Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #1146 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Aug242017

770 מקומו הנצחי של נשיא הדור

מקומו של נשיא הדור

בשיחת פרשת שופטים תנש”א - אותה שיחה ידועה בה הורה הרבי מלך המשיח לפרסם שיש נביא בדור ונבואתו העיקרית היא שהנה זה משיח בא - ישנה פיסקה שדומה כי נכתבה במיוחד לזמננו זה, ימים בהם חושך ואור משמשים זה לצד זה, וערפל כבד מאיים לטשטש את הקווים הברורים שמתווה לנו הרבי גם בזמן זה.

במיוחד על משקל דברי הרבי שעל החסידים לדייק בשיחות של השנים האחרונות, הרי העובדה שאת העניינים דלקמן בחר הרבי להבהירם בשיחות דשנים האחרונות דוקא - מוכיחה כי האקטואליות וההוראה לזמננו היא ביתר תוקף.

וכך כותב הרבי: “כל יהודי, אנשים נשים וטף, מקבלים על עצמם ומקיימים את הוראות השופט ויועץ הדור. ומשפיעים כך גם על אשתו ובני ביתו, עד על כל אלו שיכול להגיע אליהם. עד גם בכללות העולם - באופן שכל העולם, גם עולם מלשון העלם והסתר, עם כל פרטיהם ופרטי פרטיהם נעשה רשות היחיד חדור בנקודה אחת ויחידה דיחידו של עולם (מלשון העלם למעליותא, מבחי’ “ישת חושך סתרו”), כפי שמגלה את עצמו “בקרבנו” על–ידי “נביא אקים להם גו’ כמוך”, נשיא הדור ש”הוא הכל”, “צדיק יסוד עולם”,

“על–דרך אבן השתי’ - שנמצאת במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים (אפילו לא השינוי דגניזה, כהארון שנגנז וכיו”ב), על–דרך שופט ונביא שקיים (נצחי) בכל דור (כסימן לגילוי אלקות בעולם באופן תמידי) - שממנה הושתת כל העולם כולו”.

מהי “גניזה”?

נתקיים בה בשיחה זו מאמר חז”ל “דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר”. הרבי קובע כאן שנשיא הדור נמצא במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיים תמיד ללא שינוי, ובחצאי עיגול מבהיר, שאפילו שינוי דגניזה שהיה בארון - גם שינוי זה לא יכול להיות בנשיא הדור. מהי אותה גניזה של הארון? - על כך מרחיב הרבי את הביאור בשיחה אחרת, שנדפסה בלקוטי–שיחות חלק כא (עמוד 156 ואילך).

באותה שיחה טמון חידוש נפלא: גניזת הארון לא פעלה שינוי בקשר בין הארון לבית המקדש - לא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות! בהסבר נפלא מבאר הרבי את דברי הרמב”ם, שכאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש, ידע שסופו להחרב, ומכיוון שהארון חייב להיות בקדש–הקדשים - לכן בנה שלמה קדש הקדשים כפול: עילי, בבית המקדש; ותחתי, במטמוניות עקלקלות.

החידוש הגדול של הרבי הוא, שגם עתה, לאחר חורבן בית המקדש, קשור הארון בקשר גשמי ממשי לקדושת קדש הקדשים, וממנו להשפעת קדושה בעולם כולו. אם עד עתה היינו יכולים לחשוב שהקשר הגשמי עם הארון נותק, ונותר רק קשר רוחני שאינו מוגדר בגדרי הזמן והמקום, זאת אומרת שהגדרים הגשמיים של מקום הארון אינם תופסים מקום ביחס שבינינו ובין הארון - מחדש הרבי שלא היא, אלא גם עתה קיים הארון בקודש קדשים גשמי, אלא שבמקום להיות בקדש הקדשים העילי, נמצא הוא בקדש הקדשים התחתי.

ומסיק הרבי, שמכיוון שגם לאחר הגניזה נמצא הארון בקודש הקדשים - לכן, גם בבית שני בו לא היה הארון בקודש הקדשים העילי, לא היה זה חיסרון בקדושת בית המקדש (למרות שלא ראו את הארון בגלוי) משום שהארון המשיך להיות במקומו, בקודש הקדשים התחתי.

