Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן באור החסידות בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור‭ ‬אישי טור למחשבה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו משה רבינו משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תלמוד תמוז תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Wednesday
May102017

המלחמה והניצחון

העם היהודי כולו בחרדה, הלחץ גדול והאיום הוא קיומי, ראשי הצבא מוציאים צו גיוס כללי לכל מי שיכול לאחוז בנשק, מאות חסידי חב”ד מוצאים עצמם מגויסים לשורות הצבא ומחרפים נפשם בקרבות מול צבאות ערב — לרגל הוצאת הגיליון המיוחד פגש מנחם זיגלבוים שלושה חסידים–חיילים ששירתו בחזית, הרב מאיר ברנד, הרב זושא גרוס והרב דוד לסלבוים ששבים אל רגעי המלחמה והניצחון המזהיר שלא יישכחו לעולם — וגם: האווירה הקשה בבית חיינו, הדיווחים שהארץ עולה בלהבות ועד שהתגלו מימדי הניסים הגדולים והניצחונות המרגשים בהשבת המקומות הקדושים — ששה ימים של ניסים

‘סדין אדום!’ - אני חוזר - ‘סדין אדום!’”. סיסמת המלחמה נשמעה באחת בכל רשתות הקשר לחיילי צה”ל בכל הגזרות, בדרום, בצפון ובגבול הירושלמי. מעין זרם חשמל חלף לאורך עמוד השדרה, לא רק של חיילי צה”ל, אלא גם בגוום של מיליוני אזרחי ארץ ישראל בכל עיר ויישוב.

מנועי הטנקים האדירים שאגו עם זינוקם. רשתות ההסוואה קופלו, שריונאים זינקו לעבר הטנקים והחלו לתמרן לעבר טנקי האויב. מטוסי קרב הוזנקו במהירות, עטו על מטוסי האויב שמעבר לקווים. מנוי וגמור היה להילחם עד חרמה כנגד מערכי האויב שחירף וניאץ בריש גלי, למוטט את שורותיו ולמחוץ אותו עד שיבין כי בני ישראל אינם עוד שה המובל לשחיטה.

ביום כ”ו באייר תשכ”ז, בשעה 7:45 בבוקר, יצאו מטוסי חיל האוויר למבצע “מוקד”, תקפו את בסיסי חיל האוויר של מדינות ערב והפתיעו אותם לחלוטין. שעה קלה לאחר מכן, אישר דובר צה”ל רשמית: “משעות הבוקר המוקדמות מתנהלים בחזית הדרום קרבות עזים בין כוחות אוויר ושריון מצריים, שנעו לעבר ארץ ישראל, לבין כוחותינו שיצאו לבלמם. מטוסי חיל האוויר הישראליים יצאו לעבר מטוסים מצריים והתפתחו קרבות אוויר”.

הפחד של תושבי ארץ ישראל שהצטבר בשבועות האחרונים, התעצם שבעתיים. איש מהאזרחים לא השלה את עצמו. מלחמה קשה החלה. מי יודע מה יהא בסופה?!

גם בשדה המערכה שעל הקרקע ניתן האות, והטנקים של אוגדתו של ישראל טל (טליק), שטפו את צפון סיני, בגזרת עזה וציר החוף. בגזרה המרכזית לחמה אוגדתו של אריק שרון, ואילו אוגדה נוספת, בפיקודו של אברהם יפה, חדרה לעומק סיני ברווח שבין שתי האוגדות הנוספות, שהיה קשה מאד למעבר. המצרים ריכזו בסיני מבעוד מועד כוח בן 100 אלף חיילים, שהתמקם בגזרות רפיח ואבו–עגילה וכלל דיוויזיות חי”ר ושריון.

צבאות ערב לא ישבו מנגד והחלו להפגיז מטרות בישראל, כשהם מתפארים על “ניצחונותיהם המזהירים” כנגד ארץ ישראל. סוריה מהצפון ומצרים מהדרום החלו להרעיש את ערי ישראל בהפגזות כבדות. רק בירושלים שרר עוד שקט מתוח. אולם לא חלפו שעות רבות, וחוסיין מלך ירדן שקיבל בשורות על “הניצחונות הגדולים” של ארצות ערב, מיהר להצטרף ל”חגיגה” כדי לקבל חלק בהצלחה המסחררת. בעקבות זאת החלו חיילים ירדנים להפגיז את אזרחי ירושלים ללא רחם. האזרחים מיהרו לרדת למקלטים. מספר הנפגעים בעורף היה גדול ונזק רב נגרם לרכוש.

