Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ני"א ניסן ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Feb012018

101 שנות חיים חסידיים

בתחילת החודש נפטר זקן חסידי חב”ד, הרה”ח ר’ מנחם מענדל מרוזוב, והוא בן 101 שנים >> כבנו של החסיד ר’ אלחנן דוב (חאניע) מרוזוב הי”ד, שהיה מזכירו של אדמו”ר הרש”ב ואדמו”ר הריי”צ, זכה ר’ מענדל להסתובב בתור ילד בבית רבי, ולקבל קירובים שונים >> חייו של ר’ מענדל היו רצף בלתי-פוסק של חסידישקייט, התקשרות, ומסירות נפש, ואת הזכרונות הנדירים הללו חלק בטוב עין עם צעירי הצאן, כדי להדריכם בדרכי החסידים והחסידות >> אחרון החסידים בדורנו שנולד בעיירה ליובאוויטש, וכל חייו היו קודש לליובאוויטש שבליובאוויטש.

צעירים וזקנים השתתפו בהתוועדויותיו בשנים האחרונות | האחים מרוזוב בילדותם. מימין לשמאל: הרב דוד לייב, הרב מענדל והרב משה ע”ה | האחים מרוזוב בילדותם. מימין לשמאל: הרב מענדל, הרב שלום והרב משה ע”הלפני כמה שנים, כאשר נחשפו סרטי הצילום שתיעדו את בואו של אדמו”ר הריי”צ לארצות הברית בשנת ת”ש”, סיפר השבוע ר’ שניאור זלמן שי’ מרוזוב, בנו של ר’ מענדל, “הקרנתי לפני אבי את סרטון הווידאו בו רואים את הרבי הריי”צ יורד מכבש האניה כשהוא יושב על כסא גלגלים, וסביבו מזכיריו וזקני החסידים. אבי הביט בווידאו בהתרגשות רבה, ולפתע החל להתייפח בבכי תמרורים. הוא ממש לא יכול היה להרגע…

“רק לאחר שחלפו דקות ארוכות, נרגע מעט, והסביר לי שהפעם האחרונה שהוא ראה את הרבי הריי”צ, הייתה באיסרו–חג תרפ”ח, לקראת עזיבתו של הרבי הריי”צ את רוסיה. המוני חסידים הגיעו אז להפרד מהרבי הריי”צ, אולם רק בודדים הורשו להכנס ליחידות של ממש.

“כאשר סבתי, מרת חיה ברכה מרוזוב, הגיעה לחצר הרבי עם שלושת בניה, אבי ואחיו ר’ שלום ור’ משה - בתו של הרבי, הרבנית שיינא, הכניסה אותה מהדלת האחורית ליחידות אצל הרבי. כאשר נפרדו לשלום, אמר להם הרבי: אנחנו עוד נתראה. ארבעתם הצליחו בסופו של דבר לצאת מרוסיה, אך רק דודי ר’ שלום מרוזוב זכה להתראות עם הרבי, כאשר הגיע לניו–יורק בתחילת שבט תש”י, פגש אותו חתנו של הרבי, שכּוּנה ‘הרמ”ש’, ואמר לו: ‘שלום, היכנס ליחידות’. דודי ענה שעליו להתכונן לכך, אך ‘הרמ”ש’ לא ויתר ואמר לו: ‘אחר–כך יהיה מאוחר מדיי. היכנס עכשיו, ואת ההכנות תעשה אחר–כך’. ואמנם אחי נכנס, ולמעשה זאת הייתה היחידות האחרונה שלו”.

“סיפרו, שכאשר ר’ שלום נכנס, הרבי הריי”צ הגיב: “אוי, חאניע!…” והתרגש עמוקות. לאחר מכן התבטא הרבי - “זהו חאניע בחיצוניות ובפנימיות”, ואמר שכאשר ראה את ר’ שלום, נזכר בר’ חאניע הי”ד, שנרצח על ידי הקומוניסטים.

