Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ני"א ניסן ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Nov152018

תפילה פשוטה שהצילה בגובה 30 אלף רגל

א

את הרגע בו אורי ליפשיץ היה בטיסה בגובה של יותר מ–30 אלף רגל מעל פני הים, והבין שיש סבירות גבוהה שהוא לא יוצא ממנה בחיים - הוא לא ישכח לעולם. זה היה גם הרגע שבו הוא קלט את עוצמת הקשר הנצחי שיש לו עם ה’ - קשר שיכול לסייע גם בזמנים הקשים ביותר. היה זה רגע של פחד נואש, אך גם של רוממות נשגבת. אבל בואו לא נקדים את המאוחר.

“גדלתי בדנייפרופטרובסק שבאוקראינה, כבן למשפחה יהודייה”, מספר אורי ליפשיץ שגדל במשפחה לא דתית. אמנם סבא וסבתא דיברו אידיש, גם אמו דיברה קצת וסבתו ציינה את יום כיפור, אבל ההורים שלו כבר עזבו את הכל. בתחילה הם לא שמרו מצוות כי היה אסור, אחר כך כי פשוט התרגלו לא לשמור.

בתחילת שנות ה–90, כשאורי היה בן 13, עלה עם הוריו לארץ ישראל. תקופה מסוימת התגורר כאן, אבל מהר מאוד החליטו שהם רוצים לחזור לאוקראינה. הם התקשו להתאקלם, וכשניסו לשכנעם בכך שארץ ישראל היא ארץ היהודים, הם סברו כי דווקא באוקראינה הם חשים את יהדותם יותר ממה שמרגישים אותה בחיפה או בתל אביב.

אורי חזר איתם לאוקראינה, אך שלוש שנים לאחר מכן, בגיל שש עשרה, כבר עלה שוב לארץ ישראל. הוא ידע כי הוא רוצה לגדול כאן. “ארץ ישראל הייתה חלק ממני”, הוא מספר.

כנער למד אורי בפנימיות שונות, אחר כך המשיך לצבא ואף עבר קורס קצינים. לאורך כל השנים הוא חש תחושת בדידות, אבל לרגע לא חשב לחזור לחו”ל.

אחרי הצבא התחתן וכעבור זמן קצר נולד בנו הבכור. בברית של בנו, הוא הכיר בפעם הראשונה את חסידי חב”ד מקרוב, כי הם אלו שסייעו לו בקיום הברית. היו אלו חסידי חב”ד בנצרת עילית ובראשם הרב דוד נחשון ובנו הרב מנדי, ראש הישיבה בעיר. הללו התלוו אליו לכל אורך האירוע שכן לא היה להם שמץ של מושג בנוגע לאיך שצריך לעשות את זה. “דווקא עניינו אותי המנהגים וההסברים, אבל מהר מאוד הסתיימה הברית ואנחנו גלשנו לטיפול בילד”, מספר אורי. “לא היה לי זמן להתעמק במה שראיתי”.

ב

היה זה בשנת תש”ע בערך, כחצי שנה לאחר הולדת בנו, אורי טס לניו יורק כדי לבקר את דודו ומשפחתו שהתגוררו שם. במהלך הביקור הכיר את הרב משה חיים לוין, שליח הרבי לשכונת קנסינגטון, ומי שפועל רבות עם עולי מדינות חבר העמים שהגיעו לאיזור. הרב לוין הציע לו לבקר ב–770 כדי להתרשם מקרוב. אורי הסכים, והביקור הקצר הפך לביקור ארוך שנמשך עד ליום בו חזר לארץ ישראל. מאותו רגע בו הגיע, הוא התחבר בצורה לא–מובנת למתרחש מסביב, ובמשך שבועיים שהה בחצרות קדשנו, שם ורק שם. קרובי משפחתו צחקו עליו. הם לא הבינו למה הוא לא יוצא לבקר באתרים התיירות המפורסמים כמו פסל החירות וכדומה, שלדבריהם ‘מעניינים באמת’. “אני מצאתי את עצמי דווקא בבית הכנסת. הרגשתי הזוי - אני לא אדם דתי בכלל, אין לי מושג איך לומדים תורה, אבל זה היה לי מעניין”. למרות אורח החיים השונה, אורי חיפש לשהות דווקא בבית ה’. “נכנסתי וישבתי עם כל מי שהסכים ללמוד איתי. אנשים ראו שאינני יודע דבר, והיו בחורים או כאלה שפשוט התיישבו ולמדו איתי. בכל יום הצטרפתי למישהו אחר. הסתובבתי שם ופשוט נהניתי מהאווירה”.

