Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #1146 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ני"א ניסן ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Mar132014

מדוע החל הרבי לדבר על שמירת שבת בעיצומה של התוועדות פורים תש"מ?

בעלי העסקים היהודיים שבשכונת בראנזוויל שבברוקלין, ניו–יורק, התקשו לעכל את בקשתו ‘המוזרה’ של הבחור החב”די הצעיר שפקד את חנותם בקביעות בימי שישי. אך מסתבר ש’לב ישראל ער’ כשמדובר על דולרים מהרבי, והם יעשו הכל עבור מטרה זו, ואפילו יגיעו ל–770… ומה כבר יכול להתרחש כתוצאה מכך? התשובה עלולה להגיע גם לשווי של מליוני דולרים • חיים ברוק חושף בדידי הווה עובדא מיוחד, שתחילתו במסלול המבצעים בבראנזוויל וסיומו בהתוועדות פורים אצל הרבי

 הרה”ח ר’ שלמה הלוי סגל בפעילות | חנות יהודית בפינת רחוב על שדרת ‘פיטקין’

השנה: תש”מ. העיר: ניו יורק. השכונה: בראנזוויל. השדרה: פיטקין אוועניו. כמידי שבוע, עושה התמים פינחס טעוול את דרכו לשדרת פיטקין הסואנת. נדמה כי העוברים ושבים כבר רגילים לראותו כל פעם באותו מקום ובאותה שעה. אין יהודי ברחוב שלא פגש אותו, ואין פינה בשדרה שהוא לא מכיר, וזאת כי מגיל 18 הוא לא מפספס את היציאה ל’מבצעים’ ביום שישי (יחד עם ידידו התמים ברוך פינסון, ומאוחר יותר עם ידידו התמים דוד פלוטקה, כיום שליח בארגנטינה).

במצוות נשיא הדור הוא נכנס בקביעות בכל יום שישי לחנויות שבבעלות יהודית ומציע לבעליהן מנת יהדות גדושה: להניח תפילין, לקרוא עלון על יהדות, לקחת נרות שבת לאשה והבנות, או לדבר כמה דקות על פרשת השבוע. פינחס רואה ברכה בעמלו. בכל שבוע הוא מניח תפילין לכ–30(!) יהודים, נוסף לשאר פעולותיו הברוכות.

השכונה בה עושה פינחס את מבצעיו, בראנזוויל, התאפיינה בסוף שנות הכ”פים - תחילת הלמ”דים, בנטישה המונית של היהודים שהתגוררו בה עד אז. תחת בתי הכנסת, תלמודי תורה ושאר מבני הציבור שהיו מלאים תדיר בתושביה היהודיים הרבים של השכונה, הופיעו להבדיל כנסיות ובתי תיפלה ששירתו את המוני השחורים שתקעו יתד בשכונה. הופעתם של אלו גרמה לתושבים היהודים לעקור את ביתם ולהימלט לאזורים אחרים, בטוחים יותר.

לעומת זאת, בעלי החנויות היהודיים לא יכלו לנטוש את מקום פרנסתם, וכך נותר רובם המכריע של העסקים בשדרה בבעלות יהודית. חלק נכבד מבעלי החנויות היו ישראלים יוצאי יחידות קרביות, שלא פחדו מהתושבים החדשים והמשיכו להפעיל את בית העסק שלהם כבימים ימימה. כחב”דניק, גם פינחס המשיך לפקוד בקביעות את ‘לקוחותיו’.

שוד מזעזע לאור היום

יום אחד אירע מקרה שזעזע את האזור כולו: בעת הפוגה מהקניות נכנס לאחת החנויות היהודיות כושי גברתן ובידו אקדח, ובאיומים מפורשים דרש מבעל החנות להעביר לו את כל כספו. הלה, ישראלי גברתן גם הוא, המלומד בקרבות עוד מימיו בצבא, לא היסס ותוך רגע זינק מעבר לדלפק והכריע את השחור עם אקדחו לארץ. היתה זו גבורה לא רגילה שדרשה גם מדה לא מבוטלת של אומץ, אך לרוע המזל מחוץ לחנות שהו חבר מרעיו של השודד. הללו הבחינו במתרחש, ומיד קפץ אחד מהם פנימה ותקע את סכינו בגבו של היהודי הישראלי, שבאותו רגע נפח את נשמתו.

