מהו סוד ההצלחה של ליובאוויטש?
בשליחות המלךאני עומד ומחזיק בידית הדלת והרבי לא יוצא. אני ממתין, והנה פתאום אני רואה את פניו הק’ של הרבי בחריץ הדלת כשהוא מסתכל עלי. במקום שהרבי ייצא החוצה מדלת הכניסה אל כיוון המדרגות, הרבי פנה לכיוון הדלת, וקירב את פניו הק’ לכיווני. עד היום, כשאני מספר את פרטי המאורע המסעיר, אני מרגיש את דפיקות לבי. הרבי אמר לי שתי מילים - לא, לא “גוט שבת”. הרבי אמר שתי מילים – “א דאנק”. תודה, ורק אז המשיך לדרכו * מאמר מרתק לי”א ניסן
מאמר הרב יוסי לו, שליח הרבי מה”מ באטלנטה
היה זה מיד אחרי ג’ תמוז. היום הזה השפיע רבות על תושבי ארה”ב, ופורסם בהרחבה בכל העיתונים בכל עיר ועיירה בארה”ב. כתבות רבות על הרבי, על ליובאוויטש וחב”ד פורסמו במדיה. אנחנו, החסידים, היינו מבולבלים מאד ולקח עוד זמן עד ש’אספנו את עצמנו’ והתארגנו מחדש.
שבועות מספר ממש לאחר מכן, הטלפון שלי צלצל, והאיש בצד השני של הקו אומר: “שלום! מדברים מחברת קוקה קולה, ואנחנו רוצים לשוחח עם חב”ד”.
די מופתע, עניתי לו: “אני איש חב”ד, במה אוכל לעזור לך?”
האיש הבהיר שהוא זקוק לפגישה איתי פנים אל פנים; הענין לא מתאים לשיחת טלפון. הוא ביקש לקבוע פגישה עמי, וכמובן הסכמתי. קבענו תאריך, וכשהגיע היום, הופיעו שני גברים לבושים בקפידה, נושאים תיקים - שניהם בעלי מראה מושלם.
פתחתי את שיחת ההיכרות בשאלה המוכרת לכל שליח: “אר יו ג’ואיש?” (האם אתם יהודים?) שני הגברים ענו בשלילה.
“במה אוכל לעזור לכם, ומה מטרת פגישתנו” התעניינתי, כאשר סקרנותי גוברת.
נציגי קוקה קולה החלו להסביר לי בפרוטרוט את התהליך, כיצד החברה משיקה טעם חדש של המשקה הפופולארי; לשם דוגמא, ‘קולה זירו’, השקה די חדישה באותם ימים.
כידוע לכל צרכני המשקה השחור והתוסס, קוקה קולה, הבקבוקים של השתיה הרגילה מעוטרים במדבקה אדומה, לעומת “קולה זירו”, המעוטר במדבקה שחורה. כיצד הוחלט על מדבקה שונה, ומי בדיוק החליט?
הנה ההסבר, על פי אנשי המפתח בחברה שביקרו אותי: בחברת קוקה קולה מעסיקים צוות שלם שכל עבודתו היא להמציא את טעם המשקה החדש העתידי. וכיצד הם מחליטים? אנשי הצוות עורכים סקרים ומחקרים על כמות הארגזים, הפחיות והכוסות של קוקה קולה שנמכרו מסביב לעולם. הם בודקים איזה משקה פופולרי יותר - קולה רגילה או דיאט קולה? הצוות משקיע זמן רב למחקרים וסקרים.
לאחר השלב הראשוני, הוגי המוצר העתידי מגיעים להחלטה שחייבים להמציא משקה חדש שאין לו טעם של משקה דיאט, למרות שהוא בעצם כן משקה דיאט. ואז משוחחים ודנים על שם המוצר החדש, ומחליטים על שמו: קולה זירו.
כעת הצוות הבא נכנס לתמונה, והוא צוות הטועמים. הם אחראים להרכבת הטעם החדש עם הרכיבים הנדרשים. כאן עליהם להחליט, האם הטעם הדומיננטי יהיה קולה או שמא ה”זירו” יככב?
לאחר שהוחלט סופית על הטעם המושלם, אפשר לעבור לעיצוב המדבקה: האם היא תהיה שחורה, או שמא אדומה? ואולי ירוקה או צהובה?
