מצוות • משיחת ש”פ עקב, ח”י מנחם־אב ה’תשמ”ט. תרגום מאידית

א. בתחלת פרשת עקב נאמר “והי’ עקב תשמעון גו’ ושמר ה’ אלקיך לך את הברית גו’, ואהבך וברכך וגו’” — השכר על קיום התורה והמצוות, כמפורט בהמשך הפרשה.

ענין זה (שכר המצוות) מרומז גם במילה “עקב” (שם כל הפרשה), שאחד הפירושים הוא — דקאי על שכר מצוות שמקבלים באחרית (“עקב”) הימים דימות המשיח, לאחרי סיום העבודה ב”היום לעשותם”, כדאיתא במדרש “אמר להם הקב”ה כו’ שכרו (שכר המצוות) בעקב (בסוף לעתיד לבוא) אני נותן לכם כו’ שנאמר והי’ עקב תשמעון”.

בתיבת “עקב” ישנו פירוש נוסף, דקאי על מצוות — ה”מצוות קלות שאדם דש בעקביו”. ולפ זה “והי’ עקב תשמעון, היינו “אם המצוות קלות כו’ תשמעון, אזי יבוא השכר — “ושמר ה’ וגו”’ (ישמר לך הבטחתו).

והנה, מכיון ששני הפירושים הם באותו פסוק, ויתירה מזה — באותה תיבה, מובן שיש שייכות ביניהם (כמדובר כמה פעמים). ועל פי זה אינו מובן בנוגע לשני הפירושים ב”עקב”: לא זו בלבד שאין ביניהם שייכות, אלא שהם פירושים הפכיים: לפי הפירוש השני “עקב” משמעו — מצוות [ובהם גופא - הסוג ד”מצוות קלות שאדם דש בעקביו”, היינו שהאדם עומד בדרגא נמוכה וצריך להזהר שלא יהי’ “דש בעקביו”], מה שאין כן לפי הפירוש הראשון הרי זה קאי על שכר מצוות באחרית הימים.

יתר על כן: בפסוק אחד לפני זה (בסוף פרשת ואתחנן) כתיב, “היום לעשותם”, ורש”י מפרש “למחר לעולם הבא ליטול שכרם”. כלומר, שעשיית המצוות (היום) ושכר מצוות (למחר) הם ענינים הקשורים בשני זמנים שונים, ואילו בפסוק הבא מיד לאחרי זה — באים שני הפירושים והענינים — היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם — באותה תיבה “עקב”, שמבטאת הן את ענין המצוות (כפירוש הא’) והן את ענין המצוות (כפירוש הב’)!

ב. ויובן זה בהקדים שאלה בנוגע לכללות הענין דשכר מצוות (אודותו מדובר בארוכה ובפרטיות בפרשת עקב):

שכר אמיתי צריך להיות לו ערך לעבודה שבעבורה משלמים את השכר ועד שהשכר צריך להיות יותר מאשר ערך השתדלות ועבודת הפועל עצמו [כשם שהוא בנוגע לשכר גשמי שבעל הבית משלם לפועל שלו, שצריך להיות לא רק שהבעל הבית דואג לספק את הפועל, ובוודאי לא רק את הצרכים שלו בשעת העבודה, אלא הרבה יותר מזה, שכן אליו הוא נושא את נפשו, כדי שיוכל לפרנס את בני ביתו. ועל אחת כמה וכמה בנוגע לפועל יהודי — כדברי המשנה: “אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב”].

