Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן באור החסידות בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור‭ ‬אישי טור למחשבה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו משה רבינו משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תלמוד תמוז תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Wednesday
May172017

ירושלים – של חב"ד

 זה לא היה ראיון ולא רב-שיח, אלא התוועדות מרתקת וסוחפת של שלושה חסידים, ירושלמים בכל לבם ונשמתם, שהתקרבו – כל אחד בדרכו – אל ההוויה החב”דית הירושלמית, והפכו לחלק ממניינה ובניינה המפואר של חב”ד בעיר * במשך שעה ארוכה נסחפו המשתתפים אל ירושלים הנוסטלגית של פעם, אל דמויות חב”דיות שורשיות שהשפיעו מהודן על החסידים, על המוסדות שקמו בזה אחר זה בניצוחו של הרבי, על שיכון חב”ד בנוסד בעיר, ועל הסחף הגדול לחסידות חב”ד בקרב קהלים מגוונים, החל מאנשי ה’עדה החרדית’ וחסידות סטאמר, ועד ל’עמך’ בית ישראל * “תודה על הפגישה ועל ההזדמנות” קבעו כל שלושת המתראיינים פה אחד. 

צילום: עזרא לנדאורוחות של ערב מנשבות ברחובותיה של שכונת נווה יעקב הירושלמית. החמה שוקעת מאחורי ההרים הקסומים הניבטים מסביב. בבית כנסת חב”ד מסיימים זה עתה תפילת ערבית וספירת העומר, בסופה מלווה קבוצה של מתפללים את הרה”ח הרב טוביה בלוי, רב הקהילה בשכונה, אל ביתו שמעבר לכביש. דומה כי את הרב בלוי אין צורך להציג - איש ספר ואיש הגות וכתיבה; עומד בפרץ ולוחם את מלחמותיו של הרבי באומץ. רב קהילת חב”ד בנווה יעקב ומנהל “בית חנה” בירושלים. הוא האיש שמלווה את חב”ד בירושלים לאורך כשבעים שנה, לאורך ימים ושנים טובות.

בדקות הקרובות אעלה אל ביתו הנעים, לשם יתקבצו ויבואו גם הרה”ח הרב שמעון אליטוב, ממיוחדי בניה של הקהילה החב”דית–ספרדית בירושלים, חסיד, רב המועצה האזורית מטה בנימין וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, לאורך ימים ושנים טובות. פיו מפיק מרגליות וידוע ביכולת שלו להאהיב שם שמים על הבריות. אליהם יצטרף גם הרה”ח הרב דב (בערל) וולס, מעמודי התווך של קהילת חב”ד הירושלמית, פעיל נמרץ עוד בשנות היו”דים למען החינוך הכשר והטהור של חב”ד בעיר, ומהפעילים הבולטים בהפצת היהדות במשך השנים.

מרגש לראות את הפגישה בין הרב בלוי לרב אליטוב. עשרות שנים של היכרות קרובה וידידות עמוקה נופלים זה בזרועות זה, נשיקה חסידית אוהבת ודמעות לחות בעיניהם. בהמשך יודו שוב ושוב על ההזדמנות הנפלאה להיפגש לשיחה על חב”ד בירושלים לדורותיה, ועל עצם ההזדמנות המיוחדת להיפגש.

עם הפקת הגיליון הייחודי על חב”ד בירושלים - למלאת חמישים שנה לשחרורה של ירושלים - חשבתי שיהא זה נכון לחזור עשרות שנים לאחור, כדי להציץ, ולו במעט, אל ימיה הזוהרים של חב”ד בעיר נצח זו; להביט בדמויות חסידיות רבות–הוד שהיו מפארה של העיר הן בחסידות, הן בהלכה והן בהנהגה. ביקשתי להכיר את נקודות הזינוק ומעט מזעיר מתוך יריעת הפעילות האדירה שסחפה בהתלהבות של קדושה את טובי הצעירים החב”דיים במשך עשרות שנים.

לא, אין זה ראיון ואף לא רב–שיח כמקובל. כמעט לא שאלתי שאלות; למעשה לא הגעתי עם שאלות מוכנות. ביקשתי בעיקר לשמוע זיכרונות–עבר.

השלושה אכן שיתפו פעולה; גילו וסיפרו, צחקו ודמעו, ובעיקר התרפקו על ימים שבהם צמחה חב”ד בירושלים והייתה לאבן נדבך מרכזי וחשוב בעיר שהיא אורו של עולם. דמויות, מקומות, פעילויות ונקודות ציון עלו בזה אחר זה כבסרט נע. השארתי את הדברים כמעט כפי שנאמרו. אילו השעון היה מאפשר, נדמה שהייתי יכול למלא את דפי העיתון רק משיחה נאה זו. זו הסיבה ששמות חסידים ופעילים רבים לא עלו על השולחן, ומוסדות ופעילויות רבות לא יוזכרו בשורות הבאות - למרות שתפסו מקום מרכזי בירושלים החב”דית לאורך השנים. כבודם שמור בדברי ימי הזהב של חב”ד בירושלים.