אין טעם להיכנס לכל הפרטים; אבל הנציגים סיפרו לי את כל התהליך כדי שאבין ואקלוט במה מדובר. בשורה התחתונה, עוברות שנתיים מאז ההחלטה להשיק מוצר חדש, ועד שהוא מגיע בפועל למדפי החנויות בארה”ב ובעולם.
אני יושב מולם ותמה: מדוע הם מצאו לנכון להגיע אלי לשתף אותי בכל המידע הזה? נכון שזה מרתק, אבל מה השייכות אליי דווקא?
ואז הם המשיכו: אנחנו זהירים מאוד, וסוקרים את המדיה וסוכנויות החדשות באופן תמידי, ואנחנו מודעים לכל המתרחש בזמן אמת. לאחרונה אנחנו קוראים על הרבי מליובאוויטש, והסיפורים עליו; אנחנו מכירים את חב”ד, את התנועה, כי למדנו את הנושא. לאחר שקראנו ולמדנו, גילינו שהרבי היה משיק קמפיינים חדשים, ותוך 24 שעות מההשקה, העולם התמלא בחומר מודפס, פליירים, מדבקות לרכב, שלטים, המשאיות ההן במנהטן… והכל בתוך עשרים וארבע שעות בלבד! אנחנו רוצים ללמוד את סוד ההצלחה של חב”ד, כדי שנהפוך את קוקה קולה לחברה יעילה יותר ומהירה; שלא יקח לנו שנתיים להשיק מוצר חדש. אם כן, נשמח לשמוע מפיך, מה הסוד של חב”ד?
הוכיתי בתדהמה קלה. למען האמת, מעולם לא חשבתי על חב”ד מהזוית הזאת. חשבתי לעצמי, שבעצם, אין כאן סוד. אין לנו סוד. זה הרבי! ביני לבין עצמי החלטתי, שאני אתאר איך זה עובד בחב”ד, ולאחר שאסביר להם איך, אולי הם יבינו טוב יותר.
“תראו”, אמרתי להם, “לרבי היו שני סוגי התוועדויות. היו התוועדויות בשבתות, והתוועדויות בימי חול. התוועדויות השבתיות החלו בשעה 1:30 בצהריים, הרבי ירד למטה וצעד למקומו, ובידו סידורו, רק סידורו. לא היו לו דפים, לא רשימות, גם לא תיקיות או ספרים. רק הסידור. ולמה היה לו סידור? כי בסוף ההתוועדות הוא היה מברך ברכה אחרונה מתוך הסידור.
הרבי היה מתיישב במקומו, מקדש, הקהל שר ניגון, ואז הרבי דיבר למשך חצי שעה או יותר, מה שאנו מכנים “שיחה”. לאחר מכן שרו שוב, ובמהלך זמן השירה המשתתפים היו מרימים כוסית להגיד ‘לחיים’, והרבי נד בראשו לכל אחד כמענה. פעמים שהרבי עודד את השירה עם יד אחת או שתי ידיו, ופותח בעוד שיחה, ועוד שיחה ועוד שיחה - ביחד כשלוש, ארבע שעות של שיחות. בשיחות אלה שוחח על פרשת השבוע של אותה שבת, ענייני חסידות ונושאים בקבלה; ניסיתי לתאר להם את שיחות הרש”י על הפרשה, וההלכה היומית של הרמב”ם וכו’.
לעומתן, היו התוועדויות של ימות החול. ההתוועדויות אלו החלו בשעה 9:30 בערב. משך השיחות היו דומים, אבל עם שינוי. כאן הרבי דיבר לכל העולם! כל אחד היה יכול לשמוע כי הרבי דיבר במיקרופון, היתה הסרטה בוידאו, לפעמים אף היה שידור חי בכבלים, ועוד. לפעמים הרבי דיבר על מדינת ארה”ב, על ארץ ישראל, או על נושאי חינוך ועוד נושאים מגוונים. תוך כדי שיחות אלה, הרבי השיק את הקמפיינים החדשים בעולם כולו.”
זה מה שהסברתי לנציגי קוקה קולה שביקרו במשרדי.
הם הביטו בי באי–הבנה. מבטיהם ביטאו בלבול וסימני שאלה.
