Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #1146 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Saturday
Jul162016

המרגלים השניים, בני גד וראובן - וימות המשיח

כיצד ייתכן שהמרגלים ששלח משה בסוף הארבעים שנה במדבר, שבו על חטא קודמיהם ושינו מציווי משה - לרגל את יעזר - לרגל בלבד? גם משאלתם של בני גד ובני ראובן, להישאר בעבר הירדן המזרחי, דומה לכאורה לחטא המרגלים ובכל זאת, משה הסכים לבקשתם!

א. בפרשת חוקת - ישנו דבר תמוה בנוגע לסדר הפרשיות שבספר במדבר:

מלבד “פרשה שבראש הספר (ש)לא נאמרה עד אייר (“באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים”) . . אין סדר מוקדם ומאוחר בתורה” - נכתבו שאר הפרשיות על סדר המאורעות:

פרשת נשא - פרשיות ומאורעות שהיו בראש חודש ניסן (בשנה השנית), כמו: “צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה גו’”, ש”פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן”; “ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן גו’”, “ראש חודש ניסן היה”.

פרשת בהעלותך - פרשת נרות (“בהעלותך את הנרות גו’”), פרשת לוים (“קח את הלוים גו’), פרשת וטמאים (“ויהי אנשים וגו’, משום הלכות הפסח), שהם מה”שמונה פרשיות (ש)נאמרו בו ביום”, בראש חודש ניסן. ובהמשך הפרשה: “ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש נעלה הענן גו’” - כ’ אייר.

פרשת שלח - שילוח המרגלים שהיה בכ”ט סיון.

ופרשת קורח - מחלוקת קורח שהיתה לאחרי ביאת המרגלים (בתשעה באב), כדאיתא בסדר עולם.

ועל–פי זה תמוה שלאחרי זה באה פרשת חוקת, “זאת חוקת התורה גו’ ויקחו אליך פרה אדומה גו’” - אף–על–פי ש(גם) “פרשת פרה אדומה” היא מהשמונה פרשיות שנאמרו בראש חודש ניסן, כמה חודשים לפני המאורעות שבפרשיות שלח וקורח!

ב. תמיהה זו מתחזקת יותר בהמשך הפרשה:

לאחרי פרשת פרה אדומה נאמר בהמשך לה “ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין גו’”, ומפרש רש”י “כל העדה, עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים”. וכן בההמשך, “ויסעו מקדש ויבואו בני ישראל כל העדה הר ההר”, ומפרש רש”י “כל העדה - כולם שלמים ועומדים להיכנס לארץ . . שכבר כלו מתי מדבר ואלו מאותן שכתוב בהן חיים כולכם היום”.

כלומר, המשך הפרשה (בסמיכות לפרשת פרה אדומה) הוא בנוגע למאורעות שאירעו בסוף שנת הארבעים (לאחרי שכלו מתי מדבר) - מתחיל ממיתת מרים, (ובהמשך לזה) מי מריבה, מיתת אהרן בהר ההר, כיבוש סיחון ועוג, ועד לסיום וחותם הפרשה - “ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו”.

ותמוה - שסיפור המאורעות דסוף שנת הארבעים מתחיל בהמשך ובסמיכות לפרשת פרה אדומה שנאמרה בראש חודש ניסן (ונשרפה בשני בו) בשנה השנית, לפני כל המאורעות שבפרשיות שלח וקורח - דילוג בזמן מן הקצה אל הקצה, מהתחלת הארבעים שנה (שנה השנייה) לסוף הארבעים שנה!

ג. ולהעיר:

בנוגע למיתת מרים - מתרץ רש”י “למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה (“דאין כאן מקומו, שהרי . . בשנה שנייה שרפו פרה אדומה ומיתת מרים היתה בסוף מ’ שנה”), לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת”. ועל–פי זה יש לומר, שלאחרי מיתת מרים (שצריכה להיות בסמיכות לפרשת פרה) באים בהמשך הפרשה שאר המאורעות דסוף שנת הארבעים.

אבל, כיוון שכל ענייני התורה הם בתכלית הדיוק, מסתבר לומר, שגם המשך הפרשה על דבר המאורעות דסוף שנת הארבעים (במעמד ומצב ד”כל העדה”, “עדה השלמה”, ש”כולם שלמים ועומדים להיכנס לארץ”), קשור ושייך (לא רק ל(זמן) מיתת מרים שנסמכה לפרשת פרה, אלא גם) לפרשת פרה, למרות הריחוק שביניהם בזמן.