ועל פי זה מתעוררת שאלה: כל ענין של שכר — גשמי או רוחני [כולל היעודים שבפרשתנו ובפרשיות אחרות בתורה] - הוא שלא בערך לקיום התורה ומצוותי’ (חכמתו ורצונו של הקב”ה), וה”נחת רוח לפני” שזה מביא, וכמאמר חז”ל (במשנה שבפרק דשבת זו) “יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא”, היינו שאפילו רק שעה אחת של תשובה ומעשים טובים “יפה” יותר מ”כל חיי העולם הבא”, על אחת כמה וכמה ריבוי שעות וריבוי תשובה ומעשים טובים. ונמצא, לכאורה, שעל ידי השכר שהקב”ה נותן לבני ישראל, אפילו השכר ד”עולם הבא”, “שכרו בעקב אני נותן לכם” (למחר לקבל שכרם) ועל אחת כמה וכמה השכר דיעודים גשמיים בעולם הזה — אינם משלמים את השכר (המלא) בעד קיום המצוות, שהרי השכר אינו מגיע למעלה הנפלאה והעצומה של קיום מצוותיו של הקב”ה — מהו השכר שיכול להוות תשלום בעד מצוה?!

ג. בכמה מקומות מבואר (על פי מאמר המשנה (בפרק דשבת זו) “שכר מצוה מצוה”), שלעתיד לבוא יתגלה ה”נחת רוח לפני”, הרצון והתענוג של השם במצוות שאותו פועלים על ידי קיום המצוות, ולכן, זה שכר אמיתי על קיום המצוות. אבל ביאור זה לגמרי אינו מספיק (בנידון דידן) — כי:

 (א) גילוי הנחת רוח למקיים המצוה אינו תוקף ועצם הנחת רוח שנפעל על ידי קיום המצוה בפועל בעולם הזה (ועד כדי כך ש”יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא”). (ב) (רוב) היעודים בפרשתנו, ועל דרך זה במקומות אחרים בתורה, אינם מדברים (ואפילו לא ברמז) אודות גילוי הנחת רוח של הקב”ה, אלא על ברכות והמשכות לבני ישראל בעניניהם הגשמיים: “ושמר ה’ אלקיך לך את הברית ואת החסד גו’, וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך גו’ ברוך תהי’ מכל העמים, לא יהי’ בך עקר ועקרה גו’, והסיר ה’ ממך כל חולי וגו’” ועל דרך זה בפסוקים הבאים.

ד. ויש לומר הביאור בזה על פי המשנה (הנ”ל) — “שכר מצוה מצוה”:

השכר האמיתי עבור מצוה הוא — המצוה עצמה (כי דברים אחרים הם שלא בערך ובמילא — אינם שלימות השכר על קיום המצוה, כנ”ל), שמקשרת אותו עם הקב”ה (מצוה מלשון צוותא וחיבור). ובפרט לפירוש נוסף בזה: שכר מצוה — מצוה, היינו שכר המצוה הוא שהיא מביאה את האדם (מקיים המצוה) לקיים עוד מצוה, ועד לריבוי מצוות. נוסף על זה שעל ידי זה מקיים את המצוה עצמה באופן נעלה ומושלם יותר (בתוספת הידור, בתוספת שמחה וכו’).

ועל דרך מה ש”מצוה גוררת מצוה” (כמאמר המשנה בסמוך לפני זה), היינו שתכונת המצוה מצד עצמה היא שהיא מביאה את האדם לקיים עוד מצוה, עד לריבוי מצוות “עד סוף כל המצוות”,

על אחת כמה וכמה “שכר מצוה” — שהקב”ה נותן בעד מצוה — שמביא עוד מצוה, עוד ריבוי מצוות — כולל גם עילוי בענין המצוה עצמה (קיום רצון ה’) הן בכמות (יותר מצוות) והן באיכות — אופן נעלה יותר בהמצוה, כולל גם שהמצוה הראשונה (שבעבורה מקבלים את השכר) תהי’ נעשית בתוספת שלימות כנ”ל).