מאורע טראגי זה זעזע את כל יהודי האזור והחדיר דאגה רבה ללבותיהם של שאר בעלי החנויות. פינחס כמובן לא נותר רגוע ופתח מיד במבצע מזוזה רחב היקף. מזוזות רבות שהתגלו כפסולות הוחלפו על ידו, ופעמים אף נתקל בדירותיהם של בעלי החנויות בבתי מזוזות מפוארים בשווי מאות דולרים, אך מאחוריהם התגלה חלל ריק, כאשר בעלי הבית שהיו בטוחים בכשרות מזוזותיהם, נותרים מוכי תדהמה למראה הממצאים שהתגלו.

הזמן הקצר יחסית בו שהה בכל חנות, נוצל על ידי פינחס במקסימום האפשרי. תוך כדי הנחת תפילין לאחד, ניהל שיחה ערה בנושאי יהדות עם יהודי נוסף, ובין לבין כיוון את השלישי לקחת זוג נרות שבת מתיק המבצעים וכך הלאה.

עם הזמן הקשר בינו לבין לקוחותיו הלך והעמיק, והם החלו לדרוש ממנו לייסד שיעור תורה קבוע בבית אחד מהם. פינחס כמובן לא התנגד, ושיתף בכך את ידידו התמים נפתלי גרינפלד, (כיום מאנ”ש בקראון-הייטס) ששמח ליטול חלק בהפצת המעיינות. יחד הם החלו למסור בקווינס - מקום מגורי בעלי החנויות - שיעור שבועי בעניני יהדות לעשרות המקורבים. הללו גילו צימאון הולך וגובר לתורה ומצוות, עד שלא היה ניתן ללמד בשיעור מעבר לשתיים וחצי שורות תניא, מאחר ומיד היתה מתפתחת התוועדות נלהבת על תפקידו של היהודי בעולם ושליחותו במקום בו הוא נמצא…

אלה שואלים שאלות ופינחס ונפתלי מספקים את התשובות, כשהם שוזרים סיפורי חסידים ופתגמים מחיים, ובעלי החנויות שותים בצמא את דבריהם ואינם רוצים לעזוב עד שעות הלילה המאוחרות, למרות שלמחרת עליהם לפתוח את החנות בבוקר השכם.

עם הזמן התפתח שיעור נוסף גם בברוקלין, בביתו של יהודי בשם יוסף - המכונה ג’ו - דיין, עבור בעלי החנויות המתגוררים באזור, ואור היהדות בבראנזויל הלך והאיר, הלך ופרח.

השבת מחפשת בפיטקין שומרים

אך דא עקא, בעיה חמורה אחת העיבה על כך. בעלי החנויות הללו, שגילו חמימות מיוחדת במינה לעניני תורה ומצוות, התקשו לקבל עליהם מצווה מעשית אחת: שמירת שבת. מכורח הנסיבות, לא הצליחו הללו לעמוד בפיתוי ובתחרות עם העסקים הגויים, והתרגלו לעבוד גם בשבת. כאשר פינחס פתח עימם בדברים אודות חשיבות שמירת השבת, חש שהוא נתקל בקיר אטום.

הוא ניסה לספר להם על אביו שהגיע לאמריקה כפליט והיה צריך להתחיל הכל מאפס, ויחד עם זאת היה ברור לו שבשבת הוא לא עובד, ובחסדי השם הצליח להתפרנס בכבוד. “אם מחליטים שלא עובדים בשבת, מקבלים לכך סיוע מיוחד מלמעלה”, ניסה פינחס להפציר על ליבם, אך ללא הועיל. הניסיון היה גדול בשבילם, ונשותיהם מיהרו תמיד לבטל את השפעת דבריו על הבעלים.

“אינך יודע על מה אתה מדבר. כל הרווחים שלנו מגיעים בשבת. לסגור את העסק בשבת זו הכרזה מראש על פשיטת רגל. פשוט לא שייך”… זה היה סגנון התגובות שקיבל כאשר ניסה לפעול בענין.

לא שגרתית היתה תגובתו של ג’ו דיין, הזכור מהשיעור בברוקלין. הוא טען כי חינוך ילדיו בבתי ספר יהודיים עולה כסף רב ולצערו הדבר מאלץ אותו לעבוד גם בשבת. כל ההסברים כי אין סתירה גדולה מזו, לא הועילו.

למרות זאת, פינחס לא התייאש, והמשיך בהזדמנויות שונות לנסות לטפטף את הדברים, בתקווה כי אם דבריו יהיו על ליבם, אולי הלב ייפתח יום אחד והדברים ייכנסו פנימה.

הימים חלפו, ולמורת רוחו של פינחס, המצב בקשר לשמירת השבת לא השתנה. השיעורים, לעומת זאת, נמשכו בקביעות, בברוקלין - בביתו של ג’ו דיין, ובקווינס - כל פעם בבית אחר, עם עשרות משתתפים.