“ומה עם כל המנהלים, מנכ”לים, אנשי הקמפיין והמקצועות השיווק השונים? האם הוא לא נפגש עם אנשיו כדי לשוחח על מה יהיה הקמפיין הבא של ליובאוויטש?”
זה היה נשמע הכי אבסורדי… הרי הרבי הינו הרבי… אולם, אנשי עסקים כמותם רגילים שהחלטות עסקיות אינן מתקבלות על ידי אדם אחד. מזמנים את הצוות לאסיפה, כולם מגיעים וכל אחד תורם את דעתו ואת חלקו למיזם. כל מה שסיפרתי להם עד כה, פשוט לא היה נשמע הגיוני ולא התקבל על דעתם. לכן החלטתי לנסות “להסביר” את הרבי בצורה מתקבלת יותר.
“המשרד של הרבי נמצא כפי שהיה לפני ג’ תמוז, ואפילו אותו דבר מתחילת נשיאותו. הטלפון הוא טלפון מחוגה (הדגמתי כיצד מחייגים איתו…), אין שטיח על הרצפה, ספרי הקודש, שולחן הכתיבה, הכל נותר ללא שינוי.
“אם תרצו לדעת כמה ישן החדר, הנה פרט מעניין: בכפר חב”ד אשר בארץ ישראל, בנו העתק של 770. מנהל 770 בכפר סיפר, שכאשר בנו את הבנין הם רצו להעתיק את חדר הרבי בצורה מדוייקת. על תקרת חדרו של הרבי יש מנורה שנמצאת מאז שהבנין הוקם. לכן חיפשו מנורה דומה בחנויות המתמחות במכירת ענתיקות, אבל לא הצליחו למצוא. בלית ברירה נאלצו לייצר מנורה תאומה בהרבה מאוד כסף. בחדר של הרבי בקושי יש מקום לעוד שולחן, ובוודאי לא מקום לערוך בו פגישות או לתכנן קמפיינים. פשוט לא התקיימו פגישות כאלה”.
השאלה הבאה שלהם הגיעה במהירות: אם כן, מאיפה הרבי קיבל את רעיונותיו?
אהה!
“מה’”. עניתי, בהצביעי כלפי מעלה.
“אתה מתכוון לאלוקים?”
“אתם יודעים”, עניתי, ב’בייבל’ משה נקרא ‘איש האלוקים’. וזה אומר שבכל דור ישנו איש אחד שנבחר על ידי ה’ לשתף אותו ברצונותיו - מה ה’ דורש מהעולם כעת? מה הוא היה רוצה להגשים בעולם? והרבי הוא האיש הזה בדורנו. ומה שה’ רוצה מאנשי הדור, זה מה שהרבי ביקש מאנשיו להפיץ בכל העולם. ולכן זה גם התבצע במהירות כל כך, מתוך כבוד לרבי כאיש האלוקים, ולא רק בגלל היותו איש חכם ונבון, מנהיג דגול ובעל חזון”.
נציגי קוקה קולה קמו, הודו לי בחום, והלכו לדרכם. ואני יכול לומר בבירור שלא הבינו או למדו ממני אף סוד.
אולם, אני למדתי משהו חשוב מאוד: קוקה קולה עיצבו טעם חדש - לא דובדבן, לא תפוז או תות. זה טעם קוקה קולה! כמעט אין אדם בעולם שלא מכיר את קוקה קולה! בכל שנה מתפרסמת רשימת החברות המצליחות בעולם, קוקה קולה נמצאת תמיד בראש הרשימה. והחברה המוצלחת בעולם באה לליובאוויטש, אלינו, ללמוד כיצד להצליח!
אם חברה ותיקה שמופיעה בקביעות ברשימת המצליחנים מגיעה אלינו ללמוד מההצלחות שלנו, זה אומר שהעולם רואה אותנו בתור החברה המוצלחת ביותר.
הנה צועד לו
חסיד ליובאוויטש
ברם, ליובאוויטש איננה חברה. אנחנו יהודים, חסידים ושלוחים. כן, כל אחד מכם ומאתנו הוא שליח של הרבי.
