Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #1146 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ני"א ניסן ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Jan152015

חסיד מול הסכנה

מעולם לא הסכים הרה”ח ר’ יעקב לפקיבקר ע”ה לחשוף ולספר על מסכת חייו המרתקת והמסעירה, מסכת חיים של מסירות נפש למען שמירת תורה ומצוות * השבוע, עם פטירתו בגיל 86, עשה “בית משיח” ניסיון ראשון להלך אחר תחנות חייו השונות * בעבודות הפרך בסיביר, כמו גם בטשקנט, בכותאיס, בבני ברק ובתל אביב — חי חיים של חייל ושל מסירות נפש, ובדמותו היווה סמל ודמות של חסיד * בכו בכו להולכים.

מימין לשמאל: ר’ יעקב לפקיבקר, גיסו ר’ ישראל ברוד, אחיינו ר’ נפתלי אסטולין, גיסו ר’ זלמן לייב אסטולין, אחיינו ר’ דוד אסטולין | ר’ יעקב אצל הרבי | שליח לתחנת מרכזית בתל אביבהרה”ח ר’ יעקב יוסף לפקיבקר ע”ה, שהלך לעולמו ביום חמישי האחרון והוא בן 86 שנים, היה סמל ודוגמה לחסיד ומקושר, שומר על קלה כחמורה, שריד לדור של מסירות נפש על קיום תורה ומצוות.

בהיותו בחור נתפס על ידי הקלגסים הקומוניסטים והוגלה לסיביר, שם התענה במשך שנים ארוכות בייסורים קשים ובעבודת פרך. בחסדי ה’ שרד את הגלות הקשה ושב לחיק הקהילה הליובאוויטשית, שם בנה את ביתו והמשיך בדרך של מסירות נפש.

מעולם לא הסכים לספר את קורות חייו ועל אשר עבר בימים ההם, על אף שיריעת חייו הייתה עשירה ומלאה באירועים. גם כאשר פורסם פה ושם על אודות חייו, לא שש לדבר על כך. אך למען ידעו דור אחרון, ערך “בית משיח” תחקיר מקיף בסיוע בני משפחתו, וגם המעט שהעלינו, מעיד על מסכת חיים חסידית, גדושה במנה כפולה ומכופלת של מסירות נפש ברוסיה ובארץ הקודש. 

“החסיד השחור”

ר’ יעקב ע”ה נולד בעיר ווזניסנסק שבאוקראינה ביום י”ב בסיון תרפ”ח לאביו ר’ ברוך שכיהן כחזן מוהל ושוחט. האב חינך את בנו למסירות נפש על לימוד תורה ושמירת המצוות, וכבר מאז היה פעוט, נדרש היה ר’ יעקב למנה גדושה של מסירות נפש. כשהיה בן שנתיים בלבד, נרדף אביו על ידי השלטונות הקומוניסטים ובשל כך נאלצה המשפחה להימלט ממקום מגוריה והרחיקה נדוד עד העיר באטום שבגרוזיה.

באותן שנים התקרב ר’ ברוך לחסידי חב”ד שנשלחו לחזק את יהדות גרוזיה, ועם הזמן הפך לחסיד ליובאוויטש. הוא אף כתב מכתב לאדמו”ר הריי”צ בו הביע את רגשי התקשרותו לרבי, וסיפר כי החליף את נוסח התפילה לנוסח חב”די.

בשל נסיון הברחה של צעירים את הגבול הרוסי דרך גרוזיה, נעצרו כמה מאותם צעירים, וגם ר’ ברוך נעצר בגין פרשיה זו. לאחר חקירות ועינויים שוחרר, אך הוא כבר לא חזר לאיתנו. רעייתו אמנם נסעה עמו למעיינות מרפא, אך כוחותיו כבר לא עמדו לו והוא הלך לעולמו בגיל צעיר יחסית.

לאחר מקרה נורא זה, עברה המשפחה להתגורר בכותאיס, שם למד יעקב הצעיר בסניף של “תומכי תמימים” בכותאיס.

