Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #1146 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Dec202018

מסירות נפשה של רחל אמנו

בידעה שיבוא יום ונבוזראדן יגלה את בני’ מארץ ישראל — וויתרה רחל על הזכות להקבר יחד עם יעקב אבינו במערת המכפלה, והעדיפה להקבר “בדרך אפרת”, כדי “שתהא לעזרה לבני’ * משיחת ש”פ ויחי תשמ”ו

א. בפרשת השבוע מסופר אודות דברי יעקב ליוסף בקשר לקבורת רחל: “ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם”.

ולכאורה, יש כאן דבר והיפוכו: יעקב מבקש מיוסף שלאחרי פטירתו יקחנו מארץ מצרים ויקברנו בארץ כנען, ואם–כן, מה מקום להזכיר כאן שלא עשה כן לרחל, אמו של יוסף?

ומפרש רש”י, שאכן, לכך נתכוון יעקב בדברים אלו — להבהיר ולשלול טענה זו, וכך אמר יעקב ליוסף: “אף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא עשיתי כך לאמך, שהרי מתה סמוך לבית לחם . . ואקברה שם, לא הולכתי’ אפילו לבית לחם להכניסה לארץ [ולהעיר מהשקו”ט בפירוש הדברים], וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך, שעל פי הדיבור קברתי’ שם, כדי שתהי’ לעזרה לבני’, כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר קול ברמה נשמע גו’ רחל מבכה על בני’ וגו’, והקב”ה משיבה יש שכר לפעולתך נאם ה’ גו’ ושבו בנים לגבולם”.

ונמצא, שענין הגאולה נעשה על–ידי פעולתה של רחל — כלשון הכתוב: “יש שכר לפעולתך . . ושבו בנים לגבולם”.

ובפרט על–פי המבואר במדרשי חז”ל שכאשר ירמי’ הלך לקרוא לאברהם יצחק ויעקב ולמשה רבינו כדי לפייס את הקב”ה כו’, לא נתפייס כו’, עד ש”קפצה רחל אמנו לפני הקב”ה ואמרה רבש”ע כו’, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב”ה, ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, הה”ד קול ברמה נשמע גו’ רחל מבכה על בני’ גו’ יש שכר לפעולתך גו’ ושבו בנים לגבולם”, היינו, שרחל היא זו שפעלה את ההבטחה ד”ושבו בנים לגבולם”.

וגם בענין זה יש הוראה ולימוד בנוגע לעבודתן של נשי ישראל, כדלקמן בארוכה.

ב. ובהקדמה — שבפירוש רש”י זה ישנם כמה וכמה לימודים והוראות, עד כדי כך, שמכל תיבה ותיבה יכולים ללמוד ענין שלם כו’.

ונתעכב עתה על עצם הענין ד”יש בלבך עלי” — דבר פלא הדורש ביאור והסבר:

מובן וגם פשוט שבוודאי ידע יוסף את גודל מעלתו של יעקב אביו — ככל שאר השבטים, ועל–אחת–כמה–וכמה יוסף, אשר, “אלה תולדות יעקב יוסף”, “בן זקונים”. ומכיון שכן, נשאלת שאלה פשוטה: כיצד יתכן שיהי’ בלבו של יוסף על יעקב אביו?! וכי לא תיאר לעצמו שיש ליעקב אביו סיבה מוצדקת להנהגתו?

ותמיהה גדולה יותר — כשמספרים זאת בסמיכות לפטירתו של יעקב, כאשר “ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויקח את שני בניו עמו”, “כדי שיברכם יעקב לפני מותו”, והגע עצמך: יעקב, שוכב על ערש דוי, ומתכונן להכנס ל”עולם האמת”… ובמצב כזה יש בלבו של יוסף על יעקב אביו!…

ומזה מוכח, שלא זו בלבד שטענתו של יוסף אודות קבורתה של רחל אמו היא טענה צודקת, אלא עוד זאת, שבגלל זה צריך שיהי’ בלבו של יוסף על יעקב… ואין לו להעלים את הדבר מיעקב אביו, ואדרבה כו’, עד שיעקב מתרץ ומסביר לו את הדבר, אשר על–ידי–זה מתבטל מה שיש בלבו עליו.

בודאי ידע יוסף שהנהגתו של יעקב אביו היא בתכלית השלימות, ואין להרהר אחריו כו’; אבל ביחד עם זה, מכיון שהדבר נוגע לו כו’, יש בלבו עליו — לא שמהרהר אחריו ח”ו, ופשיטא שלא נגרע מאומה ח”ו בכיבוד אב, כי אם, שיש בלבו עליו, מפני שהדבר נוגע לו כו’. וכאמור, מכיון שזוהי טענה צודקת, צריך שיהי’ בלבו עליו, עד שישמע הסבר וביאור שיתקבל בשכלו.