“בכל אופן, אבי, שהגיע לניו–יורק רק בשנת תשי”ג, לא זכה לראות שוב את הרבי הריי”צ, ותואר פניו של הרבי היה שמור בזכרונו כפי שראהו בכל שנות ילדותו, עד לאותה פגישה בתשרי תרפ”ח, אז היה מראהו של הרבי צעיר ומלא עוצמה. לכן, כאשר ראה את הרבי כשהוא חלוש ויושב על כסא הגלגלים - זה שבר אותו מאוד. למרות שזה היה עשרות שנים אחרי הסתלקותו של הרבי הריי”צ, הוא עדיין ‘חי’ את שנות הילדות בצלו של הרבי הריי”צ, והתקשה להכיל את מראה הרבי על כסא גלגלים”.

בליובאוויטש, ובבית רבי

הרה”ח ר’ מנחם מענדל מרוזוב, שבשנים האחרונות זכה להחזיק בתואר ‘זקן חסידי חב”ד’, היה מן הסתם גם אחרון חסידי חב”ד ששנות ילדותו הראשונות עברו עליו בעיירה ליובאוויטש ורוסטוב. הוא נולד בליובאוויטש בי”ג אדר ב’ תרע”ו לאביו הרה”ח ר’ אלחנן דוב (חאניע) מרוזוב הי”ד, שכיהן בקודש כגבאי–אישי של הרבי הרש”ב והרבי הריי”צ - מה שמסביר מדוע זכה הילד מענדל לקירובים מיוחדים בעת שהותו במחיצתו של הרבי הריי”צ.

ר’ מענדל היה בכור לאמו מרת חיה ברכה, שהייתה אשתו השניה של ר’ חאניע. אשתו הראשונה, ממנה היו לר’ חאניע חמשה ילדים, נפטרה בלידה השישית יחד עם התינוק.

הוא נולד בעיצומם של ימי סער וסופה, זמן קצר לאחר שהרבי הרש”ב עזב את העיירה ליובאוויטש. כך, למרות שנולד 4 שנים לפני הסתלקות הרבי הרש”ב - ר’ מענדל עצמו לא זכה לראות את הרבי הרש”ב…

כאשר חזית המלחמה התקרבה לליובאוויטש, ברחה משפחת מרוזוב לקרמנצ’וג, ומשם ליקטרינוסלב, שם התגוררו במשך החודשיים הראשונים בבית הורי הרבי, רבי לוי יצחק והרבנית חנה. באותה תקופה למד ר’ לוי יצחק עם ר’ חאניע חסידות בחברותא. ר’ מענדל סיפר, שפעם התלוננה הרבנית חנה באזני אמו על שבנה הבכור, הרבי, לא אוכל מספיק. אמו אמרה אז לרבי, שעליו לאכול, ואם יאכל - יגדל! עשרות שנים אחר–כך, כאשר אמו הגיעה לניו יורק ונכנסה ליחידות, נעמד הרבי מלוא קומתו, ואמר לה: נו, האם גדלתי?!…

בכל אותן שנים נסע אביו לרבי לרוסטוב, למרות שבאותן שנים נמנעו יהודים מנסיעה ברכבות, מפחד הפורעים הגויים. פעם אחת אכן פגעו בו הפורעים בדרכו לביתו והוא ניצל בנס.

באלול תרפ”א, שנה וחצי לאחר הסתלקות הרבי הרש”ב ביקש הרבי הריי”צ מר’ חאניע שיבוא לגור עם משפחתו בבית הרבי ברוסטוב, ולהיות מזכירו. מכאן ואילך זכה ר’ מענדל להסתובב במחיצתו של אדמו”ר הריי”צ ולקבל ממנו קירובים שונים. קירובים אלו נחקקו היטב בזכרונו של ר’ מענדל, ולמרות השנים הרבות שחלפו מאז, הוא היה ‘חי’ את אותם רגעים מיוחדים, כאילו אירעו אתמול. בהתוועדויותיו אהב לספר את המעשה הבא: “כשהייתי ילד קטן הייתי נכנס מידי פעם לחדר היחידות של הרבי הריי”צ. הייתי מושך בידית, ואם היא הייתה פתוחה, נכנסתי… פעם, כאשר נכנסתי לחדר היחידות. הרבי ישב בראש השולחן אחוז שרעפים. כשראה אותי, קראני אליו, ושאל:

‘אינגעלע, איפה היצר טוב שלך?’ הראיתי לו על לוח לבי הימני.

‘ואיפה שוכן היצר הרע שלך?’ הקשה, ואני הראיתי לו על לוח לבי השמאלי.

