Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן באור החסידות בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור‭ ‬אישי טור למחשבה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו משה רבינו משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תלמוד תמוז תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Sep072017

אם בח"י אלול מתקנים את תשרי - מה עושים עד אז?

הרי גם לפני ח”י אלול ישנה כבר העבודה דחודש אלול במשך כמה וכמה ימים, בעבודה דחודש אלול. וכיון שכן, דרוש ביאור והסבר בתוכנה וענינה של ההוספה דח”י אלול בכללות העבודה דחודש אלול * משיחות ש”פ תבוא, ח”י אלול ה׳תש”נ.

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

א. ענינו המיוחד של ח”י אלול בשייכות לעבודה דחודש אלול — מבאר כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו בשני פתגמים כלליים:

א) ח”י אלול הוא היום שהביא ומביא חיות באלול (ומוסיף לבאר בפרטיות יותר:) ח”י אלול נותן חיות בעבודה דאני לדודי ודודי לי.

ב) ח”י אלול הוא התחלת י”ב ימים האחרונים דחודש אלול, שהם כנגד י”ב חדשי השנה, יום לחודש יום לחודש, שבהם צריך להיות החשבון–נפש על כל י”ב חדשי השנה: ביום ח”י אלול — החשבון־נפש על חודש תשרי העבר, ועל דרך זה בכל י”ב הימים עד ראש השנה.

ומזה מובן שבח”י אלול ניתוסף (לא רק בעניני העבודה הפרטיים שבחודש אלול, אלא גם) בכללות העבודה דחודש אלול — חיות באלול, ועד שבו מתחיל החשבון־צדק על כל י”ב חדשי השנה (שזהו כללות ענינו של חודש אלול, חודש החשבון והתשובה) — “אלול” שב”אלול”.

ב. ובענין זה — דרוש ביאור והסבר:

כיון שהעבודה דחודש אלול מתחילה בר”ח אלול ונמשכת בכל ימי חודש אלול, הרי, גם לפני ח”י אלול ישנה כבר העבודה דחודש אלול במשך כמה וכמה ימים, שני שבועות, ועד לט”ו אלול, שבו “קיימא סיהרא (דחודש אלול) באשלמותא”, שמורה על השלימות דבני–ישראל (ש”מונין ללבנה” לפי ש”דומין ללבנה”) בעבודה דחודש אלול. וכיון שכן, דרוש ביאור והסבר בתוכנה וענינה של ההוספה דח”י אלול בכללות העבודה דחודש אלול.

בהשקפה ראשונה, ההוספה דח”י אלול היא בענין החיות (כנ”ל), היינו, שהעבודה דחודש אלול נעשית מתוך חיות (כמשמעות פשטות הלשון דפתגם הנ”ל).

אבל, נוסף לכך שכיון ש”כל ישראל בחזקת כשרות”, בודאי שגם העבודה לפני ח”י אלול (ובכל השנה) היא (לא “מצות אנשים מלומדה”, אלא) מתוך חיות, וכמודגש גם בענין השמחה (הקשורה ובאה מצד החיות) שהיא ענין עיקרי בעבודת ה׳, הרי, מהפתגם שבח”י אלול מתחיל החשבון–צדק די”ב חדשי השנה, משמע, שבח”י אלול מתחילה עבודה חדשה (לא רק תוספת חיות בעבודה שלפני זה), כלומר, אף שכללות העבודה דחודש אלול (גם לפני ח”י אלול) היא בעשיית חשבון־צדק על כל השנה, הרי זה כמו התחלת העבודה דחודש אלול, “אלול שבאלול”.

ויש לומר, שהחידוש דח”י אלול בהחשבון–צדק על י”ב חדשי השנה (כללות העבודה דחודש אלול) קשור עם החיות שממשיך ח”י אלול בעבודה דחודש אלול, היינו, לא סתם תוספת חיות בעבודה שלפני זה, אלא המשכת חיות שעל ידו נעשית עבודה חדשה, כדלקמן.