המלחמה החלה. כמעט אפשר היה למשש את המתח ברחובות ארץ ישראל.

 

ידיעות מעורפלות מגיעות מהארץ ל-770

הדי המלחמה הגיעו גם לחצרות קדשנו, והשמועות היו מבולבלות. התעמולה הערבית הלהיבה את ההמונים בניצחונות גדולים כנגד ארץ ישראל.

הרב בנימין ברנשטיין, היה אז אחד הבחורים שחבשו את ספסלי הישיבה, והוא נזכר באותם ימים: “עם פרוץ המלחמה קיבלתי מכתב ממשפחתי בארץ ישראל בו סיפרו לי על המתרחש. בנוסף, אחת מדודותיי שלחה מכתב ובו תיאור אודות המתרחש. את המכתב כתבה מתוך המקלט בו ישבו גם כמה מדודיי. היא סיפרה כי תוך כדי כתיבת המכתב הם שומעים בחוץ את ההפגזות האיומות, והיא בוחנת את העצבים שלה עד מתי הם יחזיקו מעמד.

“האווירה הכללית בבית חיינו הייתה קשה. התלמידים הישראלים חששו לשלום משפחותיהם בארץ ישראל, והדיווחים שהגיעו מהארץ סיפרו כי כל הארץ עולה בלהבות… כיון שכולם רצו להתעדכן בדיווחים, הביא אחד מתושבי השכונה מכשיר רדיו ל–770 - דבר מופרך בימים שבשגרה - כדי שהתלמידים יוכלו להיות מעודכנים.

“בימים הראשונים של המלחמה הגיעו רק ידיעות מעורפלות. באחד הימים הגיע לפתע מידע כוזב לפיו הירדנים כבשו את כל אזור צפון ירושלים - בו מרוכזות השכונות החרדיות… הנהלת הישיבה הבינה לרוחם של התלמידים וקצת הקלה.

גם הרב ליפא קורצוויל, כתלמיד ב–770 זוכר את הימים ההם: “בבוקר הראשון בו פרצה המלחמה, היינו בדרכנו למקווה ליד 770 כאשר שמענו מפי אנשים ברחוב כי בארץ ישראל פרצה מלחמה. בימים הראשונים אף אחד לא ידע מה קורה. מהארץ הגיעו ידיעות מקוטעות ולא ברורות; דיברו על כך שכל הארץ מופגזת אני זוכר את אחד מאנ”ש עומד ב–770 וצועק בפאניקה כי כל הארץ עולה בלהבות מאש ההפגזות. אין לי מילים לתאר את אווירת הפחד ששרתה באותם ימים על תושבי השכונה. אנשים נצמדו למכשירי הרדיו וניסו להבין מה קורה.

“למרות זאת, סדרי הלימודים ב’בית חיינו’ לא נפגעו. כל התמימים השתדלו להמשיך ללמוד כרגיל. הזמן שבין הסדרים נוצל לאמירת תהלים לזכות יושבי ארץ הקודש.

“צריך לזכור כי הימים הראשונים של המלחמה היו ימים קשים לכוחותינו. לא רק תושבי חו”ל חיו בערפול, אלא גם תושבי הארץ עצמה לא ממש ידעו מה קורה, בגלל מדיניות השתיקה שיזם עזר וייצמן. אני זוכר בפרט את חרדתם של התלמידים הירושלמים, שמשפחותיהם התגוררו באותם ימים בחזית המלחמה.

עם פרוץ המלחמה שיגר הרבי תשובה לאימה של כלה שעמדה להינשא בארץ–הקודש: “במענה למברקה, פשוט שלא ישנו התכנית, ויעשו החתונה בזמנה בארצנו הקדושה ששם ציוה הוי’ את הברכה מעתה ועד עולם, ויעלה הזיווג ליפה. מקום החתימה”.