מדוע אני אומר כן? כי בשבת קודש פרשת תצווה תשמ”ז, הרבי אמר שכאשר חסיד ליובאוויטש צועד ברחוב, כל אחד יכול לומר “אט דארט גייט א ליובאוויטשער” (הנה צועד לו חסיד ליובאוויטש). והרבי הוסיף - א אינגעלע אדער א מיידעלע (בן או בת). כל אחד יכול להבחין שכאן הולך חסיד חב”ד. זה רשום עלינו. כולם יודעים את זה.
ולכן, כאשר מסתכלים על חסיד, חפצים הם לדעת מה דעתו של הרבי. אנחנו, כל אחד מאתנו, מייצג את הרבי בכל מקום שאנו הולכים, אם נרצה בכך ואם לאו.
זו זכות עצומה, זכות שלא תיאמן; ביחד עם זאת זו אחריות עצומה. מדוע? כי העולם מסתכל עלינו כחברה הכי מוצלחת. אפילו קוקה קולה יודעת!
הרבי עצר לומר לי תודה
ברצוני לשתף אתכם בסיפור מדהים שאירע עם הרבי ואתי: התפילה בליל שבת עם הרבי התקיימה למטה בזאל הגדול של 770, כחצי שעה לאחר שקיעת החמה. במשך שנים רבות ירד הרבי למטה זמן קצר לאחר צאת הכוכבים, והתפלל במקומו הקבוע.
כשהתפילה הסתיימה, הרבי עלה למעלה לחדרו הקדוש. הרבי נשאר שם למספר שעות, לפעמים עד 10–11 בלילה ורק אז היה יוצא לכיוון ביתו. שני תמימים היו צועדים מאחורי הרבי בדרכו הביתה ללוותו במרחק כמה מטרים ממנו, עד הגיעו לביתו. גם למחרת בבוקר, שני תמימים היו מלווים את הרבי בדרכו ל–770.
כרגיל בליל שבת, כל הקהל התפזר הביתה לסעוד סעודת שבת. גם התמימים יצאו לסעוד את הסעודה בחדר האוכל של הישיבה, מלבד הבחורים שהיו צריכים ללוות את הרבי. הם היו בהיכון לצאת עם הרבי. בדרך כלל, הבחורים המלווים היו דואגים לפתוח מראש את דלת הכניסה הראשית, משאירים אותה פתוחה עם שרשרת קטנה, ומחכים לרבי בסוף גרם המדרגות. הרבי היה יוצא, יורד במדרגות, פונה לכיוון ביתו, והתמימים היו צועדים אחריו.
ליל שבת אחת של שנת תשמ”ג, לילה חורפי וקפוא, היה קר מדי כדי להשאיר את הדלת הראשית פתוחה. אני עמדתי בפרוזדור הקדמי, שוחחתי עם מישהו, ופתאום בשעה מוקדמת מהרגיל, הרבי יצא באותם רגעים. לו הייתי יודע שהרבי מתכונן לצאת, לא הייתי עומד שם כלל. התמימים לא נהגו להסתובב במקום כאשר הרבי נכנס או יצא. בימי חול היו נשים וילדים שבאו לקבל צדקה, אבל בלילות שבת, כשהרבי עמד לצאת, המקום היה ריק מאדם. עמדתי שם בגלל שהיה עדיין מוקדם, לפני הזמן המשוער שהרבי עומד לצאת.
לפתע הדלת של גן עדן התחתון נפתחה בתנופה, והנה הרבי יוצא, לבוש במעילו, פוסע לכיוון היציאה. הייתי בהלם, כי, כאמור, זה לא היה צפוי.
אני עמדתי ליד קופת הצדקה במבוא, רואה את הרבי יוצא מגן עדן התחתון, ושמתי לב שהדלת הראשית של 770 סגורה. איזה מן כבוד זה כשהמלך מתקרב לדלת כדי לצאת והיא סגורה?! לכן הרגשתי שאני חייב לפתוח את הדלת עבור הרבי.
בין ההחלטה לביצוע ארכה שניה אחת בלבד. מכיוון שהרבי הלך בצעדים מהירים ולא היה זמן לשהיות, קפצתי ממקומי לכיוון הדלת, דחפתי אותה ורצתי להתחבא מאחורי הדלת הפתוחה בעוד אני מחזיק אותה פתוחה עבור הרבי. כעת הדלת פתוחה לגמרי, ואני נמצא בין הדלת לבין הקיר החיצוני של 770, ממתין לצאתו של הרבי, או אז אוכל לצאת ממקום מחבואי.
