Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #1146 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Wednesday
Dec232015

יעקב אבינו חי, גם בגוף!

אצל יעקב אבינו החידוש הוא ש”לא מת” - היינו שהגוף שלו חי • נשאלת השאלה: למאי נפקא-מינה? והתשובה על כך פשוטה ביותר: מת מטמא ואילו חי אינו מטמא, ומכיוון ש”יעקב אבינו לא מת” הרי שאז אינו מטמא . . שזוהי נפקא-מינה לפועל בימינו אלה • תרגום חפשי משיחת כ”ף מנ”א ה’תשל”א - בלתי מוגה

א. הגמרא במסכת תענית מספרת על ר’ נחמן ור’ יצחק שישבו יחד לסעודה. “בתר דסעוד” (לאחר שסיימו סעודתם) אמר ר’ יצחק: “הכי אמר ר’ יוחנן יעקב אבינו לא מת”.

שאלו מיד ר’ נחמן: “וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא”, כלומר, היות ש”לא מת” — מה פשר כל הענינים הללו, הרי הם היו “בכדי” — ללא שום תועלת, שהרי הוא הי’ חי?

ענה ר’ יצחק: “מקרא אני דורש, שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב . . כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים - מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים”.

 

ב. [. .] בגמרא זו ישנם כמה דיוקים (כפי שהמפרשים מתעכבים על–כך):

ראשית, נשאלת השאלה: למאי נפקא–מינה?

והתשובה על כך פשוטה ביותר: מת מטמא ואילו חי אינו מטמא (כלשון הידוע בגמרא), ומכיוון ש”יעקב אבינו לא מת” הרי שאז אינו מטמא. ואפילו לדעות ש”קברי צדיקים אינם מטמאים באוהל”, הרי הם מודים שבמגע כן מטמאים. אבל אצל יעקב אין אפילו את העניין הזה (שהוא מטמא במגע) מכיון שעליו אומר ר’ יוחנן ש”לא מת” (וכמודגש ביותר בלשון רש”י) — והרי “מת מטמא ואין חי מטמא”.

שזוהי נפקא–מינה לפועל בימינו אלה.

וכאן ממשיכים המפרשים ושואלים: מדוע דוקא יעקב (לא מת)?

הן אמת שהוא הי’ “בחור שבאבות”, אך מהו הקשר בין זה שהוא הי’ “בחור שבאבות” לזה שהוא “מת” או “חי”, ומהו החילוק בינו לאברהם ויצחק?

הנה על זה המענה כההמשך בגמ’: “מקרא אני דורש . . מה הוא בחיים אף זרעו בחיים” — שבזה טמון ההסבר לא רק לשאלה “וכי בכדי חנטו חנטייא וכו’”, אלא בדרך ממילא מתורצת גם הקושיא מדוע דוקא יעקב [אלא שלגמ’ הי’ זה פשוט גם קודם, אך עבורנו הדבר מובן עוד יותר מההדגשה בפסוק], וכדלהלן.

ג. הגמרא בפסחים אומרת מה החילוק בין יעקב לאברהם וליצחק, שיעקב אינו “כאברהם שיצא ממנו ישמעאל . . יצחק שיצא ממנו עשו”, אלא יעקב “מטתו שלימה”, שאצל יעקב כל הילדים אמרו “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד” ויעקב ענה “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”.

ובענין זה מתבטאת ייחודיותו של יעקב אבינו על אברהם ויצחק:

אצל אברהם ויצחק בנוגע לנשמתם הם “חיים” — כמרז”ל “צדיקים (ש)במיתתן נקראו חיים”,

אמנם, בנוגע לחיי הגוף — כיון שהבן נמשך מהוריו ובפרט מהאב, ומפני שאצל אברהם הי’ ישמעאל שהתנהג היפך הרצון, ועד”ז אצל יצחק הי’ עשו היפך הרצון — נמצא שהגוף של אברהם ויצחק “קשור” עם ישמעאל ועשו.

בנוגע לשאר הענינים — הרי ידוע הדיוק בענין “יצא ממנו ישמעאל”, שזה אמנם “ממנו” אבל באופן ד”יצא”, וכמו שאמרה לו שרה “גרש את האמה הזאת ואת בנה”; ועד”ז אצל יצחק נאמר “ביצחק יקרא לך זרע” ומפרשים: “ביצחק — ולא כל יצחק”;

אבל בנוגע לגוף שזה נעשה בעת הלידה — הרי לזה אין תקנה, כי יש חלק מגופו של אברהם שנשאר אצל ישמעאל (כביכול), ויש חלק מגופו של יצחק אצל עשו. ולכן, היות וחלק זה “מת” ביחד עם ישמעאל ועשו, במילא אצל אברהם ויצחק לא יכול להיות מצד גופם “חי לעולם”.