 

שלוש המילים שהרטיטו את לבבות עם ישראל

כבר מהשעות הראשונות ראו חיילי צה”ל את יד ה’ מלווה אותם במשימה הקדושה שלהם - להגן על עם ישראל. תוך שעות בודדות הודיעו טייסי חיל האוויר כי כמעט כל חיל האוויר המצרי הושמד על הקרקע ונזק רב נגרם לבסיסים ולמסלולי ההמראה שלו. בסך הכול השמיד חיל האוויר בהתקפה הראשונה 350 מטוסי קרב ערביים ונטל את השליטה באוויר למשך כל ימי הלחימה, בהם הושמדו בסופו של דבר 451 מטוסי אויב, מול 46 בלבד של צה”ל.

כבר ביומה הראשון של המלחמה נחל צה”ל ניצחונות גדולים בסיני. כוחותיו של טליק הגיעו לאל–עריש וכבשו את העיר עזה, ואילו אוגדת שרון, במהלך שהכריע ככל הנראה את הכף, כיתרה את הכוח המרכזי של המצרים בגזרת אבו–עגילה ואום–כתף. תוך כדי התקדמה גם אוגדת יפה, ותקפה את מערכי העומק של המצרים.

ביום הרביעי ללחימה, כ”ט באייר, הגיעו הכוחות לתעלת סואץ. כוחות מחטיבת הצנחנים הונחתו בשארם א–שיח, כוח של חיל הים השתלט על מצרי טיראן ואוגדת יפה השתלטה על מעברי המיתלה והגידי והפכה אותם למלכודת מוות עבור כוחות השריון המצרים שניסו להימלט לעבר התעלה. בכ”ט באייר היה כל חצי האי סיני בידי צה”ל.

הגזרה המרגשת ביותר במלחמה הייתה ללא ספק הגזרה הירדנית. למרות שרוב כוחם האווירי הושמד כבר ביום הראשון למלחמה, היו הירדנים מאומנים היטב על הקרקע ותוגברו בכוחות צבא עירקיים. חיילי ירדן פתחו באש על ירושלים ועל יישובים בשרון ובעמק הירדן, ראשי הממשלה שקיוו שחוסיין לא יעז להצטרף למנהיגי המדינות השכנות, התבדו. צה”ל קיבל אישור לכבוש את ירושלים ואת כל שטחי יהודה ושומרון.

החטיבה הירושלמית הייתה הראשונה לפעול כשכבשה את מתחם ארמון הנציב שבמזרח ירושלים ומשם המשיכה לכיבוש בית לחם. חטיבת “הראל” השתלטה על הרכס השולט בכביש תל אביב–ירושלים וכבשה את נבי סמואל וגבעת הרדאר. במקביל, תקפה אוגדה נוספת של פיקוד הצפון את אזור הגדה המערבית והתקדמה לכיוון ג’נין.

הלחימה בגזרה הירדנית נמשכה ללא הפסקה. על חטיבת הצנחנים הוטל להבקיע את קווי הירדנים בצפון ירושלים, והיא החלה את משימתה בקרב הקשה ביותר במלחמה.

לאחר הקרב המר והקשה על גבעת התחמושת, הוטל על החטיבה הירושלמית ועל חטיבת הצנחנים לכבוש את העיר העתיקה של ירושלים. החטיבה הירושלמית נכנסה לעיר דרך שער האשפות, כבשה את חלקה המזרחי והתקדמה הלאה לכיוון חברון ובית לחם. ואילו החטיבה בראשות מוטה גור, פרצה לעיר דרך שער האריות וניהלה קרב עז.

כעבור כמה שעות נשמעו ברשת הקשר המלים המרגשות והמרטיטות: “הר הבית בידינו”. שעה קלה לאחר מכן, המשיכו הצנחנים להתקדם והגיעו גם לכותל המערבי, בו נשמעה אחרי שנים רבות תקיעת שופר יהודי, שיצאה מפיו של הרב הראשי של צה”ל שלמה גורן.

צה”ל לא התמקד בגזרת ירושלים בלבד. גוש עציון שוחרר ובזו אחר זו נכבשו רמאללה, חברון, בית לחם, טול כרם, קלקיליה ושכם. כל הערים הספוגים בהיסטוריה יהודית מאז ימי אברהם אבינו, ערש לידתו של העם היהודי.

