Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן באור החסידות בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור‭ ‬אישי טור למחשבה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תלמוד תמוז תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Sep072017

לשוב אל ה' מתוך שמחה!

חודש אלול ועבודת התשובה ששזורה לכל אורכו, מדגישים ומעצימים את חידושה של תורת החסידות, שהצליחה להכניס חיות גם לחודש שנחשב כזמן העצוב ביותר בשנה, ולהפוך אותו לזמן של שמחה רוחנית גדולה והתרוממות הרוח >> בראיון עומק מלא תוכן, מתייחס הרב שלמה זלמן מאיעסקי לשאלות נוקבות, ומסביר בטוב טעם: מדוע לא עורכים חשבון נפש בכל השנה, ומדוע נבחר דווקא חודש אלול? כיצד אפשר לעשות חשבון נפש אמיתי, לחשוף את כל העוונות שעברנו במהלך השנה, ובכל זאת - להיות בשמחה? ומדוע דחה הרבי גם את מעט המרירות שהייתה לחסידים בחודש אלול - והניח דגש הולך וגדל על עבודת השמחה?

 

אצל רבים מאיתנו, המושג ‘חזרה בתשובה’ מתקשר בעיקר עם חודש אלול, חודש התשובה. אבל אצל המשפיע הרב שלמה זלמן מאיעסקי, מנהל “מכון ליהדות” בשכונת קראון הייטס, ‘חזרה בתשובה’ היא חלק בלתי נפרד מעבודתו בכל השנה, בהדרכת בעלות תשובה בדרך העולה בית א–ל.

באישיותו המיוחדת והכובשת משלב הרב מאיעסקי לומדות וחסידישקייט נדירים, לצד הבנה בתהפוכות הנפש והקשיים הרוחניים של העידן המודרני. בבחרותו זכה להימנות על הקבוצה הראשונה של התלמידים השלוחים לאוסטרליה, שזכו לקרובים נדירים מהרבי, ובמשך השנים מונה למנהל הרוחני של מכון חנה בקראון הייטס.

בשנים האחרונות כתב הרב מאיעסקי ספרים על נושאים שונים לאור תורת החסידות - ספר על השמחה לאור החסידות, וכן ספר ‘הראש’ - משנה סדורה בנושא ראש בני ישראל וההתקשרות אליו, ביהדות ובחסידות, וצמד חוברות בשם ‘לקוטי מקורות’ בהן מקורות מן התורה שבכתב ושבעל–פה ומתורת הרבי אודות חייו הנצחיים של הרבי וזהותו של משיח.

לקראת ח”י אלול, עליו אומר הרבי הריי”צ כי “ח”י אלול הוא היום שהביא ומביא חיות באלול (ומוסיף לבאר בפרטיות יותר:) ח”י אלול נותן חיות בעבודה דאני לדודי ודודי לי” - פנינו אל הרב מאיעסקי בבקשה להסביר לנו על קצה המזלג, את חידושי תורת החסידות בתפיסת התשובה של חודש אלול, והחידושים המיוחדים של הרבי בדור השביעי.

למה דווקא בחודש אלול?

לפני שנדבר על החידוש המיוחד של תורת החסידות בתפיסה של חודש אלול בכלל, והחזרה בתשובה בפרט - אבקש להסביר מדוע קבעו חז”ל חודש מיוחד לעבודת התשובה? הרי את החטאים, לצערנו, אנו מבצעים במהלך כל חודשי השנה, ומדוע את התשובה מרכזים לחודש אחד? האם בשאר חודשי השנה לא צריכים לחזור בתשובה?

מי שחושב שרק בחודש אלול צריכים לחזור בתשובה, שוגה לחלוטין. יהודי צריך לחזור בתשובה בכל רגע נתון. בכל יום חול אנחנו מבקשים בתפילת שמונה–עשרה “והחזירנו בתשובה שלימה לפניך”, וברוב ימות השנה אומרים תחנון ומתוודים על עוונותינו. אם לא די בכך, הרי בקריאת שמע שעל המטה אנו שבים ומתוודים, וכדומה. זאת אומרת, שהתשובה היא מרכיב מרכזי בחיי היהודי לאורך כל ימות השנה.