אורי עצמו לא יודע להסביר, גם כיום, מה משך אותו לשם. “אין לי הסבר לזה”, הוא אומר. “האטרקציות של ניו יורק פשוט לא עניינו אותי”.

לפני שעזב את המקום, אורי בא להיפרד מהרב משה חיים לוין שהציע לו לקחת עמו סידור תפילה. אורי סירב בתחילה אך לבסוף ניאות ולקח עמו את הסידור.

בתחילה הוא לא ייחס כל חשיבות לסידור שברשותו. הוא היה ערב טיסה ונדרש להתארגן בתוך זמן קצר ולצאת לשדה התעופה. חיכתה לו טיסה מניו יורק לקייב, שם הייתה צפויה לו חניית ביניים, ולאחר מכן התעתד לעלות על טיסה נוספת מקייב לארץ ישראל. ברגע האחרון החליט להכניס לתיק היד שהעלה למטוס, את הסידור החדש שלו.

ג

היה זה כשלוש שעות אחרי התחלת הטיסה. הנוסעים היו אחרי ארוחת הערב והאורות במטוס כבו. רוב הנוסעים נרדמו בכסאותיהם מתוך רוגע ובטחון שהטיסה תעבור במהירות ובקלות.

אורי התקשה להירדם ובשלב זה אף החל להשתעמם בכסאו. משכך, קם ממקומו והחל להסתובב במטוס. בשלב מסוים הגיע לחלק האחורי של המטוס, שם היו שני חדרי שירותים וגם עמדת הדיילות. בעמדה קבוע טלפון פנימי בו הדיילות מקבלות שיחות טלפון מחדר הטייס.

באותו רגע הטלפון הפנימי צלצל. הדיילת הרימה את האפרכסת, האזינה בריכוז רב, ובתוך רגע הפכו פניה לחיוורות. היא קפאה על מקומה וכמעט התמוטטה.

אורי הבין מיד כי משהו לא טוב קורה. משהו איום ונורא. הוא ניגש לדיילת ושאל אותה לפשר הדבר. בגלל אבדן עשתונותיה, היא חרגה מהכללים וסיפרה לו בלחש כי ככל הנראה יש שריפה במטוס.

“איזו שריפה?” תהה אורי, “לא רואים כל סימן של שריפה”.

הדיילת מצדה התקשתה לענות, רק אמרה: “יש שריפה, כולנו ניפול לים”.

“הרגשתי שהיא לא מתפקדת, היא כמעט התעלפה”, מספר אורי ליפשיץ.

“את חייבת להגיד לי מה צריך לעשות כעת”, אמר לה וניסה להחזירה לפסי המציאות. הדיילת רק דקלמה באוזניו את ההוראות הטכניות השגרתיות: לעבור בין המושבים, לבקש מהנוסעים כולם להכניס את תיקי היד לתאים העליונים, ולנסות להריח ולבדוק אם יש אזור כלשהו במטוס שמריחים בו ריח של אש.

זה בדיוק מה שאורי עשה ובתוך כמה דקות ביצע את כל ההוראות. “לא היה ריח של אש בשום מקום במטוס, אבל שמתי לב שבמחלקת התיירים מאוד חם, ואילו כשנכנסתי למחלקת העסקים היה קר מאוד וכולם התכסו. רק אחר כך התברר לי שבשל החשש משריפה, הטייסים ניתקו לגמרי את החשמל ורק המנוע עבד. המנוע פלט את החום לחלקו האחורי של המטוס, ולכן דווקא שם היה חם, ואילו בחלק הקדמי לא היה שום חימום”.

אורי עצמו חש פחד גדול, אך השתדל לתפקד בקור רוח. הוא הביט בדיילת שלא מתפקדת והסיק מכך כי יש סבירות גבוהה שעוד רגעים לא ארוכים המטוס יצלול לים.

כשסיים לעבור בין המושבים, חזר לדיילת ושאלתי אותה לגבי המצב העכשווי. היא לא ידעה להשיב.