 

ניסים גם בחזית הצפונית

כעת נותרה לצה”ל רק הגזרה הסורית. למרות ירי ארטילרי מאסיבי על היישובים שלמרגלות הרמה, שתושביהם בילו את כל המלחמה במקלטים, היסס צה”ל אם לתקוף בסוריה. ראש המועצה האזורית גליל עליון יעקב אשכולי נסע ללחוץ על אשכול ואמר: “מדוע הסורים הם כמו חתול, נופלים תמיד על הרגליים? חייבים לגמור איתם את הסיפור אחת ולתמיד. אם לא, נעזוב את היישובים”.

הלחץ של אשכולי עבד ככל הנראה וצה”ל קיבל פקודה לכבוש את רמת הגולן. לסורים היו בשטח כ–50 אלף חיילים וכמות גדולה של טנקים וקני ארטילריה. צה”ל יצא אל מולם עם אוגדה משוריינת בפיקודו של דוד אלעזר (דדו).

צה”ל טיפס לרמה בתת–תנאים. למרות ירי קשה ומספר רב של כלים פגועים, הצליחו הכוחות להבקיע את המערך הסורי בכמה מקומות במקביל. הקרב הקשה ביותר התרחש בתל פאחר, אולם גם הוא נכבש לבסוף. בסיומו של יום הלחימה הורחקו הכוחות הסוריים למרחק של כ–30 קילומטרים זה מזה וצה”ל השתלט על רמת הגולן, עד מרגלות החרמון ועל כל חופה המזרחי של הכינרת.

 

למרות הניסים: הרבי היה רציני ביותר באותם הימים

שוב אנו חוזרים לבית חיינו 770, לעדותו של הרב בנימין ברנשטיין:

“אפיזודה מעניינת שזכורה לי מאותה תקופה, אירעה בעיצומו של חג–השבועות, מיד לאחר הניצחון. שניים מהתלמידים שלמדו אז בבית חיינו, ומשפחתם התגוררה בשיכון חב”ד בירושלים, קיבלו מכתבים ממשפחותיהם בארץ ישראל, בהם סיפרו המשפחות את הניצחונות במלחמה. איני זוכר באיזה אופן נפתחו המכתבים באמצע החג (כנראה באמצעות הגוי שהביא את המכתבים), אך המזכיר הרב יהודה לייב גרונר ביקש את אחד המכתבים על מנת להכניסו לרבי. ההורים תיארו את כל מה שעבר על הקהילה החב”דית בירושלים במשך ימי המלחמה - שכן, כזכור שיכון חב”ד שכן באותם ימים ממש בקו הגבול עם ירדן, וספג פגיעות ישירות.

“באחת השיחות שאמר הרבי באותם ימים, אף צוטט הפסוק “מאת ה’ הייתה זאת”. פסוק זה נכתב באחד המכתבים שנשלחו לתמימים והמכתב הוכנס לרבי. הרבי ציין כי את הפסוק הזה כתבו אודות הניצחונות הגדולים.

“מאוחר יותר קיבלתי גם אני מכתב מהוריי, בו כתבה לי אימי כי לא ניתן לתאר את מה שהתרחש בביתנו - ששכן, כאמור, לא הרחק מהעיר העתיקה בירושלים. בכל המכתבים סופר כי גם בירושלים עצמה שררה אותה תחושה של אי וודאות, כשאף אחד לא יודע מה באמת קורה. סיפרו כי החסיד ר’ לייזר ננס - שעלה קודם לכן מאחורי מסך הברזל - ישב באחד המקלטים בהם הצטופפו משפחות החסידים, ובידיו החזיק גרזן גדול כדי שיוכל לתקוף ראשון את הערבים אם יפרצו למקלט…”

מוסיף הרב ליפא קורצוויל: “כשהשמועות החלו להתבהר, דיברו על ניצחונות גדולים ביותר. מובן שאנו בתור תלמידי התמימים, עקבנו בדריכות רבה אחר הנהגתו הקדושה של הרבי מלך המשיח. הרבי היה רציני ביותר באותם הימים, מה שלימד לגבינו כי למרות ההבטחות, אין אלו ימים פשוטים עבור עם ישראל, וכי יש להתייחס אל המצב בכובד ראש”.

