Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ני"א ניסן ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Sunday
Jan072018

"ואלה שמות" גילוי והעלם

בענין ה”שמות” - ישנם ב’ קצוות, דבר והיפוכו: מצד אחד - הרי זה ענין של העלם, שכן, למרות שהשם קשור עם העצם, אינו מגלה כלל את מהותו של האדם, וראי’ לדבר - שישנם כמה אנשים שנקראים באותו שם, ואף על פי כן, אין אחד מהם דומה לחבירו • ולאידך . . הקריאה בשם מעוררת את עצם הנפש, ועל ידי זה נמשכת החיות מעצם הנפש להתלבש בכחות הנפש עד לאברי הגוף. ונמצא, שהשם הוא ענין של גילוי, שכן, על ידו נמשך ומתגלה החיות מעצם הנפש • משיחת ש”פ שמות מברכים החודש שבט, תשמ”ו. מוגה

א. תוכן הפרשה כולה הוא - ענין הגלות, שעבוד מצרים.

אודות התחלת הירידה למצרים - מסופר כבר בחומש בראשית: “ירוד ירדנו”, אבל, עיקר ענין הגלות, שעבוד מצרים, מתחיל בפרשה שמות, כאשר “וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא”, שכן, “כל זמן שאחד מן השבטים קיים לא הי’ שעבוד”.

ונמצא, שהתחלת פרשת שמות היא בענין הגלות - שהרי הפסוקים הראשונים שבפרשה (לפני הפסוק “וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא”) באים בתור הקדמה לבאר כיצד באים בני ישראל למצרים, דלכאורה, מקומם הוא בארץ ישראל, ארץ מגורי אביו”, ולכן מקדימים בקיצור נמרץ “ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה גו”’, עד שבאים לסיפור העיקרי שבפרשה - שכאשר “וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא” אזי התחיל שעבוד מצרים.

ובהמשך הפרשה - ניתוסף יותר בקושי השעבוד, “ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך גו’”, גזירת פרעה “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו”, וכן הלאה,

עד שבאים לסיום הפרשה - “לא תאספון לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום הם ילכו וקוששו להם תבן”, וביחד עם זה, “את מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם לא תגרעו ממנו”, “תבן לא ינתן לכם (ואף על פי כן) ותוכן לבנים תתנו”.

[ובענין זה מתבטא חושך הגלות ביותר - עד כדי כך, שפרעה מצווה דבר שהוא היפך שכלו: פרעה רוצה שיבנו עבורו “ערי מסכנות . . את פיתום ואת רעמסס”, ואם–כן, כאשר אינו נותן להם תבן ללבון הלבנים, וצריכים בעצמם לקושש קש לתבן - גורם בעצמו לעכב את תהליך הבני’ של פיתום ורעמסס! וכפי שאמרו וטענו לפרעה: “תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו . . וחטאת עמך”! ואף על פי כן, אינו חוזר בו, ואומר, “תבן לא ינתן לכם ותוכן לבנים תתנו” - היפך שכלו!

כלומר: לא זו בלבד שפרעה אינו שומע לדברי הקב”ה, משה ואהרן, שוטרי בני ישראל - אלא עוד זאת, שעושה היפך שכלו הוא! עד כדי כך גדול חושך הגלות!],

ולאחרי כן ממשיכים בסיום הפרשה - “וישב משה אל ה’ ויאמר אדנ–י למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך”, כלומר, לא זו בלבד ששליחותו של משה לא פעלה ענין של גאולה, אלא אדרבה - כתוצאה מזה “הרע לעם הזה”! ומיהו הטוען טענה זו - משה רבינו, שמדתו מדת האמת (“אמת זה משה”, “משה אמת”), היינו, שכן הוא האמת!