הוא התלווה אליה לתא הטייס וגילו שם שקט מתוח ודריכות גבוהה. הטייסים הסבירו כי הם ראו בשעונים שיש שריפה, אבל אין להם היכן לנחות בנקודת ציון זו, שכן צפויות להם עוד כמה שעות של טיסה מעל הים. הם כיבו אפוא את מערכת החשמל והותירו רק את המנועים בפעולה. “זה לא ימנע מהאש לבעור, אבל כיבוי מערכת החשמל ימנע מהאש, במידה ותתפשט, לפוצץ את המטוס” הסבירו הטייסים. הם הוסיפו והסבירו כי החשש הגדול הוא בעיקר מזמן הנחיתה, אז יהיו חייבים להשתמש במערכת החשמל כדי לבלום, ואז “צפויה סכנה גדולה יותר” כלשונם. בין כך ובין בכך ביקשו מאורי ומהדיילת שלא להודיע עדיין דבר לנוסעים האחרים כדי שלא ליצור היסטריה בזמן שבכל מקרה אין הרבה מה לעשות.

כשהשניים יצאו מתא הטייס, פנתה אליו הדיילת ולפתה את בגדיו בבעתה. “אתה יהודי, נכון? אז תתפלל. למה אתה מחכה? בכל המטוס הזה אין דתיים בכלל, אז לפחות תתפלל אתה”.

אורי עמד על מקומו המום לרגע. הוא חש בלבו כי בזמן זה של סכנה, צריך להתפלל, אבל איך עושים את זה? הוא לא ממש ידע.

כך או כך, ניגש אל תיק היד שלו, שלף משם את הסידור שקיבל לפני הטיסה. “לא היה לי מושג מאיפה מתחילים לקרוא”, הוא מספר. “זכרתי שיש תפילה שאומרים בדרכים ובאמת מצאתי את ‘תפילת הדרך’. מעבר לכך לא ממש הבנתי מה אני אמור לעשות, אז קראתי עוד קצת ואז סגרתי את הסידור”.

כעבור ארבע שעות וחצי הגיע זמן הנחיתה. את הפחד שאחז בו באותם רגעים, קשה לתאר במילים. האנשים סביבו היו כולם רגועים ושאננים, הם לא חלמו על מה שמתרחש במטוס בשעות האחרונות. הוא היה היחיד שהבין כי בעוד דקות ספורות עלול להתרחש אסון.

רק לאחר שהמטוס בלם במהירות על המסלול, חש אורי הקלה עצומה. סביב עמדו המוני רכבי הצלה, מכבי אש ואמבולנסים. איש מהטסים לא הבין כי אלו ממתינים למטוס שלהם. עוד מספר דקות חלפו, ולאחר בדיקה מקיפה מבחוץ, הודיעו כי אין כל שריפה, והמטוס הוסט לעבר הטרמינל. “התחושה הייתה שקרה לנו נס של ממש. ה’ שמר עלינו”.

לפני היציאה מהמטוס נכנס אורי לתא הטייס, התחבק עם הטייסים שהגיבו אף הם בהתרגשות רבה.

ד

כעבור שעות ספורות המריא אורי מקייב לנתב”ג ומשם המשיך לביתו בנצרת עילית. עם הזמן הוא למד לעכל את הסיפור שחווה. לא פחות מהנס שחווה, המילים של הדיילת הגויה אליו, שמבין כל הנוסעים בטיסה, דווקא היהודי הוא זה שיכול בתפילתו להושיע ולהציל את המטוס כולו.

“כמובן שאין לי מושג אם באמת התפילות הפשוטות שלי עשו משהו”, אומר אורי בפשטות, “אני באמת לא יודע להתפלל ולא חושב שעשיתי משהו גדול, אבל משהו בתוכי השתנה מאז אותה טיסה. פתאום נכנסה בי המודעות לכך שלעצם היהדות שלי יש כוח ועוצמה, ואם אותה גויה מבינה את זה, אז אני חייב להבין. זה הוביל אותי להתעניינות נוספת בדת. מאז התחלתי להניח תפילין בקביעות והילדים שלי לומדים במסגרות דתיות ברוך ה’. אני עוד לא שומר על כל מה שצריך, הדרך ארוכה ומאוד לא פשוטה. בכל שבת מחדש אני צריך להתמודד עם חברים וקרובי משפחה שרוצים לצאת לבילוי, ואילו אני רוצה ללכת להתפלל. זה באמת לא קל, אבל אני מתקדם לאט לאט”.

את הסידור אורי שומר אצלו ומתפלל ממנו כמעט מידי יום. “זה הסידור שהציל את חיי”, הוא אומר בהתרגשות, “איך אפשר לוותר עליו?”

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.