המכרז שטיפס לאלף וחמש-מאות דולר

באחד מהשיעורים השגרתיים שהתקיימו בקווינס, נסובה השיחה על נשיא הדור, ופינחס סיפר למשתתפי השיעור על הרבי מלך המשיח. הוא תיאר כיצד הרבי דואג לכל יהודי וכי ברכתו היא דבר עצום ביותר. בין משפט למשנהו שלף מכיסו שטר של דולר ואמר: “אתם רואים את הדולר הזה? קיבלתי אותו מהרבי בעצמו”!

משתתפי השיעור התמלאו חרדת קודש למראה הדולר, ולפתע קם אחד מהם ממקומו, שלף את ארנקו, הוציא ממנו שטר של מאה דולר וקרא: “פינחס, אני מעוניין בדולר של הרבי. קח מאה דולר תמורתו”…

פינחס טרם הספיק לעכל את ההצעה הבלתי צפויה, ולפתע נעמד יהודי שני, ותוך שהוא מנפנף במאתיים דולר שאחז בידו, הכריז שגם הוא מעוניין בדולר וכי ישלם תמורתו יותר מהראשון. פינחס אפילו לא פצה את פיו כדי לענות, כאשר נעמד יהודי שלישי והציע יותר מהשניים הראשונים גם יחד. שאר משתתפי השיעור לא נותרו חייבים ובמקום התפתח מכרז ספונטני, כאשר בעלי החנויות מתחרים ביניהם מי יזכה בדולר שפינחס קיבל מהרבי. הסכום המוצע תמורת הדולר טיפס ועלה, עד שהגיע לאלף וחמש מאות דולרים טבין ותקילין!

הדולר מהרבי מביא אורחים להתוועדות

האווירה היתה לוהטת במיוחד, ופינחס הבין שעליו להכות על הברזל בעודו חם. הוא נעמד וצעק: “אני לא נותן את הדולר הזה לאף אחד”! שקט השתרר וכולם היו מרותקים למוצא פיו. הוא המשיך: “רוצים דולר מהרבי”? “כן”! שאגו כולם פה אחד. “אבל אינכם זקוקים לדולר שלי, אתם יכולים לקבל דולר בעצמכם. בתאריכים מיוחדים הרבי עורך התוועדות בבית מדרשו בברוקלין - 770 איסטערן פארקווי, ולפעמים במהלך ההתוועדות נותן הרבי לפעילי הטנקים להפצת יהדות, המכונים ‘טנקיסטים’, חבילות של דולרים על מנת לחלק לקהל. אם תגיעו להתוועדות של הרבי, אולי תזכו לקבל בעצמכם דולר כזה”…

פינחס הבחין שהתלהבותם של משתתפי השיעור מרקיעה שחקים, והוא מיהר לסייג את דבריו: “אני לא יכול להבטיח לכם שהרבי יחלק דולרים בהתוועדות בה תהיו, אבל בכל מקרה, ההתוועדות הזו תהיה מאורע שייחקק בכם לכל החיים. לראות את הרבי ולשמוע אותו בהתוועדות זו זכות שאת שוויה לא ניתן להעריך”! התגובה של משתתפי השיעור לדבריו של פינחס היתה שתי מילים: “אנחנו באים”!

“ישבתי וחשבתי לעצמי”, מספר ר’ פינחס, “שההתוועדות הגדולה הקרובה היא התוועדות פורים, וזו ההזדמנות המוצלחת ביותר שאותם יהודים יבואו להתוועדות של הרבי. חישבתי בזריזות את היום בו חל פורים באותה שנה, ואמרתי: ‘חבר’ה, תרשמו ביומן. יום ראשון אתם ב–770 איסטערן פארקווי, בהתוועדות פורים אצל הרבי’. כולם הסכימו פה אחד ולאחר מכן השיעור המשיך כסדרו ובסיומו נפרדתי מהם, לא בלי תזכורת נוספת לקבוע את יום חמישי המדובר כ’יום התוועדות’.

האם עשרים המקורבים יגיעו להתוועדות בפורים?