 

ה’התקשרות’ של אנשי ירושלים

ההתיישבות החב”דית בירושלים החלה בשנת תר”ז. באותה שנה עלו מחברון שש–עשרה משפחות חב”דיות, שמנו 53 נפש, והתיישבו בירושלים. שנתיים לאחר מכן כבר היו בה כשלושים משפחות חב”דיות. בית הכנסת של החסידים שכן בעיר העתיקה ומאוחר יותר קיבל את השם “בית מנחם” על שמו של אדמו”ר הצמח צדק. דרך ארוכה עשתה חב”ד מאז ועד היום - כאשר כאלפיים משפחות חב”דיות פזורות ברחבי העיר, מוסדות רבים ולמעלה משלושים בתי חב”ד.

הצעתי לנוכחים לפתוח את השיחה על דמותו של החב”דניק הירושלמי, ואת רשות הדיבור, “ברשות חבריי”, נטל המארח, הרב טוביה בלוי.

“חסידי חב”ד בירושלים היו חזקים בהתקשרות לרבי. חודש ימים לאחר הסתלקות אדמו”ר הריי”צ, כינסו ראשי כולל חב”ד - הגאון הרב חיים נאה, הגאון הרב שלמה יוסף זווין והרב עזריאל זעליג סלונים - את חשובי חסידי חב”ד בירושלים לאסיפה מיוחדת שנערכה במשרדי כולל חב”ד, בקשר להמשך הנשיאות. בתום הכינוס נוסח כתב ההתקשרות לרבי, עליו חתמו הגאון הרב שלמה יוסף זווין, הרב שמריהו ששונקין, והרב אברהם חן.

חודשים ספורים לאחר מכן, בחודש מנחם אב תש”י, התקיימה אסיפה נוספת בהתייעצות עם זקני אנ”ש וראשי כולל חב”ד, כאשר נושא הכנס היה: המשכת השושלת. בכינוס זה חתמו על כתב ההתקשרות כמאה וחמישים חסידי חב”ד בירושלים ובראשם רבני חב”ד, ראשי כולל חב”ד והנהלת הישיבות ועסקני ציבור.

דרך אגב, כשכתבו בהתחלה “לכבוד כ”ק חדב”נ”, התנגד הרב זוין נחרצות ואמר, שאם יכתבו בתואר הזה, הוא לא יחתום. הוא רצה שיכתבו “לכ”ק אדמו”ר שליט”א”. בלי פשט’לאך. גם הגאון הרב חיים נאה תבע בתוקף לשנות את הניסוח מבקשה מ”הרמ”ש” להתמנות לרבי, ל”כ”ק אדמו”ר שליט”א”.

הרב זוין והרב נאה התכתבו עם הרבי במכתבים תורניים עוד לפני שקיבל את הנשיאות וידעו במקצת על גדולתו. גם הרב ששונקין, מגדולי החסידים בירושלים, התבטא אז ואמר שהוא הבין עוד לפני ההסתלקות, כי הרבי הריי”צ מועיד את הרבי כממלא מקומו. מהיכן שיער זאת? מכך שהרבי הריי”צ איפשר לרבי להוסיף הערות, ציונים ומראי מקומות למאמרי דא”ח שלו - וזאת למרות שמאמרים שייכים אך ורק לרביים.

הרב שמעון אליטוב: בכלל, ההתקשרות של הירושלמים לכל הרבי’ס שבעולם - הינה מסויגת. הם לא מקבלים על עצמם אף רבי… אך בנוגע לרבי שלנו, זה שונה לגמרי.

הרב טוביה בלוי: אני מכיר את האמירות על ההתקשרות של חסידי חב”ד הירושלמים - אבל יגידו מה שיגידו, אין אח ורע להתקשרות של הירושלמים. התקשרות של הירושלמים לרבי היא מתוך אמונה מוחלטת ונאמנות מוחלטת ללא סייג להוראות של הרבי כמו גם ללימוד תורתו.

הנה תראה, תקח את שלושתנו היושבים כאן, כולנו הגענו ממשפחות לא–חב”דיות, וכולנו הפכנו לחסידי חב”ד. וכל אחד מאתנו הוא גם פעיל בשליחות של הרבי להביא את עניין החסידות לעוד ועוד יהודים. החב”דניקים בירושלים עשו פה מהפך. מאות ואלפי יהודים התקרבו לחסידות בזכות הפעילות הנמרצת של חסידי חב”ד בירושלים כבר מאז התחלת הנשיאות של הרבי. אל תשכח שהעבודה פה יותר קשה, כי הציבור בכללותו הוא מהמגזר החרדי, שם לכל אחד יש דעה מוקדמת והשקפה עליה גדל והתחנך.

ראוי לציין שקבוצה קטנה של חסידים, בימי קדם, התקרבה לחסידות עוד קודם לכן, בזכות התמסרותו של המשפיע ר’ אלתר שימחוביץ, אבל מדובר בכמות לא–גדולה. המהפכה הגדולה נעשתה בדור השביעי, על ידי הרבי.

