Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן באור החסידות בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור‭ ‬אישי טור למחשבה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תלמוד תמוז תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Sep072017

מי נתן את הרשיון?

א

זה אך דור שני–שלישי מאז קם מייסד תורת החסידות, הבעל–שם–טוב הקדוש, והחל להפיץ את תורת החסידות בקרב עם ישראל. פירותיה של החסידות החלו לחלחל לתוך נפשם הזכה של יהודים תמימי–נפש.

הגיע הזמן להעלות דברים על הכתב ולהדפיסם, למען יידעו הכל את תורת החסידות, מנהגיה ואורחותיה. דפוס היה באותן שנים דבר יקר–ערך ולא–מצוי, ועל כן, כמעט וטרם נדפסו כתבי חסידות.

מי שהבין את גודל התועלת בהדפסת חסידות, היה ר’ משה שפירא, בנו של הצדיק רבי פנחס מקוריץ. הוא הדפיס את הספר הראשון של תורת החסידות “תולדות יעקב יוסף”, ובשנים מאוחרות יותר את העותק הראשון של ספר ה’תניא’.

בראותו את התועלת שבדבר, שינס מותניו, עמל ויזע עד שהקים בסלוויטא בית–דפוס מודרני, ומעיינות החכמה והחסידות החלו לפכות בקרב העם היהודי.

קודם שהקים ר’ משה שפירא את בית הדפוס שלו, נסע אל כ”ק אדמו”ר הזקן להיוועץ עמו ולבקש את הסכמתו - שהרי היה זה משום ‘חידוש’ בעולם החסידות.

בדחילו עמד ר’ משה שפירא לפני אדמו”ר הזקן ושטח בפניו את רעיונו הנועז והחדשני. כן פירט את הקשיים שבדבר: “הבעיה הגדולה בהקמת בית דפוס, היא בקבלת רישיון מממשלת רוסיה, שהרי רק לעיתים רחוקות מאשר זאת הממשלה הרוסית”.

סבר של הרהור עלה על פניו הטהורות של רבינו הזקן, ניכר היה כי מחשבותיו מפליגות הרחק, אל מקומות שרק נשמה מעולם האצילות יכולה להעפיל אליהם.

לאחר מחשבה ארוכה, נענה ואמר: “עצתי שתיסע אל העיר מוהילוב, שם מתגורר ‘מלמד דרדקי’ בשם ר’ ישראל. בקש ממנו שיצטרף אליך בנסיעה לווילנא, ובעזרת השם יתברך, תצליח להשיג שם את הרישיון הממשלתי בנקל, ואפילו מבלי לשלם עליו מאום”.

חתם הרבי את דבריו ולא יסף.

יצא ר’ משה שפירא מחדרו של אדמו”ר הזקן, במבוכת הדעת. מיהו אותו ‘מלמד’ בשם ר’ ישראל? מה שייכותו לעסקי רישיונות הדפוס? ובכלל, הרי את הרשיונות ניתן לקבל אך ורק בפטרבורג הבירה, ומדוע אפוא יש צורך לנסוע לווילנא.

לא איש בר–דעת כר’ משה שפירא, יתן לעצת השכל להכריע מול דברי הרבי. צדיק בן צדיק היה, והיטב הבין את משמעות דבריהם של צדיקים.

עוד באותו יום ארז את חפציו ויצא בדרכו אל מוהילוב רבתי.

ימים ארוכים חיפש ר’ משה אחר מלמד בשם ר’ ישראל, שכן תושבי העיר לא הכירו יהודי בשם זה. רק לבסוף נמצא יהודי בשם ר’ ישראל, תם וישר וירא אלוקים, שישב רוב שעות היום בבית–המדרש הכללי ועסק בלימוד משניות ובאמירת תהלים. לא חסיד ולא בן–חסיד היה. אף ‘מלמדותו’ היתה למחצה, וזאת משום שהיה שונה פרקי תלמוד לקבוצת תלמידים קטנה שהיתה מתאספת בביתו.