“ידעתי”, מוסיף ר’ פנחס להעלות את זיכרונותיו מאותם ימים, “כי מדובר במשימה לא פשוטה. כל מי שהיה בהתוועדויות של הרבי בשנים ההן, יודע שכל המקומות כבר תפוסים מראש, ולכל מקום פנוי שינסה אורח כלשהו לתפוס לעצמו לקראת ההתוועדות, יגיע עד מהרה מישהו שיאמר לו בנחישות: ‘זה המקום הקבוע שלי. עליך לפנותו’! כמובן זה עוד בלי להזכיר את הדחיפות עם כל תזוזה, והצפיפות הרבה השוררת בבית המדרש במהלך ההתוועדות…

“כעת מדובר בקבוצה של עשרים יהודים אורחים שמגיעים להתוועדות בפעם הראשונה, והם צריכים מקום נח ומסודר. לך תתמודד עם משימה שכזו… אבל דבר אחד ידעתי: הענין מוכרח להסתדר. שיתפתי בענין את חברי הנאמן נפתלי גרינפלד וכן עוד מספר חברים, והחלטנו לקנות שרשראות ומנעולים, ושלוש–ארבע שעות לפני ההתוועדות להציב מספר ספסלים במקום טוב שיהיה שמור לחברי הקבוצה האורחת בלבד, ואם מישהו ינסה לערער על כך, יהיה עליו להתמודד עם הפצת המעיינות וגם עם כולנו…

“כך אכן עשינו. קנינו בחנות של פינסון את הציוד הנדרש ותכננו הכל עד אחרון הפרטים. שכרתי מראש עשרות טרנזיסטורים ואוזניות אצל ר’ משה קוגל עבור התרגום הסימולטני של דברי הרבי, ודאגתי גם שיהיו באזור של 770 מקומות חנייה נוחים ליהודים שיגיעו עם רכביהם. בקיצור, עשינו כל מה שצריך כדי שהעסק ידפוק ללא תקלות של הרגע האחרון”.

כשהתקרב חג הפורים, הרים פינחס טלפונים לכל החבר’ה מהשיעור, על מנת להזכיר להם שלא ישכחו שהיום המיועד להתוועדות תפוס, ושלא יקבעו אירועים אחרים ואף יבטלו במקרה הצורך, כי את האירוע הזה אסור להפסיד…

הגיע פורים. חשש קל חדר לליבו של פינחס. הוא נזכר כי לא דיווח לרבי על הקבוצה שמגיעה, וזאת כי עד הרגע האחרון לא היה בטוח שהכל יתרחש כמתוכנן ושהללו אכן יגיעו… אך כל חששותיו התבדו. לקראת תחילת ההתוועדות הופיעו ב–770 כעשרים פרצופים מוכרים ופינחס ונפתלי מיד זיהו את המקורבים מהמבצעים. הם קיבלו אותם בחיוך רחב ועד מהרה תפסו האורחים את המקום שנשמר עבורם מראש.

בדיוק בזמן המיועד לתחילת ההתוועדות נכנס הרבי, כשהקהל שר בשמחה רבה: “ויהי בימי אחש–וורו–או–ש הו–הו–א אחש–וורוש”… הרבי עודד את השירה בתנועות נלהבות, ופינחס העיף מבט על קבוצת האורחים שבלטה בנוף, כשהוא ממלמל לעצמו: “וואו! תודה להשם, זה הצליח”.

הרבי מתחיל לדבר על נושא מפתיע

כרגיל בהתוועדויות מעין אלו, החל הרבי לדבר על עניני פורים והמסתעף. אך לפתע, בהמשך ההתוועדות, התמלא פנחס תחושת הפתעה. הוא שמע את הרבי מתחיל לדבר על נושא שלא זכור לו מהשנים האחרונות. הרבי החל לדבר על חשיבות מצוות… שמירת שבת.

הרבי דיבר על מצב היהודים במדינות הרווחה, ואז קישר את הנושא לניסיונות באותן מדינות על שמירת שבת, וכך אמר (תרגום חופשי ללה”ק מ’שיחות קודש’):

הפרנסה שלו באה מברכת השם, והקב”ה אמר שכשמגיע יום שישי בלילה, הוא צריך מיד לסגור את העסק שלו, כדי שיוכל להגיע לביתו בעוד מועד ולהתכונן בזמן לשבת, ושלא ייכנס לשבת עייף אלא בנחת, שזהו הרי ניסיון דווקא ובפרט במדינות של חירות.

ומזה מגיעים לניסיון קשה יותר: מכיון שהעסק שלו מעסיק הרי עוד כמה וכמה אנשים, שביניהם ישנם גם יהודים, הוא חושב לעצמו: מילא אני, הוא צריך לוודא שהוא יקיים את כל הענינים שבשולחן–ערוך כמו שצריך להיות, במילא הוא צריך לסיים את העסק באופן כזה שהוא יוכל להגיע לביתו ושתהיה שמירת שבת ויו”ט כהלכתו.