הרב שמעון אליטוב: ידוע הסיפור שבו הרבי הורה לרב אברהם הערש הכהן להתחיל שיעור תניא כבר בערב ראש השנה בתוככי שכונת מאה שערים, והרבי אף ביקש לצרף לכך את הרב עמרם בלוי, מהדמויות הבולטות של ‘מאה שערים’.

זכור לטוב הוא הגאון החסיד הרב נחום שמריהו ששונקין. הוא עלה לארץ הקודש בשנת תש”י והתיישב בירושלים. מאז היה לרבם ומשפיעם של חסידי חב”ד בירושלים. לאורך השנים עסק בהפצת חסידות על ידי נאומים, מאמרים וספרים, והיה ידוע כלמדן גדול. במיוחד בלטה יכולתו להעביר דברי חסידות עמוקים בלשון פשוטה שתובן לכל אדם. הוא ידע תמיד - לא רק בעת חזרת מאמר חסידות, אלא גם ב’סתם’ התוועדות על כוס ‘לחיים’ - כיצד לפשט את רעיונות תורת החסידות ולעשותם ערבים לשמיעה, כך שיתקבלו יפה גם בשכלו ובלבו של מי שלא למד חסידות. הוא ליכד ירושלמים רבים שבאו לקבל ממנו חסידות. במשך שעות ארוכות היה יושב ומלמד חסידות מבלי שהתעייף.

 

תנופת התפתחות

הרב יששכר דב וולס: תנופה רבתי קיבלה חב”ד בירושלים בזכות ישיבות ערב שהוקמו על ידי הגאון החסיד הרב שמואל אלעזר הלפרין. בסיס הפעילות של הרב הלפרין היה בבית הכנסת שלו בשכונת “בית ישראל”, שם, בחדר צדדי, הוקדם החמ”ל הראשון של צעירי חב”ד בירושלים, כאשר על הפעילות מנצחים חברי הנהלת צא”ח הירושלמית הרב נחום רבינוביץ, הרב זושא וילימובסקי, הרב זאב דב סלונים, הרב לוי יצחק הלפרין, הרב שמעון יעקובוביץ, הרב אלעזר הכהן ערנטריי, הרב הלל רבינוביץ והרב שמואל אלעזר הלפרין, שכיהן כמזכיר ומנהל בפועל.

זמן מה לאחר יסוד צעירי אגודת חב”ד בירושלים, עלה הרעיון לארגן את הנוער החב”די בעיר בגרעין מגובש שיפעל תחת ארגון צא”ח הירושלמי. הרעיון קרם עור וגידים באמצעות אישים רבים, ובעיקר על–ידי הרב צבי גרינוולד והרב שמואל אלעזר הלפרין שלקח את הארגון תחת חסותו.

ברבות הזמן התפתח הגרעין הקטן של המכינה לישיבת “תורת אמת”, שאף היא הלכה והתפתחה וברבות הימים נפתחו בה שתי כתות. בין התלמידים שלמדו בכתות אלו היו הרב יוסף צבי סגל, הרב אברהם יצחק גווריץ, הרב יעקב רייניץ, הרב יוסף חיים גלבשטיין, הרב יהונתן כהן, הרב יעקב שלמה גולדברג, הרב חנניה יוסף אייזנבך, הרב מאיר פריימן, הרב מאיר מינצברג, הרב שמעון סג”ל, הרב שמעון בקרמן והרב חיים שלום דייטש, הרב מרדכי דרוק והרב יהודה רבינוביץ.

בחג הגאולה י”ב תמוז, התקיים הכנס הראשון וההיסטורי של נוער חב”ד. כינוס זה התקיים בין כתלי בית הכנסת. ההצלחה הייתה למעלה מן המשוער: כשלוש מאות ילדים מילאו את בית הכנסת מפה לפה. את שולחן המזרח של המעמד פיארו רבני חב”ד בירושלים הרב שמריהו נחום ששונקין, הרב משה לייב שפירא, הרב חנניה יוסף הלפרין, הרב עזריאל זליג סלונים, הרב פסח מאן, הרב נחום רבינוביץ ומי שעמד בראש הנוער החב”די הרב שמואל אלעזר הלפרין.

בעקבות הפעילויות הללו שהתקיימו בין כתלי בית המדרש, החלה להתרקם ישיבת הערב הידועה של חב”ד בירושלים, כאשר לאחר מכן הרעיון התפשט לכפר חב”ד ולערים נוספות ברחבי הארץ. במשך השנים עברו במוסד הזה מאות רבות של תלמידים, ורבים מהם היו ל’תמימים’ מן המניין ולאחר מכן הקימו בתים חב”דיים בישראל. זה היה כור ההיתוך של תלמידי ישיבת “תורת אמת”, שרובם ככולם הגיעו מבתים לא–חב”דיים.

