Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #1146 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Jan212016

שליח פורץ דרך

מאז שר’ חיים ריבקין ומשפחתו הגיעו בשליחות הרבי לפעול בראשון לציון, הפעילות בשכונת ‘אברמוביץ’, ובמרכז העיר, קיבלה תנופה אדירה. ר’ חיים ריבקין מצביע על זקנו הג’ינג’י ואומר כי צבע הזקן הוא הסיבה לפעלתנות היתר ולמרץ הרב שהוא משקיע בעבודת השליחות

‘לחיים’ עם ראש העיר. הרב חיים רבקין במפגש מיוחד עם ראש העיר“כשהגעתי לפעול בשליחות בראשון לציון לפני שלוש שנים, עשיתי עם השליח  בעיר הרב יצחק גרוזמן הסכם לא חתום: אני עושה את הפעולות שמצריכות עבודה של זקן ג’ינג’י, ואני מותיר לו את העבודה שצריכה להיעשות עם זקן לבן”… המשפט הזה הוא אולי אחד המשפטים המעניינים שאמר הרב חיים ריבקין, משלוחי הרבי מה”מ בראשון לציון.

“קשה לכלוא אותי למקום צר”, מסביר ר’ חיים ריבקין בחיוך, ואכן כזה הוא, רב גווני ונמרץ. בכל מקום ובכל זמן שהוא יחשוב שפעולה מסוימת מסבה לרבי נחת, תמצאו אותו שם. הרב ריבקין הוא מסוג השלוחים שלא עושים לעצמם הנחות. לא תפגשו אותו נח על זרי הדפנה. ג’ינג’י - כבר אמרנו. לא פלא שהפעולה הראשונה שלו בראשון לציון הייתה הקמת חנוכייה בגובה תשע מטר במרכז העיר. זו הייתה יוזמה חסרת סיכוי, אך הוא התעקש והדבר הפך למציאות. אין מבקר שחולף במרכז העיר בימי החג שלא נחשף אל אור החנוכייה.

“לא חידשתי כאן שום דבר”, הוא אומר. “בראשון לציון יש קהילה נכבדה וותיקה, וכן שורה של שלוחים רבים שפועלים גדולות ונצורות, ובראשם הרב יצחק גרוזמן”.

לא קל היה להושיבו לראיון. הרב ריבקין רץ ואץ, קופץ מפעילות אחת לשנייה, עסוק תמיד, פעם אחת כשהתקשרנו היה באמצע התוועדות, שניה מכין ילד לבר מצווה, שלישית פגישה בעירייה, רביעית מוסר שיעור. לאחר כמה דחיות, הצלחנו סוף סוף לשבת לשיחה על פעילות מעוררת השתאות. 

השליחות אינה בדידות

כשאנחנו שואלים על היציאה לשליחות מבקש הרב ריבקין לתת את כל הקרדיט לרעייתו ציפורה. “כשהשתחררתי מהצבא פניתי ללמוד ‘הנדסת חשמל ואלקטרוניקה’. לפי כל התוכניות, כבר הייתה לי משרה בתחום ממנה היינו אמורים להתפרנס בכבוד.

אלא שתוך כדי הלימודים התחילה לבעבע אצלי התשוקה לצאת לשליחות. להפיץ יהדות במסגרת עבודתי, זה יפה וטוב, אך זה לא מושלם. רציתי להיות שליח בכל רמ”ח ושס”ה. ראיתי כמה הדבר חשוב לרבי וחיפשתי מקום שליחות.

“בהשגחה פרטית התגנבה שמועה לאוזניי שהרב עידו רהב, השליח בשכונות נאות אפיקה וצהלה בצפון תל–אביב מחפש מסייע לפעילות, וקפצתי על המציאה. פעלתי לצדו כמה שנים, וממנו למדתי רבות איך פועלים נכון בשליחות. לימים החלטתי לחפש מקום שליחות בו אפעל בעצמי, אך למשפחתי היה הדבר קשה. התגוררתי אז בכפר חב”ד והיציאה לעיר אחרת דרשה להתרחק מהמשפחה המורחבת ומחיי הקהילה שהיינו רגילים אליהם. אשתי חששה מכך ובצדק.