ר’ משה שפירא הציג את עצמו לפניו, בספרו לו על תכניותיו להקים בית–דפוס גדול להדפסת ספרים יהודים, ועל הקשיים בהם נתקל להשיג רשיונות בפטרבורג הבירה. “נשלחתי אל כבודו על ידי הצדיק רבי שניאור זלמן אשר בליאדי, באומרו כי אתה תוכל לעזור לי”.

צחקק המלמד בגיחוך: “בית דפוס אתה אומר?! הרי זה הון עתק, אולי זקוק אתה ל’מזומנים’, יש לי המון…”

משך ר’ משה בכתפיו בפליאה.

“לא, איני זקוק למזומנים” - השיב בהתעלמו מנימת הגיחוך. “זקוק אני לעזרתך בהשגת רשיונות מהממשלה”.

גיחך ר’ ישראל שנית: “אהה, בוודאי אתה רוצה להיעזר בשפת האידיש העסיסית שבפי, או אולי בקשרים הענפים שרקמתי בצמרת המלוכה שבפטרבורג”.

שוב התעלם ר’ משה שפירא מנימת הזלזול שבדברי המלמד. הוא ניסה לשכנעו כי כך ציווה הרבי. אולם סבלנותו של ה’מלמד’ פקעה, והוא התרגז:

“ימחול נא לי כבוד תורתו, רואה אני כי יהודי מכובד אתה, ומדוע באת לזלזל באיש פשוט כמוני, שבקושי יצלח לעבודת ה’מלמדות’?”

לא נכנע ר’ משה שפירא ולעזרתו גייס חסידים מבית הכנסת החסידי במוהילוב, וביחד הפעילו שתדלנות על ר’ ישראל המלמד. הם עצמם לא ידעו כיצד הוא יוכל לעזור, הרי כל הנתונים מראים כי איש זה רחוק מענינים שכאלו כרחוק מזרח ומערב, אך דברי הרבי קיימים ושרירים. הם הבטיחו לו לדאוג לפרנסת בני–ביתו בתקופת היעדרו מן הבית.

לא חסיד היה ר’ ישראל, ואף לא בן חסיד, אך נוכח ההפצרות הרבות, והבטחותיהם של יהודים שהכירם כיראים ושלמים, הסכים להצטרף לנסיעה לווילנא הבירה למרות שהוא עצמו ידע היטב כי לא יוכל לעזור בענין זה.

ב

עצוב ומדוכדך ישב ר’ ישראל המלמד בביתו המפואר של הגביר ר’ מאיר רפאל’ס אשר בטבורה של וילנא רבתי. זה ימים מספר מאז הגיע יחד עם רבי משה שפירא אל העיר, אך בכל הימים הללו, מאומה לא נעשה. פשוט משום שאיש מהם לא יודע מה לעשות.

ר’ משה שפירא עצמו תמה, למי יפנה ומה יעשה. המארח, הגביר ר’ מאיר רפאל’ס, שידוע היה בקשריו הענפים בממשל המקומי, היה אף הוא אובד עצות. אמנם שניהם, ר’ מאיר רפאל’ס ור’ משה שפירא, האמינו באמונה שלמה בדבריו הקדושים של רבינו הזקן, אולם את רוחו העכורה של המלמד ר’ ישראל, לא יכלו להרגיע.

בשבת קודש גברו געגועיו של המלמד לביתו. למרות הפאר והיופי, שולחן השבת העשיר שכמותו לא ראה בחייו, לא חש בנועם ערבותה של שבת קודש. בכל ליבו רצה לחזור לביתו הקט שבמוהילוב, לשבת ליד שולחן השבת עם רעייתו וילדיו.

הרגיש המארח בעצבונו של המלמד, והציע לשני אורחיו לטייל קמעה ברחובה של עיר, לפוש ולנשום מעט אוויר צח.