הרב טוביה בלוי: בימים האחרונים נפטר הגאון רבי שמואל יעקב בורנשטיין, ראש ישיבת קרית המלך בבני ברק. זמן קצר לפני כן נפטר אחיו, הגאון החסיד הרב אלימלך בורנשטיין. שניהם היו בישיבת ערב, האחד עבר לחב”ד והיה לחסיד, ואילו הרב שמואל יעקב המשיך בעולם הליטאי והיה לאחד מגדולי ראשי הישיבות הליטאיות. גם הרב מאיר פריימן שהיה תלמיד חכם גדול ועמד בראש “רשת אהלי יוסף יצחק”, החל את דרכו בישיבת ערב. ויבדלו לחיים ארוכים הגאונים הרב חיים שלום דייטש והרב יהודה רבינוביץ, ועוד מאות רבות של יהודים שהתקרבו לחסידות והקימו משפחות חב”דיות לתפארת.

הרב אליטוב: קודם הזכרתי את הרב ששונקין ואת השפעתו הגדולה בהפצת חסידות בקרב בני ירושלים. אחד מהפירות שלו, הוא הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) שבעצמו הפך ברבות השנים למפיץ חסידות בקנה מידה עולמי. לצד לימוד חסידות, הוא גם למד ממנו אידיש, ולימים מסר שיעורים בשפה זו בצורה רהוטה. אני זוכר את השיעור שמסר בשכונת קטמון, בה גרנו. המונים נמשכו לשיעורי החסידות שלו שריתקו את הקהל.

 

ממה התפעל שז”ר?

הרב שמעון אליטוב נולד ברחוב חב”ד שבעיר העתיקה, בין החומות. לאחר מלחמת השחרור, כשהעיר העתיקה נפלה בידי הירדנים, עקרה משפחתו לשכונת קטמון. בהמשך למד בישיבות שונות, עד שבשלב מסוים הגיע בהשפעת אחיו לישיבת תומכי תמימים.

במהלך השיחה עולה שמו של מר זלמן שז”ר שסייע רבות לחב”ד בירושלים, והיה נדבך רציני בהתפתחות של חב”ד בעיר הקודש.

הרב טוביה בלוי: אפשר לספר רבות על העזרה שלו, כמו למשל על שיקום בית הכנסת צמח צדק בעיר העתיקה (ראה כתבה נפרדת בגיליון זה). הנה אנקדוטה מעוררת חיוך: פעם הלכתי אליו עם הרב יצחק צבי אייזנבך (שנינו היינו בהנהלה של צא”ח בירושלים) כדי לשוחח עמו על תקציב כלשהו לפעילות צעירי חב”ד בירושלים. כששאל לשמי, השבתי: בלוי. הוא התרגש והתפעל מאד. “עד כדי כך הוא הצליח?” שאל בהתכוונו לרבי שהצליח לקחת בן למשפחת בלוי הירושלמית השורשית, והפך אותו לחב”דניק… הרב אייזנבך שהיה עמי השיב לו על אתר: “אם היית יודע מה זה אייזנבך בירושלים, היית מתפעל עוד יותר”…

אין ספק שהתפעלותו זו מסמלת במקצת את המהפכה הגדולה שחולל הרבי בירושלים. בכלל, אני אומר, שכל מי שנקרא “מענדל בלוי” יש בזה משום “גירא בעיניה דשטן”, שכן השילוב של “מענדל” שהוא שם חב”די מובהק, ו”בלוי”, סמל ירושלמי ותיק - זה ניצחון של הרבי.

הרב אליטוב: (בפאתוס) ירושלים קיבלה ביטוי נועז במסירות נפש האמיתית. אנשי ירושלים הם אנשי אמת, אנשי ירושלים הם אנשי התלהבות, אנשי ירושלים זרקו את עצמם עבור העניינים של הרבי. תעבור אחד אחד ותראה כיצד גדולי רבני חב”ד בירושלים שהיו בעלי השפעה, מסרו את חייהם בשביל הענינים של הרבי, כדוגמת הרב אברהם הערש הכהן, הרב משה וובר, הרב נחום שמריהו ששונקין, הרב דוד צבי חן, ועוד רבים וגדולים וטובים.

 

עבודת הקודש בכל המישורים

המהפכה החב”דית בירושלים קיבלה תנופה אדירה כבר בשנות היו”דים, כאשר הרבי הקים את בתי הספר של רשת אהלי יוסף יצחק, תחילה בשכונת מלחה הירושלמית, ולאחר מכן בעיר גנים, בשכונת ברזיל ובשכונת האזבסטונים. מי שניצח על המלאכה החינוכית הכבירה בירושלים, היה הגאון החסיד הרב אהרן מרדכי זילברשטרום.

הרב טוביה בלוי: רשת אהלי יוסף יצחק בשיאה מנתה שנים עשר בתי ספר, וארבעה מתוכם היו בירושלים! למרות שירושלים הייתה עיר אחת מתוך רבות שהיו בארץ ישראל, הרי שאחוז הילדים שלמדו בבתי ספר חב”ד מתוך כלל בתי הספר, היה גדול מאד.