מר שז”ר, שכזכור קטע ביקור ממלכתי בקנדה, חזר בבהילות לביתו בירושלים. ימים ספורים לאחר מכן, זכה לקבל מכתב מהרבי מתאריך ערב ראש–חודש סיוון, בו פותח הרבי וכותב: “שמחתי להיוודע זה עתה אשר ביתו לא נפגע מהפצצות וכו’ שלכן תקוותי חזקה, ומכל שכן וקל–וחומר, בנוגע לכ[בודו] ולכל משפחתו שליט”א, שהשלום בשלימות אתם”.

 

שליח הרבי מתקבל בירושלים ברוב כבוד

הבלתי יאומן קרה ו”מלחמת ששת הימים”, כפי שנקראה לאחר מכן, נרשמה לדורות כנס הצלה של העם היושב בציון. הניצחון המופלא שאין לו אח ורע היה לעובדה קיימת. ארץ ישראל, לא רק שלא נפגעה מהמלחמה, אלא חיילי ישראל כבשו חלקים נרחבים מאויביה, כגון: רמת הגולן, עזה, כל מדבר סיני עד לתעלת סואץ, ובעיקר את המקומות הקדושים: ירושלים עיר הקודש, חברון עיר הקודש, קבר רחל, ועוד מקומות קדושים.

במהלך המלחמה הקצרה, ספגו צבאות ערב מכה קשה: 15 אלף חיילי אויב נהרגו או נפצעו, כ–6,000 נפלו בשבי. ראש הממשלה אשכול נשמע בסיום המלחמה מסויג מעט: “מלחמת ששת הימים הייתה הרת גורל לישראל. לא רצינו במלחמה, עשינו כל שביכולתנו למנוע אותה. משנכפתה עלינו, היינו מוכנים… נלחמנו על חיינו בארץ”.

עם ישראל זקף ראשו בגאווה ובשמחה. התרוממות הרוח והתעוררות הנפש אחזה בכל חוגי היישוב בארץ ישראל בעָצמה כזו שדורות רבים לא ידע עם ישראל כמותם; רבים–רבים התקרבו יותר אל ה’, בקבלת עול תורה ומצוות (ראה פרק שלישי). רבבות שטפו את המקומות הקדושים שהיו סגורים במשך שנים רבות, והשיחו תחינה ותפילה של הודאה לפני היושב במרומים.

פחות מחודש ימים לאחר מכן, נערכה עצרת הודאה מרכזית באחד מכיכרותיה הגדולים של ירושלים. אל העצרת הגיעו כל גדולי התורה והיראה של ירושלים עיר הקודש. בהתרגשות רבה התקבל שלוחו של הרבי מה”מ, הרב יוסף ויינברג, האיש שזכה להיות מביא הבשורה לארץ ישראל בימי הפחד והאימה - אותם דברי קודש של ישועת הכלל שנאמרו בעיצומו של יום הישועות - ל”ג בעומר.

והדיווחים שהגיעו מהארץ סיפרו כי כל הארץ עולה בלהבות… כיון שכולם רצו להתעדכן בדיווחים, הביא אחד מתושבי השכונה מכשיר רדיו ל–770 - דבר מופרך בימים שבשגרה - כדי שהתלמידים יוכלו להיות מעודכנים.

“בימים הראשונים של המלחמה הגיעו רק ידיעות מעורפלות. באחד הימים הגיע לפתע מידע כוזב לפיו הירדנים כבשו את כל אזור צפון ירושלים - בו מרוכזות השכונות החרדיות… הנהלת הישיבה הבינה לרוחם של התלמידים וקצת הקלה.

גם הרב ליפא קורצוויל, כתלמיד ב–770 זוכר את הימים ההם: “בבוקר הראשון בו פרצה המלחמה, היינו בדרכנו למקווה ליד 770 כאשר שמענו מפי אנשים ברחוב כי בארץ ישראל פרצה מלחמה. בימים הראשונים אף אחד לא ידע מה קורה. מהארץ הגיעו ידיעות מקוטעות ולא ברורות; דיברו על כך שכל הארץ מופגזת אני זוכר את אחד מאנ”ש עומד ב–770 וצועק בפאניקה כי כל הארץ עולה בלהבות מאש ההפגזות. אין לי מילים לתאר את אווירת הפחד ששרתה באותם ימים על תושבי השכונה. אנשים נצמדו למכשירי הרדיו וניסו להבין מה קורה.