לבסוף סיכמנו שנכתוב לרבי, וכפי שהרבי יורה כך נפעל. בהשגחה פרטית טסנו לקראון הייטס לחתונה של בן משפחה. באחד הימים נכנסתי ל–770 וכתבתי לרבי. התשובה שהתקבלה הייתה באגרות קודש כרך ה’ עמוד קמא, לקרוא ולא להאמין. מאז למדתי את האיגרת הזאת אינספור פעמים, ובכל פעם אני מרגיש שעלי להתחזק ולהתעצם בשליחות.

 … כפי הידיעה שקבלתי מהרה”ח הוו”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ מוה”ר בנימין שי’ גאראדעצקי, הנה כת”ר שי’ כבר קיבל הרשיון לנסיעת מרוקה, ומצטער הנני שמתעכב הענין כ”כ, בה בשעה אשר בכל יום ויום יש לפעול שם גדולות ונצורות, והרי ידוע אשר ימים יוצרו ולו אחד בהם, לו בוואו ולא באל”ף, אשר הענין בזה הוא, שצ”ל בכל יום עבודה, וכל יום ההולך ואין משתמשים בו כדבעי, הרי זה אבידה שאינה חוזרת, כי בכל זמן וזמן מהימים הבאים אחריהם, צריך למלאות בתוכיות שלו, ואין מקום פנוי לתוכיות של ימים הקודמים. זהו בהנוגע לחשבון עצמו, ובנוגע לזולתו הנה בני ובנות ישראל אשר במרוקה שיכולים הם לקבל השפעת טובה ברוחניות במשך ימים אלו, הנה הם אינם אשמים כלל ואינם מחוייבים לסבול כלל וכלל מכל הפוליטיקעס בענינים הפרטים של זה שיכול הי’ להשפיע להם או שיכולים היו להשפיע על ידו המצטרך להם, ולא לדרשא קאתינא כי אם בנוגע אל הפועל וכידוע מאמר הזהר עשי’ לעילא.

ד) במ”ש בנוגע להגלמודיות (עלענדקייט) במרוקה, הנה גם שם נמצא מושב גדול של יהודים - כן ירבו - וגם שם נמצא הקב”ה בכבודו ובעצמו, ותקותי אשר במשך זמן לא רחוק, יבואו לשם עוד משפחות מאנ”ש שיחיו, ואפשר וקרוב הדבר שימצא שם עבודה גם בשביל זוגתו תחי’, כמובן אשר לא על היום כולו, אבל כשיהי’ כבר על אתר, אקוה שימצא אופן שגם היא תסייע בעבודה, וכמו שכתב לי אשר גם בהיותו במארסעל סייעה אותו היא בעבודתו הוא.            

“הרבי כותב במכתב הזה שני דברים מרכזיים. האחד: לא להמתין לפני היציאה לשליחות, מפני שמדובר באבדה שאינה חוזרת. בקטע השני מבקש הרבי להסיר את המחשבה על ה’לבד’, מפני שנמצאים בשליחות יהודים רבים, ובמשך הזמן גם יגיעו עוד ועוד חסידים ואין ממה לחשוש. כאמור, זה היה החשש העיקרי של רעייתי והרבי מתייחס לזה ודוחה את החשש.

“כשחזרנו הביתה, תרנו אחר מקום שליחות ובהשגחה פרטית הגענו לראשון לציון, שם התקבלנו על–ידי הרב גרוזמן בזרועות פתוחות”. 

 

“הרבי מליובאוויטש
הוא ה’בוס’ שלי”

התחנה הראשונה של הרב ריבקין בעיר שליחותו ראשון לציון הייתה - בית הכנסת ‘קיבוץ גלויות’. באותם ימים התפללו בבית הכנסת אך מעט מתפללים, והוא היה זקוק לשיפוץ רציני. בסייעתא דשמיא, באותה נקודת זמן התעניינו בבית הכנסת שני יהודים יקרים, עזרא ורונן, שנטלו על עצמם את מלאכת שיפוץ בית הכנסת והשקיעו בו הון רב ולימים אף מונו כגבאים.