הרב וולס: היו שנים שבבית הספר במלחה למדו יותר מחמש מאות תלמידים, מדובר בכמות עצומה. בשנים ההן הייתה עלייה מסיבית מרומניה וממרוקו, מטוניס ומאלג’יר. יהודים רבים שוכנו בשכונה שזה עתה קמה. השכונה באותה עת הייתה מרוחקת יחסית מגבולות העיר ירושלים, והדרך אליה הייתה די ארוכה.

הקשר שלי עם ר’ אהרן מרדכי, התחיל בשנת תשי”ט, עם רישום ילדי העולים לבית הספר הנוסף שהוקם באותם ימים, בנוסף לבית הספר בשכונת מנחת. ר’ אהרן מרדכי, שכבר ביסס את בית הספר במנחת, לקח על עצמו את הקמת בית הספר החדש, עם כל הטרדות הכרוכות בכך.

זכורני היטב את אותו יום בחודש שבט תשי”ט. אותו חורף היה קשה ביותר. שלג ירד בירושלים ורבים מן העולים גרו במבנים שלא הגנו עליהם מפני הקור. הרה”ח ר’ צבי אייזנבך ואנוכי יצאנו לעיר גנים, כשאלינו הצטרף בהמשך גם הרה”ח ר’ אליהו פרץ זילברשטרום. קיבלנו הוראה לצאת לשכונה החדשה ולרחרח מה קורה שם. השכונה הייתה מרוחקת מהעיר, ממוקמת בלב הרים שוממים והיא הייתה כעין עיר בפני עצמה. עשינו חריש עמוק בשטח, למדנו להכיר את אופי התושבים ולאחר מכן דיווחנו לר’ אהרן מרדכי את אשר ראינו. בעקבות כך התקבלה החלטה סופית לפתוח בית ספר בשכונה.

הפעולה הראשונה הייתה לרשום ילדים. אט אט למדנו את השיטות והדרכים להיכנס ללבבות. זה לא היה פשוט, שכן היה לנו מאבק גדול עם אנשי ההסתדרות - שהיה אז הגוף החזק ביותר במדינה. הללו הקימו בשכונה בית ספר ממלכתי, וביקשו בכל מחיר להעביר את ילדי העולים לבית הספר שלהם. בנין בית ספרם היה גדול–מימדים ומפואר יחסית לימים ההם, עשוי כולו אבן, כשסביבו חצר רחבת–ידיים, והוא קרץ הרבה יותר להורים ממה שהיה לנו להציע, לימוד בכמה דירות שכורות.

במקביל למלאכת הרישום שעשינו מבית לבית, גם הם פתחו ברישום, אך בסייעתא דשמיא ראינו הצלחה אדירה, וברבות השנים  הגענו לאלף ילדים, בעוד שההסתדרות הצליחה לרשום הרבה פחות.

על פי בקשתו של הרב זילברשטרום, מוניתי כמזכיר בית הספר, ובתפקיד זה עבדתי עד תשכ”ג או תשכ”ד. לאחר מכן פתחו בית ספר חב”ד חדש באזבסטונים, ועברתי לעבוד לצדו של הרב אייזנבך. עבדתי בתחום החינוך עד תשכ”ח.

הרב טוביה בלוי: אברכים רבים קיבלו באותן שנים את ההכשרה שלהם כמורים בבתי הספר של חב”ד, ולימים הפכו למנהלים בעצמם שסייעו בעבודת ההפצה של הרבי. אני יכול להזכיר כעת את ר’ משה רבינוביץ, ר’ יהושפט אלפרט, ר’ נפתלי רוט, ר’ יעקב מינסקי, ר’ יעקב רובינשטיין, ר’ צבי אייזנבך, ר’ יוסף מרטון, ועוד רבים וטובים.

הרב אליטוב: הם הפכו להיות מנהלים ברחבי הארץ. מירושלים יצאו טובי המוחות והרגש שהתמסרו בכל לבם ונפשם לרבי, לעבודת ההפצה והחינוך. רבים מתוך התלמידים שלמדו בבתי הספר החב”דיים בירושלים, התקרבו לחב”ד והיו לחסידים. אני הרי ספרדי, והכרתי רבים מהם שבנו משפחות חב”דיות לתפארת - גם זה מהמהפכה החב”דית הגדולה שהתחוללה בירושלים.

הרב וולס: במבט לאחור אפשר לומר, שהרבי עבד בירושלים בכמה מישורים - מצד אחד דרך הציבור החרדי, כשהוא דאג להפצת המעיינות דרך מסירת שיעורי חסידות בישיבות השונות, דרך ישיבות ערב לנערים, התוועדויות וכו’. ומן הצד השני עם הציבור העממי של ירושלים, דרך בתי הספר של הרשת. אלפי ילדים ונערים קיבלו חינוך חב”די לאורך שנים ארוכות. כך מכל הכיוונים קהילת חב”ד בירושלים קיבלה תנופה.