“למרות זאת, סדרי הלימודים ב’בית חיינו’ לא נפגעו. כל התמימים השתדלו להמשיך ללמוד כרגיל. הזמן שבין הסדרים נוצל לאמירת תהלים לזכות יושבי ארץ הקודש.

“צריך לזכור כי הימים הראשונים של המלחמה היו ימים קשים לכוחותינו. לא רק תושבי חו”ל חיו בערפול, אלא גם תושבי הארץ עצמה לא ממש ידעו מה קורה, בגלל מדיניות השתיקה שיזם עזר וייצמן. אני זוכר בפרט את חרדתם של התלמידים הירושלמים, שמשפחותיהם התגוררו באותם ימים בחזית המלחמה.

עם פרוץ המלחמה שיגר הרבי תשובה לאימה של כלה שעמדה להינשא בארץ–הקודש: “במענה למברקה, פשוט שלא ישנו התכנית, ויעשו החתונה בזמנה בארצנו הקדושה ששם ציוה הוי’ את הברכה מעתה ועד עולם, ויעלה הזיווג ליפה. מקום החתימה”.

 

שלוש המילים שהרטיטו את לבבות עם ישראל

כבר מהשעות הראשונות ראו חיילי צה”ל את יד ה’ מלווה אותם במשימה הקדושה שלהם - להגן על עם ישראל. תוך שעות בודדות הודיעו טייסי חיל האוויר כי כמעט כל חיל האוויר המצרי הושמד על הקרקע ונזק רב נגרם לבסיסים ולמסלולי ההמראה שלו. בסך הכול השמיד חיל האוויר בהתקפה הראשונה 350 מטוסי קרב ערביים ונטל את השליטה באוויר למשך כל ימי הלחימה, בהם הושמדו בסופו של דבר 451 מטוסי אויב, מול 46 בלבד של צה”ל.

כבר ביומה הראשון של המלחמה נחל צה”ל ניצחונות גדולים בסיני. כוחותיו של טליק הגיעו לאל–עריש וכבשו את העיר עזה, ואילו אוגדת שרון, במהלך שהכריע ככל הנראה את הכף, כיתרה את הכוח המרכזי של המצרים בגזרת אבו–עגילה ואום–כתף. תוך כדי התקדמה גם אוגדת יפה, ותקפה את מערכי העומק של המצרים.

ביום הרביעי ללחימה, כ”ט באייר, הגיעו הכוחות לתעלת סואץ. כוחות מחטיבת הצנחנים הונחתו בשארם א–שיח, כוח של חיל הים השתלט על מצרי טיראן ואוגדת יפה השתלטה על מעברי המיתלה והגידי והפכה אותם למלכודת מוות עבור כוחות השריון המצרים שניסו להימלט לעבר התעלה. בכ”ט באייר היה כל חצי האי סיני בידי צה”ל.

הגזרה המרגשת ביותר במלחמה הייתה ללא ספק הגזרה הירדנית. למרות שרוב כוחם האווירי הושמד כבר ביום הראשון למלחמה, היו הירדנים מאומנים היטב על הקרקע ותוגברו בכוחות צבא עירקיים. חיילי ירדן פתחו באש על ירושלים ועל יישובים בשרון ובעמק הירדן, ראשי הממשלה שקיוו שחוסיין לא יעז להצטרף למנהיגי המדינות השכנות, התבדו. צה”ל קיבל אישור לכבוש את ירושלים ואת כל שטחי יהודה ושומרון.

החטיבה הירושלמית הייתה הראשונה לפעול כשכבשה את מתחם ארמון הנציב שבמזרח ירושלים ומשם המשיכה לכיבוש בית לחם. חטיבת “הראל” השתלטה על הרכס השולט בכביש תל אביב–ירושלים וכבשה את נבי סמואל וגבעת הרדאר. במקביל, תקפה אוגדה נוספת של פיקוד הצפון את אזור הגדה המערבית והתקדמה לכיוון ג’נין.

הלחימה בגזרה הירדנית נמשכה ללא הפסקה. על חטיבת הצנחנים הוטל להבקיע את קווי הירדנים בצפון ירושלים, והיא החלה את משימתה בקרב הקשה ביותר במלחמה.

