Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #1146 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Saturday
Jun252016

לצעוק "דאַלאָי גלות"

הוא מעולם לא שמע שאביו או זקנו היו צועקים “עד מתי” • ומנין יודע אני שיטענו כך? כי גם אני לא שמעתי זאת מאבי… ובודאי לא מזקני…  ואף ממני עצמי לא שמעתי זאת לפני בואי לארצות-הברית… • משיחת ליל ו’ דחג הפסח ה’תשמ”ח - בלתי מוגה • מוגש לקראת שבת פרשת בהעלותך, בה מסופר אודות פסח שני

א. התחלת הקריאה דיום שישי דפסח היא - אודות הפסח שעשו ישראל בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, “וידבר ה’ אל משה במדבר סיני גו’ ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וגו’”, וסיומה - אודות חיוב הגר בפסח, “וכי יגור אתכם גר גו’ חוקה אחת יהי’ לכם ולגר ולאזרח הארץ”.

 

ב. ולימוד נוסף מסיום הקריאה - “וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה’ כחוקת הפסח וכמשפטו כן יעשה חוקה אחת יהי’ לכם ולגר ולאזרח הארץ”.

ובהקדים - הטעם שהתורה מדגישה חיוב הגר בפסח (ולא בכמה וכמה מצוות, כמו מצות תפילין, שקורין בימי חוה”מ):

כל ענינו של קרבן פסח הוא - “זבח פסח . . אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל”, ובלשון ההגדה “עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה’ אלקינו כו’ ואילו לא הוציא כו’ הרי אנו ובנינו כו’ משועבדים היינו לפרעה במצרים”.

ומכיון שה”גר” הוא מציאות חדשה, “גר שנתגייר כקטן שנולד דמי” - יש קס”ד לומר שעניני הפסח אינם שייכים לגר, שאבותיו לא היו מעולם במצרים, ואפילו אם היו בארץ מצרים, לא היו בשעבוד מצרים, אלא הי’ להם טוב במצרים.

ולכן, יש צורך להדגיש, שאף על פי כן, כל עניני הפסח ישנם בכל התוקף והשלימות גם אצל הגר.

וטעם הדבר - מכיון שהגרים שייכים לכלל ישראל (בהעלם על כל פנים) עוד לפני שנתגיירו, ובמילא, יש להם שייכות גם ליציאת מצרים.

ובפרט על פי הביאור הידוע בדיוק הלשון “גר שנתגייר” - דלכאורה, לפני שנתגייר אינו גר, אלא גוי מאומות העולם, ואם כן, הוי לי’ למימר “גוי שנתגייר” (כמו עבד שנשתחרר, קטן שהגדיל, וכיו”ב) - שהגיור מוכיח שגם לפני זה (בהיותו גוי) הי’ בו ניצוץ של נשמה קדושה, אלא, שענין זה מתגלה על ידי הגיור, שאז נכנסת בו נשמה קדושה, “חלק אלוקה ממעל ממש”, כמו כל אחד ואחד מישראל, בני אברהם יצחק ויעקב.

 

ג. ומעין ודוגמת זה יכול להיות גם בישראל:

כשנמצאים בחג הפסח, “זמן חרותנו”, ואומרים ליהודי, שמכיון שהזמן עצמו “מכריז” שצריך להיות מצב של חירות, וחירות אמיתית היא (לא כמו הגאולה דפורים, ש”אכתי עבדי דאחשורוש אנן”, אלא כמו החירות דפסח, ששלימותה) בגאולה האמיתית והשלימה (גאולה שאין אחרי’ גלות), לכן, עליו להרעיש ולצעוק על אריכות הגלות, “עד מתי”, ולבקש ולדרוש שהגאולה תהי’ תיכף ומיד ממש - יתכן שמישהו יטען: טוב לי בגלות! בחסדי ה’ הנני נמצא ב”מלכות של חסד” ויכולני ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך מנוחה, ואם כן, מה יש לי להרעיש ולצעוק - טוען הוא - על היציאה מהגלות?!…

כלומר, יתכן שמישהו יטען שמרגיש את עצמו כמו אותו “גר” שאבותיו לא היו בשעבוד מצרים, כאמור, שהי’ להם טוב במצרים, ובמילא, מה לו - טוען הוא - ולעניני הפסח, חירות וגאולה ממצרים, כשטוב לו גם במצרים!