בתומכי תמימים של אז, היה נהוג לכנות חלק מהתמימים על פי עיר מוצאם, צבע שיער, גובה וכדומה, וכך דבק בו הכינוי: “יענק’ל דער שווארצער” — יענק’ל השחור על שם צבע שיערו.

נתפס שוחרר, נתפס ושוחרר

לצד מוראות מלחמת העולם השניה, שרר גם רעב כבד בכל ערי ברית המועצות. הרעב היה לנחלת התושבים גם באיזורים הרחוקים מהקרבות, והלחם חולק לתושבי המקום לפי תלושים. למרבה הצער, התמימים שלמדו בגרוזיה לא היו תושבי העיר ומשום כך לא היו זכאים לרכוש לחם. בלית ברירה, יעקב הצעיר וחבריו עשו הכל כדי להשיג תלושי לחם כדי שלא יגוועו ברעב. בנס גלוי הצליח אחד התמימים להשיג כרטיסי מזון לחיילים.

דא עקא, שבדיוק באותם ימים התברר בחנות הלחם כי חסרה כמות גדולה של לחם בהתאם לרישום. בדיוק אז, הגיע יעקב עם עוד בחור ישיבה לקנות לחם, ואך בנס ניצלו. בספר “חסידים ואנשי אמת” מובא תיאור מרתק על כך, מפיו של ידידו מאז הרה”ח ר’ משה מרוזוב ע”ה:

“באחד הימים הלך העשיל צייטלין לחנות הלחם יחד עם הילד יעקב לפקיבקר כדי לקבל לחם. הגויה שעבדה באותה חנות חשדה כי הבחורים המתגוררים באיזור, מעורבים באותה פרשיה של רכישת לחם בשוק השחור. כשהעשיל הגיע לחנות לקבל לחם, חשדה בו ואמרה: ‘משהו פה לא כשורה, אני חושדת בך. הנה נלך למשטרה ונבדוק מה קורה’. העשיל טען בתוקף כי אדם מהרחוב נתן לו את הכרטיסים וביקש ממנו לקנות עבורו לחם, אך הפקידה לא האמינה לו, ואילצה אותם ללכת עמה אל תחנת המשטרה. בדרך לתחנת המשטרה הצליח יעקב לפקיבקר להימלט בריצה מן המקום. איתרע המזל והוא נתפס למחרת בידי השוטרים. בחקירתו הכחיש את כל האשמות נגדו, אך למרות זאת נלקח לתחנת המשטרה. בשל גילו הצעיר, שוחרר כעבור זמן קצר”.

העשיל המבוגר נעצר, ושהה מאחורי סורג ובריח במשך שמונה עשר יום.

מלכודת

לקראת סוף המלחמה נסע ר’ יעקב לסמרקנד, שם כבר שהו מאות חסידי חב”ד שנמלטו מאזורים שנכבשו על ידי הנאצים. רבים מהם יצאו בתום המלחמה את גבולות רוסיה בפספורטים מזויפים, אך רק יעקב עצמו איחר את ההברחה. בעקבותיה התבצעו מעצרים נרחבים, והתמים יעקב נותר לבדו, כאשר כל משפחתו יצאה מרוסיה.

הוא נמלט למוסקבה ומשם הגיע לעיר הגבול צ’רנוביץ, בניסיון להבריח ממנה את הגבול. יום אחד התייצבו זוג גויים בפתח בית משפחת המשפיע ר’ משה וישצקי בצ’רנוביץ, ובפיהם בשורה טובה: יש פתח הצלה! ישנה אפשרות לעבור את הגבול לרומניה. אולם הסיכון בהברחת הגבול היה עצום. ר’ משה שיתף בחששותיו את חבריו החסידים. כבר באותו הלילה נערכה אסיפה דחופה בהשתתפות חשובי החסידים בצ’רנוביץ ובהם: ר’ משה, ר’ ברק’ה חן ור’ אשר ששונקין. המתדיינים התחבטו במעלות ובחסרונות של ניסיון הברחת הגבול והאסיפה נמשכה עד אור הבוקר. לבסוף הוחלט להציע את האפשרות לכמה בחורים שאולי יהיו מוכנים להסתכן, שכן גם אם יפלו בפח, עדיין הם אינם מסכנים משפחות. ההצעה הוגשה לשלושה בחורים, והם: ר’ יעקב לפקיבקר, ר’ מאיר יוניק ור’ משה גרינברג. החסיד הקשיש ר’ משה חיים דובראווסקי ביקש אף הוא להצטרף לקבוצה. “אני מוכרח לראות את הרבי”, אמר.