[במאמר המוסגר: הארון נחשב ל’גנוז’ ברגע בו הניחוהו הכהנים באותו מקום של מטמוניות עמוקות ועקלקלות. זאת אומרת: למרות שבאותו רגע, וסביר להניח שעד יום מותם של אותם כהנים, היה ידוע מקומו של הארון, ואותם אנשים היו יכולים תיאורטית להצביע על מקום מוגדר ולומר: הנה, כאן נמצא הארון (ואולי אפילו להכנס שוב לאותם מטמוניות ולראות בעיניהם את הארון) - בכל זאת, מאותו רגע בו עזב הארון את המקום המסויים בו היה עד אז, ועבר למקום מסויים אחר, הוא נחשב לגנוז].

לאחר לימוד השיחה ברור, שהשינוי שעבר הארון בתהליך הגניזה הוא: המעבר ממקום קדוש אחד למקום קדוש אחר, תוך שמירה על רמת הקדושה ואיכות ההשפעה. לא מדובר כאן על מעבר מקדושה גבוהה לקדושה פחותה; מהשפעה גשמית ישירה להשפעה רוחנית עקיפה [ואפילו לא מעבר ממקום ידוע ומוגדר למקום נעלם, כנ”ל]. בסך הכל מעבר ממקום מסויים אחד, למקום מסויים אחר.

על פי זה יומתק הדיוק מה שהרבי מביא את הדוגמא לגניזה - מגניזת הארון, ולא מגניזת אהל מועד, למרות שגם הוא לא חרב, וגם בו מתבטאת נצחיותו של משה רבינו שלא מת, שמעשה משה נצחיים (ראה לקו”ש חלק כו בתחלתו),

- כיוון שבגניזת אהל מועד, למרות שגם הוא נגנז תחת מחילות של היכל, והוא קיים לעולם ולעולמי עולמים - הרי הייתה בו גניזה גמורה: כל עוד היה בנוי במקומו, היה הוא המשפיע את הקדושה לעולם כולו. ואילו עתה, לאחר שנגנז תחת ההיכל, הרי תפקיד השפעת הקדושה לעולם כולו ניטל ממנו וניתן לבית המקדש [אלא שלעתיד לבוא תחזור השראת השכינה למשכן (ראה לקו”ש חכ”א ע’ 150 הערה 43. וש”נ)]. אבל בגניזת הארון, הרי כנ”ל מלכתחילה נבנה בית המקדש עם שתי בית קודש הקדשים, ולכן אין שום הבדל בין השפעת הקדושה ממקומו בקודש הקדשים העילי להשפעה ממקומו בקודש הקדשים התחתי. השינוי העיקרי שהיה, הוא המעבר מהמקום המסויים בו היה עד עתה, למקום מסויים אחר [אלא שמעבר זה גרם לשינוי גדול בגלוי, באי ההשתמשות בארון הקודש - ההזי’ ביום הכיפורים!].

- ושינוי זה, אומר הרבי, לא יכול לעבור על נשיא הדור!

לקביעותו של נשיא הדור, קובע הרבי, יש מקבילה אחת ויחידה: ‘אבן השתיה’. אבן זו, “שנמצאת במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים” - מקבילה בנצחיותה לנשיא הדור, שגם הוא נמצא במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיים תמיד, בגלוי ופועל ללא שינויים.

אורים ותומים

לחדד הדבר יותר: הרמב”ם שם, בקשר לגניזת הארון, מביא בסיום ההלכה: “אף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקודש כו’”.

שואל הרבי בלקו”ש שם, הרי העניין של האורים ותומים אין מקומו בהלכות בית הבחירה אלא בהלכות כלי המקדש, ולמה מביא הרמב”ם את הדוגמא של האורים ותומים כאן בהמשך לגניזת הארון?

מבאר הרבי, שדוגמא זו באה לבאר את חידושו של הרמב”ם, שגם בבית שני הארון הי’ בשלימות במקומו, למרות שלא ראו אותו בגלוי בבית המקדש -

על דרך זה אנו מוצאים גם בקשר לאורים ותומים - שלדעת הרמב”ם - היו בשלימות גם בבית המקדש השני, למרות שהי’ שינוי גדול, ש”לא היו משיבין כו’”, ולא יכלו לשמוע אותם, שהי’ חסר בגילוי שלהם, כמו שהיו בבית המקדש הראשון. אבל הם היו בשלימותם גם בבית המקדש השני!