וממשיך לטעון שהוא “אזרח הארץ”, כפשוטו, אזרח אמריקני… וכשאומרים לו שהגיע הזמן לשכוח מהגלות, לארוז את חפציו כו’, ולהתכונן לעלות על גבי “ענני שמיא” ולטוס לארץ ישראל - נאנח לשמע “בשורה” זו…. שכן, למה לו להטלטל ממקומו (“טלטולי גברא”) כשטוב לו כאן, בהיותו “אזרח הארץ”, שמניחים לו לחיות כיהודי, ועוד עוזרים ומסייעים בזה!

ובפרטיות יותר:

דאגתו אינה על עזיבת “סיר הבשר”, שהרי בודאי יודע שהרוחניות היא העיקר, אלא דאגתו על עזיבת מקומו היא - בנוגע לענינים רוחניים:

מעמדו ומצבו עתה - שעוסק בלימוד התורה, כולל גם הפצת התורה, עד להפצת המעיינות חוצה, וביכלתו להראות - “מראה באצבעו ואומר זה” - ענין זה פעל בלימוד התורה, ענין זה עשה בעבודת התפלה, ענין זה עשה בנוגע לקיום המצוות בהידור, כדבעי למהוי וכו’.

וממשיך לטעון שמעולם לא היתה תקופה כה טובה ברוחניות - כשנמצאים במלכות של חסד, ללא שום התנגדות על עניני יהדות, ולא עוד אלא שהמלכות מסייעת לו בכמה פרטים, ובסבר פנים יפות, ובמילא, לא חסר לו דבר (לא רק בצרכיו הגשמיים, אלא גם ובעיקר) בצרכיו הרוחניים.

ולכן, טוען הוא, לשם מה צריך לצאת מהגלות:

לכל לראש - היציאה מהגלות תגרום לו בלבול זמן: יהי’ עליו לארוז חבילות, ואחר כך לפרקן ולטוס ממקומו - אמנם “עם ענני שמיא”, אבל גם זו טירחא - לעלות על העננים ולרדת, ועוד בלבולים… ואם כן למה לו לעזוב את מקומו?!

ועוד ועיקר: כשיבוא משיח צדקנו יבואו כל בני ישראל אל ארץ נושבת [הוא אמנם אינו יודע אם משיח יבוא כ”עני ורוכב על חמור”, מכיון ש”לא זכו”, או שיבוא “עם ענני שמיא” באופן ד”זכו”, אבל בכל אופן - בודאי יבואו אל ארץ נושבת], ואם כן, הרי יצטרך לעסוק בעבודת האדמה, ושוב יתבלבל מעבודת ה’!

 ואף על פי שהמלאכה תהי’ נעשית על ידי אחרים - יצטרך הוא ללכת ולמצוא גוי, ומפעם לפעם לרוץ ולבדוק האם הגוי עושה עבודתו כדבעי, וכמו כן האם נותן די תבן למקנה או שמחסיר כו’.

ואילו עתה, בזמן הגלות - אין לו שדות, אין לו מקנה בקר, ופרנסתו מצוי’ ממילא; יש לו, תודה לא–ל, ממון רב בלי עין הרע, שהולך ותופח בהיתר עיסקא וכיו”ב, ואינו דואג כלל כיון שמובטח לו, שהבנק יפרע לו את ממונו, מפני ערבות הממשלה ושאר האופנים בהם ביטח את כספו, ובמילא, יכול ללמוד תורה ולקיים מצוות בהידור מתוך מנוחה.

ובפרט שיכול להשתמש גם בחידושים שנתחדשו בתקופה האחרונה, ולדוגמא:

מלפנים הי’ קשה להשיג תפילין מהודרות, והי’ צורך בטירחא גדולה כדי להשיג בהמה שיש בה כל ההידורים, עור של שליל, ואילו עתה, הרי גם אם אין הדבר נמצא בעירו, אין בזה קושי - יש לו טלפון והוא מטלפן אל מעבר לים ומתעניין היכן יש בהמה שיש לה שליל הדרוש, ואם הוא עדיין שלם, שהרי רצונו בתפילין מהודרים בתכלית ההידור.