“סייעתי להם בכל מה שצריך, והסיכום היה שאנהל את הצד הרוחני, והם יהיו אחראים על כל הצדדים הגשמיים. כך זה נשמר עד היום. בתוך שלוש שנים בית הכנסת עבר מהפכה חיובית בשל השיפוץ והחזות היפה, ובשל הפעילות והחיות החסידית שיש בו. כשהגעתי לבית הכנסת היו בו עשרים מתפללים בלבד, וכיום יש בו מאה מתפללים ויותר.

“מבית הכנסת הזה יוצאת אורה לא רק לשכונת ‘אברמוביץ’ הסמוכה, אלא גם למרכז העיר ולשכונות נוספות”, מספר הרב ריבקין, ומשתף אותנו בפעולות הגדולות שנעשו על–ידו בעיר והפכו כבר למסורת מדי שנה.

“אנשים בראשון לציון כבר מכירים היטב את חב”ד, ולכן תחום הפעילות שלי הוא ליצור עשייה עם הרבה ‘רעש’. לצד השיעורים, ההתוועדויות והפעילות השוטפת, אנחנו עושים גם פעולות גדולות. לדוגמא, בחג הסוכות אנחנו מפזרים ארבע סוכות נייחות במרכז העיר כדי לזכות אנשים בארבעת המינים. בחג הפורים משמשות הסוכות הללו לקריאת מגילה בכל שעה עגולה. בימים הנוראים אנו מקימים אוהל תפילה - למתפללים שאינם פוקדים את בתי הכנסת הקבועים.

“במהלך השנה אנו עושים את פרויקט בר–בת מצוות לילדים בעלי מוגבלויות, בו הם מקבלים תפילין ופמוט. בפסח מתקיים סדר ציבורי ענק, באחד האולמות המפוארים בעיר, שנעשה בשיתוף עם השליח הרב אורי קשת, בו נוטלים חלק מאות משתתפים. בחג השבועות הצפנו את מרכז העיר בפרסום על עשרת הדברות. בקיץ אנחנו מפעילים ‘ישיבת קיץ’ לנערים מבתים לא דתיים. אלה באים להתפלל וללמוד בבית הכנסת, ואחר הצהרים אנו לוקחים אותם לפעילות במקומות שונים ברחבי העיר, ועוד ועוד”.  

פעולות אלו הן רק על קצה המזלג משרשרת הפעולות שבית חב”ד מוביל.

כשהגיע הרב ריבקין לראשון לציון, הוא היה חדור במוטיבציה להוביל פעילויות גרנדיוזיות. “הפעולה המשמעותית הראשונה שהובלנו, הייתה בניית חנוכייה גבוהה שלא יהיה איש בעיר שלא יבחין בה. ראשון לציון היא אחת הערים הגדולות והמרכזיות בארץ ישראל, וחשבתי שלא ייתכן שלא תהיה בה חנוכייה ראויה לשמה. זו הסיבה שהביקור הראשון שלי בעיר, היה במשרדי העירייה כדי לקבל רשיון”.

כשליח טרי, הרב ריבקין טרם הכיר איש בעירייה. הוא החליט לפעול באופן של ‘לכתחילה אריבער’. “כשנכנסתי לעירייה, ראיתי שבאחד המשרדים יושבת מזכירה ומעל ראשה תלויה תמונת הרבי. כשנכנסתי לחדרה, אמרתי לה ‘את צריכה לסייע לי בעבודה אליה נשלחתי על–ידי הבוס שלי’. היא שאלה כתגובה: ‘מי הוא’? השבתי: ‘הרבי מליובאוויטש’. היא התלהבה ואמרה: ‘הוא גם הבוס שלי’, וסיפרה שהחלה להתקרב לחב”ד וללמוד תניא.

“היא הכניסה אותי אל מנהל המחלקה, מר אייל מושיוב, המשנה לראש העיר ומנהל רישוי עסקים. בתוך רגעים ספורים נוצרה כימיה טובה. סיפרתי לו שחנוכייה של שני מטרים המוצבת במרכז עיר כמו ראשון לציון, זה לעג לרש, וסיפרתי לו על התוכנית שלי להציב חנוכיה שתהיה לפחות בגובה של תשע מטר. הוא הבטיח לסייע לי, אך עדיין לא ידעתי באיזה פרוצדורות אתקל בהמשך הדרך. בתמימותי יצאתי להיפגש עם ר’ חגי חסין בכפר חב”ד, וביקשתי שיכין לי חנוכייה מתאימה.