ולא עוד, אלא שאפילו סיום הפרשה ממש, “עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו”, דבר טוב - הרי: (א) ענין זה אינו אלא על–שם העתיד, (ב) כדי לסיים בדבר טוב, (ג) ולא עוד, אלא שבענין זה גופא ישנו דבר בלתי–רצוי - שלמרות הקושי דגלות מצרים כו’, ימצאו יהודים שלא ירצו לצאת מהגלות, ולא יועיל שיצוום לצאת מהגלות, עד שפרעה יצטרך לשלחם ולגרשם “ביד חזקה” (“על כרחם של ישראל יגרשום”)!

ונמצא, שפרשת שמות כולה, מתחלתה ועד סופה, תוכנה - ענין הגלות: בפרשת וארא מתחיל כבר ענין הגאולה - שבירת פרעה על–ידי המכות כו’, אבל בפרשת שמות - מדובר (בגלוי) רק אודות ענין הגלות.

ב. והנה, מכיון שתוכן הפרשה הוא ענין הגלות - אינו מובן: מהו הטעם לקריאת הפרשה כולה פרשת “שמות”, על–שם “ואלה שמות בני ישראל”, מהו הקשר בין “שמות (בני ישראל)” לענין הגלות (תוכן הפרשה)?!

יתירה מזו:

הענין ד”שמות בני ישראל” קשור עם ענין הגאולה, כדאיתא במדרש: “אלה שמות בני ישראל - על שם גאולתן של ישראל נזכרו כאן”, וכמו כן מצינו במדרש שהגאולה ממצרים היתה “בשביל . . שלא שינו את שמם . . ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין”, ואם–כן, היתכן שהפרשה שכולה מדברת בענין הגלות נקראת בשם הקשור עם ענין הגאולה - “שמות”?!

ונקודת הביאור בזה - שענין ה”שמות” קשור גם עם ענין הגלות, ואדרבה, בגלוי ובחיצוניות רואים את הקשר ד”שמות” עם ענין הגלות (ולא עם ענין הגאולה), ורק על–ידי עבודה כו’, מגלים את הענין הפנימי ד”שמות”, ענין הגאולה, כדלקמן.

ג. בענין ה”שמות” - ישנם ב’ קצוות, דבר והיפוכו:

מצד אחד - הרי זה ענין של העלם, שכן, למרות שהשם קשור עם העצם (כדלקמן), אינו מגלה כלל את מהותו של האדם, וראי’ לדבר - שישנם כמה אנשים שנקראים באותו שם, ואף על פי כן, אין אחד מהם דומה לחבירו, לא בשכלו ולא במדותיו, ועד שיכול להיות שרחוקים זה מזה בתכלית הריחוק, מן הקצה אל הקצה.

ולאידך - לא זו בלבד שהשם יש לו שייכות לעצם מציאותו של האדם, כידוע שאותיות השם הם הצינור שעל ידו נמשכת חיות הנשמה, אלא עוד זאת, שעל–ידי הקריאה בשם מעוררים את עצם הנפש, שלכן, כאשר אדם מתעלף, העלם כחות הגלויים, רחמנא ליצלן, הנה על–ידי הקריאה בשמו חוזר אליו חיותו, לפי שהקריאה בשם מעוררת את עצם הנפש, ועל ידי זה נמשכת החיות מעצם הנפש להתלבש בכחות הנפש עד לאברי הגוף. ונמצא, שהשם הוא ענין של גילוי, שכן, על ידו נמשך ומתגלה החיות מעצם הנפש.

ד. והנה, בנוגע לב’ הקצוות שבענין ה”שמות” - הרי ענין הא’ (החסרון ד”שמות”, העלם) רואים במוחש ובגלוי, ואילו ענין הב’ (המעלה ד”שמות”, גילוי) - הרי מצד עצמו אין זה דבר הגלוי הנראה במוחש (שלכן יש צורך שתורת החסידות תגלה את הדבר):

ענין ההעלם שב”שמות”, שהשם אינו מגלה את מהותו של האדם - הוא דבר הנראה במוחש ובגלוי לכל אחד ואחד, כפי שיכולים לבחון זאת בפשטות: בבחינת כמה וכמה אנשים שנקראים באותו שם, ראובן או שמעון, וישתדלו למצוא את הצד המשותף שביניהם…