הימים היו ימי החורף והיה צורך לארגן תנאים מינימליים לקראת הבריחה. כאן נרתמה לעזרה הגברת חסיה וישצקי ע”ה, זוגתו של ר’ משה. היא קנתה לבחורים נעליים טובות וביגוד חם שיתאים לתנאי הבריחה.

באור לו’ בכסלו תש”ט, יצאו הארבעה לדרך. מסעם ארך ימים אחדים. כשהגיעה השבת, התעורר דיון האם להמשיך במסע או להמתין. ר’ משה גרינברג השפיע על הקבוצה כולה שלא להמשיך בשבת. רק במוצאי השבת חצתה הקבוצה את הגבול. בלילה שהו במבנה כלשהו, ובעיצומו של הלילה פשטה המשטרה הרומנית על הבית ועצרה את כולם. התברר שמבריחי הגבול היו משתפי פעולה עם השלטונות, והם בגדו באמון שנתנו בהם הצעירים החב”דיים, והסגירו אותם.

ביום שלישי, י”ב בכסלו, הועברה הקבוצה בחזרה לרוסיה, ונכלאה בבית הכלא בצ’רנוביץ. החקירות הקשות החלו. אלה נמשכו על פני מספר חודשים, במהלכן סבלו הנחקרים מאלימות פיזית ומילולית. לאחר מספר חודשים, הועברו הנחקרים, ובהם ר’ יעקב, לקייב בירת אוקראינה.

במהלך החקירות המציא כל אחד מהנחקרים גירסא משלו, כאשר המכנה המשותף היה, שאיש מהם אינו מכיר את חברו, והם נפגשו בדרכם לחצות את הגבול. “לשם מה ניסיתם להבריח את הגבול? עם מי נסעתם?” דרשו החוקרים לדעת — כך עולה מתיק החקירה.

בז’ באדר תש”ט, לאחר חודשים של חקירות ועינויים בכלא קייב, נגזר דינם של החסידים. הם הואשמו בסעיף החמור מכל — בגידה. הנה ציטוט מגזר הדין:  “לצערי אינני יכול לפסוק לכם עונש מוות, מאחר והחוק השתנה, ועל כן אני גוזר עליכם עשרים וחמש שנות מאסר ועבודת פרך בסיביר”.

ר’ יעקב וחבריו הוגלו לסיביר, שם סבלו במשך שנים ארוכות.

עבודה מסוכנת על מגדל הטלויזיה

בן עשרים ואחת בלבד היה כאשר נשלח לסיביר למשך 25 שנים, זאת לצד עבודת פרך בישימוני סיביר הקפואה. אף על פי כן, ר’ יעקב עמד כצוק איתן, וזכר היטב מאין בא ולאן הוא הולך. במסירות נפש שמר על יהדותו וחסידותו.

שלושת התמימים הצעירים נשלחו למחנה עבודה ליד העיר אומסק, שם סבלו תלאות רבות. הם התפללו יחדיו, ואפילו התוועדו לרגל חג הגאולה י”ב תמוז.

בתחילה עבד ר’ יעקב בחטיבת עצים ביער, אך בהמשך הועבר לעבוד בבניית מגדל הטלויזיה של העיר אומסק, שם עבד בגובה רב ובסיכון עצום. אחד האחראים במקום, יהודי, ריחם על ר’ יעקב שהיה ללא קרובי משפחה, והוא יעץ לו ללמוד שירטוט אדריכלי כדי שיסייע בבניה בדרך אחרת. הוא אכן עשה כך, ועול העבודה הוקל ממנו.

בשנת תשי”ג מת סטאלין, ובעקבות זאת נערך “טיהור” לאסירים פוליטיים רבים. בין האסירים זכה גם ר’ יעקב לטיהור שמו, והוא השתחרר מהגלות כבר בחורף תשי”ד.