אבל הוא לא צריך לוודא זאת אודות היהודים שעדיין נשארים בעסק וצריכים לסגור ולנעול ולהעמיד את כל עניני השמירה, שזה לוקח משך זמן. בשביל שיהיה לו רווח גדול שביכולתו להרוויח, הוא נשאר עוד כמה רגעים בעסק, אבל בשביל יהודי שני הוא לא מחוייב למסור את נפשו בשבילו [שאצלו זה נכנס בגדר של מסירות נפש].

ואחר כך ישנו ניסיון קשה יותר: שאפילו כשנשארים שם רק אינם יהודים, שהם הרי לא מחוייבים בשמירת שבת ויו”ט, העסק הרי נקרא על שמו, והרי ישנו דין בשולחן–ערוך שמכיון שהעסק שייך לפלוני בן פלוני שהוא יהודי, ושמו נקרא עליו, העסק צריך להיות נעול בשבת ויו”ט.

ובזה הוא חושב לעצמו: זהו הרי רק “מה יאמרו הבריות”, שהעסק והמסחר של פלוני בן פלוני פתוח בשבת, אבל הוא הרי יודע והקב”ה יודע והתורה יודעת שנשארים שם רק לא יהודים…

מילא כשמדובר אודות סכומים לא גדולים, הוא עומד בניסיון. כשמדובר רק בהכנסה בשביל עצמו, גם על זה הוא יכול לוותר. אבל מכיון שהוא רוצה לתת חומש ויותר מזה, לענין של צדקה לישיבה או לבית הכנסת וכיו”ב - שהוא יוותר על זה ולישיבה לא יהיה את הכסף שלו כדי שלא יהיה “קלא דלא פסקא” שזהו היפך קדושת שבת ושמירת שבת, ושהעסק שלו יהיה נעול בשבת - עד כדי כך הוא לא יכול [והוא אוחז שהוא לא צריך] לעשות את זה.

במה דברים אמורים - כשמונח אצלו שהעסק מתנהל באמצעות כוחו ועוצם ידו, במילא לכל לראש הוא צריך לדעת איך זה מתיישב אצלו באמצעות כוחו ועוצם ידו - באמצעות שכלו, ורק אחר כך הוא יבדוק בשולחן–ערוך איך הוא צריך להתנהג.

אבל כשהוא יודע ש”ברכת ה’ היא תעשיר” - בכל פעם שהוא עושה עסק, לכל לראש הוא מסתכל מה הקב”ה אומר בשולחן–ערוך שלו, באיזה אופן הוא נותן את העשירות ואת הברכה, ואם הוא נותן שם מבט ורואה שכתוב בשולחן–ערוך שצריכים לנעול את העסק, מכיון שנקרא על שמו, אפילו שנשארים שם רק לא יהודים - אבל הרי אין שטר מכירה, ובמילא זה נקרא על שמו וכיו”ב - אז הוא כבר מפסיק לחשוב איך לפעול בכוחו ועוצם ידו, מכיון שזהו דבר ברור שהקב”ה שולח לשם את ברכתו. ומכיון שזה ברור אצלו - אין לו עוד מה לחשוב, והוא נוהג כפי שצריך להיות.

וכאמור זוהי עבודה הקשה אשר עבדו בהם בפרך, לנהל דין ודברים עם יצרו ויועציו כשהוא מתכנן את התנהלות העסק - האם הוא צריך לנהוג בכזה הידור, בשעה שהעסק מתנהל במדינה שבה קיים המנהג של “תגרי לוד” - מנהג הסוחרים שמתנהל על–פי שולחן–ערוך וע”פ תורה, וכל הפרטים לא סותרים לתורה ויהדות, וזוהי הרי הוכחה שזהו דבר שכלי ודבר שיש לו מקום ע”פ תורה, אף–על–פי שזהו מנהג של “תגרי לוד” - מנהג הסוחרים שאינם יהודים. וזוהי עבודה קשה…

מכאן עבר הרבי לדבר על עניני חינוך וההתוועדות המשיכה כרגיל… באותה התוועדות לא נתן הרבי דולרים לחלוקה. לאחר שהרבי יצא מבית המדרש, מיהר פינחס יחד עם חבריו לגשת לקבוצת האורחים, ושאל אותם: “נו, איך היה”? הם היו מרוגשים מאוד, וענו: “הרבי דיבר אלינו”… פינחס ניצל את ההזדמנות המיוחדת, ועודד אותם: “עכשיו זו עת רצון, מי שיקבל על עצמו לשמור שבת, יקבל את ברכת הרבי. לא כדאי לפספס את ההזדמנות”.