יצאו השלושה, ושוחחו ביניהם בהני מילי מעליותא, בחידודי פרשת השבוע, כך עד שהגיעו מבלי משים אל הגן הציבורי המרכזי, שם פסעו בין משעולי הדשאים וערוגות הפרחים, שהדיפו ניחוחות מבושמים.

עודם פוסעים, ולנגד עיניהם חלף לו איש הדור–מראה, לבוש מדים מפוארים ועטור באותות הצטיינות לרוב. נראה היה כי הלה שר בממשלתו של הקיסר ירום הודו.

חלפו השלושה על פניו, אולם ר’ מאיר רפאל’ס שם לבו למבטיו של האיש שננעצו בהם, בעיקר במלמד שפסע לצדם. ‘שמא זקנו הארוך או לבושו המרופט משכו את תשומת לבו של השר’?!, הרהר ר’ מאיר רפאל’ס במחשבתו.

אולם כשחזרו על עקבותיהם, שוב נפגשו בדמותו ההדורה של השר, וגם הפעם נעץ מבטים מלאי עניין דווקא בדמותו של ר’ ישראל המלמד.

איש ותיק ומנוסה היה ר’ רפאל’ס בגינוני המלוכה, והוא אזר עוז בנפשו, בקודו קידה קלה. “יאמר לי אדוני השר הנכבד, אולי נוכל להיות לו לעזר; שמא מכיר הוא אי–מי מאתנו”.

לא נבוך השר מהפניה הישירה; אף הוא השיב בנימוס: “פני האיש הזה מוכרות לי. כרגע נוכחתי לראות כי הוא מכר וידיד וותיק שלי מלפני שנים ארוכות”.

זקף ר’ מאיר רפאל’ס גבותיו בפליאה. הוא הבין כי השר טעה באבחנתו, אולם בשל כבודו מיהר לתרגם את דבריו מרוסית לאידיש מדוברת. ר’ ישראל המלמד אף הוא משך בכתפיו בפליאה והשיב בשלילה מוחלטת.

אולם השר לא התיק את מבטו החד מעיניו של המלמד התמים. הם עמדו זה מול זה; הנכבד והפשוט, רם–השררה והאזרח מן השורה, הגוי והיהודי; בעוד הראשון לא מרפה מן המלמד הנבוך והאומלל.

“האם תושב שקלוב הנך?” שאל השר בעוד ר’ מאיר רפאל’ס המשתומם ממשיך לשמש כמתורגמן.

“לא אדוני” - בלע המלמד רוקו בפחד - “תושב מוהילוב אני זה שנים רבות”.

נענע השר בראשו לאי–שביעות רצון.

“לא ידידי! הנך תושב שקלוב, אין לי כל ספק בכך”.

ר’ ישראל המלמד לא ידע את נפשו. לזרא היתה לו כל השיחה הפתאומית הזאת. “אכן, לפני עשרים שנה ויותר, התגוררתי בשקלוב” - החזיר - “אך מאז טרם ראיתי את פניה של העיר אף לא פעם אחת”.

עיניו של השר אורו בשמחה.

“ידעתי שזכרוני לא מעטה אותי” - צהל בעליצות - “כמו שמעולם לא הטעה אותי. ובכן, ידיד אמת הנך לי, חייב אני לך את חיי. אה, כמה טוב שפגשתי אותך, כעת אוכל להחזיר לך ולו מעט ממה שאני חייב לך שנים כה רבות”.

בסיום דבריו, הושיט השר את ידו לר’ ישראל ולחצה בחום. “אשמח אם תבוא לבקרני מחר במלוני בשעות הבוקר”.

ר’ מאיר רפאל’ס פנה לתרגם את הדברים באוזניו של ר’ ישראל המלמד, בעוד הוא עצמו לא האמין כי אכן אלו הדברים שאמר השר בזה הרגע.