להנהגתו והשפעתו של נשיא הדור, קובע הרבי, יש מקבילה אחת ויחידה: ‘אבן השתי”, שקיימת תמיד בלי שינויים. נשיא הדור ה”אורים ותומים” של הדור, משיב בגלוי ברוח הקודש, לכל אנשי הדור ולכל באי עולם, אם באמצעות האגרות קודש וכיו”ב.

וכלשונו הק’ של הרבי בשיחת ש”פ פינחס תשמ”ה, בקשר לפעולתו של נשיא הדור בהוה וגם בעתיד: “ישנם כאלו שרואים במוחש את פעולתו של כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, בעניניהם הפרטיים, הן בעניינים גשמיים - הצלחה בענייני מסחר, וכיו”ב, והן בעניינים רוחניים - ענייני חלומות, הרהורי תשובה שנופלים להם לפתע, וכיו”ב אשר כל עניינים אלו הם פעולתו של כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו.

ועל דרך זה בנוגע לשאר עניינים כיו”ב - בהם רואים במוחש את פעולת נשיא דורנו”.

המקבילה לנשיא הדור
- אבן השתיה

להקבלה בין נשיא הדור לאבן השתיה, ישנה משמעות פנימית יותר,  על–פי המבואר בליקוט שיצא לאור לקראת ש”פ ויקהל–פקודי תנש”א (לקו”ש חלק לו ע’ 192) - הליקוט האחרון שיצא–לאור, לע”ע, לקראת ש”פ ויקהל פקודי! חודשים ספורים לפני שיחת ש”פ שופטים הנ”ל! - בו מבאר הרבי רובד נוסף ופנימי יותר בפעולת גניזת הארון.

בליקוט מביא הרבי את פלוגתת הרמב”ם והרמב”ן הידועה בעיקר תכלית בית המקדש - לדעת הרמב”ם התכלית היא עבודת הקרבנות בו, ולדעת הרמב”ן התכלית היא השראת השכינה שהוא הארון. ומתווך הרבי, בדרך החסידות, על פי מאמר הזהר הידוע שההתקשרות דישראל וקוב”ה הוא בשני אופנים: שבחינת הגליא שבישראל מתקשרת בגליא דקוב”ה, והאופן השני הוא שהסתים דישראל מתקשר עם הסתים דקוב”ה. ב’ אופנים אלו מתבטאים גם–כן ב”ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, שיש ב’ דרגות “ושכנתי בתוכם” - א) גליא דקוב”ה בגליא דישראל, ב) “ושכנתי בתוכם” - סתים דקוב”ה בסתים דישראל.

והחילוק ביניהם הוא: הרמב”ם מדבר על הקשר הגלוי בין ישראל והקב”ה, שנעשה על–ידי פעולתם ועבודתם של ישראל בהקרבת הקרבנות וכו’. ואילו הרמב”ן מדבר על הקשר הסתום שבין ישראל והקב”ה, הנעשה על–ידי המקדש והמשכן עצמו, והיינו שגם מי שלא בא למקדש להקריב קרבנות ולא עלה לרגל - הרי בעצם היות המשכן והמקדש בתוך בני ישראל נעשה “ושכנתי בתוכם”.

ב’ פרטים אלו קשורים עם שני מקומות שונים במשכן עצמו: הקשר הגלוי שייך למקום הגלוי שבמקדש, מקום העבודה - העזרה וההיכל. והקשר הסתום שייך למקום הסתום במקדש - קודש הקדשים, שאינו מקום עבודה, ואין נכנסים לשם (מלבד כהן גדול ביום הכפורים), וכל ענינו הוא מקום מנוחת השכינה.

על–פי–זה, מבאר הרבי, שהעובדה שבבית המקדש השני היה הארון גנוז ולא עמד בגלוי בבית קדשי הקדשים - מורה על דרגא נעלית יותר ב”ושכנתי בתוכם”. בבית שני, ההתקשרות בין ישראל להקב”ה הייתה בבחינת סתים יותר מצד ישראל, ובמילא מובן שגם הגיע בבחינת סתים יותר למעלה. ומה שכתוב “גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון”, הכוונה היא להתקשרות הנעלית שהיתה בבית שני!