 

הרבי ביקש להגיע לאברכים בציבור החרדי

הרב טוביה בלוי: הרבי רצה בראש ובראשונה לכבוש מתוך הציבור החרדי. הרבי כתב לי בשנת תשי”ט ביטוי מיוחד: “ואשרי חלקו אשר החוצה שלו, הם אברכי ישיבה, אבל לאידך גיסא זהו מוסיף בהאחריות”. ויש גם מכתב של הרבי לחוקר החסידות הרב יצחק אלפסי, שיש עדיפות להפצת המעיינות הקודמת להפצת היהדות, שכן זה אפשר לעשות גם על ידי חוגים אחרים.

אין ספק שהרבי השקיע פה בירושלים כוחות אדירים - וזה הצליח הרבה.

אם דיברנו על רמת ההשפעה של ירושלים, עשיתי בעבר רשימה וגיליתי שאחוזים גבוהים מתוך השלוחים שבעולם, הם ממוצא ירושלמי או למשפחות ירושלמיות, וזה אומר רבות…

הרב אליטוב: אני עצמי, יליד ירושלים, במשך עשר שנים כיהנתי כשליח בארגנטינה והרבה התקרבו לחסידות דרך ההתוועדויות, ולימים אף נסעו לרבי. זכיתי שהייתה לי הצלחה מיוחדת. פעם הרבי נתן לי כוס של ברכה ואמר לי: “דאס איז פאר דיין גאנצע ארבעט אין ארגנטינה”. לאחר מכן הגיע אלי המזכיר ר’ בנימין קליין ואמר לי: אני עומד כאן הרבה שנים, ואף פעם לא שמעתי ביטוי כזה מהרבי.

ואם מזכירים את המזכיר הרב בנימין קליין, הרי שהוא עצמו ירושלמי, ממשפחה לא חב”דית אך התקרב לחסידות. אנו ראינו את האיש הזה, את המסירות שלו לרבי, האכפתיות שלו לעניני חב”ד, כוח המסירות שלו למען הרבי ולמען הכלל, זה לא נתפס. הוא למעשה צורת היכר של חינוך הירושלמי - מסירות לרבי.

זו לא התפתחות. זו מהפיכה!

הרב וולס: אני מרגיש שאנחנו מחמיצים כאן כמה נקודות חשובות בהתפתחות החב”דית בירושלים. בעצם לא מדובר בהתפתחות, אלא במהפכה. מהפכה של ממש. יש ביטוי חז”לי שאתה לוקח את העץ מתוך היער ועמו אתה חוטב את עצי היער. זה מה שהיה בירושלים - הרבי לקח את הבחורים והאברכים של ירושלים החרדית והקנאית, עם כל האמוציות הנלוות, והפך אותם לחסידי חב”ד. מדובר בחבר’ה שהגיעו מחוגים שחב”ד עבורם הייתה מושללת לחלוטין, והיו מדברים על הרבי בזלזול עצום. הרבי לא היסס, ודווקא האנשים הללו הפכו לימים לחסידי חב”ד, הם או בניהם. כל תלמידי הישיבות–ערב וכן תלמידי תורת אמת הגיעו מאותו רקע, מאותה גוורדיה. אין לי מילה אחרת להגדיר זאת מלבד מהפכה!

אני זוכר בחורים ואברכים מישיבות עץ חיים או ישיבות ירושלמיות מובהקות אחרות, שהגיעו לשמוע חסידות מפי הרב דוד גולדברג או מהרב משה יהודה רייכמן שכיהנו כמשפיעים בתורת אמת. שניהם התוועדו לילות שלמים וסחפו אחריהם רבים מבני היישוב הישן בירושלים. כך גם דמותו של הרב משה וובר שערך התוועדויות של ממש בביתו הקטן לאורך לילות שלמים, ורבים–רבים נמשכו אחריו לתורת החסידות.

הזכרתי קודם את המהפכה שחולל הרב שמואל אלעזר הלפרין, שהיה אחד המהפכנים הגדולים מבין חסידי חב”ד בירושלים. לו מגיעה תהילה רבה. הוא היה אמיץ ולא פחד. אני זוכר שלקראת חג הפסח תשי”ד או תשט”ו, התקיים כנס חסידי חב”ד השנתי בכפר חב”ד. לשם כך נשכרו שש משאיות שעליהן הוצבו ספסלים. מבחוץ נתלו שלטים המדברים על חשיבות חסידות וחסידים, וכך נסענו לכפר חב”ד (נסיעה שנמשכה כשעתיים שלוש) כאשר אנו עוברים ברחובות ירושלים המרכזיים. זה דרש הרבה אומץ.

כמו שאמרתי, ירושלים זה לא ‘לוח ריק’. מדובר באנשים בעלי עמדה מובהקת, כל אחד עם הדעה והחינוך שעליו הוא גדל, פעמים רבות זה גבל בקנאות טיפוסית, ומתוך המבצרים האלה, הרבי משך אלפים רבים לתורת החסידות. ההשפעה הייתה עצומה.