ויש לומר שזהו גם התוכן של שכר המצוה כפי שהוא ביעודים גשמיים שבתורה (כולל — בפרשתנו) — “שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה (קיום התורה ומצוותי’) כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שלום ושובע ורבוי כסף וזהב כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כו’” (כמו שכתב הרמב”ם בהלכות תשובה), זאת אומרת, ששכר המצוות של היעודים הגשמיים הוא (לא בשביל הטובה הגשמית שבזה, שהרי אין לזה ערך ביחס למצוה, אלא) — האפשרות שהמנוחה, מנוחת הגוף ומנוחת הנפש (שבאה כתוצאה מהיעודים הגשמיים) נותנת ללמוד תורה ולקיים מצוות, “ללמוד בחכמה ולעשות המצוה”, ובהוספה ביתר שאת וביתר עוז — בכמות ובאיכות.

על אחת כמה וכמה בנוגע לשכר דימות המשיח ועולם הבא — שזה “סוף מתן שכרן של מצוות”, השכר שהקב”ה נותן “בעקב” (באחרית הימים) - כאשר תהי’ שלימות המנוחה בישראל (“לא יהי’ שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהי’ מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר”), ואשר “מפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן כו’”, “לא כדי לאכול לשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה כו’”,

בימות המשיח תהי’ השלימות דשכר מצוה מצוה — לא שכר צדדי, אלא שכר ושלימות ב”מצוה” עצמה (הקיום דתורה ומצוות בזמן הזה) — אזי תיתוסף שלימות (בכמות ובאיכות) בקיום המצוות, ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, “עיקר היום לעשותם ותכלית השלימות של המעשה יהי’ בימות המשיח”.

ה. על פי זה יש לומר בביאור השייכות שבין שני הפירושים ב”עקב”, שכר מצוות “בעקב” (אחרית הימים) והמצוות עצמן: שלימות שכר המצוות הוא — המצוות עצמן. וזהו הפירוש ב”והי’ עקב תשמעון”, היינו (דנוסף על זה שעל ידי קיום המצוות מקבלים שכר, הרי) השכר “בעקב” עצמו (“ושמר ה’ אלקיך לך את הברית וגו’” וכל היעודים שבפרשה) מתבטא בהוספה בקיום המצוות — ”עקב” בפירושו מצוות — יותר המשפטים האלה — ושמרתם ועשיתם אותם.

אמנם, על פי זה צריך להבין מהי השייכות של השכר והשלימות במצוות (“בעקב”) עם ענין זה ד”עקב” קאי על “מצוות קלות שאדם דש בעקביו”, שמורה, לכאורה, על דרגה קלה במצוות ועל אחת כמה וכמה — לא על שלימות המצוות כפי שתהי’ באחרית הימים (“בעקב”)?

ו. ויובן בהקדים ביאור הדמיון שבין המשנה הנ”ל “שכר מצוה מצוה” והפסוק “והי’ עקב תשמעון: לשון המשנה שם הוא “הוי רץ למצוה קלה כו’ שמצוה גוררת מצוה כו’ ששכר מצוה מצוה”. וגם כאן רואים כיצד “רץ למצוה קלה” דוקא קשור בענין “שכר מצוה מצוה” — בדוגמת פירוש הנ”ל ב”והי’ עקב תשמעון”, ש”שכר מצוה מצוה” מתבטא בענין “מצוות קלות כו’”. ויש לומר הטעם, כי השלימות ד”שכר מצוה” מתבטאת בקיום דמצוות קלות, וכדלקמן.

והביאור בזה:

בענין “המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון” ישנה סתירה לכאורה: מצד אחד אומרים שאלו הן “מצוות קלות”, ולאידך — צריך להיות בזה “תשמעון” ובלשון חז”ל (בהמשך לדרשה הנ”ל על “והי’ עקב תשמעון”) — “לא תהא יושב ושוקל במצותי’ של תורה”, “הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה” — היינו שמדובר במי שרואה את החילוק שבין סוגי המצוות, שיש מצוה קלה ויש מצוה חמורה וביחד עם זה “לא תהא יושב ושוקל” ו”הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה”.