 וכן בנוגע למצות הצדקה - המצב טוב עד כדי כך ש… ברצונו לתת צדקה ואיננו מוצא עני,

[“מכה שלא כתובה בתורה”… - שכן, מפורש בתורה “כי לא יחדל אביון מקרב הארץ”, ורק על לעתיד לבוא דרשו חז”ל את הפסוק “אפס כי לא יהי’ בך אביון”, והלואי  יתוספו “מכות” כעין זו עוד ועוד….

ולהעיר, שקיימת מציאות כזו על פי תורה - כיון שישנו דין בשו”ע, גבי מתנות לאביונים, אודות שכונה או עיר שאין בה עניים, ומכיון שאינו יכול לתת המעות לאביון ביום הפורים עצמו, צריך לתתם לגבאי צדקה, ככל פרטי הדין בשו”ע],

ואף על פי כן ביכלתו לדבר בטלפון ולחפש בכל העולם עד שימצא עני, וכשימצא - ימסור לו על ידי הטלפון יפוי–כוח וכו’, באופן שהכסף יגיע לידו בשעת מעשה, ועל כל פנים - ברגע כמימרא.

ומכיון שכן - ממשיך לטעון - מה “מרעישים” (מתוך “שטורעם” ו”ליאַרעם”) אודות הגאולה?!

אומרים אתם שכלו כל הקיצין - לו יהי כן, אין התנגדות, אבל מה הרעש?!… וכפתגם הידוע - עברו כך וכך שנים … ובמשך כל הזמן למד תורה וקיים מצוות כו’ ואם כן מה הרעש?!…

בשלמא כשיבוא הקב”ה ויכריח אותו לצאת מן הגלות - דמכיון ש”ואתם תלוקטו לאחד אחד”, בודאי לא ישאר בגלות, והקב”ה יתפסנו בכובעו או בכנף בגדו (“פאַר דעם קאָלניק און פאַר דעם קאָלנער”) ויוציא גם אותו מן הגלות - לא תהי’ לו ברירה; אבל עד אז - לשם מה עליו לבקש זאת מצד עצמו ?!.. עכ”פ אל תדחקו את הקץ…!

לדאבוננו, אין זה רק חשש שמישהו יכול לטעון כן - הלואי לא הי’ קורה כפי שכבר קרה בפועל.

וביותר יפלא - שדוקא בזמן האחרון, שהולכים ומרעישים אודות הצורך לצעוק “עד מתי”, לבקש ולדרוש על הגאולה - באים כאלו ששופכין מים קרים על נפש שמעוררת ומרעישה שצריכים להשתדל להביא את משיח צדקנו בהקדם הכי אפשרי (וכל המקדים הרי זה משובח), וכתוצאה מזה נעשה אצל כמה וכמה חלישות (לא רק בצעקה ודרישה “עד מתי”, אלא גם) בעצם האמונה בביאת משיח צדקנו.

ההסבר היחידי למצב זה - שהיא הנותנת: מכיון שבזמן האחרון דוקא, בסיום הגלות, נוגע ביותר שיצעקו “עד מתי”, שיבקשו וידרשו על הגאולה, לכן, יש על זה התנגדות יתירה מצד הלעומת זה.

וכידוע שלא כל העתים שווים, אלא לכל זמן וזמן יש עניין בלתי–רצוי מיוחד שבו צריך להיות עיקר המלחמה כו’ בזמן זה.