ג. ויובן בהקדים הביאור בענינו של חודש אלול:

חודש אלול — חודש החשבון והתשובה על השנה החולפת, וגם חודש ההכנה לשנה הבאה — הוא זמן (חודש) כללי, שכולל כל השנה כולה [ועל–פי הידוע ש”שנה” היא מלשון “משנה”, שבכל שנה חוזרים ונשנים כל שינויי הזמן האפשריים, נכלל ב”שנה” כללות הזמן (ובמילא, גם כללות המקום, שהרי זמן ומקום קשורים זה בזה)], ולכן נעשה בו התיקון והשלימות על כל השנה החולפת (וגם על השנים שלפני זה), וההכנה לכל השנה הבאה (וגם להשנים שלאחר זה).

ובהתאם לכך, גם העבודה דחודש אלול היא עבודה כללית — כמודגש בשמו של החודש, “אלול”, ראשי–תיבות “אני לדודי ודודי לי”, שבזה מודגשת כללות העבודה דבני–ישראל בכל הזמנים ובכל המקומות — ההתקשרות והחיבור דבני–ישראל עם הקב”ה (מתוך אהבה, “לית פולחנא כפולחנא דרחימותא”).

ובפרטיות יותר — מרומזים ב”אלול” חמשה ר”ת הכוללים כל עניני העבודה: ג׳ הקוין תורה עבודה (תפלה) וגמילת–חסדים — בראשי–תיבות ד”אנה לידו ושמתי לך” (תורה), “אני לדודי ודודי לי” (תפלה), “איש לרעהו ומתנות לאביונים” (גמ”ח), תשובה (הפועלת שלימות בכל עניני העבודה) בראשי–תיבות ד”(ומל ה׳ אלקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)”, וגאולה (תכלית השלימות דכללות העבודה) — בראשי–תיבות ד”אשירה לה׳ ויאמרו לאמר”.

ויש לומר, שחמשה הראשי–תיבות ד”אלול” הכוללים כל עניני העבודה הם כנגד חמשה הדרגות שבנשמה: נפש רוח נשמה (כנגד תורה עבודה וגמ”ח), חי׳ (כנגד תשובה), ויחידה (כנגד גאולה).

ובכל זה מודגש ש”אלול” הוא ענין כללי: בנוגע להזמן — זמן כללי שכולל כל הזמנים (והמקומות), בנוגע לעבודה — כללות העבודה דבני–ישראל, ובנוגע להאדם העובד — כללות הכחות והדרגות שלו.

ד. וביאור הענין:

התורה כללות ופרטות נאמרה, החל מ”כלל גדול”, ועד לפרט שבפרט. וכיון שהכלל והפרט קשורים זה בזה, ועד ש”אין בכלל אלא מה שבפרט”, מובן, שבכל פרט ופרט שבפרט משתקף הכלל. ועל דרך זה בעבודת האדם — שבכל עבודה פרטית משתקפת כללות העבודה.

ומזה נמשך גם בעולם (שנברא בשביל התורה ובשביל ישראלי, ויתירה מזה, “אסתכל באורייתא וברא עלמא”, ו”את העולם נתן בלבם”) — שבכל פרט משתקף הכלל, ולדוגמא — בזמן ומקום (גדרי העולם) — שבכל חלק פרטי דזמן ומקום משתקף כללות הזמן והמקום, היינו, שכל נקודה בזמן ובמקום קשורה עם הנקודה הכללית שכוללת כל מציאות הזמן והמקום.

[ויומתק יותר על–פי תורת הבעש”ט ואדמו”ר הזקן שבכל רגע מתחדשת הבריאה כולה מאין ואפס המוחלט ליש — שעל פי זה יש–לומר, שבכל רגע פרטי (נקודה אחת בזמן) כלולה הבריאה כולה (כולל גם בריאת הזמן), על–דרך ובדוגמת התהוות הבריאה מאין ליש בפעם הראשונה, ביום הראשון (וברגע הראשון) דששת ימי בראשית, שבו נבראו “כל תולדות שמים וארץ מאין ליש, באופן של נקודה אחת — הכוללת כל הבריאה כולה”].

ועל פי זה יש לבאר גם בנוגע לעבודת התשובה שהיא “בשעתא חדא וברגע חדא” — דלכאורה, איך אפשר שברגע אחד יתקן וישלים החסרון בעבודה במשך זמן ובמיוחד בזמן ארוך (שנה שלימה, כמה שנים, מהתחלת ימי חייו, ועד — בגלגול שלפני זה)?! והביאור בזה — על–פי האמור — שברגע פרטי משתקף כללות הזמן, ולכן, אפשר ויכולים לתקן ולהשלים בו גם משך זמן ארוך, ועד — לכללות הזמן.