משא”כ אצל יעקב החידוש הוא ש”לא מת” — היינו שהגוף שלו חי, ובלשון רש”י “חי הוא לעולם” — והכוונה גם לגופו. והסיבה לזה: כי אצל יעקב היתה “מטתו שלימה” (כל ילדיו, כולל גם “ואת דינה בתו”), ובמילא ע”י “זרעו בחיים (הנה) אף הוא בחיים”.

 

ד. והנה, כאשר אמרו בגמרא “יעקב אבינו לא מת”, לא עלתה השאלה מה החילוק בין יעקב לאברהם ויצחק — מאחר שזהו דבר הפשוט שלא “כאברהם שיצא ממנו ישמעאל . . יצחק שיצא ממנו עשו”, והגוף של האבא יש לו שייכות לילדים והוא עובר לילדים ע”י טיפת האב, “הלובן שממנו עצמות וגידים” עם כל הענינים שהגמרא מביאה.

אך השאלה שעלתה היא — “וכי בכדי חנטו חנטיא”: אם כך, מדוע הוצרכו לחפש עצות שגופו של יעקב יוותר קיים?

עונה על כך הגמרא: “מקרא אני דורש כו’” (ולכאורה, מה המענה בזה על השאלה הנ”ל? הנה על כך) מפרש רש”י: הם לא ידעו מכך — “סבורים היו שמת”.

וצריך להבין:

(א) מדוע אכן הם לא ידעו מכך?

(ב) אם אכן לא ידעו (ו”סבורים היו שמת”) — לשם מה זקוקים בכלל ל”מקרא אני דורש”, הי’ לו לומר שאכן “בכדי חנטו חנטייא” כי “יעקב אבינו לא מת” אלא שהם לא ידעו מכך!

(ג) וביותר יקשה: אילו היינו אומרים ש”יעקב אבינו לא מת” הוא בנוגע לנשמה, אזי מובן מדוע אלו שהיו צריכים לחנטו לא ידעו שהוא חי, מאחר שאין להם שום שייכות לנשמת יעקב אבינו, הם אינם מסוגלים לגעת בה; אבל אם הכוונה “יעקב אבינו לא מת” היא גם בנוגע לגופו — מה זאת אומרת שהם לא ידעו מכך? הרי הם חנטו את גופו והי’ עליהם לראות זאת, שהרי אינו דומה נגיעה (חניטה) בגוף חי לחניטה של גוף שאינו חי, וכיצד יתכן שלא הבחינו בכך?!

 

ה. והביאור בזה:

בשעת מעשה הרגישו שיש בגופו עוד חיות, אך הם לא ידעו מה יהי’ איתו מחר ומחרתיים — ומכיוון שיש לחנוט את הגוף מבעוד מועד, לפני שמתחילים להיות בו ענינים של הרס (כפי שהמפרשים מביאים בפירושם על סוגיא זו, ובפירושם על ענין החניטה) — הנה כדי להבטיח שאם מחר יתחיל בגופו ענין המיתה, יהי’ זה באופן שהגוף ישאר שלם באופן שוה, כדרך גוף חנוט, הוצרך להיות “חנטו חנטייא”.

והנה, מכיוון ש”מקרא אני דורש” אשר חיי יעקב קשורים ל”זרעו” (וכמבואר לעיל שחידושו של יעקב לגבי אברהם ויצחק הוא בהנוגע ל”זרעו”) — ומכך מובן, שזה שיעקב הוא “בחיים”, הרי זה תלוי בזה ש”זרעו בחיים”, כמובן מההשוואה “מה זרעו בחיים אף הוא בחיים”,

ואם יהי’ חלק מ”זרעו” שלא יהי’ “בחיים” ח”ו, אזי נהי’ אצלו “כאברהם שיצא ממנו ישמעאל”, במילא לא יתכן ש”יעקב אבינו לא מת”,

— זהו שאומר: “מקרא אני דורש . . מה זרעו בחיים אף הוא בחיים” — שהפסוק מבטיח ש”זרעו” יהי’ בחיים, והפסוק משווה את יעקב לזרעו — היינו שישנה הבטחה בפסוק שזרעו יהי’ בחיים.