 

אבא שאל: מה חסר לך?

הרב בלוי: כשהתקרבתי לחסידות, אבא שלי ע”ה שאל אותי בתמיהה גדולה: מה חסר לך שאתה הולך לחסידות? ירושלמים לא הרגישו את החסר שבתורת החסידות. העבודה אפוא למשוך אותם ללימוד חסידות, הייתה פי כמה (זאת בנוסף להסתייגויות שהיו להם מהרבי בפרט ומחב”ד בכלל). היום, אחרי המהפכה, הרבי כבר נערץ ונקדש בכל החוגים למרות כל הנסיונות שעשו במשך השנים.

קח לדוגמה את אחי הגדול, הגאון רבי יעקב ישעיה בלוי זצ״ל, מפוסקי הדור וחבר בד״צ העדה החרדית, שביקר אצל הרבי פעמיים. בפעם הראשונה הוא שהה עם הרבי בתפילת מנחה ותו לא, אך לדידו זה הספיק כדי להפוך למעריץ מושבע של הרבי.

כך היו גורמים נוספים מתוך הבד”צ של העדה החרדית - גולת הכותרת של יהדות ירושלים - שהרבי שבה אותם למאור שבתורה. כך למשל ביחידות שהייתה לגאון הרב אברהם מרדכי ברייטשטיין, ספרא דדינא של העדה החרדית. הוא והרבי דיברו בלימוד, כאשר בעיקר הזכירו מראי מקומות והם הבינו היטב את הנאמר. רק לאחרונה סופר שהרב פופנהיים, מזכיר העדה החרדית, היה בקשר עם הרבי.

הרב אליטוב: הרב יוסף שיינברגר, מראשי העדה החרדית, איש תוכן ואיש תורה מובהק, היה אצל הרבי מספר פעמים, ובכל יחידות שהה זמן רב.

הרב בלוי: אי אפשר שלא להזכיר את הרה”ח הרב אוריאל צימר שהיה מתוועד בירושלים, בעיקר בקרב חוגי הקנאים הקיצוניים, ומקרב המונים לחסידות ולרבי. תמיד הותיר רושם חזק.

 

שיכון חב”ד בצל הפגזות הצבא הירדני

לאורך כל השיחה עולים שמות רבים של רבנים, משפיעים ופעילי חב”ד בירושלים שהותירו חותם. כך מוזכרים הרב חנוך גליצנשטיין, האחים הרב הלל, הרב נחום רבינוביץ והרב בערל רבינוביץ. מזכירים גם את שמו של הגאון הרב שמעון יעקובוביץ, שהיה גאון עולם ומהפעילים הראשונים של חב”ד בירושלים. יבלחט”א הרב צבי גרינוולד, שבמשך השנים הנחה והרצה באלפי כינוסי חב”ד ואלפי יהודים חבים לו חוב רוחני.

כמו כן עולים שמות של מקומות שהפכו לשם דבר, כמו בית הכנסת צמח צדק בעיר העתיקה, בית הכנסת המיתולוגי שברחוב בעל התניא בשכונת מאה שערים. בתי הכנסת בשכונות בית ישראל, מזכרת משה, שערי חסד, ועוד רבים.

השיחה בין השלושה קולחת ונעימה. במהלכה עולים שמות רבים, מפניה הנאות של חסידות חב”ד בירושלים.

כך למשל עולה שמו של ר’ אפרים וולף, מי שניהל את מוסדות חב”ד המרכזיים בארה”ק, ומספר שנים התגורר בירושלים (“התגורר ברחוב יהושפט המלך”). הרב אליטוב מתרפק עליו באהבה ובגעגועים רבים: “הוא הפקיר את עצמו עבור עניניו של הרבי. הוא היה מסור ונתון לרבי בכל לבו ונשמתו. בזכות האיש הגעתי לחסידות חב”ד. אחרי שנבחנתי אצל ר’ לייזר גורביץ’, הרב וולף קיבל אותי באהבה ובחיבה ונתן לי כסף למחיה וכן בגדים. לימים אף חיתן אותי בישיבה..

אחד מעמודי התווך של קהילת חב”ד בירושלים, כמו גם הפעילות הענפה, היה הגאון החסיד הרב עזריאל זעליג סלונים שבנה והקים את שיכון חב”ד בירושלים, וכן את ישיבת “תורת אמת”. הוא זכה והייתה לו סייעתא דשמיא. פעם מישהו אמר לרבי על עניין מסויים שזה קשה לעשיה, והרבי שלח אותו ללמוד מהרב סלונים כיצד מתגברים על קשיים למרות הקושי… הרב סלונים היה מסור לרבי בכל לבו ונפשו, והירבה לנסוע ברחבי העולם כדי לגייס כספים עבור המוסדות ובניית השיכון. פעם מישהו שאל אותו, למה הוא לא מבקש כסף כשכר על עבודתו, הוא אמר בפליאה: “אני צריך לבקש כסף מהרבי על עבודתי? אני זה שצריך לתת כסף לרבי”…

הרב וולס: אני הייתי מהראשונים שהתגוררו בשיכון חב”ד הירושלמי. התגוררו בו כמה עשרות משפחות חב”דיות. אנחנו נכנסנו לגור בשנת תשכ”ג. השיכון באותם ימים היה לא רחוק מהגבול עם ירדן, והצלפים הירדנים פגעו לא אחת גם בבתי השכונה.