המתנה של ג’ו דיין לילדי הפאראד

בין חברי הקבוצה היה גם ג’ו דיין, שבביתו בברוקלין התקיים השיעור הנוסף. כשהתארגנה הקבוצה שהגיעה להתוועדות, דאג פינחס שגם הוא יצטרף. ג’ו זה עלה מסוריה לארץ הקודש ולאחר מכן ירד לארה”ב. היתה לו חנות לממכר כל מה שרק אפשר. ‘כלבויניק’ כזה… הוא היה יהודי בעל לב חם, ותמיד הציע לפינחס את עזרתו.

לדוגמא: מאוחר יותר, לקראת ל”ג בעומר תש”מ, כשסיפר לו פינחס על הפאראד הגדול שעומד להתקיים מול 770, אמר לו אותו יהודי: “בוא אליי למחסן עם משאית ותעמיס פרסים לילדים”…

ואכן, באותה שנה הביא פינחס משאית מלאה בפרסים מתנת ג’ו דיין לילדי הפאראד. היה שם הכל, החל מאופניים וכלה בחמש אבנים. ניתן לראות בוידיאו והתמונות מהפאראד, את בימת הפרסים הגדולה שהקימו המארגנים, שאת רובה הביא פינחס מהמבצעים.

ג’ו דיין מיודענו, הניח תפילין אצל פינחס בקביעות. אבל משום מה, תמיד התנהג כאילו אין לו זמן לנשום, הוא היה מתלונן תדיר שהעבודה דורשת ממנו את כל כולו.

התמים שלמה סגל, מהתמימים הלומדים בישיבה ב–770 (כיום שליח הרבי בעפולה), גם הכיר את אותו ג’ו. כעת, בסיומה של ההתוועדות המיוחדת של הרבי, ניגש שלמה - שהיה אף הוא מאלו שעזרו לפינחס - לג’ו, וכשהוא מצטרף לדברים, אמר לו: “נו ג’ו, בא תכתוב לרבי שאתה מקבל על עצמך לסגור את החנות בשבת”!

ג’ו כנראה החליט להיות ה’נחשון בן עמינדב’ ולשמחתם הרבה של פנחס ושלמה, הוא הסכים. סוכם שלמחרת יגיע שלמה לחנותו ויכתוב עימו לרבי את המכתב.

“למחרת אכן הגעתי לחנותו”, משחזר ר’ שלמה את אשר התרחש, “ולאחר שהתניתי עמו כי הוא מתחייב לקבל על עצמו כל מה הרבי יאמר, ניגשנו לכתוב יחד את המכתב לרבי, וזה היה תוכנו:

‘אני יוסף בן זכייה נולדתי בסוריה, ועליתי לארץ ישראל בשנת… ירדתי לאמריקה בשנת… התחתנתי ונולדו לי כך וכך ילדים. לצורך תשלום שכר לימוד הילדים בבתי ספר יהודיים, אני נאלץ לעבוד 7 ימים בשבוע. אתמול הייתי בהתוועדות של הרבי ומאוד התרגשתי. אני רוצה להפסיק לעבוד בשבת ואני מבקש ברכה מהרבי שזה לא יפגע לי בפרנסה”…

קו ארוך, סימן שאלה גדול והרבה ברכות

“מיהרתי לחזור לקראון–הייטס”, ממשיך ר’ שלמה לספר, “והכנסתי את המכתב למזכירות, על מנת שיכניסוהו לרבי. זמן קצר מאוד לאחר מכן, ייתכן שהיה זה באותו יום, התקבל המענה:

“תחת המילים ‘נאלץ לעבוד 7 ימים בשבוע’ מתח הרבי שניים או שלשה קוים והוסיף סימן שאלה גדול ושניים או שלשה סימני קריאה, והוסיף בכתי”ק (תוכן): “מבהיל כתבו זאת, והרי הקב”ה ציווה בתורתו הק’ על שמירת שבת, ויסגור עסקיו בשבת ובטח יצליחו השם”.

“מיהרתי לחנותו של ג’ו ביום שישי ומסרתי לו בעל–פה את תשובת הרבי. הוא נדהם לשמע דבריי, ושאל אותי: “אז מה עושים”? “מה השאלה, הרבי אמר שתסגור את החנות בשבת, וסיכמנו שעושים מה שהרבי יאמר”, הגבתי.

הוא לא ידע מה לומר ולבסוף פלט: “אני לא מאמין שזו התשובה”. “אתה יכול להתקשר למזכיר ר’ בנימין קליין ולשאול אותו”, אמרתי.