וההוראה מזה — שכאשר יהודי רואה אצל רבו דבר המעורר תמיהה בעיניו, הרי ביחד עם זה שיודע בוודאות שהנהגת רבו היא בתכלית השלימות ו”כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה”, צריך שיהי’ בלבו עליו, היינו שאינו מסתפק בעצם הידיעה שהנהגת רבו היא בתכלית השלימות, אלא עליו להשתדל להבין את הדבר בשכלו הוא, על–ידי–זה ששואל את רבו, וכיו”ב.

וכמו כן כשרואה שגדול בישראל טוען על הנהגתו של עוד גדול בישראל (כבנדון–דידן, טענתו של יוסף על אביו) — בודאי שאינו מהרהר אחריהם, לא על הטוען, ולא על זה שטוענים עליו, אבל ביחד עם זה, נוגע לו לדעת ולהבין את הסברת הדברים.

 

ג. ויש להוסיף, שענין זה נוגע גם לכללות הגישה ללימוד התורה:

כאשר יהודי לומד פסוק חומש, דף גמרא וכיו”ב, ומתעוררת אצלו שאלה וקושיא — יכול לחשוב: למאי נפקא מינה אם הוא מבין את הענין בתורה, אם לאו. הרי דבר ברור שכל עניני התורה, דברי התנאים והאמוראים וכו’ וכו’, הם דבר הוי’ ממש, ובמילא, הרי הם אמת לאמיתו ממש, ואם–כן, למאי נפקא מינה אם חסר–ערך כמותו אינו מבין ענין בתורה?!… ובמילא, גם כאשר אין הדבר נקלט בשכלו — יכול ללכת לישון במנוחה ובשלוה, בהיותו סמוך ובטוח באמיתתה של תורה!

ועל זה אומרים לו: בודאי צריך אתה לידע נאמנה שכל עניני התורה — אפילו אות אחת בתורה, עד לקוצו של יו”ד — הם אמת לאמיתתו ממש, ובודאי שאין להרהר אחריהם כו’, אמנם, ביחד עם זה, רצונו של הקב”ה שלימוד התורה יבוא באופן של הבנה והשגה בשכלו של האדם הלומד, ובמילא, כשאינך מבין דבר–מה בתורה, צריך הדבר להיות נוגע ללבך, עד כדי כך, שלא תוכל להרדם על משכבך… ובמכל–שכן וק”ו: אם דאגה גשמית מטרידה אותך עד כדי כך שאינך מסוגל לישון במנוחה — העדר ההבנה בתורה על אחת כמה וכמה!

ומכיון שכן, צריך אתה להשתדל להבין את עניני התורה — אם על–ידי היגיעה בשכלך, או על–ידי–זה שתשאל ותבקש ותפציר (אפילו מאה ואחד פעמים…) מאלו שכבר התייגעו והבינו את הדברים שהם יסבירו לך, שכן, במקום להתייגע על ענינים שאחרים התייגעו כבר עליהם, מוטב להתייגע על ענינים חדשים בתורה (כידוע סיפור הצמח צדק בענין זה).

ועל–פי–זה יש להוסיף בביאור מאמר רז”ל “בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים”, אף שגם בלאו הכי הבטיח הקב”ה שיוציא את ישראל ממצרים — דמכיון שכל דבר צריך לבוא באופן של הבנה והשגה בשכל האדם, הרי מובן, שצריך להיות טעם והסבר שכלי על זכותם של ישראל לצאת ממצרים, ועל זה מבארת התורה: “בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים”.

 

ד. ונחזור לעניננו — שמכיון שליוסף היתה טענה על הנהגתו של יעקב אביו, הרי ביחד עם זה שאינו מהרהר אחריו ח”ו, יש בלבו עליו, ואינו מעלים זאת ממנו, עד שיעקב מסביר לו, ומבטל מה שיש בלבו עליו.

אמנם, עדיין צריך להבין כיצד ביטל יעקב מה שיש בלבו של יוסף עליו, על–ידי–זה שהסביר לו ש”תהא (רחל) לעזרה לבני’ כשיגלה אותם נבוזראדן כו’” — מדוע צריכה רחל לסבול בגלל זה?

וקושיא נוספת על יעקב: אפילו אם ישנה איזו סיבה שבגללה צריכה רחל לסבול — אין זה מתרץ עדיין את הנהגתו של יעקב שהוא זה שגרם לסבל זה בפועל ממש?!