 

ד. ועל זה בא המענה, הלימוד וההוראה, מסיום הקריאה - “וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה’ כחוקת הפסח וכמשפטו כן יעשה חוקה אחת יהי’ לכם ולגר ולאזרח הארץ”:

כשיהודי טוען שבנוגע ליציאה מגלות (מצרים) מרגיש את עצמו כמו “גר” שלא הי’ בשעבוד מצרים, מכיון שטוב לו בגלות - אומרים לו: כשם שגם אצל ה”גר” ישנו הענין דיציאת מצרים, “חוקה אחת יהי’ לכם ולגר”, מכיון שמצד עצם מציאותו שייך הוא לישראל, אלא, שענין זה הוא בהעלם, ויש צורך (בפעולת הגיור כדי) שיבוא בגילוי - כן הוא גם אצל יהודי שטוען שטוב לו בגלות (כמו “גר” שלא הי’ בשעבוד מצרים), שרגש זה אינו אלא בגלוי ובחיצוניות, אבל, מצד עצם מציאותו רוצה לצאת מהגלות ולהיות “בן חורין”,

- כפי שכל אחד ואחד מישראל אומר (או חושב), “אני מאמין . . בביאת המשיח . . אחכה לו בכל יום שיבוא”, ואומר בתפלת העמידה “את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח”, “ותחזינה עינינו בשובך לציון” -

אלא מאי - רצון אמיתי זה הוא בהעלם, וצריכים לפעול שיתגלה רצונו האמיתי, כולל גם על ידי זה ש”מרעישים” אודות הצעקה “עד מתי”, והצורך לבקש ולדרוש על הגאולה.

 ועל דרך זה כשיהודי טוען שמכיון שנמצא ב”מלכות של חסד”, מרגיש את עצמו כ”אזרח הארץ” - אומרים לו “חוקה אחת יהי’ לכם ולגר ולאזרח הארץ”:

 גם בתור “אזרח הארץ”, אזרח אמריקני, שמתנהג על פי חוקי המדינה מכיון ש”דינא דמלכותא דינא” - עליך לגלות את הרצון האמיתי לצאת מהגלות ולבוא לארצנו הקדושה וירושלים עיר הקודש, כי, לאמיתו של דבר הנך יליד ציון וירושלים, כלשון הכתוב “זה יולד שם”, “איש ואיש יולד בה”, היינו, שכל אחד ואחד מישראל הוא מ”הנולדים בציון”, שנקראת “ירושלים” על שם יראה ועל שם שלם [וענין זה מתבטא גם בעבודתו - שלימות היראה], אלא, שצריך לגלות בעצמו ענין זה.

ויש להוסיף בפירוש ד”אזרח הארץ” - כמבואר בדרושי חסידות ש”אזרח הארץ” הוא כמו “(משכיל ל)איתן האזרחי”, ש”איתן”, מלשון חוזק ותוקף, מורה על תוקף ההתקשרות של יהודי עם הקב”ה (“רצון פשוט בלי שום טעם ושכל מושג”) שמצד עצם הנשמה, “וזהו האזרחי, מלשון אזרח הארץ, שיש בכל אחד ואחד בחינה זו מאז מעולם”, אלא, שבזמן הזה יכולה בחי’ זו להיות בהעלם, מה שאין כן לעתיד לבוא תהי’ בחינה זו בהתגלות בכל אחד ואחד מישראל, כמרומז גם ש”אזרח” הוא מלשון עתיד (“מה שאני עתיד להזריח”).

ומובן, שהפעולה לעורר את הזולת בענין זה (כמו בכל שאר עניני תורה ומצוות) צריכה להיות בדרכי נועם ובדרכי שלום, ביחד עם זה, בתוקף המתאים, עד שיפעל אצל הזולת שיתגלה אצלו שגם הוא בעצמו סובר כן, ואז יתוסף חיות ו”שטורעם” גם אצל המעורר והמסייע - “יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל–הבית”.

 

ה. ויש להוסיף ולהבהיר, שבענין זה ישנם כאלו החוששים לעורר את הזולת, להתערב בחייו הפרטיים ובהנהגתו הפרטית כו’.