יחד עם זאת, ברור שבחודש אלול יש דגש נוסף ומיוחד על עבודת התשובה. מעבר לרגיל בשאר ימות השנה. ההסבר הפשוט לכך, מופיע בקיצור שולחן ערוך, שפותח את הלכות חודש אלול במילים הבאות: “מראש חדש אלול עד אחר יום הכפורים, המה ימי רצון. ואף כי בכל השנה הקדוש–ברוך–הוא מקבל תשובה מן השבים אליו בלב שלם, מכל מקום ימים אלו מובחרים יותר ומזומנים לתשובה, להיותם ימי רחמים וימי רצון, כי בראש–חדש אלול, עלה משה אל הר סיני לקבל לוחות שניים, ונשתהה שם ארבעים יום, וירד בעשרה בתשרי, שהיה אז גמר כפרה. ומן אז הוקדשו ימים אלו לימי רצון, ויום עשירי בתשרי ליום הכפורים”.

בנוסף לכך, מבהיר הרבי בשיחות ובאגרות קודש, שדווקא חודש אלול נקרא “חודש החשבון”, מכיוון שבמשך השנה צריכים להתמקד בעיקר בעבודה החיובית, ופחות בחשבון ובדיקה עצמית. הרבי ממשיל זאת לבעל–עסק, שאם יעשה כל רגע חשבון של הכנסות והוצאות - זה מוריד את המוטיבציה לעבוד, והעסק ייתקע. במשך השנה מריצים את העסק, ורק פעם בשנה עושים ‘מאזן שנתי’. כך גם בחייו של יהודי, במהלך השנה עליו להשתדל להוסיף עוד מצווה, עוד שיעור לימוד תורה, וכדומה. ובחודש אלול - זה הזמן לחשבון הנפש השנתי.

באחת משיחותיו (ש”פ ראה תש”י) מתבטא הרבי, שהרעיון לעשות ‘חשבון כללי’ בכל יום - הוא עצת היצר, שהיהודי יעסוק בעשיית חשבונות במקום לעסוק בתורה ועבודה. עוד אומר הרבי, שחשבון צדק עשוי לגרום לנזק בהפילו את האדם לייאוש. ולכן דוחים את עשיית החשבון לחודש אלול, שבו מאירים י”ג מידות הרחמים, ויחד עם חשבון הנפש יודע האדם שהקב”ה ימחל לו וכך אינו נופל לייאוש.

מלבד חודש אלול מובאים בחסידות עוד זמנים המסוגלים לחשבון צדק ועבודת התשובה - א. בכל לילה, בקריאת שמע שעל המיטה. ב. בליל שישי. ג. בערב ראש חודש. הצד השווה בכל המועדים הללו הוא, שמסיימים תקופה אחת, ומתחילים תקופה חדשה. נקודת החיבור בין התקופות זה הזמן לחשבון צדק. ונקודה זו קיימת בכל יום, בכל שבוע, בכל חודש, ובכל שנה.

ברוח זו ביאר הרבי פעם את המסופר על רבי יוחנן בן זכאי, שטרם פטירתו אמר לתלמידיו “איני יודע באיזה דרך מוליכים אותי” - מכיוון שכל ימי חייו היה עסוק וטרוד לגמרי במילוי שליחותו, ולא הרהר כלל אודות מעמדו ודרגתו; רק לפני מותו, כאשר הגיע לשלב של מעבר מתקופה אחת לתקופה שניה, התפנה לערוך חשבון אודות מעמדו ומצבו.

במשך היום צריכים להיום עסוקים בקיום התורה והמצוות, ואין זמן לחשבון נפש. זה זמן של עשייה. רק בלילה, כאשר היום הסתיים, וב’זעיר–אנפין’ מסתיימת תקופת המעשה, זהו הזמן להתעכב קצת ולעשות חשבון איך היה היום האחרון, וכיצד המחר יהיה טוב יותר.

כך זה בסוף שבוע, בסוף חודש - וכך באופן כללי יותר, בסוף שנה: כל השנה על האדם להיות טרוד במעשה בפועל, ולא להעסיק את עצמו במחשבות על מצבו הרוחני. בסוף השנה, זהו הזמן לשבת לחשבון נפש נוקב, וכמובן לתקן את הדרוש שיפור.