[ועל–דרך המבואר באגרת–הקודש שהן אמת ש”על הניזק כבר נגזר מן השמים”, הרי “הרבה שלוחים למקום”, ואין זה חשבונו של המזיק, ולכן, חייב לבקש ממנו מחילה, ולהשיב את הגזילה כו’ (כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפני זה)].

והביאור בזה — בפשטות: 

כאשר רחל יודעת ש”תהא לעזרה לבני’ כשיגלה אותם נבוזראדן כו”’ — הרי לא זו בלבד שאינה מצטערת וסובלת מהעובדה שנקברה “בדרך אפרת”, אלא אדרבה, עובדה זו משמחת אותה, שכן, על–ידי–זה יכולה להיות “לעזרה לבני’”, לבקש עליהם רחמים כו’, עד שהקב”ה מבטיח לה “ויש שכר לפעולתך . . ושבו בנים לגבולם”!

ומובן, שכאשר רחל שמחה על כך שיכולה להיות “לעזרה לבני”’ — הרי זה מבטל מה שיש בלבו של יוסף על יעקב, שכן, הסיבה לכך שיש בלבו עליו אינו אלא בגלל שדורש טובת אמו, ובמילא, לאחרי שיעקב הסביר לו שטובת אמו היא להשאר “בדרך אפרת”, “שתהא לעזרה לבני”’ — נחה דעתו.

 

ה. על–פי–זה מובן עד כמה גדלה מעלתה של רחל אמנו — שהיתה מוכנה לוותר על הזכות להקבר במערת המכפלה, מתוך שמחה וטוב לבב, וכל זה למה — כדי “שתהא לעזרה לבני’”!

והגע עצמך:

בודאי ידעה רחל אמנו את גודל מעלתו של יעקב אבינו [ובפרט על–פי דברי רש”י: “האמהות נביאות היו”, ולא עוד, אלא שמצינו שגדלה מעלת הנבואה של האמהות לגבי מעלת הנבואה של האבות, כדברי רש”י: “אברהם טפל לשרה בנביאות”], ובמילא, ידעה והבינה היטב את גודל המעלה בקבורה בסמיכות ליעקב אבינו.

ובפרט — במערת המכפלה, שבה קבורים גם יצחק ורבקה, אברהם ושרה, וכן אדם וחוה.

ומכיון שכן, בודאי ובודאי שהיתה חפצה ביותר להקבר במערת המכפלה, ביחד עם יעקב אבינו.

אבל אף–על–פי–כן, בידעה שיבוא יום ונבוזראדן יגלה את בני’ מארץ ישראל — וויתרה רחל על הזכות להקבר יחד עם יעקב אבינו במערת המכפלה, והעדיפה להקבר “בדרך אפרת”, כדי “שתהא לעזרה לבני’ כשיגלה אותם נבוזראדן, והם עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ומבקשת עליהם רחמים . . והקב”ה משיבה . . ושבו בנים לגבולם”,

וכאן רואים את גודל הפלאת מסירותה של רחל אמנו ודאגתה לבני’:

מצד אחד מדובר אודות זכות קבורה במערת המכפלה ביחד עם יעקב אבינו במשך מאות ואלפי שנים…

ולאידך, מדובר אודות בנים שיהיו לאחרי כמה וכמה דורות, בנים שיהיו במעמד ומצב בלתי–רצוי, עד כדי כך, שיתחייבו גלות, “מפני חטאינו גלינו מארצנו”, שהרי נבוזראדן מצד עצמו אין לו שום שליטה על בני–ישראל, ובמילא, מה שהגלם, אין זה אלא מפני שנתחייבו גלות…

ואף–על–פי–כן, בשביל אותם בנים שחטאו וגלו כו’ — מוותרת רחל אמנו על זכות קבורה במערת המכפלה ביחד עם יעקב אבינו במשך מאות ואלפי שנים, ובלבד שעל–ידי–זה תוכל להיות “לעזרה לבני’”, ואדרבה: כיצד יכולה היא לנוח על משכבה במערת המכפלה — כשבני’ מתייסרים בגלות?…

ועל–פי–זה מובן גם מה שרחל אמנו היא זו שפעלה את ההבטחה ד”ושבו בנים לגבולם”:

יעקב אבינו — הלך לנוח על משכבו במערת המכפלה, וכן שאר האבות והאמהות;

אמנם, רחל אמנו — שלא היתה מסוגלת ללכת לנוח על משכבה במערת המכפלה, אלא נשארה “בדרך אפרת”, לעמוד על המשמר לעזור לבני’ כשיגלם נבוזראדן כו’ — היא היא זו שעוררה את רחמיו של הקב”ה, באמרה “רחמי מי מרובין, רחמיך, או רחמי בשר ודם”… “מיד נתגלגלו רחמיו של הקב”ה, ואמר, בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן . . ושבו בנים לגבולם”.