וענין זה הוא בהדגשה יתירה בחודש אלול (חודש התשובה והחשבון) — שבכל רגע פרטי שבו מודגש שהוא זמן כללי השייך ופועל על ובכל השנה כולה, ומודגשת בו כללות העבודה, ובכל הכחות והדרגות, כנ”ל.

ה. ונוסף על מעלת חודש אלול שהוא ענין כללי, ניתוסף חידוש מיוחד בח”י אלול — ענין החיות:

ובהקדים המשל מ”חיות” כפשוטה (חיות הגוף) — שהחיות היא (לא הוספת פרטים בהגוף, וגם לא ה”כלל” דהפרטים, דכל הפרטים שבהגוף כולם יחדיו, אלא) באין–ערוך לגמרי למציאות הגוף, וביחד עם זה, נעשית החיות דהגוף עצמו, העצם והפנימיות דהגוף, היינו, שהחיות אינה דבר בפני עצמו מהגוף (שבו מלובשת החיות), אלא חודרת בהגוף באופן שהגוף עצמו חי, כל נקודה ופרט שבגוף היא נקודה ופרט(דגוף חי).

ליתר ביאור:

בנוגע לכלל ופרט — אף שה”כלל” שייך לה”פרטים”, ועד שאין בכלל אלא מה שבפרט (דלא כחיות שהוא ענין שבאין־ ערוך להגוף), מכל מקום, כל אחד מהם הוא בהציור שלו, זה “כלל” וזה “פרט”, ולכן, אף שהכלל משתקף בהפרט, אין זה אלא “השתקפות” דהכלל בלבד, ולא שהכלל עצמו חודר בהפרט להיות כמו הכלל: מה שאין כן בנוגע לחיות — אף שהחיות היא באין–ערוך להגוף (ופשיטא — לא באופן שאין בכלל אלא מה שבפרט), מכל מקום, נמשכת וחודרת החיות באופן שהגוף עצמו נעשה חי.

וטעם הדבר — כיון ש”חיות” הוא ענין עצמי (שלמעלה מציור), והעצם נמשך וחודר בכל מקום, בכל נקודה ופרט שבו, ובאופן שבכל נקודה ופרט נמשך החיות (העצם) בשוה, ודוגמתו בזמן — שהחיות היא בכל רגע, ללא הפסק כלל (שהרי ההפסק לרגע אחד ח”ו הוא היפך ענין החיים רח”ל), היינו, שבכל רגע ישנו עצם ענין החיות.

ו. ומזה מובן גם בנוגע להחיות באלול — ח”י אלול:

נוסף לכך שאלול הוא הכלל דעבודת בני–ישראל, ניתוסף בח”י אלול הדגשת החיות (הפנימיות והעצם) דכללות העבודה — ההתקשרות דישראל עם הקב”ה, שהיא גם החיות (המהות) דישראל (האדם העובד), “ישראל וקב”ה כולא חד”“.

ובהתאם לכך נעשה גם החשבון–צדק — בי”ב הימים מח”י אלול עד ראש–השנה כנגד י”ב חדשי השנה — באופן של עבודה חדשה:

החשבון־צדק שבהתחלת חודש אלול (לפני ח”י אלול) הוא (בעיקר) הסך־הכל (כלל) דכל פרטי העבודה דכל השנה כולה, להתבונן כיצד היתה עבודתו בג׳ הקוין תורה עבודה וגמ”ח, כיצד היתה הנהגתו במחשבה דיבור ומעשה וכו’ — הכלל דהעבודה.

ואילו החשבון–צדק שמתחיל בח”י אלול הוא (בעיקר) בנוגע לעצם ההתקשרות עם הקב”ה (ומדת ואופן התגלותה בעבודה בפועל), היינו, שבעשיית החשבון–צדק לא נרגש (כל–כך) הציור הפרטי דעניני העבודה (תורה או גמ”ח כו’), כי אם (בעיקר) עצם ההתקשרות דישראל עם הקב”ה — החיות דכללות העבודה.