ונשאלת השאלה: כיון ש(על פי תורת אמת) ישנו חילוק ונפקא מינה בין מצוה קלה ומצוה חמורה, והתורה אומרת שבני ישראל הם “עם חכם ונבון”, ומובן שעליהם לנצל את חכמתם ובינתם להבנת התורה ועבודת השי”ת — איך אפשר לתבוע “לא תהא יושב ושוקל מצותי’ של תורה”, שלא לנצל את החכמה שהקב”ה נתן כדי לברר ולחלק בין קלה וחמורה?!

והביאור בזה הוא שגם הענין ד”לא תהא יושב ושוקל כו’”, “הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה” יש לו מקום בשכל תפש האלוקית ואפילו גם בשכל דנפש הבהמית: מכיון שכל המצוות הן רצונו של הקב”ה, האחד ורצונו אחד, הרי מבחינה זו אין הבדל בין מצוה אחת לשני’ “קלה” ו”חמורה”: כיון שהשכל מבין את המעלה דקבלת עול — לכן הוא מבין שמצד קבלת עול, עליו להיות זהיר במצוה קלה כבחמורה. ואדרבה - דוקא על ידי המצוה הקלה מתבטאת הקבלת עול בגלוי.

על פי זה מתעוררת השאלה לאידך גיסא: מכיון שיהודי מבין שבקיום מצוה קלה ישנה המעלה דקבלת עול, נמצא, שגם על פי שכל אין הבדל בין “קלות” ו”חמורות” ואם כן, לשם מה צריך להגיע לציווי “לא תהא יושב ושוקל”?

והביאור בזה: שלימות העבודה דקבלת עול היא שהקבלת עול איננה מצד המעלה דקבלת עול (שזוהי “ראשית העבודה ועיקרה ושרשה” וכיו”ב) — שהרי אם כן אין זה עול, אלא דבר המובן בשכל; קבלת עול אמיתית היא ללא כל חשבונות, עול מלכות שמים. ועל דרך הפתגם “אני מתפלל לדעת זה התינוק”, שבעת התפילה “לדעת זה התינוק” איננו חושב על דבר המעלות של תפילת התינוק (מעלת הפשטות), אלא “לדעת זה התינוק” ממש, בלי חשבונות.

שלימות הקבלת עול היא דוקא כאשר יהודי (“עם חכם ונבון”) מבין בשכלו את ההבדל בין מצוה קלה ומצוה חמורה ומבין שעל פי התורה מצוה זו היא קלה ביחס לחמורה, ונפקא מינה לפועל — שעל פי שכל דקדושה יכול למצוא טעמים לדחות לפי שעה את קיום המצוה הקלה (אם איננה מצוה שהזמן גרמא, מצוה עוברת) ועד שיכולה להיות קא סלקא דעתך ד”אדם דש בעקביו”,

ולמרות כל זה — מקיים את המצוה הקלה מתוך קבלת עול (אל תהא שוקל) באופן ד”הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה”, כולל הזהירות ד”אין מעבירין על המצוות” אפילו מצוה קלה [וכמובן מהלשון “אין מעבירין”, שאין המדובר אדות מצוה עוברת שאם אינו מקיים אותה, הרי הוא מבטל את המצוה ולא רק מעביר עלי’, אלא מדובר במצוה שעל פי דין מותר להניחה לאחר כך ואף על פי כן “אין מעבירין”] לא מפני טעם וחשבון המובן בשכל, אלא משום שזוהי מצוותו של הקב”ה.

וזוהי מסירות נפש אמיתית — מסירת הנפש והרצון שלו (וגם הטעם והשכל שלו) להקב”ה, כך שביחד עם זה (ואדרבא — דוקא על ידי זה) שמנצל את שכלו ומבין את ההבדל שבין סוגי המצוות ומבין שמצוה זו היא רק מצוה קלה (ואינה דומה למצוה החמורה), בכל זאת הוא זהיר בה כבחמורה, לא מפני טעם וחשבון, אלא באופן דקבלת עול.