בשלמא, טוען הוא, כשמדובר אודות קיום מצות עשה או לאפרושי מאיסורא במצות לא תעשה - אין לו ברירה, הוא מוכרח לגשת אל הזולת ולומר לו: “הקשב! התורה ציותה עלי להתערב בעניניך הפרטיים” - כמו שכתוב “הוכח תוכיח את עמיתך”, “ואהבת לרעך כמוך”, הן על–ידי אהבה והן על–ידי תוכחה (ובלשון חז”ל - “ימין מקרבת”, ואחר כך “שמאל דוחה” ולא עוד אלא, שהדחי’ גופא היא רק בשמאל, יד כהה);

אבל בנדון דידן - הרי זה ענין ש”לא ראו אבותינו”… הוא מעולם לא שמע מאביו, ובודאי לא מזקנו, שאביו או זקנו, היו הולכים ברחוב, או עומדים בבית הכנסת בעיצומו של יום, וצועקים “עד מתי”, “היתכן שמשיח צדקנו עדיין לא בא”?!..

(כ”ק אדמו”ר שליט”א חייך, ואמר:) ומנין יודע אני שיטענו כך? כי גם אני לא שמעתי זאת מאבי… ובודאי לא מזקני…  ואף ממני עצמי לא שמעתי זאת לפני בואי לארצות הברית (איני יודע הטעם לזה, אבל כך היא המציאות), והעיקר - שבפועל הרי זה ענין שמביא תוצאות טובות, למרות שישנם כאלו שהנהגה זו היא לא לרוחם…

 ובכלל - היכן יש אדם שמרוצים ממנו, הרי זהו טבע בני אדם שאין דעותיהם שוות, והוא איננו מרוצה מהנהגתו של פלוני של אלמוני, של אביו של זקנו, המשפיע, הרב וכיו”ב…

ובכל אופן - כל זה כדאי כשמביטים על הילדים הקטנים ורואים כיצד הם צועקים “דאַלאָי גלות”, ועל אחת כמה וכמה כשישנם גם יהודים לאחרי בר–מצוה שגם הם צועקים ולאו דוקא ברוסית - “דאַלאָי גלות” - אלא באידיש, בלשון הקודש, ובאיזה נוסח שיהי’ - ובלבד שמתכוונים לענין אחד.

ו. ונוסף על כל האמור לעיל - יש לימוד והוראה מחיבור ב’ העניניםשבקריאת היום (פסח שני, וחיוב הגר בפסח):

גם אלו שטענו עד עתה שטוב להם בגלות (כמו ה”גר” שלא הי’ בשעבוד מצרים), בהיותם “אזרחי הארץ” (בפשטות) - צריכים לדעת ש”אף פעם לא אבוד” (כההוראה דפסח שני), ובמילא, יכולים וצריכים לתקן ולהשלים הענין, על ידי זה שמכאן ואילך יחליטו גם הם לצעוק “עד מתי”, לבקש ולדרוש על הגאולה, ובפרט בעמדנו ב”זמן חרותנו”, כאמור, שהזמן עצמו מדגיש ענין חירות, ששלימותה תהי’ בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

ויש להוסיף בזה - שהצעקה “עד מתי”, הבקשה והדרישה על הגאולה, צריכה להיות מתוך שמחה (ככל עניני התורה ומצוות שצריכים להיות מתוך שמחה), ועל אחת כמה וכמה ביו”ט, “מועדים לשמחה”, שהשמחה שבו היא מצות עשה מן התורה - שמחה מצד הבטחון שבודאי ימלא הקב”ה את הבקשה והדרישה על הגאולה, תיכף ומיד ממש.

ואז - תהי’ גם השמחה בתכלית השלימות, “שמחת עולם על ראשם”, באין–ערוך לגבי שמחת המועדים עד כדי כך, ששמחת המועדים תתבטל לגבי מעלת השמחה דלעתיד לבוא, על דרך מאמר רז”ל (שהובא גם בפס”ד הרמב”ם) שכל המועדים בטלים לימות המשיח (חוץ מפורים כו’), שהפירוש בזה - על פי המבואר בדרושי חסידות - לא שיתבטלו בפועל ח”ו (שהרי לא יתכן שתתבטל מצות עשה מן התורה, וכידוע השקו”ט בזה בתשובות הרשב”א), כי אם, על דרך “שרגא בטיהרא מאי אהני’”, היינו, שהגילוי דהימים טובים לא יהי’ נחשב (אלא “כשרגא בטיהרא” בלבד) לגבי עוצם ומעלת הגילויים שיתגלו לעתיד לבוא.

 

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.