“הוא אכן הרים טלפון למזכירות ור’ בנימין קליין אישר באוזניו שזו אכן התשובה שהתקבלה מהרבי על מכתבו. “אז מה אני עושה”? חזר ושאל, ור’ בנימין הגיב מיד: “סוגר עכשיו את החנות כמו שהרבי אמר”.  

בפועל חלפו שבועיים–שלושה עד שאצל ג’ו נפל האסימון, אך כשהדבר אכן התרחש, היה זה בקול רעש גדול.  למרות התנגדות משפחתו, הוא החליט כי יציית לרבי ויסגור את חנותו בשבת.

וכך אכן עשה. הוא הגיע לחנות באותו יום שישי בשעה 12:00 ואמר לעובדיו הספנישים: “לכו הביתה, סוגרים”. הם התחילו לשיר ולרקוד ושאלו: “חג היום”? והוא הגיב: “גם מחר אל תגיעו. יותר לא עובדים בשבתות, ובימי שישי עובדים רק חצי יום”. ג’ו הוריד את הסורגים והלך הביתה.

בבית קיבלה אותו אשתו בתמיהה: “מדוע חזרת מוקדם מהעבודה? קרה משהו”? “לא, לא קרה כלום”, ענה, “קיבלתי ברכה מהרבי מליובאוויטש ויותר אני לא עובד בשבת”. לשמע תשובתו היא נדהמה והחלה לצעוק: “השתגעת? החב”דניקים האלה שיגעו אותך. הם הורסים לנו את הפרנסה! מה קורה לך?! לא יהיה לנו איך לשלם את חשבונות המים והחשמל”… הוא ניסה להסביר, אבל אשתו לא הסכימה לשמוע משום דבר.

הלחץ מהמשפחה והחברים מול הברכה של הרבי

“הניסיון בו הוא עמד היה גדול מאוד”, מתאר ר’ פינחס טעוול כיצד חווה את הדברים מהזווית שלו. “כיצד נודע לי מה היה? פשוט מאוד. לאחר השבת חשתי רצון עז לבקר אותו ולעודד אותו, כי ידעתי על החלטתו ותיארתי לעצמי שהעסק - תרתי משמע - לא יילך כל כך בקלות. ואכן הגעתי אליו לחנות בתחילת השבוע, והוא אמר לי: ‘איזה צער היה לי! אל תשאל מה היה, בקושי העברתי את השבת’… וכך תיאר באוזניי בצבעים עזים את כל מה שעבר עליו.

“לא היה לי יותר מידי מה לעשות, ורק עודדתי אותו וחיזקתי אותו שלא יישבר. הזכרתי לו את ברכת הרבי, ואמרתי לו כי כל ההתחלות קשות, כשאני מביע בפניו את תקוותי שימצא את הכוחות לעמוד בניסיון.

“יום שישי הבא הוא שוב הוריד את הסורגים ב–12:00 והלך הביתה. למחרת השבת ביקרתי אותו בשנית, והוא מיהר לספר לי: “היה יותר גרוע מהשבת הקודמת! אשתי הביאה קרובים ושכנים וכולם אמרו שאני משוגע ושמה שאני עושה זה לא נורמלי… בקושי עמדתי בזה. אבל אתה יודע מה, פינחס, אני החלטתי וקיבלתי את הברכה מהרבי וככה יהיה! אני לא אעבוד בשבת”.

“יום שישי שוב הגיע והוא סגר את החנות בשלישית. אחרי שבת נסעתי אליו עוד פעם, כשאני אומר לעצמי: “מה אוכל עוד להגיד לו? הוא סובל כל כך. פשוט התפללתי בליבי ‘ריבונו של עולם, תעזור ליהודי הזה שסוגר את החנות בשבת ללא כל חשבונות”…

“הגעתי לחנות ונכנסתי בחשש. הוא רק ראה אותי, קפץ מאחורי הדלפק והחל לצעוק: “פינחס, פינחס”… נבהלתי. הייתי בטוח שמרוב לחץ קרה לו משהו. שאלתי אותו: “מה קרה לך, ג’ו, הכל בסדר”? אבל הוא לא ענה לי, רק רקד וקפץ כמו שיכור. ניסיתי להרגיעו, אך דבר לא עזר.

“פינחס, יותר לעולם לא אעבוד בשבת”!