ד. ויובן בהקדים דבר תמוה בהמסופר בסיום פרשתנו אודות התחלת הכניסה לארץ (“שלמים ועומדים להיכנס לארץ”) - בכיבוש ארץ סיחון ועוג:

בסיום פרשתנו נאמר “וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו בנותיה ויורש את האמורי אשר שם”, ומפרש רש”י: “המרגלים לכדוה, אמרו לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכוח תפילתו של משה להלחם”.

וצריך להבין:

כיוון שמשה שלח “לרגל את יעזר” - למה שינו המרגלים משליחותו של משה והוסיפו ולכדוה?!

יתירה מזה: השינוי וההוספה משליחותו של משה הוא חטאם של המרגלים הראשונים - שמשה שלח אותם “לתור את הארץ”, “וראיתם את הארץ גו’ ואת העם גו’ החזק הוא הרפה גו’ הבמחנים אם במבצרים וגו’”, והם שינו משליחותו של משה בזה שהוסיפו (על תיאור מצבה של הארץ והעם היושב בה, “עז העם גו’ והערים בצורות גו’”, ואמרו גם) מסקנא משלהם - “לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו”. ואיך ייתכן שביודעם הקלקול שאירע על–ידי ההוספה דמרגלים הראשונים, ויתירה מזה מפני ש”אמרו לא נעשה כראשונים” - שינו והוסיפו גם הם (“כראשונים”) על שליחותו של משה על–ידי זה שלכדו את יעזר?!

ה. ותמיהה נוספת - בנוגע להתיישבות בני ישראל בארץ סיחון ועוג:

בסיום פרשתנו נאמר “וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון ובכל בנותיה”, “וישב ישראל בארץ האמורי”, “ויירשו את ארצו” (של עוג). ומבואר בפרטיות יותר בפרשיות שלאחרי זה (בסוף פרשת מטות ובסוף פרשת דברים) - שארץ סיחון ועוג ניתנה לבני גד ולבני ראובן וחצי שבט המנשה (לאחרי שבני גד ובני ראובן ביקשו ש”יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה”), ובנו שם ערים לשבת, ולא עוד אלא ש”ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו”  (כולל גם ש”הסבו את שמם לשמות אחרים”), ועד שמצינו ביאיר בן מנשה ש”ויקרא אתהן חוות יאיר”, “לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזיכרון” - שכל זה מדגיש את תוקף הקניין וההתיישבות בערים אלו.

ולכאורה צריך להבין:

בכמה וכמה פסוקים שבהם הבטיח הקב”ה למשה על דבר כניסת בני ישראל לארץ ישראל - נתפרש ארץ כנען, שהיא בעבר הירדן המערבי. וכפי שמצינו בשילוח המרגלים - “וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען”, ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת”, “הלכו בגבולותיה וכו’ כמו שמפורש בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי”, היינו שהמרגלים תרו רק את ארץ כנען (בעבר הירדן המערבי), שאותה התכוננו לכבוש ולהתיישב בה על–פי ציווי ה’.

מה שאין כן בנוגע לארצות שבעבר הירדן מזרחה — לא מבעי ארץ אדום, עמון ומואב שלא כבשו בני-ישראל [כמו שכתוב בפרשתנו “וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויט ישראל מעליו”, ועל דרך זה עמון, “כי עז גבול בני עמון”, “ומהו חזקו, התראתו של הקב”ה שאמר להם אל תצורם וגו׳”, ועל דרך זה מואב, “לפי שנאמר* אל תצר את מואב”], אלא אפילו בנוגע לארץ סיחון ועוג שכבשו בני-ישראל — מפורש בפרשתנו “וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי לאמר אעברה בארצך גו׳ עד אשר נעבור גבולך” (ללכת לארץ כנען), ורק כאשר “לא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסוף סיחון את כל עמו ויצא גו׳ וילחם בישראל” (“לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהי׳ שומרם .. אמר להם כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם”), אזי “ויכהו ישראל גו׳ ויירש את ארצו”, היינו, שבתחילה לא הי׳ בדעתם של משה וישראל לכבוש את סיחון ועוג, כי אם, להכנס לארץ כנען, בעבר הירדן המערבי.

ועל–פי זה תמוה ביותר: איך ייתכן שבני גד ובני ראובן רצו להתיישב בארץ סיחון ועוג שבעבר הירדן המזרחי - בה בשעה שכל בני ישראל יודעים שרצונו של הקב”ה ליתן להם ארץ כנען, בעבר הירדן המערבי להתיישב שם?!