ועל ידי זה נעשית כל מציאותו קשורה בהקב”ה (מסירת נפש) — כי דוקא על ידי זה שמבין ומכיר בשכלו שמצוה זו היא מצוה קלה — ביכלתו להגיע לאופן הכי נעלה בקיום המצוות — קבלת עול ומסירת נפש!

ז. על פי זה מובנת השייכות שבין “שכר מצוה מצוה” (שלימות קיום המצוות “בעקב”, באחרית הימים) והענין ד”עקב” בפירושו “מצוות קלות שאדם דש בעקביו”:

על ידי קיום מצוות קלות (“המצוות קלות כו’ תשמעון”) - זוכים לשלימות ד”שכר מצוה מצוה” (על דרך מה שיהי’ לעתיד לבוא), היינו שמקיימים את המצוה לא רק מצד החשבון בשכל, אלא מתוך קבלת עול, ויתירה מזה (קיום המצוות באופן נעלה יותר) — וביחד עם זה, ואדרבה — על ידי זה — שמנצל שכלו ומבין מהי מצוה קלה, הרי הוא מקיים אותה מתוך קבלת עול עם כל הזהירות שבמצוה חמורה, ועל ידי זה נהי’ גם שכלו (וכל מציאותו) קשור ומחובר — מצוה מלשון צוותא וחיבור — עם הקב”ה.

באופן אחר קצת: השלימות ד”שכר מצוה מצוה” לעתיד לבוא (“והי’ עקב תשמעון”) תתבטא (יותר) בקיום מצוות קלות שאדם דש בעקביו, מצוות אלו מבטאות את תכלית השלימות דקיום המצוות — בתכלית הביטול להקב”ה, וביחד עם זה — באופן שחודר בכל מציאותו (השכל והרגש שלו).

ועל פי זה יומתק הפירוש במשנה “הוי רץ למצוה קלה” על ידי זה ש”מצוה גוררת מצוה כו’ שכר מצוה מצוה”: דוקא על ידי רץ למצוה קלה (שעל פי שכל דקדושה אינה חמורה כל כך) מגיעים לשלימות בקיום המצוות — “מצוה גוררת מצוה”, ויתירה מזו — ”שכר מצוה מצוה”, עד לשלימות בשכר מצוה — בקיום המצוות דלעתיד לבוא.

ח. מכאן יש לימוד נפלא בעבודתו של יהודי:

כשם שהקב”ה נותן ליהודים עבור קיום המצוות שכר מלא שהוא בערך לעבודתם (שכר מצוה מצוה) ויותר מכך (מזה מתווסף עוד במצוות, בכמות ובאיכות), עד לשלימות במצוות דלעתיד לבוא — כולל שלימות הצוותא וחיבור עם הקב”ה —

והלכת בדרכיו — על דרך זה צריך להיות אצל יהודי, שנקרא בשם אדם על שם אדמה לעליון: כשהוא מקבל טובה מיהודי שני, אפילו טובה גשמית, על אחת כמה וכמה טובה רוחנית (אפילו טובה קלה) — צריך לשלם לו שכר מלא, לא סתם כדי לצאת ידי חובה, אלא שכר שהוא לפי ערך הטובה שקיבל, ויתירה מזו [אם הוא קיבל מנה מחבירו — זה צריך לעורר בקרבו את ההחלטה שאם חבירו יבקש ממנו מאתיים — הוא יתן לו מאתיים, וכיו”ב].

ואם חברו מזכה אותו במצוה — הוא צריך לפרוע לו בשכר זה — שכר מצוה מצוה — בכך שהוא עוזר לו בלימוד התורה וקיום המצוות (ובפרט שהוא מעניק לו את האפשרות של מצות אהבת ישראל) — שיגיע לכך שיקיים עוד מצוות ועוד מצוות, מצוה גוררת מצוה, — וביתר שלימות, הידור ושמחה, ושיעלה ויילך מחיל אל חיל.