‘ואיפה הנשמה?’, הוסיף הרבי לשאול, ואני הצבעתי על מוחי.

שאל אותי הרבי: ‘ומה נמצא בתוך הנשמה שלך?’ לא ידעתי מה לענות. ואז אמר לי הרבי: ‘בתוך נשמה של כל יהודי’, אמר לי הרבי, ‘שוכנת לה עוד נשמה קטנה’. אמר ולא יסף.

בחוץ עמדו הבחורים, וכאשר יצאתי שאלו מה אמר לי הרבי. כששמעו את המשפט האחרון - כל אחד ניסה לפרש את דברי הרבי. אחד אמר שמדובר ביחידה שבנפש, ואחר אמר שמדובר בניצוץ אלוקי”.

ר’ מענדל אף זכר היטב כאשר הרבי מה”מ הגיע ללנינגרד. הוא סיפר כי עמד ליד הדלת, וראה את הרבי בהכנסו לבית. אחר–כך שמע שהחסידים מתלחשים ביניהם שזהו החתן, ומדברים בהתפעלות על ידיעותיו התורניות.

בהיותו בן אחת–עשרה עזב הרבי הריי”צ את רוסיה, אבל בליבו של הרב מרוזוב נחרתה דמותו היטב. “אני זוכר את תפילתו. הוא היה מתפלל בקול רם ובנעימה מתוקה”, היה מספר. “בערב פסח אבא היה מכניס אותי לחדרו של הרבי, לשמוע ממנו את ה’סיום’”.

לימים, כאשר שב לביקור ברוסטוב, בשנת תשס”ב, עבר בהתרגשות בין החדרים, כשהוא נזכר כיצד כילד היה מסתובב בבית הרבי, ואף זכה שהרבנית חיה מושקא ואחותה הרבנית שיינא יאמרו איתו קריאת שמע שעל המיטה.

הוא אף סיפר, כי על אדן החלון בחדרה של הרבנית שטערנא שרה, הייתה מונחת תמונה ממוסגרת של הרבי המהר”ש, שתחתיה הכיתוב עם שמו של הרבי. “תואר פניו היה בדיוק כמו הרבי הריי”צ, רק קצת יותר לבן. באותן שנים לרבי הריי”צ היו רק כמה שערות לבנות, אבל בתמונת הרבי המהר”ש הזקן היה כמעט לבן”, תיאר ר’ מענדל את התמונה הנדירה.

לימודים במחתרת

בהיותו בגיל שמונה, עבר הרבי הריי”צ ללנינגרד, ומכיוון שאביו היה הגבאי, עברה גם משפחת מרוזוב בעקבות הרבי. בשנים ההן, יהודי דתי לא יכל לגור בלנינגרד. לא היה במקום ישיבה או מלמד עבור הילדים, ומכיוון שאביו היה עסוק כל היום בביתו של הרבי, ולא יכול היה ללמד את ילדיו, החליטו הוריו לשלוח אותו ואת אחיו הקטן הירש’ל ללמוד בעיירה החסידית נעוועל.

שם למדו אצל המלמדים שהיו בעיירה. בתחילה למדו אצל הרה”ח ר’ אלי’ וואלוצקי. מכיוון שהלימודים התקיימו בביתו, הם היו למעשה תחת השגחת המלמד 24 שעות ביממה. אצלו למדו, אצלו אכלו, אצלו ישנו. במרכז החדר הגדול בו למדו, היה שולחן גדול, סביבו למדו במשך היום. בכל לילה היו מקפלים את השולחן, מחברים את הכיסאות, מניחים עליהם איזה סמרטוט והולכים לישון…

בימי שישי ושבת לא התקיימו לימודים רגילים, ושעות אלו הוקדשו לסיפורים אודות הרביים.

אחר–כך למד אצל הרה”ח ר’ חאטשע הימלשטיין. כאשר ר’ מענדל היה מספר אודותיו, היה דיבורו רווי געגועים למי שהגדיר כ’געשמאקער מגיד שיעור’.

הסיפור החסידי שהרבנית נהנתה לשמוע

כשהגיע חודש אלול, נסעו כל תלמידי הישיבה וחסידי העיירה אל הרבי, ללנינגרד. על אותה נסיעה סיפר ר’ מענדל:

גם אני ואחי הקטן הירשל נסענו ללנינגרד, חזרה לבית הוריי. שמחתי מאוד לחזור לבית הוריי, אך על השמחה הגדולה העיבה העובדה המעציבה שאחי הקטן, הירשל, חלה מאוד.