יתירה מזה:

בקשת בני גד ובני ראובן “אל תעבירנו את הירדן” לארץ כנען היא בדוגמת המרגלים שלא רצו להיכנס לארץ כנען. ואיך ייתכן שבידעם הקילקול שנעשה על–ידי המרגלים שלא רצו להיכנס לארץ כנען, ביקשו גם הם “אל תעבירנו את הירדן”?!

ותמיהה גדולה יותר - שמשה רבינו הסכים לבקשתם שלא יעברו את הירדן.

ו. ויש לומר הביאור בכל זה:

הדור “כולם שלמים ועומדים להיכנס לארץ” לאחרי שזה עתה נסתיים קיום הגזירה שעל–ידי חטא המרגלים - בוודאי נזהרו בתכלית שלא לחזור ח”ו על הטענות של אבותיהם שנשארו במדבר. ויתרה מזה - מסתבר שהשתדלו לתקן הקלקול שנעשה על–ידי חטא המרגלים.

ועל–פי זה יש לבאר הנהגת המרגלים ששלח משה לרגל את יעזר ששינו והוסיפו על שליחותו של משה בלכידתה של יעזר:

באמירתם “לא נעשה כראשונים” היתה כוונתם (נוסף על הזהירות מהנהגת המרגלים הראשונים) גם לתקן את הנהגת המרגלים הראשונים.

וכיוון ששלימות התיקון הוא על–ידי ענין דוגמתו - לכן, כשם שחטא המרגלים הראשונים היה השינוי והוספה על שליחותו של משה באופן בלתי רצוי באמרם “לא נוכל לעלות גו’”. שינו והוסיפו גם הם אבל באופן טוב ורצוי (שינוי למעליותא) שאף ששלחם רק לרגל את יעזר, הוסיפו ולכדוה, ואדרבא דוקא על–ידי שהיו “בטוחים . . בכוח תפילתו של משה להלחם”.

ז. ועל דרך זה בנוגע להתיישבות (דבני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה) בעבר הירדן המזרחי - שכוונתם היתה לתקן החטא דדור המדבר שלא רצו להיכנס לארץ:

בהבטחת הקב”ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים על דבר ירושת הארץ כתיב “ביום ההוא כרת ה’ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת”, ומונה בפרטיות “את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפריזי וגו’ ואת היבוסי”, ומפרש רש”י: “עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גויים, והשלושה, אדום ומואב ועמון והם קיני קניזי וקדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד”.

ויש לומר, שכוונת בני גד ובני ראובן להתיישב בעבר הירדן המזרחי היתה למהר ולזרז ירושת הארץ בשלימותה, לא רק ארץ שבעה אומות, אלא כל עשר אומות - על–ידי זה שבני ישראל יתיישבו לא רק בארץ כנען, בעבר הירדן המערבי, אלא גם בעבר הירדן המזרחי, בארץ סיחון ועוג, שבה נכלל חלק מארץ עמון ומואב, כמאמר רז”ל “עמון ומואב טיהרו בסיחון”, כמו שכתוב בפרשתנו “והוא (סיחון) נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו”, “למה הוצרך להיכתב, לפי שנאמר אל תצר את מואב, וחשבון משל מואב היתה, כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל–ידו טהרה לישראל”.

ועל–פי זה יש לומר שכוונתם היתה לתקן החטא דדור המדבר שלא רצו להיכנס לארץ על–ידי עניין דוגמתו, באופן טוב ורצוי (למעליותא) - שכשם שדור המדבר לא רצו להיכנס לארץ כנען (בגלל המרגלים ש”ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בוא אל הארץ אשר נתן להם ה’”), כך גם הם לא רצו להיכנס לארץ כנען (“אל תעבירנו את הירדן”) למעליותא (היפך דור המדבר) - כדי שירושת הארץ תהיה בשלימות, נוסף על ארץ כנען (שבעה אומות) גם (התחלת) כיבוש וירושת ארץ עשר אומות.

ויש לומר, שעל ידי זה ניתוסף עילוי ושלימות בכיבוש וירושת הארץ — שבזמנו של משה רבינו נעשה כבר מעין והכנה לכיבוש וירושת הארץ לעתיד לבוא, כל עשר אומות.

ולכן הסכים משה רבינו לבקשתם והנחיל להם את עבר הירדן המזרחי, ״חוץ מארץ ישראל״ — כיון שעל ידי ישיבתם בעבר הירדן המזרחי (״חוץ מארץ ישראל״) ניתוסף עילוי ושלימות בכללות הענין דכיבוש וירושת הארץ.