“הפגישה התקיימה שבועיים לפני חודש כסלו. התכוונתי לטוס לכינוס השלוחים, לשם אצא כשבידי כבר האישור להצבת החנוכייה, אותו אתן כמתנה לרבי. ר’ חגי חסין הפתיע אותי. דודו אליהו חסין נפטר אשתקד באחד מימי חנוכה, והוא הציע לתרום את החנוכייה לעילוי נשמתו.

“היה לו רק תנאי שאשיג את כל האישורים הנדרשים להצבת מנורה בסדר גודל כזה. כאן הבנתי שמנורה בגובה כזה דורשת אישורים מיוחדים, והזדרזתי לשוב אל העיריה עם התוכנית. נשלחתי אל לשכתו של מהנדס העיר שהביט בתוכנית והבהיר לי שלא מדובר בעמוד כפי שחשב מלכתחילה, אלא במבנה לכל דבר ועניין שמצריך היתר בנייה. ‘מה זה אומר?’ שאלתי. ‘למתי אתה צריך את זה?’ החזיר בשאלה. ‘לחנוכה השנה’, עניתי. הוא חייך, ‘זה עוד חודש’, אמר, והוסיף ‘במקרה הטוב, אם תעבוד חזק, האישורים יתקבלו עד לחנוכה שנה הבאה’… נוכח תדהמתי הסביר לי: ‘מדובר באישורים של עשרות פקידים, חתימות ובירוקרטיה רבה’. אבל לא ויתרתי. אמרתי לו, ‘תראה ידידי, אנחנו עובדים כאן לא בכוחות טבעיים שלנו, אלא בכוחות של הרבי מליובאוויטש’. המהנדס היה קודם לכן מהנדס העיר אשקלון, שם הכיר מקרוב את חב”ד. הוא הביט בי והפטיר ‘אתם החב”דניקים משוגעים, לא מאמין שתצליח, אך אני לא אפריע לך, תתחיל בתהליכים ואסייע במה שאוכל’.

“מאז, במשך שבועיים הייתי פותח את הבוקר בעירייה ומסיים שם את יום העבודה, כשלאורך כל היום אני מתרוצץ ממשרד למשרד.

“הניסים שם באו בזה אחר זה, טרטרתי אנשים, הוצאנו גרמושקות ממרתפים, אנשים הגיעו מהבית כדי לחתום על טפסים. כך למשל, באחת הפעמים הגשתי תוכנית לאחד המהנדסים אך הוא החזיר לי אותה בטענה שהיא לא צבעונית. ‘זה יגרום לי לעיכוב של יום’, התחננתי לפניו. למרבה הפלא הוא החזיר אליו את התוכנית וצבע בטוש את מה שצריך להיות צבוע…

 

השגחה פרטית מופלאה

“שלב נוסף היה כרוך בהשגת היתר ממחלקת היתרים. יושבת שם פקידה עסוקה שצריך לקבוע אליה פגישה כמה חודשים מראש. מבלי לחשוב יותר מידי, ניגשתי היישר אל משרדה, שם פגשתי בה וסיפרתי לה על המיזם. בהשגחה פרטית הוספתי כי זה נבנה לעילוי נשמת אליהו חסין. כששמעה זאת, התרככה. להפתעתי הסתבר שבתה עומדת להינשא עם אחד מבני המשפחה… השגחה פרטית מופלאה. היא מעניקה את חתימתה.

“בכך לא תמה הסאגה. בשלב מסוים הסבירו לי שהחנוכייה דינה כדין מצג אומנותי המוצג בחוצות העיר, ולכן הוא חייב לקבל אישור של ועדת סביבה. דא עקא, שהיא מתכנסת כל רבעון וכבר החמצנו את ישיבתה ברבעון הנוכחי…

“בשלב זה פקידים בעירייה ריחמו עלי והצטערו שכל מאמציי לא נשאו פרי. אך אני למוד השגחות פרטיות וניסים, לא התייאשתי. נכנסתי אל יו”ר הוועדה שהוא גם אדריכל העיר, הראיתי לו את התוכנית שבנויה לתלפיות וביקשתי שיאשר זאת. ‘כל החתימות כבר נמצאות’, הסברתי לו, ‘חתימתך היא האחרונה’. בתחילה הביט עלי כעל משוגע, אך הייתי נחוש והבהרתי לו שבתור אדריכל עליו להבין את הצורך שבעיר כה גדולה תהיה חנוכייה אומנותית ויפה. לתדהמת כולם אישר זאת מבלי לכנס את הוועדה”…