מכיוון שהיינו עדיין ילדים, אני בן תשע ואחי בן שבע, לא יכולנו לנסוע לבדנו ברכבת, שלחו אותנו עם בחור מתומכי תמימים, לייבל ליפסקר שמו, שהיה אז כבן 18, שילווה אותנו ברכבת.

הנסיעה מנעוועל ללנינגרד ארכה שתים–עשרה שעות, ומכיוון שאחי לא חש בטוב, סידרו עבורו מקום מיוחד שיוכל לנוח. אני, לעומת זאת, הייתי ילד צעיר ולא יכולתי לשבת על מקום למשך זמן כה ארוך, כך שהסתובבתי בין קרונות הרכבת. בעודי משוטט בין הקרונות, נקלעתי לקרון שהיה ריק כולו. רק יהודי מבוגר ישב שם לבדו. חסיד בעל הדרת–פנים, עם זקן לבן ארוך. לא הכרתי את אותו חסיד מבוגר, אבל כנראה שהוא כן הכיר אותי, וקרא לי וביקש שאספר לו סיפור חסידי ששמעתי מהמלמד… סיפרתי לו אחד הסיפורים ששמעתי לאחרונה מהמלמד, ומארשת פניו היה נראה כי הוא נהנה מאוד.

מיד לאחר שחזרנו הביתה, הובהל אחי הירשל לבית הרפואה, שם הסתבכה מחלתו עד שנפטר. אחרי הטרגדיה הזאת, החליטו הוריי שלא לשלוח אותי שוב לנעוועל, ונשארתי בבית בלנינגרד. בתור ילד כמובן מאוד שמחתי להשאר בבית.

חלפו כמה חודשים. יום אחד לקחתי את אחי הקטן, שלום, שישן בעגלת תינוקות, והעברתי אותו מחדר אחד לחדר אחר. הבית היה מאוד קטן, וכאשר עברתי בסלון ראיתי את אבי יושב עם אורח בלתי–מוכר, עם זקן ארוך ושחור ופנים מחייכות. לפתע קרא לי אבי, ואמר: תשאיר את שלום בעגלה, ותבוא לכאן.

התקרבתי אליהם, ואבי ביקש ממני: תחזור לנו על הסיפור שסיפרת לר’ מאיר שמחה חן, ברכבת מנעוועל ללנינגרד.

לא הבנתי על איזה “מאיר שמחה” אבי מדבר. לא הכרתי חסיד בשם כזה, ובוודאי שלא זכרתי שסיפרתי לו סיפור…

רק לאחר שאבי הזכיר לי על אותו יהודי זקן שפגש אותו בקרון הרכבת הריק, וביקש ממני לספר סיפור - נזכרתי, וחזרתי בשמחה על הסיפור:

בזמנו של אדמו”ר הזקן, השתדלו החסידים לקרב במיוחד אברכים צעירים תלמידי חכמים וברי–דעת, שיכולים לקלוט את העומק של תורת החסידות. אותם אברכים שגילו את הטעם המיוחד של חסידות חב”ד, נדרשו פעמים רבות למסירות נפש של ממש לעשות את הצעד הזה ולהיות חסידים לכל דבר, שכן רבים מהם היו סמוכים על שולחן חותנם, המתנגד, וכאשר נודע לו שחתנו התקרב לחסידות, היה מפסיק לשלם את מחייתם…

והנה מעשה באברך צעיר שגילה את אור החסידות, וכאשר התברר לחותנו העשיר כי חתנו הפך לחסיד, אמר לו שאמנם לא יגדע את מקור פרנסתו, אבל ברצונו לדבר בעצמו עם רבינו הזקן.

הגיע החותן העשיר אל רבינו הזקן, וטענה בפיו: החסידות קלקלה את חתני! טרם הכיר את תורת החסידות, היה יושב ולומד בהתמדה שמונה–עשרה שעות ביממה. ואילו מאז החל ללמוד חסידות, החל מחסיר משעות לימוד, ומעתה חתנו היקר (תרתי משמע…) יושב בטל!