לאחר הקרב המר והקשה על גבעת התחמושת, הוטל על החטיבה הירושלמית ועל חטיבת הצנחנים לכבוש את העיר העתיקה של ירושלים. החטיבה הירושלמית נכנסה לעיר דרך שער האשפות, כבשה את חלקה המזרחי והתקדמה הלאה לכיוון חברון ובית לחם. ואילו החטיבה בראשות מוטה גור, פרצה לעיר דרך שער האריות וניהלה קרב עז.

כעבור כמה שעות נשמעו ברשת הקשר המלים המרגשות והמרטיטות: “הר הבית בידינו”. שעה קלה לאחר מכן, המשיכו הצנחנים להתקדם והגיעו גם לכותל המערבי, בו נשמעה אחרי שנים רבות תקיעת שופר יהודי, שיצאה מפיו של הרב הראשי של צה”ל שלמה גורן.

צה”ל לא התמקד בגזרת ירושלים בלבד. גוש עציון שוחרר ובזו אחר זו נכבשו רמאללה, חברון, בית לחם, טול כרם, קלקיליה ושכם. כל הערים הספוגים בהיסטוריה יהודית מאז ימי אברהם אבינו, ערש לידתו של העם היהודי.

 

ניסים גם בחזית הצפונית

כעת נותרה לצה”ל רק הגזרה הסורית. למרות ירי ארטילרי מאסיבי על היישובים שלמרגלות הרמה, שתושביהם בילו את כל המלחמה במקלטים, היסס צה”ל אם לתקוף בסוריה. ראש המועצה האזורית גליל עליון יעקב אשכולי נסע ללחוץ על אשכול ואמר: “מדוע הסורים הם כמו חתול, נופלים תמיד על הרגליים? חייבים לגמור איתם את הסיפור אחת ולתמיד. אם לא, נעזוב את היישובים”.

הלחץ של אשכולי עבד ככל הנראה וצה”ל קיבל פקודה לכבוש את רמת הגולן. לסורים היו בשטח כ–50 אלף חיילים וכמות גדולה של טנקים וקני ארטילריה. צה”ל יצא אל מולם עם אוגדה משוריינת בפיקודו של דוד אלעזר (דדו).

צה”ל טיפס לרמה בתת–תנאים. למרות ירי קשה ומספר רב של כלים פגועים, הצליחו הכוחות להבקיע את המערך הסורי בכמה מקומות במקביל. הקרב הקשה ביותר התרחש בתל פאחר, אולם גם הוא נכבש לבסוף. בסיומו של יום הלחימה הורחקו הכוחות הסוריים למרחק של כ–30 קילומטרים זה מזה וצה”ל השתלט על רמת הגולן, עד מרגלות החרמון ועל כל חופה המזרחי של הכינרת.

 

למרות הניסים: הרבי היה רציני ביותר באותם הימים

שוב אנו חוזרים לבית חיינו 770, לעדותו של הרב בנימין ברנשטיין:

“אפיזודה מעניינת שזכורה לי מאותה תקופה, אירעה בעיצומו של חג–השבועות, מיד לאחר הניצחון. שניים מהתלמידים שלמדו אז בבית חיינו, ומשפחתם התגוררה בשיכון חב”ד בירושלים, קיבלו מכתבים ממשפחותיהם בארץ ישראל, בהם סיפרו המשפחות את הניצחונות במלחמה. איני זוכר באיזה אופן נפתחו המכתבים באמצע החג (כנראה באמצעות הגוי שהביא את המכתבים), אך המזכיר הרב יהודה לייב גרונר ביקש את אחד המכתבים על מנת להכניסו לרבי. ההורים תיארו את כל מה שעבר על הקהילה החב”דית בירושלים במשך ימי המלחמה - שכן, כזכור שיכון חב”ד שכן באותם ימים ממש בקו הגבול עם ירדן, וספג פגיעות ישירות.

“באחת השיחות שאמר הרבי באותם ימים, אף צוטט הפסוק “מאת ה’ הייתה זאת”. פסוק זה נכתב באחד המכתבים שנשלחו לתמימים והמכתב הוכנס לרבי. הרבי ציין כי את הפסוק הזה כתבו אודות הניצחונות הגדולים.