על–פי המבואר בשיחה זו אפשר לערוך הקבלה גם לקשר בין נשיא הדור לאנשי הדור - שישנם שני אופנים: קשר גלוי בין הנשיא לאנשי הדור שרואים בגלוי, שתלוי בעבודתם של אנשי הדור על–ידי העלי’ לרגל לבית רבינו שבבבל, בלימוד תורתו ובציות וקיום הוראותיו ועצותיו, כנ”ל. ואופן שני קשר סתום ועצמי גם במצב של גניזת הנשיא, כלומר, אף שמקומו של הנשיא הוא בהיכלו הק’, אלא שלא רואים זאת בגלוי, כיוון שהנשיא הוא בבחינת גניזה, דהיינו שבגלוי לא רואים את הקשר בין הנשיא למקומו הקבוע בבית רבינו שבבבל.

ובכל זאת, בשיחת ש”פ שופטים תנש”א שולל הרבי לגמרי את האפשרות של גניזת הנשיא. כלומר, הרבי שולל מציאות בה לא יהיה קשר גלוי בין הנשיא ומקומו הקבוע בבית רבינו, למרות המעלה שבאופן זה!

לקביעותו של נשיא הדור, קובע הרבי,  כנ”ל, יש מקבילה אחת ויחידה: ‘אבן השתיה’. אבן זו, “שנמצאת במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים” - מקבילה בנצחיותה לנשיא הדור, שגם הוא נמצא במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיים תמיד ובגלוי ללא שינויים. כלומר, לא מדובר כאן על דרגות של הארות וגילוים, שבהם ישנם חילוקי מדריגות של גליא וסתים כנ”ל, ששם ישנה אפשרות לקשר נעלה יותר למרות שהוא גנוז, בבחינת “יתיר מבחיוהי”. מדובר כאן על עניין עצמי שלא שייך בו שום שינויים, של גליא וסתים, שהרי העצם הוא נעלה מכל גדרים אלו. והוא חי קיים בכל התוקף בלי שום שינוי, כולל שינוי הכי קל דגניזה!

עד לאמירת השיחה, בשבת פרשת שופטים תנש”א, היה ברור לכולם היכן הוא המקום המסויים בעולם הזה הגשמי שבו נמצא נשיא הדור - 770. לאחר אותה שיחה, נהיה ברור שהמקום המסויים הזה יישאר לעד מקומו של נשיא הדור, ללא שינוי. נשיא הדור לא עובר למקום אחר, קדוש ככל שיהיה, אלא נשאר לעולם ועד באותו מקום מסויים בעולם הגשמי.

[אם כי גם בנוגע לאבן השתיה לא זכה כל אחד לראותה, דהיינו שכלפי כל אחד היא בחינת העלם, אבל לא באופן של גניזה. ואולי הדבר מתאים למצבנו, שנמצאים אנו במצב בו איננו רואים את נשיא הדור, אך מצדו הוא נמצא באותו מקום מסויים בעולם הגשמי].

תל תלפיות עד עולם

כמה חודשים אחר–כך, בכ”ף מר–חשון תשנ”ב הוציא הרבי לאור את הקונטרס המפורסם בשם “בית רבינו שבבבל”, בו מפליא הרבי במעלת אותו מקום מסויים של נשיא הדור.

האמת היא, שהתבטאויות מיוחדות בהפלאת המקום בו התפלל ופעל הרבי הריי”צ בשנותיו האחרונות בעלמא דין וכיו”ב - נאמרו עוד לפני הדפסת הקונטרס. כך בשבת פרשת האזינו תש”נ אמר הרבי ש”כיון שזהו ביתו של הקב”ה - הרי בודאי שכ”ק מו”ח אדמו”ר (ביחד עם כל הצדיקים) נמצא באותו מקום שבו נמצא הקב”ה”!

החידוש והייחודיות בקונטרס “בית רבינו שבבבל”, הוא במימד הנצחיות שמעניק הרבי לבית קדוש זה: לאחר שקובע הרבי שבבית רבינו שבבבל ישנה השראת וגילוי השכינה מעין ודוגמת השראת וגילוי השכינה בבית המקדש, וממקום זה נמשך השראת וגילוי השכינה לכל המקומות הקדושים בעולם כולו, ובית זה נקרא בשם “תלפיות”, שכל פיות פונות בו כבבית המקדש,

[ולהעיר מהליקוט שיצא לאור לשבת תרומה תשנ”ב (לקו”ש חל”ו עמ’ 128 הערה 49), בו מפליא הרבי עוד יותר וקובע כי בבית המקדש עיקר השראת השכינה היא במקום המקדש, ולא בבניין עצמו - ואילו בבית רבינו שבבבל, הרי הקדושה היא בבית עצמו!]

