שיעור לאלפים שחצה גבולות

היה זה המבצע הראשון הגדול בהיקפו להפצת פנימיות התורה ואור החסידות לכל עם ישראל, ברחבי הארץ, ולמעשה לא רק בארץ ישראל, אלא במדינות נוספות, אפילו לרוסיה

הרב נחום גולדשמיד מרתק את קהל השומעים להסברים עמוקים בתורת החסידות

ליל י”ט כסלו תשכ”א.

משפחה ברוכת ילדים קטנים ישבה בסלון הבית בבולשבה, עיירה קטנה בפרברי מוסקבה הבירה; הכל הצטופפו סביב מקלט רדיו קטן שהשמיע קול בווליום נמוך במיוחד. פניו של האב היו מכווצות בדריכות, והילדים היו מרותקים. קול עמוק דיבר מתוך הרדיו, ובשלב מסוים החלו להישמע ניגונים. המצח חרוש הקמטים של אבי המשפחה, הרב אהרן חזן, התיישרו באחת. בנו, חיים מאיר, היה מרוכז בניגון ששמע זה עתה, וזמזם אותו חרש לעצמו עד שקלט אותו כדבעי.

שיבושים וצפצופים הפריעו מדי פעם לשמיעת הדברים, כך עד לסיומה של התכנית, אז החל חיים מאיר ללמד את אחיו ומשפחתו כולה את הניגון החדש ששמע ולמד זה עתה “פדה בשלום נפשי”.

טללי אור ירדו באותו ערב על המשפחה היהודית–חסידית ששמרה על הגחלת תוך סיכון נפש עצום. אור של גאולה האיר בלבם של בני המשפחה. הניגון והתכנית עצמה שעסקה בלימוד התניא קדישא מפי מוסר השיעור הרה”ח הרב נחום גולדשמיד, הייתה סוג של “חג גאולה” עבורם.

•     •     •

שיעור התניא השבועי שהושמע מעל גלי “קול ישראל”, היה שיעור התניא הגדול בעולם באותן שנים. הוא החל ביום רביעי, י’ במר–חשון תש”כ. השעה הייתה 20:00, כאשר מתוך מקלט הרדיו נשמע לראשונה קולו העמוק של החסיד הרב נחום גולדשמיד: “תניא, בסוף פרק גימ”ל דנדה, משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע”.

קולו של הרב גולדשמיד היה יציב, שלו ובטוח. הוא קורא מהתניא, מסביר בפשטות, ואף מוסיף רקע כללי למהותו של ספר התניא. המוני חסידי חב”ד בארץ הקודש ו’מקורבים’ רבים שהתעדכנו מבעוד מועד, בלעו בשקיקה כל מילה שיצאה מפיו.

כך החל מבצע שיעורי התניא ברדיו - דומה כי היה זה המבצע הראשון הגדול בהיקפו להפצת פנימיות התורה ואור החסידות לכל עם ישראל, ברחבי הארץ, ולמעשה לא רק בארץ ישראל, אלא במדינות נוספות, אפילו לרוסיה כפי שסופר ויסופר גם בהמשך.

הייתה זו יוזמתו המבורכת של החסיד ר’ יונה איידלקופ שהבין כי שיעורי תניא על גלי האתר יגיעו לקהל של עשרות ומאות אלפים, ואין לך “הפצת המעיינות” גדולה מזו. חסידים אחרים ששמעו את תכניתו, ניסו להניאו. בימים ההם, תכנית כזאת נשמעה כמו חלום באספמיה. אך ר’ יונה לא שעה ל”עצות הטובות” ופנה לאנשי רשות השידור והציע להם את הרעיון. קודם לכן קיבל את הסכמתו של הרבי “פשוט, אשר שידור ברדיא דתניא - נכון וטוב הוא”. בתשובה נוספת הרבי אף הוסיף “והרי דבר הכרחי הוא וזכות הרבים מסייעתו”.

בימינו, כאשר יש מספר רב של ערוצים המשדרים שיעורי תורה באופן קבוע, קשה להבין זאת, אך בימים ההם היו רק גלי השידור של “קול ישראל”, ואף הם במשך 18 שעות ביממה בלבד. השידורים נשאו אופי כללי, ושיעורי תורה היו בגדר בל–יימצא.

לאחר מאמצים ושתדלנויות רבות, הסכימה הנהלת רשות השידור  לשיעור תניא שיתקיים פעם בשבועיים, כאשר אורכו של השיעור נקבע ל–10 דקות בלבד. זה היה מעט, אבל גם זו הזדמנות. כמגיד שיעור נבחר הרב גולדשמיד, בעל כשרון הסברה נפלא בחסידות, וידען עצום. להסבריו הנפלאים יצא שם דבר, ורבים התפעלו מחוש ההסברה המיוחד בו ניחן. לא היה מתאים ממנו לתפקיד זה.