“לאחר זמן מה הוא נרגע, ואז סיפר לי מה אירע: “לא תאמין! אתמול נכנס לחנותי אדם לא מוכר וכששאלתיו למבוקשו, אמר כי הוא רוצה לקנות ממני את החנות עם כל הבנין ונקב במחיר אותו הוא מעוניין לשלם. מששמעתי את הצעתו התחלתי לצחוק. הוא התפלא מדוע אני צוחק, ואמרתי לו: “כי זו בדיחה טובה”. הסכום שהוא הציע היה גבוה כל כך, שלא חלמתי עליו בחלומות הכי טובים שלי… הייתי בטוח שהוא צוחק. הוא נותר רציני ואמר: “זו לא בדיחה. אם אתה היית רציני כמוני, היינו הולכים עכשיו לעורך–דין וחותמים על חוזה”.

“לא חשבתי פעמיים”, המשיך ג’ו לספר לי בהתרגשות, “ומיד הסכמתי. הלכנו לעורך–דין וחתמנו חוזה. בשבוע הבא כבר לא תמצא אותי כאן”… ג’ו היה מלא התרגשות, וכשהוא רוקד וצוהל הוסיף ואמר לי: “פנחס, יותר לעולם לא אעבוד בשבת”!

“גם לאחר שמכר את החנות המשכתי להגיע לביתו למסור את השיעור הקבוע. באחת הפעמים שאלתי אותו: “במה תעבוד עכשיו”? “אל תדאג”, ענה לי, “כבר תכננתי הכל. אני אכנס לסיטונאות של גרביים במנהטן, ובענף הזה לא עובדים בימי שבת וראשון, כך שבענין שמירת שבת לא יהיו לי בעיות”.

כשמיליונר מבקש תרומה של מצות ויין לפסח…

יום אחד, זמן מה לפני חג הפסח, קיבל פינחס טלפון. על הקו ג’ו דיין: “פינחס, איפה אתה? אני רוצה שתביא לי מצות ויין כמו פעם”… פינחס התפלא. “ג’ו, אתה באמת זקוק למצות והיין שלי”? “אתה לא מבין, אני רוצה להיזכר בזמנים הטובים, כשהיית מביא לי את צרכי היהדות. תבוא, נשמח ביחד”.

פינחס ארז מצות ויין והגיע לביתו של ג’ו, אותו בית ישן ומוכר. ג’ו קיבל אותו בהתלהבות, חיבק ונישק אותו, ואז אמר לו כשכולו מרוגש: “פינחס, למה לא באת לפני עשרים שנה”?! לא היה לי יום ולא היה לי לילה. לא אכלתי כמו בן אדם, לא ישנתי כמו בן אדם, לא ראיתי את המשפחה שלי. עבדתי כמו חמור יום ולילה, ואני לא יודע מה ואיך, אבל כסף לא היה לי…

“ומאז שהתחלתי לשמור שבת, כל כך נחמד להיות ביחד עם כל המשפחה בשבת קודש, פשוט תענוג! ובקשר לכסף: בשנה הזאת, מאז שאני שומר שבת, הרווחתי יותר מכל מה העשרים שנה ביחד מאז שבאתי לאמריקה. אני מודה לך מאוד פינחס”!

פינחס היה מרוגש גם הוא, ואמר: “ג’ו, זכור דבר אחד. אני מודה לה’ שזכיתי להיות השליח להביא אותך לרבי, אבל אתה צריך להודות לרבי, שבזכות ברכתו הקדושה התחלת לשמור שבת וזכית לקבל שפע מידו הגדושה של הקדוש–ברוך–הוא”.

ברכתו של הרבי אכן התגשמה. ג’ו החל לייבא מהמזרח הרחוק סוג מסויים של בגדי ג’ינס באופן בלעדי ומאז התעשר בצורה בלתי רגילה תוך זמן קצר. קשה להאמין, אבל ג’ו מהחנות בשדרת פיטקין, הפך למר דיין - מיליונר השומר שבת.

במשך הזמן כל בני משפחתו הפכו גם הם לשומרי שבת ומקפידים על קיום מצוות. ג’ו קנה תפילין מהודרות והקפיד להניחן בקביעות. במשך הזמן הגיע להתוועדויות נוספות של הרבי, ואף סייע מממונו לשלוחים.

מספר שנים מאוחר יותר לקה ג’ו בהתקף לב קשה ומסר את נשמתו לבוראה. יהיו הדברים לעילוי נשמתו, עדי תחיית המתים בקרוב ממש. לפני כשבועיים נסגר המעגל ונכדו שי’ - בן ראשון לבנו ר’ רחמים - הובא בבריתו של אברהם אבינו, ונקרא בישראל על שמו: יוסף דיין.

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.