מוסיף הרבי ואומר, שעיקר עניינו של בית רבינו שבבבל הוא הגאולה וקיבוץ כל הבתי כנסת לארץ ישראל - הרי הוא מקום המקדש גופי’ דלעתיד, ובו יתגלה המקדש דלעתיד ומשם ישוב לירושלים.

- בכך, למעשה, קבע הרבי שעד לרגע בו ירד בית המקדש השלישי, יתחבר ל–770 וימשיך יחד איתו לירושלים - הרי 770 ממשיך להיות בית המקדש מעט העיקרי של זמן הגלות, שבו שורה ומתגלה השכינה בדוגמת השראתה בבית המקדש בירושלים.

ויש גם התבטאויות מפורשות אודות נצחיות הקדושה במקום זה: “המקום הקבוע ד”בית רבינו”, בית הכנסת ובית המדרש שלו, המרכז של ליובאוויטש במשך עשר שנים (תקופה שלימה) האחרונות (“הכל הולך אחר החיתום”) דכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, וגם לאחרי הסתלקותו קדושה לא זזה ממקומה, ואדרבא, באופן ד”מעלין בקודש”, “מוסיף והולך”, עד ביאת גואל צדק”. ובהמשך: “העבודה דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה מ”בית רבינו” (“770”) הולכת ונמשכת וביתר שאת וביתר עז . . ונמצא ש”בית רבינו, (“770”) הוא בבחינת “תלפיות”, “תל שכל פיות פונים בו”, יותר מיובל שנים (ת”ש - תש”נ), “עד עולם””.

כאשר מתבוננים בזמן בו בחר הרבי להוציא לאור קונטרס עמוס ביטויים אודות נצחיות השראת השכינה בבית רבינו שבבבל - זמן קצר קודם כ”ז אדר תשנ”ב וג’ תמוז תשנ”ד - והיחס המיוחד של הרבי לקונטרס זה, שמאז שהקונטרס יצא–לאור החזיק הרבי את הקונטרס בתוך הסידור שלו, ומעולם לא הוציאו (שלא כשאר הקונטרסים שהרבי החזיק אותם בתוך הסידור רק במשך כמה ימים) - מובן שיש בקונטרס זה הוראה ברורה לזמן זה של חושך וערפל: מכאן, מ–770, תצא האורה!

בית זה “שהוא ה”בית חיינו” דכל בני ישראל הנמצאים במקום זה וכל בני ישראל בכל הדור כולו, שכן “הנשיא הוא הכל”, ממנו נמשכת השפעת החיות לכל הדור כולו בכל קצווי תבל, ובמילא מובן שבית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים שלו הוא בית חיינו .. עד - לכל העולם כולו” (שיחת ש”פ יתרו תשנ”ב). ובניין זה היה הווה ויהיה ביתו של נשיא הדור, בית רבינו שבבבל. גם בתקופה זו, כאשר עינינו הגשמיות אינן זוכות לראות את נשיא דורנו באופן של “מלך ביופיו תחזינה עיניך” - מכאן יוצא אורו לעולם כולו, מכאן משפיע הוא חיים ואלוקות לכולנו, ולכאן באים המוני בית ישראל להתקשר לרבי מתוך ידיעה ברורה שכאן, בבית זה, הוא נמצא!

וכפי שהרבי עצמו כותב לקראת סיום הקונטרס, ש”ענין זה מודגש עוד יותר כשרואים במוחש שהולך ונתוסף ביתר שאת וביתר עוז במספר בני ישראל שבאים ל”בית רבינו”, “ברוב עם הדרת מלך” (כולל גם “מאן מלכי רבנן”, ובפרט נשיא (מלך) הדור)” - והרי כל מי שמבקר ב–770 בכל ימות השנה, ובמיוחד בחודש החגים, רואה במוחש את הנהירה ההמונית, לא רק של אנ”ש והתמימים, אלא גם של יהודים מכל העדות והחוגים שבאים להתפלל במחיצת הרבי ולהתבשם מאווירת הקודש השורה במקום, בו שורה ומתגלה השכינה בדוגמת בית המקדש.