“מאוחר יותר קיבלתי גם אני מכתב מהוריי, בו כתבה לי אימי כי לא ניתן לתאר את מה שהתרחש בביתנו - ששכן, כאמור, לא הרחק מהעיר העתיקה בירושלים. בכל המכתבים סופר כי גם בירושלים עצמה שררה אותה תחושה של אי וודאות, כשאף אחד לא יודע מה באמת קורה. סיפרו כי החסיד ר’ לייזר ננס - שעלה קודם לכן מאחורי מסך הברזל - ישב באחד המקלטים בהם הצטופפו משפחות החסידים, ובידיו החזיק גרזן גדול כדי שיוכל לתקוף ראשון את הערבים אם יפרצו למקלט…”

מוסיף הרב ליפא קורצוויל: “כשהשמועות החלו להתבהר, דיברו על ניצחונות גדולים ביותר. מובן שאנו בתור תלמידי התמימים, עקבנו בדריכות רבה אחר הנהגתו הקדושה של הרבי מלך המשיח. הרבי היה רציני ביותר באותם הימים, מה שלימד לגבינו כי למרות ההבטחות, אין אלו ימים פשוטים עבור עם ישראל, וכי יש להתייחס אל המצב בכובד ראש”.

מר שז”ר, שכזכור קטע ביקור ממלכתי בקנדה, חזר בבהילות לביתו בירושלים. ימים ספורים לאחר מכן, זכה לקבל מכתב מהרבי מתאריך ערב ראש–חודש סיוון, בו פותח הרבי וכותב: “שמחתי להיוודע זה עתה אשר ביתו לא נפגע מהפצצות וכו’ שלכן תקוותי חזקה, ומכל שכן וקל–וחומר, בנוגע לכ[בודו] ולכל משפחתו שליט”א, שהשלום בשלימות אתם”.

 

שליח הרבי מתקבל בירושלים ברוב כבוד

הבלתי יאומן קרה ו”מלחמת ששת הימים”, כפי שנקראה לאחר מכן, נרשמה לדורות כנס הצלה של העם היושב בציון. הניצחון המופלא שאין לו אח ורע היה לעובדה קיימת. ארץ ישראל, לא רק שלא נפגעה מהמלחמה, אלא חיילי ישראל כבשו חלקים נרחבים מאויביה, כגון: רמת הגולן, עזה, כל מדבר סיני עד לתעלת סואץ, ובעיקר את המקומות הקדושים: ירושלים עיר הקודש, חברון עיר הקודש, קבר רחל, ועוד מקומות קדושים.

במהלך המלחמה הקצרה, ספגו צבאות ערב מכה קשה: 15 אלף חיילי אויב נהרגו או נפצעו, כ–6,000 נפלו בשבי. ראש הממשלה אשכול נשמע בסיום המלחמה מסויג מעט: “מלחמת ששת הימים הייתה הרת גורל לישראל. לא רצינו במלחמה, עשינו כל שביכולתנו למנוע אותה. משנכפתה עלינו, היינו מוכנים… נלחמנו על חיינו בארץ”.

עם ישראל זקף ראשו בגאווה ובשמחה. התרוממות הרוח והתעוררות הנפש אחזה בכל חוגי היישוב בארץ ישראל בעָצמה כזו שדורות רבים לא ידע עם ישראל כמותם; רבים–רבים התקרבו יותר אל ה’, בקבלת עול תורה ומצוות (ראה פרק שלישי). רבבות שטפו את המקומות הקדושים שהיו סגורים במשך שנים רבות, והשיחו תחינה ותפילה של הודאה לפני היושב במרומים.

פחות מחודש ימים לאחר מכן, נערכה עצרת הודאה מרכזית באחד מכיכרותיה הגדולים של ירושלים. אל העצרת הגיעו כל גדולי התורה והיראה של ירושלים עיר הקודש. בהתרגשות רבה התקבל שלוחו של הרבי מה”מ, הרב יוסף ויינברג, האיש שזכה להיות מביא הבשורה לארץ ישראל בימי הפחד והאימה - אותם דברי קודש של ישועת הכלל שנאמרו בעיצומו של יום הישועות - ל”ג בעומר.

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.