ט. ענין הנ”ל יש לו גם שייכות מיוחדת ליום ההילולא של אאמו”ר בעשרים במנחם־אב, המתברך מהשבת (וכידוע שכמה ממנהגי היארצייט מתחילים בשבת שלפניו), והרי ביום ההילולא “כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו” עומדים בגלוי ו”פועל ישועות בקרב הארץ”:

עבודתו של בעל ההילולא התבטאה (בעיקר) בכל השייך לרבנות אמיתית ולמנהיגות אמיתית, כולל — אפילו בהיותו בגלות בתוך גלות, ששם עסק בתורה ויהדות, כולל גם — הפצת פנימיות התורה, מתוך מסירות נפש ממש,

וכידוע מה שכתוב בחינוך ש”צער הגלות שקול כמעט כצער המיתה, שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן כל ימיו עם זרים”, וכשצער הגלות נמשך משך זמן, אזי ישנה מעלה נפלאה בעבודת קיום התורה על דרך מאמר חז”ל אלמלא נגדוה לחנני’ מישאל ועזרי’ כו’”, למרות שהם מסרו נפשם ממש — בכבשן האש.

מזה מובן, שמכיון שעבודתו היתה קשה (בהיותו בגלות בתוך גלות) — במילא גם ה”שכר מצוה מצוה” גדול יותר, עד לשלימות העבודה — העבודה של מסירות־נפש, כפי שהי’ בפועל ובגלוי אצל בעל ההילולא.

ענין זה מרומז גם בשמו של בעל ההילולא — “לוי יצחק”: שני השמות מורים על תכלית הביטול (מסירת נפש). לוי הוא על שם “הפעם ילוה אישי אלי”, התחברות (ילוה) עם “אישי” זה הקב”ה: ו”יצחק” הוא “עולה תמימה”, נוסף על כך שהוא הי’ הראשון שנימול לשמונה, והרי על ידי מילה נעשה “והי’ לאות ברית ביני וביניכם”.

[ובהדגשה מיוחדת בשנה זו — מ”ה שנה מאז ההסתלקות (בשנת תש”ד) — מ”ה מרמז על תכלית הביטול, ונחנו מה].

ולהעיר גם, שלוי ענינו “יורו משפטיך ליעקב גו’” — ענין הרבנות.

וגם הגילוי דלעתיד (השלימות של שכר מצוה מצוה) מרומז בשמו: שני השמות הינם בלשון עתיד — לוי על שם “ילוה אישי אלי” לשון עתיד, יצחק הוא לשון עתיד, על שם “כל השומע יצחק לי”, והוא מרמז על שלימות הצחוק והתענוג דלעתיד לבוא, והרי לעתיד לבוא ליצחק יאמר כי אתה אבינו.

ולהוסיף, שהייחוס של בעל ההילולא הוא מזרע דוד [כידוע שהוא דור השביעי מאדמו”ר הזקן, שהינו דור השביעי מהמהר”ל מפראג, והמהר”ל ייחוסו מזרע דוד].

ויש לומר לומר, שזהו גם הקשר עם הנאמר בגמרא שבעשרים באב (יום ההילולא) הקריבה משפחה מבית דוד את קרבן העצים.

ביאור הענין בעבודת ה’: כדי להביא את הגאולה העתידה צריכה להיות השלימות בעבודה עם עצמו והשלימות בהשפעה על הזולת. כפי שזה הי’ אצל בעל ההילולא: הוא עבד את עבודתו שלו בשלימות, עד למסירות נפש, כולל — על ידי שכתב דברי תורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה. הוא הי’ רב ומנהיג, וניהל את צאן מרעיתו [נוסף להשפעתו על אומות העולם, ובפרט על ידי כך שראו השגחה פרטית וניסים שאירעו עמו, וזה הוסיף אצלהם באמונת ה’, בורא עולם ומנהיגו],

נוסף לכך — שזכינו זכות גדולה וחלק קטן מחידושי התורה ודברי התורה שלו

ולהעיר — רק מחידושי התורה שהיתה לו את האפשרות —

על ידי המסירות נפש של האמא הרבנית הצדקנית אשת חבר כחבר — להביא ספרים, לעשות דיו, לחפש ולמצוא ניירות וכו’

- לכתוב וכו’ וכו’ בגלות בתוך גלות,

ולאחר מכן יצאו החידושי תורה והדברי תורה מהגלות ונדפסו — הרי על ידי כך נתווסף בהפצת התורה נגלה ופנימיות התורה, מה שמוסיף גם לעבודת ה’ של כמה וכמה יהודים וכו’ עד היום הזה.