המקום להתאחדות
עם היחידה של הרבי

מעלה נוספת מיוחדת לבית רבינו שבבבל, היא מעלת ה’יחידות’. נוסף על הידיעה כי נמצאים בצילו של הרבי, ונמצאים ‘יחד עם הרבי’ - הרי אם ברצונו של החסיד להגיע לשיא הפגישה שלו עם הרבי, בבחינת “פנים בפנים”, כשהוא עומד לפני הרבי כעבדא קמיה מריה, ב”יחידות” - הרי המקום בו יכול הוא להגיע לאותה דרגא עליונה של אתדבקות רוחא ברוחא, הוא בית רבינו שבבבל, 770.

בכמה ממכתביו של הרבי לאחר הסתלקות כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ, כותב הרבי בזה הלשון: “וקראתי הפ”נ בהיכל כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ שנכנסים שם לנתינת פדיונות וליחידות. כן אקראם בשעת הכשר על הציון” (אג”ק ח”ג עמ’ תלה); או במכתב–כללי אחר ששלח הרבי: “קראתי הפ”נ בער”ה על הציון, ואחר כך בהיכל כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ, שלשם נכנסים לנתינת פדיונות וליחידות” (שם עמ’ תפה). ממכתבי הרבי אלו עולה, כי גם כאשר קוראים פ”נ על הציון, הרי המקום בו “נכנסים שם . . ליחידות” - הוא היכל קודשו. החדר של הרבי.

גם שנים רבות אחר–כך, בשנת תש”נ, לאחר שבית המשפט פסק בקשר לספרים שבספריית אגודת חסידי חב”ד, שאלו את הרבי מה לעשות בחדר היחידות של הרבי הריי”צ. על אחת ההצעות להפכו למקום לשפיכת הנפש, הוסיף הרבי בכתב–ידו:  “וקריאת פ”נ”.

כך גם מפורש בשיחה הידועה (ש”פ ויקרא תשמ”ז) שנדפסה בלקו”ש חלק לב (עמ’ 19 ואילך), אשר הייתה מהשיחות היחידות שהרבי הורה לוועד להפצת שיחות להכין ממנה ‘ליקוט’ ולמסור לו להגהה (אחרי שהרבי כבר הגיה את השיחה באידיש ופורסמה מיד אחרי אמירתה בעיתון אלגעמיינער זורנאל, הורה הרבי להכין את השיחה גם בלשון הקודש ולפרסמה בליקוט השבועי!). בשיחה זו מביא הרבי את סיפורו של אדמו”ר הריי”צ שהיה פעם בחדר היחידות של כ”ק אדמו”ר מהר”ש לאחר הסתלקותו, ולפתע נכנס לשם אביו אדמו”ר הרש”ב, והתנהג שם כביחידות ממש - “ונכנס לבוש בחגורה ועמד אצל השולחן למול כסא שבתו, ושפתיו נעות כמדבר, ובכה הרבה”,

ומסביר הרבי: “היינו “כמו שהי’ בחייו”, כשהיה נכנס ליחידות [שיש לומר שענינה - התאחדות של ה”יחידה” של הנכנס ליחידות ושל ה”יחידה” של הרבי] בחיים חיותו של הרבי מהר”ש!”. ומבאר שם בארוכה שבכך מתבטאת נצחיות חיי הצדיק לא רק ברוחניות העניינים אלא גם בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים, וזוהי הדרך להתקשרות נצחית וגשמית אל הצדיק.

- בנוסף לזה מדגיש הרבי כבר מתחילת נשיאותו, ש–770 הוא “ד’ אמות של נשיא דורנו”. ובקונטרס עניינה של תורת החסידות מבאר הרבי את המעלה הנפלאה בזה, שדוקא בד’ אמות של האדם מתגלה בחינת היחידה שלו, הרובד הנשמתי הפנימי והעצמותי ביותר המכונה “יחידה”, אשר גוף האדם אינו יכול להכיל גילוי זה, לא רק כוחותיו הפנימיים אינם כלים להשראת היחידה, אלא אפילו המקיפים של האדם, כדוגמת הלבושים והבית, אין יכול  לשרות שם בחינת היחידה, ומתגלה רק בד’ אמות של האדם. וכאשר הרבי מכנה את בית רבינו שבבבל - “ד’ אמות של נשיא דורנו”. מגלה לנו הרבי שכאן מתגלה העצם של הרבי ממש! -

ומפורש הדבר בשיחת י”ב תמוז ה’שי”ת (שיחות קודש ע’ 111) על מעלת ד’ הכתלים של אדמו”ר הריי”צ ב–770, שבהם התפלל ולמד ושם קיבל אנשים ליחידות - ששם נמצא מהותו של אדמו”ר הריי”צ. ולכן כל חסיד גם כזה שגר במקום אחר, צריך לדעת שקביעותו העיקרית היא בד’ כתלים אלו!