במקביל, ר’ חגי חסין עבד על החנוכייה מבלי שהיה מודע לדרמה המתחוללת בנוגע לחנוכייה. אך היה רגע אחד שנראה כי התוכנית נעצרת. “לאחר שהיו בידי כל החתימות, הגעתי להחתים את בעל הנכס שעליו הייתה המנורה צריכה לקום - עיריית ראשון לציון. כשנבדקו הדברים, הודיעו לי הפקידים שהם טעו, וכי בעל השטח זה לא העירייה, אלא הקבלן צבי צרפתי שבנה מגדלי דיור בסמוך, ומדובר אמנם בשטח פתוח אך נמצא בבעלותו. ניסיתי להשיגו בטלפון כדי לקבוע פגישה, אך לשווא. הוא שמע פעם אחת מה אני רוצה ממנו, ומאז התחמק ולא ענה לטלפונים.

“חזרתי למהנדס הפרוייקט וסיפרתי לו על הבעיה. הוא הפתיע אותי וסיפר שהם דווקא חברים טובים, והוא יסדר זאת. הוא התקשר אליו בנוכחותי, ומסתבר שהאיש חשב שאני רוצה לבקש ממנו תרומה. נקבעה בינינו פגישה כאשר המהנדס מזהיר אותי לדבר איתו בעדינות - ‘אל תציע לו תפילין ולא מצוות אחרות’, הזהיר. ‘כשנפגשנו, פתחתי את השיחה בכך שהרבי שלח לו מתנה. ‘איזו מתנה?’ התרעם כלפיי, ואני מראה לו את התוכנית.

“‘המקום שלך הכי יפה בראשון לציון’, אני אומר לו, ‘ולכן בחרנו דווקא שם להעמיד את החנוכייה’. לאחר דין ודברים, התרצה לאשר זאת, לא לפני שהחתים אותי על מסמך שהוא לא אחראי לחנוכייה ולא צריך לתחזק אותה. לאחר החתימה ביקשתי ממנו להניח תפילין. בתחילה סירב, אך לבסוף ניאות להניח ואף הצטלמנו למזכרת תוך שהוא מספר לי על קשריו עם רבנים ידועים. את התמונה שלחתי למהנדס הפרוייקט בליווי המסר: לכל יהודי נשמה אחרי החזות החיצונית”.

ערב לפני הטיסה לכינוס השלוחים, כשכל החתימות כבר נמצאות באופן ניסי לחלוטין, נותרה עוד חתימה אחת, של ראש העירייה. דא עקא, לפנינו היה ‘חלון זמן’ קצר, שכן היה זה ימים ספורים לפני מערכת הבחירות, תקופה שבה הוא מנוע מלאשר תוכניות. “נכנסתי ללשכתו של ראש העירייה ונודע לי שהוא שוכב בבית עם רגל שבורה. מול עיניהם המשתאות של צוות משרדו, הורדתי את המזוזה בכניסה לחדרו, בדקתי אותה וראיתי שהאות ר’ במילה ‘אשר’ שבורה. הראיתי זאת למזכירה והיא הגיבה בפשטות שכנראה זו הסיבה שהבוס שלה שבר את הרגל. היא הייתה בהלם.

“בו במקום התקשרה אל ראש העירייה וסיפרה לו בהתרגשות על הרב שבא לבדוק את המזוזה ועלה על הסיבה לפציעתו. מהמשרד עשיתי את דרכי אליו הביתה. בדקתי גם שם את המזוזות, וגם הן לא היו כשרות. קבעתי לו מזוזות מהודרות אחרות. הוא ביקש שאשאיר לו את התוכנית והוא כבר יחתום על כך. הצעתי לו לכתוב לרבי ולבקש ברכה לקראת הבחירות. הוא הסכים, אך ביקש שאגיע לפגוש אותו בערב באולם בו מתקיימת אסיפת בחירות של כל ראשי המטה והפרסומאים, מפני שכעת עליו לנוח. בערב אכן הגעתי לשם, הוא נכנס לחדר צדדי וביקש ברכה.