 

ו. והנה, הנהגתה של רחל אמנו מהוה לימוד והוראה לכל נשי ישראל עד לימינו אלו — שעליהן לעשות כל מה שביכלתן כדי לפעול את הענין ד”ושבו בנים לגבולם”.

והענין בזה:

ידוע שהגאולה מגלות האחרון היא באופן שונה מכל שאר הגאולות שלפני זה — שאפילו יהודי אחד לא ישאר בגלות, ובמילא, כל זמן שישנו עדיין יהודי אחד שנמצא בגלות, מתעכבת הגאולה של כלל ישראל, כלומר, שכלל ישראל עומד וממתין לגאולתו של היהודי האחרון.

ופשיטא, שאין הכוונה שעומדים וממתינים מבלי לעשות מאומה… שהרי לא זוהי הדרך שבה ממתינים לדבר שחפצים ומשתוקקים ביותר שיבוא בהקדם הכי אפשרי; “לישועתך קוינו כל היום” פירושו — שעושים ככל האפשרי כדי למהר ולקרב את הגאולה!…

ומהדרכים לזה — על–ידי–זה שפועלים את גאולתו הפרטית של יהודי זה שהי’ במעמד ומצב ד”תינוק שנשבה”, שיתקרב אף הוא ליהדות, תורה ומצוותי’, בבחינת “ושבו בנים לגבולם”, אשר, על–ידי–זה ממהרים ומקרבים את הגאולה הכללית דכל בני–ישראל — “ושבו בנים לגבולם” כפשוטו ממש.

ובענין זה ישנה הוראה ונתינת–כח מיוחדת לנשי ישראל — מרחל אמנו, שמסירותה ודאגתה להיות “לעזרה לבני”’ לא ידעה שום גבול, עד שפעלה את ההבטחה ד”ושבו בנים לגבולם”, ועל–ידי–זה סללה את הדרך לכל אחת ואחת מנשי ישראל, שיתמסרו וידאגו לטובתו של כל–אחד–ואחד מישראל, גם כאשר הדבר כרוך עם וויתור על טובה אישית, כדי לפעול את הענין ד”ושבו בנים לגבולם”!

ובמכל שכן וק”ו:

רחל אמנו — היתה צריכה לוותר על ענינים הכי נעלים העומדים ברומו של עולם, קבורה במערת המכפלה ביחד עם יעקב אבינו; ובשביל מי — בשביל יהודים שיהיו לאחרי כמה וכמה דורות, ולא עוד, אלא יהודים הנמצאים במעמד ומצב בלתי–רצוי, עד כדי כך, שנתחייבו גלות.

ועל–אחת–כמה–וכמה בימינו אלו — שכן, כל הוויתור הנדרש אינו בערך כלל וכלל לוויתור של רחל אמנו, בסך–הכל צריכים לוותר על לינת לילה אחד מחוץ לביתה, או לאכול מאכל פחות טעים וכיו”ב, ולאידך, וויתור זה הוא (לא בשביל יהודים שיהיו לאחרי כמה וכמה דורות, כי אם) בשביל יהודים הנמצאים בדורנו זה, ויהודים כאלו שהם בבחינת “תינוקות שנשבו”, שלכן, כל מה שדרוש אינו אלא להראות להם את דרך היהדות, ואז פועלים אצלם את הענין ד”ושבו בנים לגבולם”.

וכאמור, הוראה זו היא גם נתינת–כח — שכאשר עוסקים בעבודה זו, בודאי מצליחים לפעול את הענין ד”ושבו בנים לגבולם”.

 

ז. ויש להאריך בכל האמור לעיל כהנה וכהנה, ו”תן לחכם ויחכם עוד” — להוסיף ביאור והסבר בכל הענינים האמורים לעיל, הן בנוגע להוראה ולימוד מ”נשים צדקניות שבאותו הדור” שהעמידו “צבאות–השם” ללא כל חשבונות, והן בנוגע להוראה ולימוד ממסירותה של רחל אמנו לפעול את הענין ד”ושבו בנים לגבולם”.

ו”לא המדרש עיקר אלא המעשה” — שהדיבור וההתעוררות בענינים האמורים יביאו לידי מעשה בפועל.

וכבר הובטחנו “יגעתי ומצאתי”, היינו, שעל–ידי היגיעה המתאימה בכל הענינים האמורים זוכים להצלחה רבה, עד להצלחה שאינה לפי–ערך היגיעה כלל, באופן של מציאה.

והעיקר — שעל–ידי מציאה זו (“יגעתי ומצאתי”) באים לקיום היעוד “מצאתי דוד עבדי”, ביאת דוד מלכא משיחא, במהרה בימינו ממש, בעגלא דידן ממש.

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.