אמר לו אדמו”ר הזקן: טעות בידך! עד עכשיו למד חתנך שלוש שעות בשבילך - בכדי שתראה שהוא לומד. עוד שלוש שעות - בשביל השוויגער, שהיא תראה שהוא לומד. שלוש שעות נוספות בשביל אשתו - שתראה שהוא לומד, ושלוש שעות בשביל השכן, שגם הוא יראה את לימודו, ואפילו כמה שעות בגלל החתול. כלומר, שבכל פעם שהחתול חלף ליד הדלת וחשב החתן שמאן–דהו מביט בו, היה רץ ופותח את הספר, כדי שכולם יחשבו שהוא לומד… ורק כמה שעות למד באמת, כי כך ציווה הקב”ה. כעת עתה, לאחר שהתקרב אל תורת החסידות, הרי הוא מבין ש”כולא קמי’ כלא חשיב”, ואתה, השוויגער, האשה, השכן והחתול כבר אינם חשובים, והוא לא רץ לפתוח את הספר בכל פעם שאתם חולפים בסביבה. “נו, מה הפלא שנראה לך שהוא לומד פחות?…”

כל זה סיפרתי לאורח, שבכל אותו זמן עמד שלוב–ידיים כשחיוך רחב על פניו.

לאחר שהאורח יצא מהבית, התעניינתי אצל אבי, לפשר שמו של האורח המחויך ומדוע נזכרו לפתע בסיפור מאדמו”ר הזקן אותו התבקשתי לגולל בפניהם, בגלל המפגש הרגעי עם אותו חסיד בשם “מאיר שמחה” לפני מספר חודשים ברכבת מנעוועל ללנינגרד…

השיב לי אבי: האורח שזה עתה עזב את הבית, הוא הרב שאול בער זיסלין [שנים מאוחר יותר כיהן כרב קהילת חב”ד בתל–אביב], ששמע את הסיפור הזה מהרבנית שטערנא שרה, אשת הרבי הרש”ב נ”ע, שאמרה לו כי שמעה זאת מר’ מאיר שמחה חן, שהוא סיפר לכולם שקיבל זאת מר’ חוניע’ס מענדל’ה [מענדל בן ר’ חוניע מרוזוב]…

הצלת מכתבי הרבי

בחורף תרפ”ז עמד ר’ מענדל הצעיר ליד ביתו, כשלפתע ניגש אליו אדם זר, שצעד לצד הממונה מטעם השלטונות על הבניין בו התגוררו, והתעניין היכן מתגורר ר’ חאניע מרוזוב. ר’ מענדל הריח את הסכנה, ולאחר שהשיב כי אין לו מושג, רץ מהר להודיע לאביו כי הנ.ק.וו.ד. בעקבותיו… ר’ חאניע אמר לו לבוא מייד למשרד, שם נתן בידו כמה חבילות מכתבים שקשורים לפעילותו של הרבי הריי”צ, והורה לו לברוח מהבית. כעבור דקות אחדות נשמעו נקישות אנשי הנ.ק.וו.ד.. בזכות תושייתו של ר’ מענדל, הם לא מצאו את המסמכים המרשיעים, אבל גם בלי זה הם דנו את ר’ חאניע לשלוש שנות גלות, שהסתיימו רק בתחילת תר”צ.

כאשר שב מגלותו, הרבי הריי”צ כבר לא היה ברוסיה, ממנה יצא שנתיים קודם לכן, בתשרי תרפ”ח. ר’ חאניע החליט להעלם מעל פני השטח. הוא החליף את זהותו לזהות בדויה, ועבר לגור בוויטבסק. ר’ מענדל נסע באותן שנים לפולוצק, שם למד בישיבה המחתרתית.

כעבור תקופה קצרה חזרה המשפחה לגור בלנינגרד, שם המשיך ר’ חאניע להיות איש הצללים של הרבי. הוא גר בדירה נפרדת, ואילו משפחתו התגוררה בדירה שנרשמה על שם בנו ר’ מענדל.