השוני והחילוק שביניהם, ולדוגמא: “אין דיעותיהם שוות” - ימצאו תיכף ומיד, שכן, בנוגע לכל ענין וענין יאמר פלוני כך וכך, ופלוני יאמר אחרת… ועל דרך זה בנוגע לשאר חילוקים כיו”ב; אבל בנוגע לצד המשותף שבין אלו הנקראים באותו שם - הרי גם לאחרי יגיעה רבה ביותר ספק גדול אם ימצאו דבר משותף ביניהם!

ענין זה שייך ליחידי סגולה בלבד, למי שהוא מומחה גדול להתבונן ולהכיר בתכונות הנפש כו’, ולדוגמא: “רבי מאיר הוה דייק בשמא”, ולאו כל מוחא סביל דא.

ולעומת זאת, ענין הגילוי שב”שמות”, הקשר והשייכות של השם עם עצם האדם, שעל ידו נתגלה העצם כו’ - הרי זה ענין שצריכים ללמוד בתורת החסידות, מכיון שאין זה דבר הנראה בגלוי, ולא עוד, אלא שאפילו לאחרי שלומדים בתורת החסידות שהשם מהוה ומחי’ ומורה על התוכן כו’ - הרי לאו כל מוחא סביל דא, להבין ולהשיג את הקשר והשייכות של השם עם העצם!

ה. אמנם, לאידך גיסא, לאחרי גילוי תורת החסידות - הרי המעלה שבענין ה”שם”, ענין הגילוי (הקשר והשייכות עם העצם, ועד שעל ידו מתגלה העצם), יצא מהגדר ד”רזין”, ועל אחת כמה וכמה מ”רזין דרזין” שבתורה, ונעשה ענין שנמשך ובא ב”נגלה”.

ועד כדי כך, שמדברים בפשטות אודות מעלת השם, שעל–ידי הקריאה בשם ממשיכים את הגילוי מעצם הנפש כו’, שכן, אף על פי שעדיין אינו מבין את הענין באופן של הבנה והשגה לאשורו ולבוריו, מכל–מקום, להיותו “מאמין בן מאמין”, מונח אצלו הדבר בפשיטות, מכיון שכך למד בתורת החסידות.

ולא עוד, אלא שתורת החסידות מביאה ראי’ מוחשית לדבר - מאדם המתעלף, היינו, שענין זה הוא בגלוי כל כך, עד שמתבטא גם בנוגע לגשמיות הגוף!

ויש לומר שגם זה טעם על זה שתורת החסידות מביאה את הדוגמא מאדם המתעלף - כדי להדגיש שענין זה מתבטא באופן גלוי עד לגשמיות הגוף.

דלכאורה, מהו הצורך לתת דוגמא מאדם המתעלף שקורין בשמו כו’ - כאשר תורת החסידות מבארת שכללות המשכת חיות הנפש להתלבש בגוף (באופן תמידי) היא על–ידי אותיות השם?!

אלא הביאור בזה - כאמור - כדי להדגיש שהקשר של השם עם העצם הוא דבר גלוי כל כך עד שהדבר מתבטא גם בנוגע לגשמיות הגוף, כפי שניסו וראו זאת בפועל ממש (במקרה שהי’ צורך בדבר, רחמנא ליצלן), ועד כדי כך, שיש מקום לומר (אף שאין הכרע בדבר כו’) שכן הוא גם אצל אומות העולם (כדי שיוכל להיות ענין הבחירה).

המורם מכל האמור לעיל - שלכתחילה רואים ש”שמות” הוא ענין של העלם (שהרי השם אינו מגלה את מהותו של האדם הנקרא בשם זה), אמנם, לאחרי גילוי תורת החסידות, פנימיות התורה, נתגלה הענין הפנימי שב”שם”, מעלת השם - ענין הגילוי, עד כדי כך, שעל ידו נתגלה עצם הנפש.