משך ישראל המלמד בכתפיו בפליאה. הוא אפילו לא ידע באיזו שפה ידבר מחר עם השר; אך להעז ולהשיב בשלילה, גם לא רצה.

ג

עם שחר התייצב ר’ ישראל בפתח המלון המפואר, בו התאכסן השר. עוד קודם לכן שינן ר’ מאיר רפאל’ס בפניו כללי התנהגות בסיסיים בעת שעומדים לפני שרי המלכות. אחת ממשרתות הבית דאגה לו לחליפה נקיה, נקייה מטלאי.

השר בכבודו ועצמו פתח את הדלת. הפעם היה לבוש בבגדי אדם רגיל. שערו מסורק בקפידה, ריח מבושם נדף ממנו.

ר’ ישראל שרך את צעדיו בפחד. מעולם לא היה לו שיג ושיח עם פקיד כלשהו מהרשויות, גם לא זוטר, ומה לו כעת ולצרה הזאת, לשוחח עם שר שאינו מכיר, הטוען כי הוא ידידו הטוב ביותר…

“שלום עליכם”, קרא השר, בניב יהודי עסיסי. קולו היה חגיגי, חם ולא–מעושה. ר’ ישראל זקף גבותיו בפליאה. ניב אידישאי, כזה רק מישהו “מבפנים” יודע ומכיר. “זעצאך א וועק ביטע” [= שב בבקשה].

“האומנם אינך מכירני?” המשיך השר לשוחח בשפת האידיש המוכרת.

ר’ ישראל המלמד השיב בשלילה מוחלטת. לפתע התרצנו פניו של השר, דוק של הרהור ממושך עלה על פניו. הוא נרכן קדימה, והתקרב לעבר ר’ ישראל עד כדי לחישה: “שמע והסכת!”

ד

נער שובב היה מרדכי, מעולם לא אהב את ספסלי ה’חדר’, שנא את מלמדיו, הציק להם וירד לחייהם. לא פלא שברוב זמנו היה מחוץ לכותלי התלמוד–תורה.

אביו נפטר, ואמו החולנית לא נתנה דעתה לחנכו כראוי. גם משימה שנטלו על עצמם מספר מכרים של המשפחה, עלו בתוהו. הכל השלימו כי מרדכי לא נועד להיות גדול בתורה, וכנראה אף לא במעשים טובים.

גדל מרדכי והיה לנער תמיר. את דרכיו הנלוזות לא עזב, והמשיך בדרכי החידלון, עד שבאחד הימים נתפס במעשה עבירה חמור.

מיהרו כמה ‘קנאים’ לתופסו, והפליאו בו מכות הגונות ונאמנות עד כי איבד את הכרתו. לאחר מכן סגרוהו בתוך כלוב ברזל, ואת הכלוב העמידו סמוך לפתח בית–המדרש שבעיר. מכאן ואילך, כל מי שעבר על סף בית–המדרש, היה יורק לעברו, מבזהו ומקללו קללה נמרצת - למען יראו וישמעו. עונש זה היה מר ממוות.

יממה וחצי שהה מרדכי בכלוב, יממה וחצי שנראתה לו כנצח. בכל רגע היה חושב כיצד לשים קץ לחייו האומללים, אלא שבכלוב לא היתה לו גם אפשרות זו.

באותו לילה, בשעה שבין אשמורה שניה לשלישית, הגיע למקום אברך צעיר עם גרזן ובכח איתנים שבר את המנעול, וקרא דרור למרדכי, שנשא את רגליו ומיהר להימלט על נפשו. אפילו לומר תודה למצילו לא הספיק. הוא רץ מבלי להפסיק, אפילו את הכיוון לא ידע, העיקר להתרחק מן העיר. הבושה צרבה בו באש תופת.

לאחר נדודים רבים הגיע מרדכי לעיר הבירה, שם איש לא הכירו. הוא הסיר את כיפתו, קצץ את סימניו היהודיים, והחל עובד כשוליה באחד מבתי–העסק בעיר הגדולה.