אני עומד ומחזיק בידית הדלת והרבי לא יוצא. אני ממתין, והנה פתאום אני רואה את פניו הק’ של הרבי בחריץ הדלת כשהוא מסתכל עלי. במקום שהרבי ייצא החוצה מדלת הכניסה אל כיוון המדרגות, הרבי פנה לכיוון הדלת, וקירב את פניו הק’ לכיווני.
עד היום, כשאני מספר את פרטי המאורע המסעיר, אני מרגיש את דפיקות לבי. הרבי אמר לי שתי מילים - לא, לא “גוט שבת”. הרבי אמר שתי מילים: “א דאנק”. תודה. ורק אז המשיך לדרכו.
זה לא סיפור מסעיר. זה לא סיפור מופת או נס. אבל, זה סיפור מדהים. הייתי בחור צעיר, בגיל שמונה עשרה בערך. הרבי לא ויתר על אף הזדמנות לומר תודה.
כאשר אנחנו אומרים תודה למישהו זה דבר נכון ומנומס. אולם כאשר הרבי, נשיא דורנו ומנהיגו, לוקח מזמנו היקר מאוד להגיד תודה לבחור צעיר, זה דבר שלא אשכח לעולם. והרבי יודע את זה.
מה שחשוב לנו לדעת שההתמקדות והרצון של הרבי הם אהבת ישראל. ולכן יוצאים לשליחות - כדי להביא את היהודים פנימה. הרבי רוצה שנלמד ממנו כיצד אוהבים את הזולת.
קל לאהוב ידידים, וקל לאהוב בני המשפחה. אבל אהבת ישראל כוללת אנשים כאלה שלא קל לאהוב. זו המיוחדות של הרבי: כל יחיד ויחיד שבא לרבי - ולא משנה מי הוא היה - חש את האכפתיות של הרבי כלפיו. ולכן, מספר האנשים שהגיעו לרבי לקבל ברכה גדל וגדל כל הזמן.
קוקה קולה ביקשה לדעת מה סוד ההצלחה שלנו? זה הסוד! ההצלחה שלנו - של חב”ד - מבוסס על אהבה זו. המאמר הראשון של הרבי בהתוועדות קבלת הנשיאות, יו”ד שבט תשי”א, גדוש בדוגמאות של אהבת ישראל מצד נשיאי חב”ד לדורתיהם. הרבי סיפר סיפור על כל נשיא ונשיא המשקף את הצטיינותו באהבת ישראל, גם כשזה לא קל. והרבי אף בכה שעה שסיפר חלק מהסיפורים.
אהבת ישראל היא “חותמת האיכות” של הרבי. זה המסר שלנו. אם אתה רוצה להיות מקושר לרבי, אם אתה רוצה להיות האיש של הרבי, זה על ידי אהבת ישראל. כי כשאתה הולך ברחוב וישאלו אותך מה מסמל את ליובאוויטש, התשובה היא: את ליובאוויטש מסמלת אהבת ישראל.
הרבי הרעיף עלי אהבה; הוא היה יכול להמשיך ללכת הביתה בלי להגיד מילה ועדיין הייתי מרגיש את עצמי היהודי המאושר בעולם משום שזכיתי לפתוח את הדלת לרבי. אולם הרבי לא הסתפק בזה. הוא לקח מזמנו היקר, כדי לתת לי תשומת לב אישית.
חברת קוקה קולה סבורה שאנחנו החברה הכי מצליחה? למה? כי לנו יש אהבת ישראל, שלמדנו מהרבי.
תקוותי שכל אחד יקח ללבו את הזכות ואחריות להיות חסידים של הרבי, והנציג האישי של הרבי בכל מקום, באהבת ישראל, גם כשקשה וגם לכאלה ש”בחוץ”. כך נזכה להיות חסידים של הרבי, וכאשר נתראה עם הרבי נלך אתו לגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש!
(מתוך דברים שנשא בשידור חי בהתוועדות לתלמידי כיתות ז’ ח’ בארצות הברית)
Reader Comments