תשובה חסידית שמחה

חסידות מאירה כל נושא באור פנימי, עם חיות מיוחדת. כיצד הייתה נראית עבודת התשובה לפני התגלות תורת החסידות, ומה חידשה תורת החסידות?

התשובה מגיעה כתיקון על חסרון בשמירת התורה והמצוות, ולכן כדי להבין את חידושה של תורת החסידות בעבודת התשובה, צריך לקחת צעד אחד אחורה, ולבחון את החידוש של החסידות בנוגע לכללות קיום התורה והמצוות:

לפני התגלות תורת החסידות, תרי”ג מצוות התורה נתפסו כ–613 ציווים ופקודות, שמי שמקיים אותן מקבל גן עדן, ומי שחלילה עובר עליהן מקבל גיהנום. ממילא, כאשר הגיע חודש אלול, ולאחר חשבון צדק ראה היהודי את כמות העבירות שצבר במשך השנה, ומעט המצוות שהספיק - הוא התחלחל מהמחשבה על הגיהנום הצפוי לו, והתאכזב מהגן עדן המצומק שהוא עתיד לקבל. ומכיוון שבראש השנה הקב”ה דן את כל באי עולם, הרי אם לא יעשה תשובה, הוא עלול לשלם על כך ביותר. המסקנות העגומות הללו דחפו אותו לחזור בתשובה, כדי למחוק את העבירות ולהנצל מהעונש. הוא גם השתדל להוסיף בקיום המצוות, כדי שהגן עדן שלו יתרחב עוד ועוד.

תורת החסידות, שגילתה את העומק הפנימי שבכל דבר, גילתה שהתורה והמצוות אינן רק אוסף פקודות, אלא בעיקר - 613 אפשרויות להתקשרות עם הקב”ה. מעבר למשמעות של ציווי - יש למצווה משמעות נוספת, פנימית ועמוקה יותר: צוותא וחיבור. כאשר יהודי מקיים מצווה, הוא מתחבר עם הקב”ה, ואילו כאשר הוא עובר עבירה - הוא מתנתק מהקב”ה. ומעתה, כאשר מגיע חודש אלול, חודש החשבון, עיקר עבודת התשובה היא לא כדי להפחית מהעונש או להגדיל את השכר, אלא עבודה של התקרבות והתקשרות מחודשת עם הקב”ה.

בהמשך להדגשת תורת החסידות, שעבודת התשובה היא ההתקרבות לקב”ה, התבטא רבינו הזקן שעבודת התשובה שייכת לכל יהודי, גם לתלמידי חכמים. בזמנו, האמירה הזאת קוממה נגדו רבים מחוגי המתנגדים, שכן לתפיסתם התשובה היא רק על עבירות, ואיך אפשר לומר על ‘גדולי ישראל’ שלומדים תורה יומם ולילה - שהם צריכים לשוב בתשובה?

רבינו הזקן חידש, שהמושג תשובה הוא בעיקר תהליך של שיבת הנשמה למקורה, והבהיר כי הפסוק “והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה”, אינו מוגבל רק לזמן הפטירה בו נפרדת הנשמה מהגוף, אלא שאפילו כאשר הנשמה שוכנת בגוף לאורך ימים ושנים טובות, גם אז היא צריכה לשוב אל האלוקים.

בטרם ירידת הנשמה לעולם הזה, הוא מאוחדת עם האור האלוקי, בטלה אליו בתכלית ומשיגה אלוקות בדרגה נעלית מאוד. במהלך ירידת הנשמה לעולם הזה, היא מתרחקת מאוד מאור פני ה’. האהבה והיראה של הנשמה בהיותה למעלה הוא באין ערוך לאהבתה ויראתה את ה’ לאחר ירידתה לעולם הזה. לכן, גם כאשר מדובר ביהודי ירא שמים שמקפיד על קלה כחמורה, נשמתו התרחקה מאוד מהקב”ה וכל חייו עליו להשתדל להשיבה ולקרבה אל מקורה בה’ אלוקים חיים. לכן, עיקר עבודת התשובה בראי החסידות, אינה כדי להנצל מהעונשים, אלא כדי להתקרב להקב”ה.