ו. על פי זה יש לבאר את הקשר והשייכות דתוכן הפרשה עם שמה של הפרשה - “שמות”:

גלות (תוכנה של הפרשה) - ענינו העלם, שכן, ענין ה”גלות” אינו פועל שינוי בעצם הדבר ח”ו, כי אם, שגלה ממקומו בלבד [ולכן, גם ענין הגאולה אינו חידוש בעצם הדבר, כי אם, שחוזר למקומו האמיתי], ובמילא, גם בגלות ישנו העצם כפי שהוא לאמיתתו, אלא שהוא באופן של העלם, ובלשון הכתוב: “אותותינו לא ראינו אין גו’ אתנו יודע עד מה”.

וזהו הקשר דענין הגלות (תוכן הפרשה) עם ענין ה”שמות” (שם הפרשה) - מכיון שגלות הוא ענין של העלם, וגם “שמות” - כפי שנראה בגלוי ובחיצוניות - הוא ענין של העלם, כאמור, שהשם אינו מגלה את מהותו של האדם הנקרא בשם זה.

בסגנון אחר - בעומק יותר:

האפשרות למצב של גלות אצל יהודי, היא - הענין ד”שמות”, “שמות בני ישראל הבאים מצרימה”, כלומר, שהעצם שלהם (הנשמה, נקודת היהדות) הוא בהעלם, על–דרך ובדוגמת ענין ה”שמות”, שאינם מגלים את עצם מהות האדם, ומכיון שהעצם הוא בהעלם - הרי זה נותן מקום ונעשה מצב של גלות, “נחתין”.

אמנם, כאשר מגלים את הענין הפנימי ד”שמות” - שקשור עם העצם, ולא עוד, אלא שאפילו כאשר חיות הנפש נתעלם כו’, עד למצב של התעלפות, רחמנא ליצלן, הנה על–ידי הקריאה ב”שם” מעוררים את עצם הנפש - על–ידי זה נפעל ענין הגאולה, “ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין”, “על שם גאולתן של ישראל נקראו כאן”.

ונקודת הענין - שגם כאשר היו בני ישראל במעמד ומצב שמצד הכחות הגלויים היו בתכלית הירידה וההעלם כו’, מצב של התעלפות כו’, עד כדי כך, שהי’ מקום לטענה “הללו עובדי עבודה–זרה והללו עובדי עבודה זרה”, אף על פי כן, מצד העצם הרי הם בתכלית העילוי, אלא שהי’ צורך שהעצם יבוא בגילוי, וענין זה נעשה על–ידי ה”שמות”, כאמור, שעל–ידי הקריאה ב”שם” מתגלה עצם הנפש, באופן שנמשך גם בכחות הגלויים, עד להתלבשות באברי הגוף בפועל ממש.

ז. על–פי האמור לעיל, יש לבאר את הקשר והשייכות דפרשת שמות לשבת מברכים חודש שבט:

נתבאר לעיל שבשבת מברכים נמשכת ברכה ונתינת–כח בנוגע לכללות העבודה דחודש שבט, שנקודתה ותוכנה - ראש–חודש שבט ועשירי בשבט - הפצת היהדות והמעיינות חוצה, גם ליהודי שרחוק מעניני יהדות, עד כדי כך, שאינו יכול לגשת ללימוד התורה לולי הפירוש “בשבעים לשון”.

אמנם, לפעמים פוגשים יהודי שבגלוי ובחיצוניות לא רואים אצלו את נקודת היהדות, ועד שטוען ששייכותו ליהדות אינו אלא באופן ש”בשם ישראל יכונה”, “שם (ישראל)” בלבד, שאינו מגלה את המהות האמיתית, ולא עוד, אלא ש”שם ישראל” גופא אינו אלא באופן של כינוי (“יכונה”) בלבד.