חיים של מסירות נפש בטשקנט

בתקופה הבאה הקים את ביתו עם תבלחט”א מרת שרה אסתר לבית ברוד. הזוג הצעיר התגורר בטשקנט בה חיו באותה עת עשרות משפחות חב”דיות. ר’ יעקב זכה שוב לחיות יחד עם אחיו חסידי חב”ד, לאחר שנות סבל ותלאה.

גם בטשקנט נדרש למנות גדושות של מסירות נפש מול השלטון הקומוניסטי. ר’ יעקב המשיך בדרכו, דרך מסירות הנפש, והקפיד עד מאוד שבעבודה ממנה יתפרנס, לא יזדקק להגיע לעבודה בשבת.

כעבור שנים סיפר אנקדוטה קטנה המלמדת על הקשר בין חסידי טשקנט והרבי:

“יום אחד, הגיעה אלינו [חסידי חב”ד] שמועה שלטשקנט הגיע שליח מהרבי, היה זה הרב בנימין כץ. הלכנו לבית המלון בו שהה, והמתנו שיצא. כאשר יצא מבית המלון עקבנו אחריו ושאלנו אותו שאלות מזהות, לוודא שאין מדובר באדם שתול. לאחר שהתברר לנו שהוא אכן נשלח על ידי הרבי, שאלתי אותו אם הביא איתו משהו, והוא השיב שיש לו מאמרים מהרבי והם מונחים בתיקו. ביקשתי ממנו שיוציאם ויניחם בחיקו וכך עשה. המשכנו ללכת, ותוך כדי הליכה שלפתי מחיקו את המאמרים והמשכתי בדרכי”. כך הסווה ר’ יעקב את הקשר שלו עם שליח הרבי, כדי שלא יתפסו חלילה.

ההתוועדויות של חסידי טשקנט, נערכו בבתי אנ”ש ללא תיאום מראש. בערב שקודם ההתוועדות היו מתלחשים מפה לאוזן על המיקום, וכך התוועדות לא צפויה ‘נחתה’ בבית משפחת לפקיבקר, כפי שסיפרה רעייתו תבלחט”א מרת שרה שתחי’:

“היה זה ערב אחד זמן קצר לאחר נישואיי עם ר’ יעקב, זכינו בהפתעה לארח בביתנו הקטן את ההתוועדות. כרגיל בימים ההם, קרה שהבית היה ריק מכל. את ה’משקה’ החסידים הביאו עמם, אך את ה”פארבייסן” היה על בעל הבית להשיג, ואצלנו לא היה מאומה. אפילו תפוחי אדמה בודדים לא היו ברשותנו, שלא לדבר על ‘מזונות’ שעליהם אפילו לא חלמנו.

“ההתוועדות החלה, החסידים החלו לומר ‘לחיים’, אך החסרון ב’פארבייסן’ הורגש. ואז אמר אחד החסידים שזכור לו שלפעמים גם בצל מטוגן יכול לשמש כקינוח. כששמעתי זאת, נזכרתי שזה הדבר היחיד שיש ברשותי. מיד הזדרזתי להוציא את הצנצנת היקרה ובה בצל מטוגן ולהציבה במרכז השולחן, ולחסידים היה אורה. ההתוועדות גלשה לתוך השעות הקטנות של הלילה”.

למרות שחינוך הילדים היה עניין קשה, ר’ יעקב לא ויתר על חינוך בדרך ליובאוויטש. כשהבין שאם בנו הגדול ברוך יישאר בטשקנט, יאלצוהו השלטונות לשולחו לבית ספר הקומוניסטי. עוד בטרם הגיע עונת הרישום לכיתה א’, שלח את בנו למוסקבה, למרות גילו הצעיר, שם התגורר תקופה קצרה בבית החסיד ר’ ישראל קונסון. לשנה הבאה שלחו ללמוד בישיבה החב”דית בסמרקנד.