ואם כן הדבר הוא אחרי ההסתלקות, שהיחידות ממשיכה להיות דווקא בהיכל קודשו של האדמו”ר - על אחת כמה וכמה בדורנו, שכדברי הרבי בשיחת ש”פ בא תשנ”ב, על ההבדל בין נשיא השמיני לנשיא התשיעי, שאין בו הסתלקות אלא חיים נצחיים בלי הפסק בינתיים, שהיחידות היא בהיכל קודשו של הרבי.

אלא שבנקודה זו חייבים להדגיש, שמאז שנות המ”מים המוקדמות העביר הרבי את מקום היחידות מחדרו הק’ אל בית הכנסת ובית המדרש של 770, ומאז זהו המקום המיועד ל’יחידות’, וכפי שניתן לראות גם במענות שלפנינו, מתוך רבות דומות, כולל שיחות מפורשות, בהן הסביר הרבי את מעלת ה’יחידות’ ובקשת ברכות בבית הכנסת דווקא:

א. עניתי ברור על שאלותיו כהנ”ל בהיחידות הכללית.

ב. הברכות וכו’ שדוברו בהכינוס ומכוונים לכל אחד ואחד שי’ כמדובר אז בפרטיות.

ג. לפלא הכי גדול כתבו על דבר שאין עתה “יחידות” לכל אחד ואחד בפני עצמו - שכנראה אינו יודע (או שלא הגיעו - (ראה לקו”ת ר”פ שמיני)) המדובר וכמה פעמים על דבר גודל המעלה דהיחידות הכללית ובבית הכנסת ובבית המדרש וכו’.

ד. הרי כל הרוצה מבקש ברכה ובבית הכנסת (מקום תפלה דבני ישראל) ונענה ובצירוף שליחות לצדקה.

ה. וכל התוועדות עתה, היא מעין יחידות להרוצה בזה.

מהנ”ל עולה תמונה ברורה: יש כתובת ליחידות אצל הרבי. הכתובת הזאת לא השתנתה מעולם. בית רבינו שבבבל, 770, הוא מקומו של נשיא דורנו משיח צדקנו, הוא המקום בו אפשר לשהות במחיצתו של הרבי, והוא המקום בו אפשר להגיע עד לדרגה הגבוהה של ‘יחידות’, התאחדות של ה”יחידה” של הנכנס ליחידות ושל ה”יחידה” של הרבי.

[מה שמצטטים מקונטרס ההשתטחות, הרי ידוע שעדיין לא נתבררה זהותו של מחבר הקונטרס, וגם כשהרבי מציין אליו (לקו”ש חלק כה עמ’ 98 הערה 96) כותב סימן שאלה “?” אחרי הציון “לאדמו”ר האמצעי”. ואכן למרות שבשנת תש”י–י”א הדפיס הרבי כמה וכמה מאמרים בעניין ההשתטחות על הציון הק’, וגם הכין קונטרס זה - עם כל זה לא הדפיסו לפועל.

והעיקר, כנ”ל, בעת שישנם שיחות והוראות מפורשות של הרבי אודות מקום הכניסה ליחידות - עלינו לנהוג על פיהן].

כניסה להתפלל
בחדרו של הרבי

בהתאם להמבואר בליקוט דש”פ ויק”פ הנ”ל על ב’ הגדרים בהשראת השכינה, הגליא והסתום, המתבטא בשני חלקי המקדש: המקומות הגלויים שבו - מקום העבודה, והמקום הסתום שבו - קודש הקדשים,

- יש לומר, שענין זה גם משתקף גם בקשר של נשיא הדור עם אנשי הדור:

החלק הגלוי - קרי: לימוד תורתו, קיום הוראותיו ותקנותיו - מתבטא במקומות הגלויים דבית רבינו שבבבל, בית המקדש מעט בזמן הגלות. שם מתגלה הרבי לאנשי הדור בבית הכנסת, בעת התפלה, התוועדות, חלוקת דולרים.