ועל זה באה ההוראה והנתינת–כח מפרשת השבוע שקורין (בשנה זו) בשבת מברכים חודש שבט - פ’ שמות:

לאחרי גילוי תורת החסידות (ועד ש”מצוה לגלות זאת החכמה”), נתגלה הענין הפנימי ד”שמות” - הקשר עם העצם, ולא עוד, אלא שעל ידו נפעל גילוי העצם.

ובנוגע לעניננו:

עצם העובדה שנקרא ב”שם ישראל” מוכיחה שזהו הפנימיות והעצם שלו, שכן, ענין השם לאמיתתו מורה על העצם וקשור עם העצם, היינו, שמצד העצם והפנימיות שלו - “ישראל הוא”, ובמילא, “רוצה הוא לעשות כל המצוות כו’”, וטעם הדבר - מפני שכל יהודי הוא בנו של הקב”ה, כמו שכתוב “בני בכורי ישראל”, “בנים אתם לה’ אלקיכם”, ובמילא, טבעו של הבן (אם הוא רק נורמלי…) להיות נמשך אחר אביו!

ומכיון שכן, הרי מובן שאין להסתכל על מעמדו ומצבו הגלוי, “אל תבט אל מראהו”, וכל מה שדרוש אינו אלא לגלות את הפנימיות והעצם שלו.

וענין זה נפעל על–ידי הקריאה בשמו האמיתי - “ישראל”, בדברים היוצאים מן הלב כו’, אשר, על ידי זה מעוררים את עצם הנפש (נקודת היהדות) שתבוא בגילוי עד למעשה בפועל.

ואדרבה - יש מעלה יתירה כאשר גילוי העצם הוא על–ידי הקריאה ב”שם”:

כאשר העבודה היא בסדר מסודר - הנה כדי שיומשך מעצם הנפש עד למעשה בפועל, מלמעלה מעלה עד למטה מטה, צריך לעבור את כל סדר ההשתלשלות דכחות הפנימיים, שכל ומדות, וכן לבושי הנפש, מחשבה ודיבור, עד למעשה בפועל;

אמנם, כאשר מגלים את עצם הנפש על–ידי הקריאה ב”שם” - הרי לכל לראש נמשך הגילוי תיכף ומיד בנוגע למעשה בפועל, ואחר כך נפעל הגילוי גם בנוגע לכחות פנימיים - שכל ומדות.

ועל ידי זה פועלים אצלו ענין של גאולה “ואלה שמות בני ישראל, על שם גאולתן של ישראל נקראו כאן”,

וכלשון כ”ק מו”ח אדמו”ר (בעל ההילולא דעשירי בשבט) בקשר לגאולה ממאסרו על עבודתו בהפצת התורה והיהדות: “לא אותי בלבד גאל הקב”ה . . כי אם גם כו’ את אשר בשם ישראל יכונה”, ולא עוד, אלא שגאולתו של “אשר בשם ישראל יכונה” היא באותה הגאולה של נשיא הדור.

. . ח. ויהי רצון שכל אחד ואחד יקח את הנתינת–כח והברכה דשבת מברכים חודש שבט, בנוגע למעשה בפועל - להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות דהפצת היהדות והפצת המעיינות חוצה.

ודבר ברור הוא שכאשר עוסקים בפעולות אלו, בדברים היוצאים מן הלב כו’, וביחד עם זה, מראים דוגמא–חי’ בפועל - בודאי מצליחים לעורר את עצם נפשו של כל אחד ואחד מישראל, ועל ידי זה פועלים אצלו מצב של גאולה, כנ”ל בארוכה.

ועל–ידי מעשינו ועבודתינו בכל הענינים האמורים, שנקודתם ותוכנם לפעול את הגאולה הפרטית דכל אחד ואחד מישראל - ממהרים עוד יותר את הגאולה הכללית דכל בני ישראל, גאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד “הקיצו ורננו שוכני עפר”, והוא בתוכם - בעל ההילולא דעשירי בשבט, וכל הצדיקים וכל נשיאי ישראל, ומשה ואהרן עמהם, בעגלא דידן ממש.

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.