ר’ נחום מצדו הבין היטב את משמעות הדבר, והוא לקח את הכנת השיעורים ברצינות רבה. לקראת כל שיעור ישב שעות ארוכות כדי להכין את החומר - על אף שהיו אלו פרקים ונושאים אותם מסר אין–ספור פעמים קודם לכן.

והוא אכן מסר את השיעורים בנינוחות וברוגע ללא התרגשות או לחץ. קולו השרה אווירה נעימה על השומעים. הוא שידר ברמה של קריינים וותיקים, למרות שלא היה לו רקע רדיופוני ומעולם לא נטל קורס מקצועי בתחום.

השיעורים עשו את שלהם. העם היה צמא לטיפות החסידות הזכות שהועברו אליהם. למשרדי צא”ח בתל אביב ולמשרדי “קול ישראל” בירושלים זרמו אלפי מכתבים מצד מאזינים מכל העדות והחוגים, בהם אישי ציבור בכירים, שהודו על השיעורים וביקשו להרחיב את זמן התכנית ותכיפותה. רבים התעניינו אם אפשר להשיג קלטות או תמליל של השיעורים. ב”קול ישראל” הבינו עד מהרה את הפוטנציאל בשיעור, והעבירו אותו מתכנית דו–שבועית לשבועית.

השיעורים הגיעו בגלים קצרים גם אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל, ואף לחלקים ברוסיה, שהייתה אז מאחורי מסך הברזל. עבור יהודי רוסיה, בפרט החסידים, היה זה כטללים רעננים המשיבים את הנפש, כפי שסיפר הרה”ח ר’ זלמן קליין שהתגורר באותן שנים בטשקנט: “השיעור היה מתחיל בניגון חסידי ובהמשך היו שיחות וסיפורים חסידיים, וכמובן, במרכז, שיעור התניא. באותן שנים קשות אסרו השלטונות להאזין לשידורי רדיו מחו”ל. מי שנתפס מאזין, היה צפוי לעונש כבד, שנים רבות בכלא הסובייטי. בד בבד הם החלו להשתמש במכשור טכנולוגי כדי לשבש את גלי הרדיו ששודרו מחו”ל כמו ‘קול אמריקה’, ‘בי.בי.סי’, וביחוד את ‘קול ציון לגולה’, ששודר מירושלים.

“למרות זאת, בכל שבוע, ביום המיועד ובשעה הקבועה, היינו מפעילים את הרדיו בקול נמוך כדי שאוזן זרה לא תשמע את השידור. אמנם לפעמים היו הפרעות ורעשי רקע, אבל תמיד קלטנו לפחות חלק מהשיעור - מה שהחייה את נפשנו. שיעורים אלו היו מרגשים במיוחד, באמצעותם למדנו ניגונים חסידיים חדשים, וכן שמענו הסברים נפלאים על ספר התניא”.

* * *

כמו בכל ענייני החסידות שיש עליהם קטרוגים (ועל כך הרי חוגגים את חג הגאולה), גם על שיעור–שידור חסידי זה החלו קטרוגים, לא מעט בשל הצלחתו הגדולה. ואכן, לתקופה מסוימת קוצרו השידורים ועברו שוב למתכונת דו–שבועית. לבסוף אף בוטלו כליל, מה שגרם לאלפי תגובות נזעמות שהגיעו ל”רשות השידור”.

“תקופה קצרה לאחר מכן, פנו אלינו מ’קול ישראל’ ואמרו לנו שתא–הדואר שלהם ‘נסתם’ בגלל אלפי הפניות שהגיעו אליהם”, סיפר לימים הרה”ח הרב טוביה בלוי.

וכך כותב הרב ליבוב למר שז”ר בחודש טבת תשכ”ז: “נעים מאד לי לבשר טוב לכבוד הנשיא, שנתקבל מכתב מרשות השידור ‘קול ישראל’, אשר הוחלט לחדש שיעורי תניא בשידורי “קול ישראל” בגלים בינוניים באביב 1967. בטוחים אנו שיהא זה במתכונת הקודמת, בזמן המתאים ובליווי מנגינות חסידיות חב”דיות בתחילה וסוף, כרגיל.

“וכהכלל הידוע אשר מעלין בקודש באופן דמוסיף והולך, הלואי ישתנו שיעורים אלה כל שבוע לשביעת רצונם של המאזינים, קהל מובחן, ולתועלת רבה לכלל אחינו בני ישראל יושבי מדינתנו וגם בתפוצות שישמעו אותם בשפתנו המקורית לשון הקודש. אודיע זאת מיד גם לכ”ק אדמו”ר שליט”א ויהא לו לנחת רוח”.