- זהו למעשה תמצית ההבדל בין חודש אלול בלי חסידות, לבין חודש אלול חסידי: מי שלא למד חסידות, חושב כל חודש אלול על עצמו, על העונשים הצפויים לו ועל השכר הזעום שהוא עתיד לקבל כאשר יחרוץ הקב”ה את גורלו בראש השנה. ואילו מי שלמד חסידות ומתנהג בדרכי החסידות - עיקר מחשבתו בחודש אלול היא על הקב”ה, והצורך להתקרב אליו עוד ועוד.

חסידים היו מספרים על שני צעירים שהיו חברים טובים, וכאשר גדלו פנה אחד מהם לדרך החסידות, ואילו השני נמשך לדרך המוסר. לאחר שנים רבות נפגשו השנים, וכאשר החסיד שם לב כי חברו עצוב מאוד, שאלו בפליאה: הרי רואה אני שברוך ה’ יש לך משפחה ברוכת ילדים, חיתנת כבר כמה ילדים ואף זכית בלא מעט נכדים; גם ברוחניות מצבך די טוב, ואתה מוסר שיעורים בקהילתך - מדוע אתה עדיין עצוב? השיב לו המתנגד: כל מה שאמרת נכון, אבל כל זה איננו שווה לי, כיוון שכל החיים שלי אני שואף להיות ‘משהו’, ועדיין נשארתי ‘אין ואפס’. הביט בו החסיד בהשתוממות ואמר: תראה איזה עולם הפוך - הלוואי שאני הייתי במצב שלך: כל חיי שואף אני להיות ‘אפס’, ולצערי הגדול אני עדיין ‘משהו’…

כאשר הנקודה העיקרית היא המציאות האישית, ‘אני’ - הרי חודש אלול מוקדש לעיסוק במעמד האישי: האם ‘הצלחתי’ בשנה החולפת או שמא ‘נכשלתי’. ואם בעקבות חשבון הצדק מגיעים למסקנה שבמהלך השנה האחרונה עברנו כמה וכמה עבירות, הרי עיקר הבעייה היא ש’אני’ לא הצלחתי כפי שצריך להיות. התוצאה היא, חודש של בכיות מתוך מרירות - הן בגלל הכישלון האישי במהלך השנה שעברה, והן בגלל הפחד מהצפוי בשנה הבאה.

לעומת זאת, כאשר הנקודה העיקרית היא ההתקרבות לקב”ה - גם חודש אלול מוקדש בעיקר למאמץ להתקרב לקב”ה. כאשר עבודת התשובה חדורה ברגש ההתקרבות לקב”ה, הרי גם עבודת התשובה נעשית מתוך שמחה והתרוממות הרוח!

החסיד הרה”ג ר’ יוסף ז”ל (שהיה דודו של כ”ק אדמו”ר הצ”צ) היה פעם באיזה מקום בתחילת אלול. ישבו במסיבה ואמר אחד המסובים: “עס הייבען זיך אן אומעדיגע טעג” (מתחילים ימים עצובים).

אמר ר’ יוסף: “מדוע? אדרבה, עס הייבען זיך אן פרייליכע טעג (מתחילים ימים שמחים), הלא באלול מתחילים להאיר י”ג מידות הרחמים, והמלך כמו שיוצא בשדה - קירוב המאור לגבי הניצוץ. אם כן, הלא מתחילים פרייליכע טעג” (ימים שמחים).

גם הבכיה - בשמחה

זה לא מוגזם להפוך את חודש אלול לחודש שמח? הרי מובא בספרים שעבודת חודש אלול מרומזת בפסוק “ובכתה . . ירח ימים”?

הבכייה אינה סותרת את עבודת השמחה, ואדרבא: בהתבוננות הנכונה אפשר להגיע לבכייה של שמחה דווקא. וכפי שהרבי מביא בשיחת ש”פ ראה תשמ”ח, שמגודל האהבה והקירוב והגעגועים לקב”ה, אפשר להגיע לבכייה של שמחה, ובדוגמת רבי עקיבא, שכאשר אמר שיר השירים זלגו עיניו דמעות, מחמת דבקות הנפש בשרשה למעלה מכדי אשר תוכל נפשו שאת.