ומצד הדגשת ענין החיות ניתוסף גם בתיקון ושלימות העבודה דכל משך הזמן (שנה שלימה כו’) ברגע אחד:

כאשר החשבון–צדק והתשובה הוא בהכלל דכל העבודה — כיון שהכלל רק משתקף בהפרט, ולא באופן שהכלל עצמו חודר בהפרט, הרי פעולת הכלל דחודש אלול בכל פרטי העבודה דכל השנה כולה (שבזמן כללי יתוקנו כל הפרטים) אינה בתכלית השלימות;

אבל כאשר החשבון־צדק והתשובה הוא בענין החיות, עצם ההתקשרות דישראל עם הקב”ה — כיון שהחיות חודרת בכל פרט באופן שמציאות הפרט הוא ענין החיות (דבר חי), היינו, שבכל פרט ובכל רגע ישנו עצם ענין החיות, הרי על–ידי העבודה (תשובה) ברגע אחד נעשה התיקון דכל משך הזמן בתכלית השלימות, כיון שהחיות (ההתקשרות דישראל עם הקב”ה) היא המהות דהכלל ודהפרטים גם יחד.

ועפ”ז יומתק שח”י אלול עצמו הוא יום החשבון–צדק דחודש תשרי, החל מראש השנה, “ראש” דייקא (ולא תחילה), ועל דרך זה כללות חודש תשרי אותיות “רשית” — כי, ראש השנה (וחודש תשרי) הוא כמו ה”ראש” שבאדם שבו משכן והשראת החיות”, וממנו מתפשטת החיות לכל אברי הגוף, ודוגמתו בראש השנה (וחודש תשרי) שכולל החיות דכל השנה, ובהתאם לכך נעשה החשבון–צדק דראש השנה וחודש תשרי ביום ח”י אלול, שבו מודגש ביותר ענין החיות, שמצד זה נעשה התיקון דכל השנה כולה בתכלית השלימות.

ז. ויש להוסיף, שהחיות דאלול (ההתקשרות דישראל עם הקב”ה) מודגשת בעיקר בעבודת התפלה — “אני לדודי ודודי לי” — לא (רק) בתור עבודה פרטית, אחת מחמשה עניני העבודה שבראשי–תיבות דאלול, אלא בתור כללות העבודה דאלול:

“תפלה” — היא מלשון חיבור (כמו התופל כלי חרס), שענינה הוא החיבור וההתקשרות דישראל עם הקב”ה בתכלית השלימות, באופן נעלה יותר מאשר על–ידי גמ”ח ותורה — כמודגש בדרשת חז”ל על הפסוק “בכל קראנו אליו” (ענין התפלה), “אליו ולא למדותיו”, היינו, שעל–ידי התפלה נעשה “ההתקשרות והחיבור דישראל עם מהותו ועצמותו יתברך כפי שהוא למעלה מכל גדר ותואר, דלא כבגמילות־חסדים, שבה מודגש החיבור עם מדת חסדו של הקב”ה (“מדותיו”), ועל דרך זה בתורה, שבה מודגש החיבור והיחוד עם חכמתו של הקב”ה, מה שאין כן תפלה שהיא “אליו” (ולא למדותיו”), החיבור וההתקשרות עם מהותו ועצמותו יתברך ממש.

ועל פי זה יש לבאר הדיוק בפתגם כ”ק מו”ח אדמו”ר שח”י אלול הוא היום שהביא ומביא חיות באלול, ומוסיף לבאר בפרטיות יותר שח”י אלול נותן חיות בעבודה דאני לדודי ודודי לי — שענין החיות קשור בעיקר עם “אני לדודי ודודי לי” (תפלה), ההתקשרות והחיבור עם הקב”ה, והפעולה דח”י אלול היא שבכל עניני העבודה דחודש אלול (כל החמשה ראשי–תיבות, הכוללים כל עניני העבודה) יהי׳ מודגש (לא כל–כך הציור הפרטי דעניני העבודה, אלא) החיות דכללות העבודה, ההתקשרות דישראל עם הקב”ה, “אני לדודי ודודי לי”.

ומזה מובן שמח”י אלול ואילך צריכה להיות הוספה מיוחדת בעבודת התפלה. כלומר, נוסף על ההוספה בעבודת התפלה בכל חודש אלול, כדאיתא בספרים שגם תלמידי חכמים שעיקר עסקם בכל השנה בלימוד התורה, צריכים לקחת מזמן לימוד התורה ולהוסיף בתפלה ותחנונים וסליחות, ניתוסף בח”י אלול הדגשה עיקרית (נוסף על הענין דבקשת סליחה כו’) על ההתקשרות והחיבור דישראל עם הקב”ה.