הרב בלוי: בשנת תש”כ הונחה אבן הפינה, ובשנת תשכ”א כבר נכנסו לגור. בשנת תשכ”ב הקימו את התלמוד תורה. זכורני שהשאירו שם מגרש ריק, וכולם ידעו שזה מיועד עבור בניין ישיבת תורת אמת.

הרב וולס: מלחמת ששת הימים נתנה זינוק ותנופה רבה מאד לפעילות חב”ד בירושלים. אנ”ש בירושלים היו יוצאים לילה אחר לילה להפצת המעיינות בישיבות השונות שבהם למדו תלמידי חו”ל שהגיעו לארץ ישראל, או לסמינרים. היינו עורכים ערבי חב”ד בכל אתר. אני עצמי השתתפתי בערבים רבים שכאלו. כמו כן יצאנו לבסיסי צבא כדי לקרב חיילים ליהדות. זכורני שלילה אחד הגענו למחנה ארגמן שבבקעת הירדן. כשעמדנו לצאת, עמד ליד השער מפקד הבסיס. הוא פנה אלינו ואמר “אתם חב”דניקים? אגלה לכם סוד. הסבא שלי היה חב”דניק”. כששאלנו אותו לשמו של סבו, השיב לנו למרבה ההפתעה: אלתר שימחוביץ - הלא הוא המשפיע הנודע, שהיה מהדמויות החב”דיות החשובות בירושלים.

במשך שנים ניהלנו ‘מבצע מצה’ בקנה מידה נרחב. מדי שנה חילקנו אלפי סטים של מצות שמורה לאלפי יהודים.

בעקבות מלחמת ששת הימים אף הקמנו את מטה מבצע תפילין שפעיל עד היום הזה. זכורני שיום שישי אחד הגיע הרב ישראל ליבוב מכפר חב”ד, זה היה יום שישי קייצי, יום ארוך. גרתי אז בשיכון חב”ד, והוא זימן אותי לאסיפה בביתו של הרב חנוך גליצנשטיין. נכחו בה גם הרב טוביה בלוי, הרב בן ציון שיינברגר, הרב יוזביץ ועוד. בין השאר אמר לי “אנחנו מביאים כל יום טנדר עם פעילים מכפר חב”ד כדי להניח תפילין ליד הכותל המערבי. אתה מבין שאי אפשר להמשיך ככה. אני צריך שאתם, הירושלמים, תקחו את העניינים בידיים”. הסתכלתי עליו בתמיהה. מה אני כבר יכול לעשות? הוא פקד עלי: אתה לוקח את הדוכן הזה לידיים. תעשו אסיפה ותתחילו לעבוד. הקמנו צוותים מתוך אנ”ש בירושלים. אני עצמי עמדתי בכל יום רביעי. גייסנו אז אלפי זוגות תפילין, וזאת בשל העובדה שהן היו מתכלות מהר בגלל השמש הלוהטת.

מאז זכיתי לנהל את הפעילות של מבצע תפילין בירושלים במשך עשרים ושתיים שנה, כאשר הפירות המבורכים הם ללא גבול. אף אחד מאתנו לא יכול אפילו לשער.

הרב טוביה בלוי: עוד בטרם קמו בתי חב”ד, היינו עורכים ערבי חב”ד בכל רחבי הארץ. נסענו לקיבוצים, בסיסי צה”ל, אוניברסיטאות, בתי ספר, ובעצם איפה לא?! בכל מקום דיברנו על חשיבות של שמירת מצוות ועל לימוד תורת החסידות. חב”ד בירושלים היא זו שיזמה את תערוכות חב”ד שמשכו אליהן אלפי יהודים מכל רחבי הארץ. כמו כן ערכנו יריד ספרי חסידות מוצלח. רק לאחרונה קראתי בספר שיצא על הרב גורודצקי, כי הרבי הורה לו להקים באירופה יריד של ספרי חב”ד, כאשר הרבי ציין ש”בירושלים זה הצליח מאד” - ואנחנו אפילו לא ידענו שזה מה שהרבי חושב על היריד שערכנו…

 

תודה על ההזדמנות…

בסיום הערב הנוסטלגי הזה, נפרדים שלושת האורחים הנכבדים, מבני קרתא דשופריא בעיר ירושלים - כל אחד מהם עם רזומה עשיר של פעילות והפצת המעיינות, מתוך התמסרות מוחלטת לרבי. הרב אליטוב מתמוגג, ומודה על ההזדמנות המיוחדת בשיחה זו, לחזור לשעה קלה לירושלים של מעלה…

 

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.