מספרים על קהילה חסידית שחיפשו בעל–תפילה לימים הנוראים, ולאחר שהגיעו כמה מועמדים, ובחרו אחד מהם, התלונן אחד מאלו שלא נבחרו: יודע אני שהחזן הנבחר מצא חן בעיניהם בגלל בכייתו בתפילה, והלא גם אני בכיתי?!

השיבו לו הגבאים: אמת ששניכם בכיתם בתפילה, אבל אתה חשבת כל הזמן על עצמך, ולכן בכית כאשר אמרת “כי עפר אתה ואל עפר תשוב”, ואילו החזן הנבחר חשב על ההתקשרות לקב”ה ולכן פרץ בבכי בהגיעו למילים “אמת כי אתה הוא ראשון, ואתה הוא אחרון”…

במאמרי חסידות על הפסוק “ויסופו ענוים בהוי’ שמחה” מבואר, שדווקא כאשר האדם בענווה ובביטול, זה מביא אותו לשמחה גדולה. כאשר אדם מרוכז בעצמו - אין לו חיות ושמחה. אבל מי שלומד חסידות, הרי גם כאשר הוא חושב על העבירות והמצוות, הוא לא מתמקד באגו האישי שלו, אם הצליח או נכשל - אלא מתמקדים בקב”ה, האם התקרבנו לקב”ה, או התרחקנו. ואם התרחקנו - איך אפשר להתקרב אליו בהקדם.

עבודת השמחה בחודש אלול קיבלה חיזוק משמעותי לאחר שרבינו הזקן המשיל את חודש אלול לזמן בו “המלך - זה הקב”ה - בשדה”, ורשאים ויכולים כל מי שרוצה להקביל את פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. איך אפשר שלא להיות בשמחה לאחר שמתבוננים בפרטי המשל והנמשל הנפלא הזה?!

הרבי עצמו התייחס פעם (שבת פרשת ניצבים תשל”ד), למה שטוענים נגד החסידים - שימי חודש אלול הם ימי המוסר, ומהיכן מגיעה הנהגת החסידים לקיים התוועדויות של שמחה בחודש זה?

וביאר הרבי, שכאשר יהודי יודע שבחודש אלול המלך בשדה, והוא יורד ומגיע אליו כפי שהוא נמצא בשדה, הרי הדבר מעורר אצלו שמחה; והדבר איננו בסתירה לכבוד המלך כו’ כי–אם אדרבה: אם לפני המלך הוא נמצא במצב של דיכדוך ובמרה שחורה כו’, הרי זהו ענין של היפך כבוד המלך; נדרש אמנם ענין המרירות ובאמיתיות על כל הענינים שהם היפך רצון המלך; אבל זהו צער הגוף, ואסור שצער הגוף יבלבלו משמחת הנפש!

ואגב חשוב להדגיש, שלפני מלחמת יום הכיפורים, כאשר הרבי קרא לקיים כינוסי ילדים בכל מקום, הורה הרבי להסביר לילדים את המשל של ‘מלך בשדה’, והתבטא שמשל זה שייך במיוחד לילדים קטנים. כך שצריכים לדאוג ששינוי הגישה לחודש אלול יחלחל גם לגני הילדים ותלמודי התורה.

‘המלך בשדה’ בדור השביעי

ולמרות הכל, בדורות קודמים חודש אלול התאפיין במידה רבה של רצינות וכובד ראש, וכפי שאפשר לקרוא בתיאורו של הרבי הריי”צ על ה’אוויר של אלול’ בליובאוויטש, שכבר בשבת מברכים חודש אלול החלה אווירה רצינית לעילא ולעילא.

קודם כל, מי שקורא בעיון את תיאורו המפורט של הרבי הריי”צ על אווירת חודש אלול בליובאוויטש, ייווכח שלא הייתה בליובאוויטש אווירת נכאים, ובוודאי שלא עצבות. זו הייתה אווירה רצינית של התעוררות לקראת אלוקים, שברגעים המתאימים שולבה בהרגשת המתיקות האלוקות ואף בעבודת השמחה. ניתן להבחין בכך בקטע הבא, לדוגמא, בו מתאר הרבי הריי”צ את האווירה ב’חדר שני’, ששילבה תחנונים, ביטחון ושמחה:

זה שר בניגון חב”די “ברוך גוזר ומקיים”, השני אומר “חנון ורחום”, והשלישי אומר “וכולם משבחים ומפארים”, ומתפלל אחר מצוי בעיצומו של “אהבת עולם” ואומר מספר תיבות, אשר פירושם ממלא כל מילה במתיקות רבה של השגה, התקשרות וקול תחנונים שכאלה, עד שמרגישים שבכל תיבה מתעלה המתפלל ועולה מעלה מעלה! הוא מתקרב יותר ויותר אל ה’נקודה’, עד שהנה הנה והוא משיג את מטרתו. ניגון התחנונים של “מהר והבא עלינו ברכה ושלום”, והניגון השקט והנעים של “ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו”; קול הבטחון בו אומר “כי א–ל פועל ישועות אתה”, וקול השמחה בו הוא אומר “וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול” - מעניקים לו את הכוח לומר “שמע ישראל”.

יחד עם זאת, בהחלט ברור שבדור השביעי יש יותר דגש על עבודת השמחה בחודש אלול. ולכאורה זה קשור עם הדגש שהניח הרבי במהלך השנים על העובדה שבחודש אלול נמצא “המלך בשדה”, שזו אחת הסיבות העיקרית לעבודת השמחה בחודש אלול.

המשל הזה של ‘המלך בשדה’, אמנם התגלה בזמנו של רבינו הזקן, אבל אף אחד מהרביים לא עסק ודייק בו כל כך הרבה כפי שרואים אצל הרבי במהלך כל שנות הנשיאות. עשרות מאמרים וריבוי עצום של  שיחות הקדיש הרבי לביאור המשל לפרטי פרטים.

עד כדי כך, שבאחת משיחותיו  (ש”פ שופטים תשמ”ח) שאל הרבי: מכיוון שלא יכולה להיות שמחה יותר גדולה מזה שהקב”ה מקבל את כל אחד ואחד, ב”סבר פנים יפות” ו”מראה פנים שוחקות לכולם” - מדוע אין ציווי בשולחן ערוך, ולפחות בספרי החסידות, שצריכים להיות בשמחה בחודש אלול?

תשובת הרבי הייתה, שהשמחה בחודש אלול היא כל כך גדולה ועמוקה, עד שהיא למעלה מגדר ציווי (אפילו מגדר ציווי דמנהג הכתוב בספרים); והפליא הרבי במעלת השמחה בחודש אלול, שהיא נובעת מ”אני לדודי ודודי לי”, מזה שעצם מציאותו קשורה עם עצמותו יתברך. ומסכם הרבי, שהשמחה שבחודש אלול, הבאה מזה שה”מלך בשדה”, מזה שבני–ישראל קשורים עם עצמותו יתברך - הרי זה למעלה ממדידות והגבלות, ולכן אין זה בגדר ציווי וחיוב.

בשבת אחר–כך (ש”פ תצא תשמ”ח) העלה הרבי עוד יותר את רף השמחה בחודש אלול, ואמר את השיחה הידועה על הצורך בשמחה מיוחדת בשביל להביא את המשיח.

שמחה ומרירות - יחד

אבל לצד הגילוי האלוקי הגדול, שמתבטא במשל של ‘המלך בשדה’ - צריכים לעשות חשבון נפש. וידע איניש בנפשיה שבסופו של חשבון הוא לא ‘נופת צופים’, הרי בוודאי שהחשבון–צדק יביא למרירות גדולה. איך זה משתלב עם השמחה?

הרבי התייחס בדיוק לשאלה זו בשיחת ח”י אלול תשי”ב, ואף העצים את השאלה לאחר שדייק באחד מפתגמי הרבי הריי”צ, והוכיח שלא זו בלבד שכל עניני חודש אלול (גם עניני המרירות שבו) צריכים להיות בחיות ושמחה, אלא עוד זאת, שהשמחה היא ההקדמה לכל עניני חודש אלול, וללא הקדמת השמחה לא יכול להיות שום ענין, כולל עניין המרירות…