ולא עוד אלא שגם בנוגע להוספה בלימוד התורה שבחודש אלול (כמשנ”ת בארוכה בהתוועדות שלפני זה השייכות המיוחדת דלימוד התורה לחודש אלול) צריך להיות הדגשה מיוחדת על ענין התפלה שבתורה — ההתקשרות עם נותן התורה, ובפרט על–ידי לימוד פנימיות (סתים) התורה, שעל ידה נעשית ההתקשרות דפנימיות (סתים) דישראל עם הפנימיות (סתים) דהקב”ה.

. . יב. ההוראה מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל:

מח”י אלול ואילך יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני העבודה דחודש אלול, עד להוספה באופן של עבודה חדשה — על–ידי המשכת החיות דאלול, היינו, שבכל עניני העבודה דחודש אלול ניכר בגלוי ובהדגשה נקודת החיות, עצם ההתקשרות וחיבור דישראל עם הקב”ה.

ועל ידי זה ניתוסף גם בהחשבון–צדק תיקון ושלימות דהעבודה במשך כל השנה כולה — שגם ברגע פרטי שעוסק בעבודה פרטית וענין פרטי, ניכר ומודגש הקשר והשייכות לכללות העבודה, להיותו חדור בהחיות דאלול, כנ”ל.

וכן יש להוסיף בעבודת התפלה, הן מצד הדגשת קו התפלה בין החמשה ראשי–תיבות דאלול, והן — ובעיקר — מצד נקודת החיות דאלול (כנ”ל ס”ז):

להוסיף בלימוד התורה, ובפרט הלימוד בענינים שהזמן גרמא, עניני אלול, ראש–השנה ויום–הכיפורים, וחג הסוכות, הן בנגלה דתורה והן בפנימיות התורה;

ולהוסיף בגמילות חסדים, ובפרט ההשתדלות בנתינת צרכי החג באופן של הרחבה לכל הזקוקים, החל מראש–השנה, שנאמר בו “אכלו משמנים ושתו ממתקים”, ערב יום–הכיפורים (“כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי”) מוצאי יום–הכיפורים, שנאמר בו “לך אכול בשמחה לחמך”, ועל אחת כמה וכמה חג הסוכות ושמיני–עצרת, “זמן שמחתנו”, “אין שמחה אלא בבשר. . אין שמחה אלא ביין” (כולל הענין דהכנסת אורחים” שעיקרו ביום–טוב).

. . יג. ויהי–רצון שקבלת החלטות טובות בכל הנ”ל תמהר ותזרז ותביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה על–ידי משיח צדקנו.

ובלשון הכתוב בפרשת השבוע — “תבוא אל הארץ אשר ה׳ אלקיך נותן לך וירשת וישבת בה”, שכל בני–ישראל באים לארצנו הקדושה,

ובלשון הכתוב בהפטורה — “כולם נקבצו באו לך גו׳”, “כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם”“, ותיכף ומיד ממש, כסיום וחותם ההפטורה “אני” ה׳ בעתה אחישנה”“, ובפרט לאחרי שעוד בזמן הש”ס “כלו כל הקיצין”, ועל אחת כמה וכמה בימינו אלה, בסיומה של שנת ה׳תש”נ, ראשי–תיבות היתה (ו)תהי׳ שנת נסים, והכנה לשנת תנש”א, ראשי–תיבות תהא שנת נפלאות אראנו, וכהפסק–דין דכמה וכמה רבנים פוסקי־דינים בישראל (והולך מספרם ומוסיף) שמשיח צדקנו צריך לבוא תיכף ומיד ממש — “אחישנה” ב”אחישנה”.

והעיקר — שכן תהי׳ לנו בפועל ממש, כך, שקריאת התורה במנחת שבת זה תהי׳ באופן ד”אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם” — בבית המקדש, ושם ישמעו קריאת התורה מפי המלך (כמו שכתוב בפרשת וילך) — מלך המשיח ומשה רבינו — “גואל ראשון הוא גואל אחרון”, וכאמור, תיכף ומיד ממש.

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.