דפיקות על שולחן ה’יחידות’

חלומו של ר’ יעקב היה לצאת מרוסיה, כדי שיוכלו הוא ובני משפחתו לקיים תורה ומצוות ללא מורא. למגינת ליבו, למרות שכל בני משפחתו ומשפחת רעייתו יצאו את רוסיה, רק הוא קיבל ‘סירוב’ פעם אחר פעם בתואנה כי הוא אסיר משוחרר.

בשלב מסוים הציע ר’ יעקב לרעייתו לעזוב יחד עם הילדים בעוד הוא יישאר ברוסיה! אך רעייתו שתחי’ לא ויתרה, ושאפה בכל מחיר לקבל היתר יציאה לכל המשפחה. היא הצליחה להתקבל לראיון מיוחד אצל פקיד בכיר, שהודיע לה באופן מפורש כי בעלה לא יקבל היתר יציאה בשל היותו אסיר פוליטי לשעבר.  

הקושי הגדול של משפחת לפקיבקר נגע לליבה של גב’ רייזל אסטולין, אחותה של גב’ שרה לפקיבקר. כאשר ביקרה גב’ אסטולין בבית חיינו, החליטה לבקש הבטחה מהרבי ליציאתם. לימים סיפרה על ההתרגשות הגדולה ב’יחידות’ שגרמה לה לצאת מכליה, אך גם לזכות בישועה אמיתית:

“בראותי שאיש אינו מוכן ליטול על עצמו לדרוש זאת מהרבי, לקחתי זאת על עצמי. כשנכנסנו [היא ובעלה החסיד ר’ זלמן לייב אסטולין ע”ה] ל’יחידות’, התחלתי להרצות על מצבם הקשה של משפחת לפקיבקר. בלהט הדברים כמו שכחתי היכן אני עומדת והתחלתי לדרוש בתוקף שהם יזכו לצאת מרוסיה כשם שאנו זכינו, עד כדי דפיקות על גבי השולחן. לפתע ‘תפסתי את עצמי’ ונרתעתי לאחור.

“בעת שדיברתי, הרבי הקשיב בשתיקה ולא הגיב. כשסיימתי את טענותי אמר לנו הרבי: “איר מיינט אז איר האט זוכה געווען צו ארויסגיין, ווייל איר זייט ‘יחסנים’ אדער ווייל נאר איר האט געדארפט ארויסגיין, אדער אז מען האט ניט געדארפט אנקומען צו א גרויסער נס צוליב דעם. אבער דער אמת איז אז פאר דעם אויבערשטער א קליינער נס און א גרויסער נס איז איין זאך” (אתם סבורים שזכיתם לצאת בהיותכם ‘מיוחסים’, או משום שרק עליכם לצאת, או שלא היה צורך בנס גדול לשם כך. האמת היא שעבור הקב”ה נס גדול ונס קטן הוא אותו דבר!). הרבי סיים בברכה שהם יזכו לצאת מרוסיה במהרה”.

בנוסף לברכה זו קיבלה משפחת לפקיבקר עוד ברכה מיוחדת במהלך התוועדות של הרבי, כפי שסיפר הרב אברהם מענדל (בומי) פרידלנד, חתנם של ר’ זלמן לייב ומרת רייזל אסטולין: “כאשר חותני היה משתתף בהתוועדויות של הרבי, נהג לשבת מאחורי הרבי בין זקני החסידים, ובין שיחה לשיחה היה מברך את הרבי. באחת הפעמים פנה אליו הרבי פתאום ושאל: “וואס ווילסטו? וואס ווילסטו?” (מה אתה רוצה? מה אתה רוצה?) מנימת הדברים הבין שכעת זו עת רצון לבקשת ברכה. מיד חשב להזכיר את גיסו ר’ יעקב לפקיבקר. הוא אכן הזכיר את שמו ואת שם אמו, הרבי בירך, ואכן לאחר תקופה קצרה קיבל לפתע אשרת יציאה.