ובלשון הרמב”ם: “הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הם נגאלין” — התורה מבטיחה ש”זרעו” יהיו בחיים, כי בטוח יעשו תשובה;

ולא רק חלק מזרעו — שאז הרי זה בדומה לאברהם ויצחק, אלא “לא ידח ממנו נדח” — הפסוק מבטיח שאם “זרעו” הוא מזרע יעקב (שלגביו לא נאמר “ביעקב ולא כל יעקב” (כביצחק), אלא) אצלו מפורש בפסוק ש”זרעו בחיים” — ובמילא יהי’ יעקב “חי” לעולם.

 

ו. ועל פי זה, סרה מאלי’ השאלה “וכי בכדי חנטו חנטייא”:

הם לא ידעו מה יקרה עם זרעו של יעקב אבינו  — שהרי הפסוק שממנו למדים (ש”מה זרעו בחיים אף הוא בחיים”) נאמר ע”י הנביא (ירמי’) בנבואה לאחרי כו”כ שנים ודורות — והרי על–דרך הרגיל ישנו הכלל ד”שכיחא היזקא” (כדאיתא בפסחים), היינו, שכאשר עוזבים “את החיים ואת הטוב” ישנו ההיפך מזה
[. .] ומה עוד כשהיו במצרים [וגם כשהלכו לקבור את יעקב אבינו הם ידעו שאח”כ יחזרו למצרים, שהרי השאירו שם את הטף] וידעו שמצרים היא “ערות הארץ”,

— ואם כן, אלו ש”ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא” לא הי’ אצלם שום ספק שלפחות “חלק” מזרע יעקב לא יהי’ בחיים, שאז גם יעקב לא יוכל להיות בחיים, ובמילא (לדעתם) צריך להיות “חנטו חנטייא”, ומכיון ש”חנטו חנטייא” צריך גם להיות “ספדו ספדנייא וקברו קברייא”.

וא”כ, אין צורך להדחק ולומר שהם חנטו את יעקב אבינו מחמת הספק כדי להבטיח את העתיד — כי גם אם נאמר שהמצרים ידעו שחייו של יעקב קשורים בזרעו וידעו שקישור הנפש בגוף של יעקב קשורה לאופן הנהגת הבנים, שזהו דבר המתקבל בשכל,

[למצריים הרי הי’ את “חכמת מצרים”, והיו אצלם כמה ענינים של שכל כולל גם חכמת הנפש, ובפרט לפי דברי פרעה “לא ידעתי את הוי’”, היינו שאת הוי’ הוא לא ידע אבל אודות “אלקים” הוא כן ידע, שהפירוש “אלקים” ע”פ שולחן–ערוך (עאכו”כ ע”פ קבלה וחסידות) הוא “בעל היכולת ובעל הכחות”, ונמצא שהם ידעו את כל הענינים שבטבע כולל גם את נפש האדם שהיא ג”כ חלק מהטבע, והם ידעו איך נפש האדם קשורה עם הילדים ועאכו”כ גוף האדם]

— הנה אצל אלו ש”חנטו חנטייא” הי’ מונח בפשטות, שהגם שיעקב הי’ צדיק ולמרות שהוא בירך את בניו ומסר להם את כל ההוראות להתנהג בדרך התורה והמצוה — והם אמנם נהיו “שלוחי מצוה” בכח התורה והמצוות — אבל מצד הכלל ד”שכיחא היזקא” ויתירה מזו “קביעא היזקא” (כגירסת רבינו חננאל בפסחים), ומכיון שהמצרים ידעו שלאחרי קבורת יעקב הם חוזרים למצרים ל”ערות הארץ” — במילא היו בטוחים שלא “בכדי (בחינם) חנטו חנטייא” אלא זהו “ודאי” שצריך להיות חנטו חנטייא, מכיון שאצל יעקב יהי’ מה שהי’ אצל אברהם ויצחק.

 

ז. [. .] ויהי רצון שכאו”א יזכה לקיום הברכה שבהמשך הגמרא: “אילן אילן במה אברכך” — שיש לו צל ופירות עם כל הדברים שהגמרא מונה שם,

ויתברך בתכלית הברכות — שיהיו לו בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות — “זרעו בחיים”, וביתר שאת מכפי שזה הי’ קודם, באופן דהולך ומוסיף ואור,

וכך יעמידו את “צבאות ה’” — “יכלו כל הנשמות שבגוף”, ויצאו לקבל פני משיח צדקנו, “בנערינו ובזקנינו . . בבנינו ובבנותינו” — “צבאות ה’ אשר יצאו מארץ מצרים”, ויקויים “ובני ישראל יוצאים ביד רמה”, לחיים!

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.