. . י. על–פי האמור לעיל יש לבאר גם שייכותה של התקופה דסוף שנת הארבעים (בהיות בני ישראל “עדה השלמה”, “כולם שלמים ועומדים להיכנס לארץ”) לפרשת חוקת, “זאת חוקת התורה גו’ ויקחו אליך פרה אדומה גו’”, אף שפרשת פרה אדומה נאמרה בראש חודש ניסן בשנה השנייה לצאתם ממצרים - ובשתיים:

א) מצד תוכן ומעלת הזמן שבו נאמרה פרשת פרה אדומה - בראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן, כשבני ישראל היו בתכלית העילוי, לפני חטא המרגלים - שבזה מודגש שכל פרטי העניינים בנוגע להכניסה לארץ בסוף שנת הארבעים, הן כיבוש ארץ סיחון ועוג שהתיישבו בה בני גד ובני ראובן ולא נכנסו לארץ כנען, והן לכידת יעזר על–ידי המרגלים אף שנשלחו רק לרגל אותה, היו במעמד ומצב של שלימות, באופן טוב ורצוי (כנ”ל בארוכה), כמו בהתחלת הארבעים שנה (לפני חטא המרגלים ויתירה מזה - בארבעים יום הראשונים, שהם ברצון), בזמן שנאמרה פרשת פרה אדומה.

ב) ועוד (ועיקר) - מצד תוכן שם הפרשה, “חוקת”:

“חוקת” - הוא לשון חקיקה, בדוגמת אותיות החקיקה שבלוחות - “חוקת התורה”, שהם מיני’ ובי’, דבר אחד ממש עם האבן שנחקקו בו, ואי אפשר להפריד ביניהם.

ודוגמתו בנוגע להכניסה לארץ (בסוף שנת הארבעים, שכל בני ישראל “שלמים ועומדים להיכנס לארץ”) - ששייכותם של בני ישראל לארץ ישראל כולה (ארץ עשר אומות), “כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים”, היא, באופן של חקיקה, שאי אפשר להפריד ביניהם, כמודגש בהענין ד”ברית בין הבתרים”, “כך היו כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים, כמו שכתוב, העגל אשר כרתו לשניים ויעברו בין בתריו” (“וכמו שכתוב בברית בין הבתרים ויבתר אותם בתוך וגו’ והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה”), “להיות שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים”.

ובזה נכלל גם שאי–אפשר לחלק ולהפריד (בהבטחתו של הקב”ה בברית בין הבתרים “לזרעך נתתי את הארץ הזאת”) בין ז’ אומות דארץ כנען לארץ קיני, קניזי וקדמוני, שלכן, גם כיבוש וירושת ארץ עמון ומואב (שעתידים להיות ירושה לעתיד) התחיל כבר בהכניסה לארץ בפעם הראשונה - על–ידי זה שסיחון כבש (חלק מ)עמון ומואב ו”על ידו טהרה לישראל”.

זאת ועוד:

התחלת הכיבוש וירושת ארץ עמון ומואב על–ידי בני גד ובני ראובן שהתיישבו בארץ סיחון ועוג היתה באופן של תיקון עניין הפכי - שסיחון עצמו, ש”כל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם”, ואמר לישראל “כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם”, הוא בעצמו כבש מעמון ומואב כדי לטהרם לישראל!

ולא עוד אלא שגם הציווי “אל תצר את מואב” (שלילת הכיבוש עד בוא זמן הגאולה) הוא כדי “להוציא . . רות המואביה”, “שהיתה אמה של מלכות” - דוד המלך, עד לדוד מלכא משיחא, שעל–ידו יהיה כיבוש וירושת ארץ ישראל כולה, ארץ עשר אומות, בקרוב ממש.

יא. בהאמור לעיל ניתוסף הדגשה יתירה בשייכות לתוכן הזמן שבו קורין בתורה פרשת חוקת — בחודש תמוז, חודש הגאולה דכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, בי”ב־י”ג תמוז:

כל עניני גאולה קשורים ושייכים לגאולה האמיתית והשלימה — “כיון דשם גאולה עלה”. ועל אחת כמה וכמה בגאולה של נשיא הדור, “שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל, ונשיא של דור זה, דור האחרון של הגלות שהוא דור הראשון של הגאולה, ובפרט על פי דברי נשיא הדור, בעל הגאולה, במכתבו הידוע לחגיגת י”ב תמח הראשונה: “לא אותי בלבד גאל הקב”ה בי”ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה”, גאולה דכל ודכלל ישראל — הרי בודאי שגאולה זו קשורה ושייכת ביותר לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

ובפשטות — שמגאולת כ”ק מו”ח אדמו”ר בי”ב־י”ג תמוז באים תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, ובפרט שלפני עשרות שנים הכריז כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו “לאלתר לגאולה” (כיון שישנו כבר “לאלתר לתשובה”), והודיע שכבר סיימו כל עניני העבודה, ולא נשאר אלא לצחצח הכפתורים, ולעמוד מוכנים — “עמדו הכן כולכם” — לקבל פני משיח צדקנו.