לברכות אלו התווספה גם תפילה מיוחדת על ציון הרב לוי יצחק שניאורסאהן. באותם ימים טלפן ר’ יעקב אל ידידו ר’ יוסף נימוטין מאלמא אטא, וביקשו להניח ‘פדיון נפש’ על ציון קברו של רבי לוי–יצחק ולעורר רחמים עליו ועל משפחתו, שיזכו לצאת מרוסיה ולהגיע לארץ ישראל. ר’ יוסף הבטיח לו למלא את בקשתו. למחרת התקשר אליו ר’ יוסף ואמר: “עשיתי כבקשתך והלכתי להתפלל בעבורכם בציון. כשיצאתי מהציון הקדוש — התעלפתי”. ר’ יעקב תמה לפשר ההתעלפות, ור’ יוסף השיב: “בעומדי בציון הייתה לי הרגשה שהבקשה נתקבלה. הדבר ריגש אותי מאוד, וכאשר יצאתי מהמקום וחשבתי שהנה, אתם עומדים לצאת מאחורי מסך הברזל, ואני אאבד את אחד מאחרוני ידידיי שעוד נותרו כאן — התעלפתי!”

ביום כ”ו בשבט תשכ”ט, נכנסו ר’ יעקב ליפסקר מקראון הייטס ורעייתו גב’ טייבל — אחותו של ר’ יעקב לפקיבקר — ל’יחידות’. כמו בכל ‘יחידות’, הם כתבו לרבי כי הם מבקשים ברכה עבור משפחת לפקיבקר שיוכלו לצאת מאחורי מסך הברזל. הרבי הביט בפתק, הרים את עיניו הקדושות, ואמר להם בנבואה גלויה: “השנה אתם תתראו עמם!”

גב’ טייבל נדהמה, והסבירה כי התכוונה בימים הקרובים לשלוח להם חבילה של בגדים אמריקאיים, אותם ימכרו שם, ובכסף יוכלו להתפרנס, אך הרבי פסק בנחרצות כי אין מה לשלוח חבילה.

כמה שבועות לאחר מכן ניגש ר’ יעקב לפקיבקר למשרד ההגירה ‘אוביר’, ואחת הפקידות במקום לחשה לו כי האישור ליציאתו הגיע, אך עדיין זה חשאי ובעוד כמה ימים יקבל את האישורים הנדרשים!…

ההיתר הגיע ומשפחת לפקיבקר נסעה למוסקבה, אך התקשתה להשיג כרטיסי טיסה. הגב’ שרה תחי’ ניגשה לשגרירות ההולנדית שייצגה גם את ארץ ישראל באותה תקופה. היא דפקה על האשנב בפתח השגרירות, והודיעה לפקידה כי קיבלה אישורים לנסיעה לארץ ישראל, אך אין בידם כסף להשיג כרטיסי טיסה. הפקידה סגרה את האשנב, וכעבור זמן קצר חזרה ותחבה בידה מעטפה ללא אומר ודברים. במעטפה היו חמשה כרטיסי טיסה — לר’ יעקב, רעייתו ושלושת ילדיהם.

ר’ יעקב ומשפחתו טסו לוינה, שם היתה תחנת ביניים ובה המתינו לטיסה מיוחדת שתיקחם לארץ הקודש. במקום נפגשו שלושה חסידים שיצאו באותם ימים מרוסיה: ר’ יעקב לפקיבקר, ר’ נוטק’ה ברכהן ור’ שמואל גיטלין. השלושה הסתפקו האם להמשיך לארץ הקודש או לארצות הברית. לבסוף הגיעו שלושתם לארץ הקודש. קשרי הטלפונים בין ישראל לארה”ב באותם ימים לא היו רציפים, אך המשפחה בארצות הברית קיבלה הודעה מיוחדת כבר יום למחרת. היה זה כאשר הגיס ר’ יעקב ליפסקר עבר בחלוקת מצות אצל הרבי בערב פסח, והרבי בישר לו: “גיסך כבר בארץ הקודש”.

בשנת תשכ”ט הגיעה משפחת לפקיבקר לארץ הקודש, והתיישבה בבני ברק. תקופה קצרה לאחר מכן, נסע ר’ יעקב ע”ה לתשרי. הוא זכה לשהות ב’יחידות’ במשך שעה ארוכה, אך מעולם לא פירט מה היה בה.

בבני ברק היווה סמל ומופת של חסיד, אשר גם לאחר יציאתו מברית המועצות, המשיך להיות חסיד בכל צעד.