“התשובה שקיבל הייתה מדהימה. הרבי במכתבו נותן עצה איך להינצל מהמפלגות ולפעול באחדות. הוא קרא את זה שוב ושוב ושאל ‘האם הספר הזה הוא ספר עצות איך לעשות פוליטיקה’? מובן שהבהרתי לו שלא כן, ומצאנו שזה המכתב היחיד בספר העוסק במפלגות ובפוליטיקה. הוא כל–כך התלהב, עד שיצא מהחדר אל ראשי המטות שלו, וסיפר לכולם על התשובה שקיבל זה עתה. במשך חצי שעה נוצר תור של אנשים שביקשו אף הם לכתוב ולהתברך.

“בין כך ובין כך, התוכנית נחתמה, ועם הדף שעליו כל ההיתרים, טסתי לכינוס השלוחים כדי להעניק זאת מתנה לרבי”.

“ביום הראשון של חנוכה תרם הקבלן צבי צרפתי את משאית המלט, והחנוכייה הוצבה במקומה הקבוע במרכז העיר. אין מי שעובר במקום שלא נחשף אליה.

“כמובן שתמיד צריכות לצוץ בעיות של הרגע האחרון. הזמנו מנוף כדי להדליק את החנוכייה, אך לא לקחנו בחשבון שמנוף לא מגיע עם מפעיל. הפעלתי אפוא את המנוף תוך כדי הדרכה טלפונית… כשירדתי, פגשתי את איש הבטיחות של העירייה שהבהיר לי, שצריך לכך רישיון, אך הוסיף משפט מדהים: ‘אתם החב”דניקים שונים מאנשים אחרים. כל האנשים שאני מכיר, מנסים להסיר מעצמם אחריות, אתם החב”דניקים לוקחים אחריות’. מיותר לציין שכמה חודשים לאחר מכן, כבר הוצאתי רישיון להפעיל מנוף גבוה. ומאז מדי שנה, בכל שמונת הערבים, מתקיימות בחנוכייה הזו הדלקות מרכזיות בהן נוטלים חלק אישי ציבור”.

 אין שמחה
אלא בפסטיבל היין

הרב ריבקין כפי שאתם כבר מבינים מתקשה לכלוא את עצמו לפעילות בתוך השכונה, על–אף שגם בה פועל גדולות.

“כשהגעתי לראשון לציון, מצאתי שהעירייה מקיימת פסטיבל יין במסגרתו מוצבים דוכנים רבים, ואלפי בני נוער ומבקרים, מתארחים בפסטיבל מדי חול המועד סוכות. כששמעתי על–כך, כבר היה מאוחר, שכן הפסטיבל עמד לצאת לדרך. בכל זאת ניגשתי אל המארגנים וביקשתי להקים במה של חב”ד לשמחת בית השואבה בפסטיבל. הם דחו את הבקשה והסבירו שהתוכנית האמנותית והבמות נקבעו כבר לפני כמה חודשים.

“החלטתי שלא לוותר. אלפים משתתפים בפסטיבל הזה, והאפשרויות לעשות בו הפצת המעיינות, הן עצומות. דיברתי עם ר’ ישראל תעיזי שיש לו מערכות רמקולים והגברה, ומבעוד מועד העמדנו זאת בכניסה. עם תחילת הפסטיבל, התחלנו להשמיע מוסיקה חסידית סוערת, ומאות צעירים הגיעו לרקוד ולשמוח. בשלב מסוים ניגש אלינו מנהל הבמה שהייתה בסמוך וביקש שנפסיק מפני שאנו מפריעים למוסיקה הסולידית של הלהקה שהגיעה לנגן שם.