בחורף תרצ”ח עלו אנשי הנ.ק.וו.ד. על עקבותיו של ר’ חאניע ואסרו אותו. כעבור זמן קצר אסרו גם את בנו הרה”ח ר’ שמואל. שניהם נרצחו על ידי הרשעים הארורים זמן קצר לאחר מאסרם. המשטרה החשאית ניסתה לעצור גם את הבן הצעיר יותר, ר’ פנחס, אך הוא הצליח להמלט מביתו דרך גג הבניין ולברוח מהעיר. ר’ מענדל, שחשש כי הוא הבא בתור - מיהר להמלט יחד עם אמו, ועבר להתגורר במוסקבה. בעיר הגדולה היה קל יותר להטמע ולהעלם.

בינתיים פרצה מלחמת העולם השניה, וכאשר הגרמנים התקרבו למוסקבה, מיהר ר’ מענדל לקחת את אמו ולברוח מזרחה, אל טשקנט שבאוזבקיסטן.

ניגון חדש ברכבת

במהלך הנסיעה ממוסקבה לטשקנט, עלה לרכבת יהודי עם זקן מלא, מראה נדיר ברוסיה. הוא ניגש אל ר’ מענדל והתעניין לזהותו, וכאשר שמע שהוא בנו של ר’ חאניע, התיישב לידו ולימד אותו ניגון. ר’ מענדל התעניין לזהותו של החסיד, ונודע לו כי שמו ר’ משה חריטונוב. ר’ מענדל הכיר את אחיו, ר’ אהרן ושלום חריטונוב, בפרט את ר’ שלום שהיה עובר לפני התיבה במניין של הרבי בראש השנה בלנינגרד.

לימים, כאשר ר’ מענדל הגיע לקראון הייטס, וניגן את הניגון, הוא לא היה מוכר לשאר המבינים בניגוני החסידים. הרה”ח ר’ משה טלישבסקי, שהקליט את סדרת ניחו”ח, ביקש את ר’ מענדל לנגן את הניגון. ר’ מענדל ביקש להיות בטוח שהוא מנגן היטב, והתקשר לרה”ח ר’ שמשון חריטונוב, אחיינו של ר’ משה, והשמיע בפניו את הניגון. ר’ שמשון אמר שמעולם לא שמע מאביו את הניגון הזה, וזה גם לא נשמע כמו הסגנון של אביו… אולם כעבור מספר ימים התקשר ר’ שמשון אל ר’ מענדל ואמר שחיפש בין כתבי אביו, ומצא שם את תווי הניגון הזה…

בשנת תש”ד נשא את רעייתו רוזה, בתם של הרה”ח ר’ יצחק אלחנן הי”ד ומרת מרייאשא שגלוב. לאחר המלחמה הצליח להשיג דרכונים פולניים, וכך הצליח לצאת מרוסיה בחסות ההסכם שנחתם בין ממשלת רוסיה לממשלת פולין, שאיפשר לאזרחי פולין לצאת מרוסיה. לאחר מסע ארוך, שהחל בפולין, המשיך למחנות העקורים בגרמניה, ומשם לצרפת, היגרו ר’ מענדל ורעייתו לדבלין שבאירלנד, שם עבד כשוחט. רק בשנת תשי”ג הגיע אל הרבי, והתיישב בשכונת קראון הייטס.

סיפורו של יארצייט

לאחר בואו לקראון הייטס, נכנס ליחידות עם משפחתו, ושאלו מה לעשות בנוגע ליארצייט של אביהם. עד אז לא היה להם מידע מדוייק על גורלו של אביהם. רק זאת שמעו מיהודי בשם אהרן קוזניצוב ששמע מגוי באיזה מחנה, שכמה שבועות לאחר מאסרו של אביו - הוציאוהו להורג. הגוי נקב בתאריך לועזי שהיה מקביל לח’ ניסן. במקביל שמע ר’ מענדל מיהודי נוסף שעבד עבור הנ.ק.וו.ד., על האופן האכזרי בו הרגו את אחיו ר’ שמואל לעיני אביו, ואחר–כך הרגו את אביו, וגם הוא נקב בתאריך ח’ ניסן. אבל ר’ מענדל סירב להאמין לסיפורים הללו, עד כדי כך שאפילו לא סיפר לאחיו על כך.