מספר בנו ר’ ברוך לפקיבקר: בשנים הראשונות לאחר שהגיע לארץ הקודש, לא הצליח אבא למצוא עבודה מתאימה, והמצב הכלכלי כמובן היה בהתאם. כשהתקרבתי לבר מצוה, אבא טרח רבות כדי לרכוש לי תפילין מהודרות במיוחד. ידידיו תמהו באוזניו מדוע הוא טורח כל כך? אבא השיב: “כאשר הייתי בסיביר, הייתי נותן כל הון שבעולם כדי להניח תפילין, ועכשיו שאפשר להניח, לא ארכוש את המהודר ביותר?”

מספר שנים לאחר שעלה לארץ הקודש, מצא את פרנסתו כסגן מנהל המחלקה הטכנית בעיריית אור יהודה. את עבודתו עשה בנאמנות, אך לשכתו שימשה כל העת לחיזוק היהדות בעיר. בעיקר עסק בדאגה לחינוך הכשר ולהקמת מקוואות עבור העולים החדשים הרבים שהשתכנו באור יהודה.

פעם אחת העניק משרד השיכון תקציב מיוחד עבור בניית מקווה בשכונה בה שוכנו העולים החדשים מגרוזיה, אלא שכעבור זמן התקציב נגמר, והבניה נתקעה לאחר בניית היסודות. העולים פנו בשנית למשרד השיכון, שהשיב כי התקציב אזל. ר’ יעקב בא לעזרתם, אך ללא הצלחה.

בתקופה הבאה נסע לרבי, וכאשר נכנס ל’יחידות’, סיפר לרבי כי העולים הגרוזינים רוצים מקווה, אך אין פתרון. הרבי אמר לו (תוכן הדברים): בארץ הקודש, מפחדים כשצועקים. תארגן כמה עולים גרוזינים שיודעים לצעוק ולדפוק על השולחן, סעו למשרד השיכון ושיצעקו שהם רוצים מקווה. ר’ יעקב תמה: אבל העולים אינם יודעים עברית, איך ידברו במשרד השיכון? והרבי השיב: יותר טוב כך! הם יצעקו, ולא יוכלו לענות להם…

ר’ יעקב שב לארץ הקודש, וסיפר זאת לעולים מגרוזיה. הללו ארגנו קבוצה של עקשנים בראשותו של אחד העולים בשם יצחק ננקשוילי. יחד הם נסעו למשרד השיכון, שם התפרצו למשרד הראשי והחלו לצעוק שהם רוצים מקווה. פקידי המשרד לא הבינו מה קורה, והמהומה היתה גדולה. בסופו של דבר משרד השיכון החליט כי אנשי המשרד ידאגו בעצמם לבניית המקווה. תוך זמן קצר נכחו העולים הגרוזינים יחד עם ר’ יעקב כי עצת הרבי הביאה לישועה גדולה.

הוא גם דאג להקמת בית ספר דתי עבור העולים. לאורך כל השנים עסק במבצעיו הק’ של הרבי. במשך עשרות שנים מדי יום שישי יצא למבצע תפילין, כמו גם למבצעי סוכות, חנוכה ופורים.

לאחר שפרש לגמלאות, התמנה לשליח בתחנת המרכזית בתל אביב. במשך שבע עשרה שנה, מדי יום ביומו, אייש במשך שעות ארוכות את דוכן התפילין בתחנה; בכל יום הניח תפילין עם יהודים רבים, ובשיחותיו הרבות עודד רבים להתחזק בלימוד תורה ושמירת מצוות.

בשנים האחרונות, סבל מבעיות בריאות, וביום חמישי י”ז טבת הלך לעולמו.

הלוייתו יצאה מבני ברק בנוכחות מאות מלווים מבני משפחתו, מכריו ובני קהילת אנ”ש בבני ברק. הוא נטמן בהר המנוחות בירושלים.

הותיר אחריו, את רעייתו: מרת שרה אסתר תחי’, מרת לאה רקסין, ר’ ברוך, ר’ יצחק, ר’ מנחם, מרת חנה קריימאן, ר’ חיים ור’ שמואל.

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.