בדומה למה שהסברנו קודם על ההבדל בין חסיד למתנגד, שמתנגד חושב על עצמו, וחסיד חושב על הקב”ה - מסביר הרבי, שכאשר המרירות נובעת מהפחד מהעונש הצפוי לו מהקב”ה, בבני חיי ומזוני - הרי זו מרירות מוגבלת, בהתאם לעונש ממנו הוא חושש. אבל כאשר יהודי לומד חסידות, ומבין שמעשיו ועבודתו, בין לחיוב ובין לשלילה, ‘נוגעים’ בעצמות ומהותו של הקב”ה, זאת אומרת שכל מצווה שהוא עושה גורמת תענוג בעצמותו של הקב”ה, וכל חסרון מצווה או עבירה שעובר גורמת חסרון כביכול בעצמותו של הקב”ה, הרי מכיוון שהקב”ה אינו מוגבל, גם המרירות שנגרמת בשל הפגיעה כביכול בעצמותו של הקב”ה, היא מרירות אין סופית. וכאשר חסיד עושה חשבון צדק אמיתי, הוא מגיע למרירות העצומה הזאת!

אבל, באופן פרדוכסלי - הדרך היחידה להגיע למרירות העצומה הזאת, היא רק בהקדמת השמחה… למה? מכיוון שללא שמחה - הרי בידעו מעמדו ומצבו אינו יכול בשום אופן לפעול בעצמו את ההרגש שעבודתו נוגעת בעצמותו יתברך. רק כאשר הוא עובד על עצמו להיות בשמחה, הרי מכיוון ששמחה פורצת גדר, היא מצליחה לרומם אותו למעמדו ומצבו האמיתי, שהוא כמו ‘בן’ של הקב”ה, ועד כפי שהוא בשרשו בעצמותו יתברך, ובמילא, נרגש אצלו עד כמה עבודתו נוגעת למעלה.

לקראת הגאולה - יותר שמחה!

כעת השאלה רק מתחזקת, שכן חשבון נפש של חסיד מביא אותו למרירות הרבה יותר גדולה, מהמרירות אליה מגיעים לאחר חשבון נפש מתנגדי. איך באמת אפשר לשלב את המרירות עם השמחה?

קודם כול, צריכים לדעת שהתורה אכן תובעת מאיתנו לשלב את שניהם, שהרי הרמב”ם כותב שיהודי צריך לקיים את כל המצוות בשמחה, וזה כולל גם את מצוות התשובה, שאף היא צריכה להעשות בשמחה דווקא. ואם בכל המצוות כך - על אחת כמה וכמה במצוות התשובה, שעל ידה נעשה מרוצה וחביב לפני הקב”ה, בוודאי שצריכה להיות בשמחה.

ואיך אפשר לשלב את שניהם בפועל? על זה מביא הרבי את עצת הזוהר הקדוש, שצריך להיות “בכי’ תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא”: מצד הרגש הריחוק מאלקות - שזהו מצד נפשו הבהמית - הרי הוא במרירות, ומצד זה שהוא מקיים מצוה (רצון הקב”ה) - שזהו מצד נפשו האלקית - הרי הוא בשמחה.

את ההסבר על הצורך והיכולת לשלב את השמחה גם בתוך המרירות, הסביר הרבי - כאמור - בשנת תשי”ב. אבל לאחר שהתקדמנו לקראת הגאולה, עד שבמאמר דיבור המתחיל “מרגלא בפומי’ דרבא” תשמ”ו, פסק הרבי כי “ענין המרירות שבתשובה אינו שייך בדורנו זה האחרון, דרא דעקבתא דמשיחא, כיון שבדורנו אין לנו כח לענין המרירות וכו’, וצריכים התחזקות והתעודדות יתירה כו’, ולכן בדורנו זה עבודת התשובה היא מתוך שמחה דוקא. . ואין צריך להיות כלל ענין של מרירות”.

- הרי בשנת תשנ”ב הבהיר הרבי (בש”פ נח), שגם כאשר עושים חשבון צדק, יש לשלול את רגש הצער והמרירות - כיוון שההתמקדות לא צריכה להיות בפשפוש בחסרונות בעניינים הפרטיים, אלא בהתעלות לדרגא ועולם נעלים יותר, להיות מונחים לגמרי בתורה ובתפילה, עד שבדרך ממילא נדחים ומתבטלים כל העניינים הבלתי–רצויים. ובעומק יותר, אומר הרבי, כאשר יהודי עורך חשבון צדק, צריך להיות נרגש אצלו שכוונת הירידה היא בשביל עבודת התשובה, שאז מתגלה בפועל תוקף ההתקשרות של היהודי עם הקב”ה גם במצבו הירוד - ולכן נעשה החשבון צדק והתשובה מתוך רגש של שמחה ותענוג!