בהיותם ביחידות אמר להם הרבי שראשית כל צריכים לדאוג להתיר את אמם מעגינותה, ובנוגע ליארצייט אמר הרבי שיעשו לפי מה ששמעו לאחרונה. כאמור, ר’ מענדל לגמרי לא האמין למה ששמע, ולכן לא חשב כלל שלכך הרבי מתכוון, אלא סבר שהרבי מתכוון למה ששמעו מאביהם במאסרו. לכן אמר לרבי שמאז אסרו את אביו בחודש אדר, לא שמעו ממנו מאומה…

בצאתם מהיחידות, פגשו חסיד נוסף שלא ידע מתי היארצייט של אביו, והרבי אמר לו לנהוג מנהגי יארצייט ביו”ד שבט, כיוון שזהו יום ההילולא של הרבי הריי”צ. על סמך זה חשבו לעצמם, שמכיוון שבוודאי אביהם לא נהרג ביו”ד שבט, שהרי נאסר רק בחודש אדר - לכן יקבעו את היארצייט לב’ ניסן, יום ההילולא של הרבי הרש”ב.

רק כעבור עשרות שנים, לאחרי נפילת הקומוניזם נתגלה באמת שהיארצייט הוא ח’ ניסן. אז הבין ר’ מענדל את כוונת הרבי לעשות לפי מה ששמעו לאחרונה, שהכוונה הייתה לעדויות ששמע, וסירב להאמין להם…

בשדה החינוך החסידי

בשנותיו הראשונות בארצות הברית עסק ר’ מענדל בעבודת השחיטה. אולם לאחר שחשף בעיות כשרות חמורות, החליט לעזוב את התחום. בדיוק באותן שנים פתח ידידו הטוב, הרה”ח ר’ מיכאל טייטלבוים, את מוסד ‘אהלי תורה’, ור’ מענדל הצטרף אליו והיה לגרעין המייסד של המוסד שהתפתח עם השנים והפך למעצמת חינוך.

ר’ מענדל היה חבר מועצת המנהלים של המוסד, וגם כיהן כמשפיע בישיבה גדולה. בתפקידו זה החדיר בתלמידי הישיבה חיות מיוחדת בלימוד החסידות.

בהתוועדויותיו היה שרוי במצב רוח מרומם, חיוך עדין פרוס על פניו, וצחוקו המתגלגל והבדחנות החסידית היו טומנים בחובם מסר צפון שרק הלך והתחדד…

ממרומי גילו, הוא היה חד וצלול במוחו ושופע בזיכרונות מהימים בהם זכה להשתכשך בין חסידים גדולים, לגמוע מדבריהם וללמוד מדרכיהם. עמיתו להנהלת הישיבה, יבלחט”א המשפיע הרב נחמן שפירא, מציין כי לצד סיפורים וזכרונות מדורות קודמים, הניח ר’ מענדל דגש מיוחד על ההתקשרות לרבי מלך המשיח, וחיזק את האמונה בנבואתו של הרבי, ובהתגלותו הקרובה.

גם בשנותיו האחרונות, כאשר גופו נחלש ולא יכול היה לצעוד רגלית לבית הכנסת - דעתו נשארה צלולה. בני משפחתו ארגנו מניין בביתו, ומי שרצה להתבשם מחיות חסידית משולבת בזכרונות מקוריים מליובאוויטש, היה מגיע ל’מניין של ר’ מענדל מרוזוב’.

המניין של ר’ מענדל שילב את הזכרונות החסידיים לצד האמונה הטהורה בדבריו של הרבי מלך המשיח. אחרי התפילה הקפידו להכריז “יחי אדוננו”, ולאחר מכן ישב ר’ מענדל עם המתפללים ושילב את זכרונותיו החסידיים עם דרישת וצו השעה בשיחות האחרונות ששמענו לעת–עתה מהרבי. גם כאשר הגיעו קבוצות של חסידי פולין להתוועד איתו, הדגיש בפניהם את הצורך להתקשר לרבי, וכן דיבר על כך שהרבי חי וקיים גם לאחר ההעלם וההסתר של ג’ תמוז.

ר’ מענדל נפטר בא’ שבט תשע”ח בגיל 101. הותיר אחריו את יבלחט”א - אשתו, בנו הרה”ח ר’ שניאור זלמן, בנו הרה”ח ר’ הירשל, בתו מרת רחל גולדברג, בתו מרת שטערנא שרה לשס, בתו מרת אסתר פרידמן, בתו מרת לאה גולדמן ובתו מרת הניה מילקי. בנוסף למאות נכדים, נינים ובני נינים.

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.