חריצותו ונאמנותו של מרדכי קידמו אותו חיש מהר. כעבור שנה בלבד, מונה למנהל מחלקה ולאחר מכן למנהל מפעל גדול ומצליח. מכאן ואילך, רק השמים היו התקרה בעבורו…

סיים השר את סיפורו: “אני אותו מרדכי, פוחז והולל, שלמרות הכל, נגד כל הסיכויים הצליח להתקדם בחיים, עד שהגעתי - כפי שרואה הנך - לכס השררה והכבוד.

“להזכירך - אתה הוא האברך שהגעת באישון לילה אל הכלוב, וברחמיך הרבים שברת את המנעול, פתחת את דלת הסורגים והענקת לי את חיי במתנה.

“וכעת ידידי היקר; כפי שאמרתי לך, חב אני לך את חיי, את כבודי ואת כל אשר לי. ביכולתי להעשיר אותך, ביכולתי להעניק לך שררה, מעמד ותפקיד נכבד בממשלת הקיסר ירום הודו - כל אשר תבקש”.

סמוק פנים ישב ר’ ישראל והביט בפניו של השר היושב מולו. כבר באמצע דבריו של השר, נזכר באותו מאורע רחוק מלפני עשרים שנה ויותר, שאירע לו. הוא זיהה בתווי הפנים את אותו עלם שסרח ומעד, ואת עלבונו שצרב עד עמקי נשמתו, ומשום כך הסתכן ושחררו באישון לילה.

ישראל המלמד קם ממקומו נרגש, התיישב ושוב קם. בתת–זכרונו ניסה להזכר בכללי הנימוס שלימדו ר’ מאיר רפאל’ס, אך משום מה, הם פרחו לגמרי מזכרונו.

הוא פרש שתי ידיו במבוכה: “מה אעשה בתפקידים החשובים שאתה רוצה להעניק לי, אבל אפילו רוסית אינני דובר. בור ועם–הארץ הנני בהליכות ונימוסים, ולא אוכל לנהל שיג ושיח עם שאר הנכבדים”.

ואז ניצת רעיון במוחו. פתח ר’ ישראל וסיפר על אודות בקשת הרשיון להקמת בית–דפוס, ועל כך שנגרר אחר יהודי, אמנם נכבד, אבל פתי שמשום מה חפץ דווקא בסיוע שלו, למרות שעד עכשיו אינו מבין במה יוכל לעזור לו.

“איי, איי” ניגן השר בנעימה למדנית, כפי שזכר מימי ילדותו. “כמה גדול הוא הרב מלאדי; ידע הוא היטב את אשר הוא עושה. הרי אני הוא השר הממונה על רישיונות בתי–הדפוס, אני הוא זה שמחליט לחיוב או לשלילה, והדבר נתון בידי” - - -

“למעשה” - הוסיף השר תוך כדי חיוך טומן סוד - “טוב שהגעתם לוווילנא ולא למשרדי שבפטרבורג, שהרי החותמות הדרושים נמצאים עמי כאן ולא במשרד”.

בו במקום הוציא השר דף, רשם עליו את פרטי הרישיון, החתימו בחותמות השונות ומסרו לידו של ר’ ישראל המלמד.

ו

ברתת של כבוד והתרגשות עמד ר’ משה שפירא לפני אדמו”ר הזקן, וסיפר לו את השתלשלות האירועים.

אורו פניו של רבינו הזקן, ובסבר פנים של קורת רוח בירך את ר’ משה שפירא כי יזכה להגדיל ולהפיץ את תורת החסידות בכל קהילות ישראל.

ואכן, הדפוס הראשון של ספר התניא קדישא, הודפס בדפוסו של ר’ משה שפירא, שכונה בפי כל “דפוס סלוויטא”.

 

(מעובד על–פי סיפורים נוראים; פניני הכתר)

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.