ושני הענינים — העבודה עם עצמו ועם הסביבה — מרומזים בשני השמות “לוי” ו”יצחק”:

“לוי”, “ילוה אישי אלי” מרמז על העבודה עם עצמו (“אלי”) להתחבר עם הקב”ה (“אישי”). ”יצחק” מרמז על העבודה של השפעה על הסביבה — יצחק הוא על שם “כל השומע יצחק לי”, דהיינו: ההשפעה על השומע ממנו, עד לכזה האוחז רק בדרגת שמיעה (שלמטה מראי’), ו”כל השומע”, אפילו שומע כזה שאינו מתאמץ “לשמוע” מה שמדברים, ורק שהמלים נכנסות לאזניו - הוא פועל עליו סוף סוף את הענין של “יצחק”, הצחוק והשמחה, עד כפי שזה למעלה ממדידה והגבלה.

ולהוסיף ש”(יצחק) לי” קאי בפשטות על שרה, וכפי שהיא שרה (בה”א), שיש לה שייכות עם העולם — על דרך אשת בעל ההילולא, שהיתה יחד עם בעל ההילולא בגלות, ושם סייעה לו בעבודתו הק’ (כנ”ל), כולל — על ידי שאספה עשב ועשתה מזה דיו כדי שבעל ההילולא יוכל לרשום את דברי התורה שלו, שהיא לבסוף הוציאה מהגלות בתוך גלות במוסקבה ולאחר מכן הגיעו על ידי כמה, כמה וכמה ממוצעים וכו’ וכו’ עד… שהגיע לברוקלין והודפס וכו’.

י. הלימוד מכך עבור כל אחד ואחד:

כל יהודי יש בו ענינים של “לוי” ושל “יצחק” — כפסק דין הרמב”ם “לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו כו”’, ובנוגע ליצחק אבינו — יש לכל יהודי בתוכו את הכוחות מהאבות.

עבודתו של יהודי צריכה להיות בשני הקוים — עבודה עם עצמו בקיום התורה והמצוות, “והי’ עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם”, כולל הזהירות במצוות קלות כבחמורות, והעבודה עם הזולת — על ידי הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה. ומתוך מסירות־נפש, ובפרט בהמצאנו בסוף הגלות.

ובמיוחד — בבואנו מחמשה עשר באב, אשר “מכאן ואילך דמוסיף יוסיף”, יוסיף חיים על חייו — הוספה בחיים כפשוטם אשר בפנימיותם יש חיים אמיתיים, תורה ומצוות, הם חיינו ואורך ימינו.

ועל ידי ההוספה במעשינו ועבודתינו - נזכה תיכף ומיד לשלימות השכר — הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בגלוי ממש יקויים ילוה אישי אלי הקב”ה עם היהודים, “עמו אנכי בצרה” בגלות, ויוצא יחד עמם מהגלות בגאולה האמיתית והשלימה, כולל שלימות הצחוק והשמחה (יצחק), והקיצו ורננו שוכני עפר, ובעל ההילולא בתוכם, יחד עם כל ישראל, יחד עם כולנו חיים כולכם היום, באופן (כבמדרש) מאירים כיום,

וכל זה — באופן של “ראה” (כפי שתיכף הולכים לקרוא בתפלת מנחה), מראה באצבעו ואומר זה — הנה הגאולה, הנה הולכים לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש, מקדש אד־ני כוננו ידיך, ועוד והוא העיקר — תיכף ומיד ממש.

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.