ואילו החלק הסתום - קרי: הקשר העצמותי בין הנשיא לאנשי הדור, שאינו תלוי במעשינו ועבודתינו - מתבטא במקום הסתום במקדש, קודש הקדשים, היכלו של הרבי. קשר זה מתבטא בעצם קיומו של קודש הקדשים ללא הכניסה לשם, וכנ”ל שהרבי סגר את היכלו הקדוש לציבור הרחב, וגם את היחידות העביר לבית הכנסת, ואפילו קבלת הפני”ם בערב ר”ה לא היתה בחדר אלא בסמוך אליו!

ומכאן אפשר גם ללמוד אודות הכניסה בכלל לחדרו של הרבי בזמן הנוכחי. לאור הנ”ל יש מקום לעיון האם ראוי היום להכנס להיכלו הקודש של הרבי על–מנת להתפלל שם, וכיו”ב.

ישנם המצטטים משיחת ש”פ חוקת תש”י, בה אומר הרבי על המעלה לחתן לעלות לתורה בחדרו של הרבי הריי”צ, בחדר בו התפלל הרבי הריי”צ ובו התקשר עם היחידה דכמה וכמה מישראל בעת היחידות.

הרי שיחה זו נאמרה בשנת תש”י בעת שהמנין התקיים שם  מידי יום ביומו, אך ככלות שנת ההסתלקות נפסק המנין בחדר היחידות! ובעת שהדירה עברה לרשותו המלאה של הרבי, גילה את דעתו הק’ על ההמנעות מכניסה לחדרו של אדמו”ר הריי”צ.

וכפי שביטא זאת בתקופת משפט הספרים (בשיחות קייץ תשמ”ה), שכיום סכנה (!) להכנס לחדרו של אדמו”ר מהוריי”צ. ואכן, בעת שהוחזרו הספרים - שנלקחו שלא ברשות - שהיו מונחים על שולחן היחידות, הורה הרבי להניחם על מקומם ולסגור את חדרו של הרבי הריי”צ בפני החסידים והמבקרים, ולהעביר את המנין שהתקיים בימים הנוראים בחדר היחידות לחדר הסעודות!

ועל אחת כמה וכמה ביחס לחדרו של הרבי, אשר - מלבד בעת שישב שבעה על אחיו ע”ה, שאז בגלל החשאיות שבדבר התקיים המנין בחדרו - מעולם לא רצה הרבי לקיים מנין בחדרו. אפילו בשנת תשל”ח לאחר האירוע בשמיני עצרת, הורה הרבי שהמנין יתקיים בגן עדן התחתון! גם את מקום היחידות העביר הרבי במשך השנים לבית הכנסת, וכפי שהועתקו לעיל מענות הרבי בקשר לזה.

ובמיוחד על פי המבואר בליקוט הנ”ל, הרי בעצם הכניסה לחדר היום - דבר שלפני ג’ תמוז אף אחד לא העיז לעשות בלי רשותו של הרבי - מצהיר הנכנס, שר”ל יש שינוי דגניזה והתבטל הקשר העצמי והגלוי המתבטא על–ידי עצם קיומו של קודש הקדשים, מקום שאינו משמש לעבודה! בכניסה לחדר כיום, מצהיר הנכנס - שכיום התבטל קשר זה, ור”ל חרב בית מקדשנו, ואין קשר גלוי בין הנשיא למקום המקדש, מקום מנוחת השכינה, ונסתלקה, ר”ל, השכינה מישראל.

לאור האמור, יתייעץ כל אחד עם המשפיע שלו או עם ה”עשה לך רב” וכיו”ב, אודות הכניסה לחדרו הק’ של הרבי. והרי, כמובא לעיל, המקום בו בחר הרבי להיות עם הקהל הוא - בבית הכנסת.

פשוט, שרק הרבי בעצמו יכול לקבוע את המקום בו יתקשר עם כלל ישראל, והרגשים אישיים לא יכולים לשנות קביעה זו. לכן כדאי ללמוד את השיחות האמורות לעיל, ומתוכן להבין את דעתו הק’ של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח, ולהתנהג בהתאם.

ובזכות הציות והאמונה בדברי הרבי מלך המשיח, נזכה תיכף ומיד ממש לגאולה האמיתית והשלימה, שאז דווקא תהיה האפשרות להכנס לקודש הקדשים!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.