“שאלתי אותו ‘אתם יודעים לנגן מוסיקה חסידית’? הוא שאל את חברי הלהקה, וכשהם אישרו, עצרנו את המוסיקה וכל הרוקדים עברו לרקוד בבמה שלהם. כשהחליטו מאוחר יותר לחזור ולנגן שטויות, חזרנו להפעיל את המוסיקה החסידית וכל הצעירים שבו לרקוד איתנו ריקודי שמחה. שוב הגיע אלינו מנהל הבמה, והפעם אמר שבירר ואין לנו אישור להפעיל את הבמה המאולתרת שלנו. הוא צדק, אלא שבדיוק אז הגיע לבקר בפסטיבל ראש העירייה וכמה מעוזריו, איתם יש לנו קשר טוב, וגם הם הצטרפו לריקודים. כשמנהל הבמה ראה זאת, נעלם ולא חזר…

“או אז הבינו מנהלי הפסטיבל, שלבמה של חב”ד יש ביקוש רב, ואנחנו מקבלים במה במיקום מרכזי בפסטיבל. יש רגעים שאני מרגיש שאני נמצא ברחוב קינגסטון, מול מאות הרוקדים”. 

ישנה פעילות גם עם הנשים והטף?

“יש והרבה. זה המקום לתת תודה גדולה לרעייתי. ישנם ימים ושבועות שבהם אני נעדר מהבית שעות רבות, וכל העול של החינוך והנטל בבית רובץ על צווארה. זו מסירות הנפש של נשות השלוחים. היא משקיעה רבות בסעודות שבת שיהיו מיוחדות הן בעיצוב והן במאכלים טעימים ומזינים. כשמביאים אורחים שרואים שולחן שבת יפה ובשפע, וילדים לבושים טוב, זה משפיע בהחלט.

“לעצם השאלה, אשתי מארגנת מדי חודש ערב נשים מיוחד עם אורחים. הערב מתקיים בבית הכנסת ‘קיבוץ גלויות’. כמו כן, מדי יום שני מתקיים שיעור לנשים בתניא אותו מוסרת רעייתי והגב’ מירב לביא, שהיא ובעלה מנחם שותפים גדולים בעשייה בבית חב”ד. 

“בנוגע לילדים, ישנו בית ספר סמוך לביתנו, שם אני נקרא לפני כל חג לדבר על מהות החג. המורות שם מכנות אותי כבר בתואר ‘רב בית הספר’. הילדים כבר מכירים אותי היטב, ולא לחינם בפעילות של ל”ג בעומר בה נטלו חלק כל שלוחי העיר, נבחרתי להיות הקמב”ץ. כאלפיים מילדי העיר הגיעו להשתתף, רבים מהם מבית הספר ‘שלי’, בו אני גם עורך מבצע תפילין”.

הרבי אומר שהעולם מוכן לגאולה וצריך לפרסם על–כך לכל אנשי הדור. איך אתם עושים זאת במהלך שליחותכם?

“על כל הפרסומים שלנו אני מפרסם ‘יחי אדוננו’, ולא ראיתי שלמישהו זה מפריע. חשוב ביותר זה לא רק ‘לדבר משיח’ אלא ‘לחיות משיח’. כשאתה מדבר ולא חי, זה לא שווה שום דבר. אנחנו משתדלים ‘לחיות גאולה ומשיח’ ולא נותנים למגבלות הטבע להפריע לנו. כשאנשים רואים שדברים מתממשים כנגד כל הסיכויים, הם מבינים שהדיבור על משיח הוא לא סתם דיבור, אלא כוחו של משיח מנהל את כל העניינים. אנשים רבים כותבים לרבי ב’אגרות קודש’ ומקבלים תשובות וברכות מדהימות, וזה ורק זה גורם לאנשים לצפות יותר לגאולה”.

לסיום, יש לך טיפ לשלוחים צעירים שקוראים את הכתבה?

“הטיפ שלי לשלוחים צעירים הוא לבדוק לפני כל פעולה שלהם, איך הרבי רואה את הפעילות שלהם; האם לרבי יש נחת מכך או לא, ואם כן, יש לבצע זאת בכל הכוחות, גם אם לעיתים זה נראה בלתי אפשרי. צריך לפעול בלי חשבונות. זה מה שאני למדתי בתור לוחם בצה”ל; אחד מהיסודות בקרב הוא, שמלמדים אותך ‘תעשה ואל תחשוב’. אם תחשוב יותר מידי, או שזה לא יקרה או שהאויב יקדים אותך. כשמדובר במערכה על הגאולה, צריך לעשות ולהספיק מהר ככל האפשר”.

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.