וענין זה מודגש גם בפרשת חוקת שקורין בכמה שנים בשבת שמיני׳ מתברכין ימי הגאולה י”ב־י”ג תמוז — שבה מדובר אודות המעמד ומצב דבני ישראל בסוף שנת הארבעים, ש”כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ”, כולל גם הכיבוש והכניסה לארץ עמון ומואב שטיהרו בסיחון, מעין ודוגמא והכנה לשלימות הכיבוש והכניסה לארץ עשר אומות בגאולה האמיתית והשלימה.

ויש לומר, שעבודתו של בעל הגאולה די”ב־י”ג תמוז בהפצת התורה והמעיינות דפנימיות התורה חוצה, ובפרט לאחרי י”ב־י”ג תמוז, שניתוסף ביותר וביותר בהפצת התורה והמעיינות חוצה בכל קצוי תבל, גם בחצי — ומחצי כדור התחתון, עד לתחתון שבחצי כדור התחתון עצמו, היא, מעין ודוגמא והכנה לשלימות גילוי המוחין (ג׳ ראשונות, ארץ קיני קניזי וקדמוני) בתורתו של משיח, שילמד פנימיות התורה לכל העם. “סוד טעמי׳ ומסתר צפונותי׳”.

וכל זה הוא בהדגשה יתירה בשנה זו — לאחרי מלאות ארבעים שנה להסתלקות בעל הגאולה שבהם הולך וניתוסף בהפצת התורה והמעיינות חוצה בעילוי אחר עילוי, ועד לאופן ש”נתן הוי׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע”, השלימות דג׳ מוחין חב”ד, הרי בודאי ובודאי ש”כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ”. לארץ ישראל בשלימותה, ארץ עשר אומות.

ובזה נכללת גם העמידה בתוקף על שלימות הארץ שכבר נתן הקב”ה בידם של בני ישראל בפועל ממש - על ידי זה שיודעים ומכריזים בגלוי לעין־כל (גם לאומות העולם) ש”כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים”, ובפרט שגם בלאו הכי יודעים זאת אומות העולם בעצמם, ועד שהם בעצמם קורין לשטח זה של כדור הארץ בשם ״ארץ ישראל״, ולא רק ״ארץ ישראל״, אלא ״ישראל״ (כפי שנקרא באופן רשמי בכמה ארצות ממשלות דאומות העולם), ישראל — על שם ״כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל״, והעמידה בתוקף על שלימות הארץ הקשורה בשלימות התורה והעם — נעשית גם ההכנה המתאימה לירושת כל ארץ ישראל שהבטיח הקב״ה בברית בין הבתרים (עשר אומות), מתוך מנוחה, דרכי נועם ודרכי שלום.

יב. ולסיים בענין מעשה, והרי המעשה הוא העיקר״, ו״מפקחין על צרכי ציבור בשבת״:

יש לעורר על-דבר ההכנות המתאימות לחגיגות ימי הגאולה י״ב־י״ג תמוז בכל מקום ומקום, כולל ובמיוחד — קבלת החלטות טובות להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני יהדות, תורה ומצוותי׳, ובפרט בהפצת המעיינות חוצה, ומתחיל מההוספה בשיעורי תורה ברבים (ובפרט בתורתו של בעל הגאולה) באופן ד”עשרה שיושבים ועוסקים בתורה” (כמודגש בהמאמר (והמכתב) דבעל הגאולה לחגיגת י”ב תמח הראשונה, שבודאי ילמדוהו), כמדובר בארוכה בתקופה האחרונה.

ויהי רצון שהדיבור וההחלטה טובה בקשר לגאולת י”ב־י”ג תמוז תמהר ותזרז ותביא בפועל ממש ותיכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו — ועד שביום השבת קודש זה נגאלים כל בני ישראל, “בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו”, ו”קהל גדול ישובו הנה”, לארצנו הקדושה. ארץ עשר אומות, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש“, ומראים באצבע “זאת חוקת התורה”, הנה אותיות החקיקה דעשרת הדברות שבלוחות הראשונים כפי שהם בשלימות, והנה ה”פרה אדומה” ה”עשירית (ש)יעשה מלך המשיח, מהרה יגלה אמן כן יהי רצון”.

(משיחות שבת פרשת חוקת, ז’ בתמוז ה’תש”נ)

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.