למעשה, בעבודת התשובה יש שתי תנועות - חרטה על העבר, וקבלה לעתיד. כאשר הדגש הוא על החרטה, ברור שזה מלווה במרירות. אבל כאשר הדגש הוא על העתיד, וזה מה שנדרש מאיתנו בעת הזאת, הרי זה מלווה בשמחה גדולה. ועל דרך המובא בשיחותיו של הרבי בקיץ נ”א, שעם התקרבנו לגאולה - הלימוד בענייני בית הבחירה לא צריך להיות מצד התגברות רגש האבילות וההשתדלות לתקן את החיסרון של חורבן בית–המקדש, אלא מצד הכוסף וההשתוקקות למעלה והשלימות דבית–המקדש השלישי.

את הכיוון הזה הרבי מוביל בכמה וכמה שיחות בקיץ תנש”א וחורף תשנ”ב, ועיקרו מבוסס על החידוש הגדול של הרבי, שבדורנו עיקר עבודת התשובה היא בבחינת תשובה עילאה:

בתניא מובא, שתשובה תתאה היא על עוונות, ולכן מלווה במרירות; ואילו תשובה עילאה אינה על חטאים, אלא השבת הנפש למקורה, וזה נעשה מתוך שמחה ותענוג. מחדש הרבי, שמכיוון שהדור ככללו מוכן לגאולה, הרי למרות שידע איניש בנפשיה את העבירות שעבר, ועליו לשוב עליהן בתשובה - כללות עבודת התשובה היא ‘תשובה עילאה’, שכאמור צריכה להיות מתוך שמחה ותענוג.

לקבל מלכות משיח, כדי לקבל בשלימות את מלכות הקב”ה

הרבי אומר שכל העניינים צריכים להיות חדורים במשיח וגאולה - מה הקשר בין התשובה של חודש אלול, לגאולה?

קודם כול, ידוע שהראשי–תיבות החמישי של חודש אלול - “אשירה לה’ ויאמרו לאמר” - קשור לגאולה, שהרי פסוק זה נאמר בשירת הים, שרומזת גם לשירה העתידית שישיר עם–ישראל בגאולה האמיתית והשלמה.

מעבר לזה, צריכים לזכור שחודש אלול הוא הקדמה לראש השנה, שעיקרו הוא “קבלת המלכות”, וידועים דברי הצמח–צדק במצוות מינוי מלך, שקבלת מלכותו של הקב”ה היא על ידי קבלת המלך על ידי עם ישראל, ובשיחת ערב ראש השנה תשנ”ב גילה הרבי ששלימות מלכותו של הקב”ה היא דווקא על ידי קבלת מלכותו של מלך המשיח. דברים אלו הם היסוד להנהגה שהתקבלה מאז תשנ”ג, שלפני קבלת המלכות בתקיעות שופר בראש השנה, מחזקים את קבלת המלכות של הרבי מלך המשיח בהכרזת ‘יחי אדוננו’.

לכן, חודש אלול, הוא הזמן המתאים ביותר להתחזק בקבלת המלכות של הרבי מלך המשיח. וכפי שמוסבר בחסידות ההבדל בין קבלת עול לקבלת המלכות - שקבלת עול זהו עניין חיצוני לפי ערך, ולכן מקיימים את המצווה כביכול מתוך הכרח. אבל קבלת המלכות זה עניין הרבה יותר פנימי ועמוק, שהיהודי משעבד את כל מהותו ועצמותו אל המלך - וממילא גם השכל והמידות שלו פועלים בהתאם לרצון המלך.

כך צריכה להיות קבלת מלכותו של הרבי מלך המשיח - עלינו להתמסר לרבי בכל עצמותנו, וממילא נלמד את כל שיחותיו מאמריו ונקיים את כל הוראותיו, עדי התגלותו האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש!

 

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.