Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ני"א ניסן ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Wednesday
Dec032014

לנשום משיח כבר מהרגע הראשון

להרגיש בנשימת האוויר, מיד כשאדם ניעור משנתו, עוד לפני שהתחיל לזוז או לחשוב, את עצם הנשמה. את עצם ההתקשרות עם הקב”ה. וזה בא לידי ביטוי, אומר הרבי, בכך שעוד לפני שחשב משהו או דיבר משהו, הרי הוא נושם “אוויר של משיח”, ומרגיש את עצם מציאותו של משיח. וזהו “כל ימי חייך — להביא לימות המשיח  התוועדות חסידותית

ידיד נפשו של המשפיע ר’ מענדל פוטרפס, היה החסיד ר’ אבא פליסקין. עוד מילדותם היו השניים, ר’ אבא ור’ מענדל, חברים נאמנים. שניהם למדו יחדיו ב”חדר” אחד אצל מלמד בחרקוב. אותו מלמד היה מאוד ירא–שמים ומדקדק במצוות, בעל מדות טובות, ולימודו עמם היה מתוך מסירות–נפש ממש, אלא שהוא לא היה חסיד חב”ד — בגלל תנאי החיים ברוסיה באותם ימים, המלחמות וכו’, לא הייתה אפשרות לשלוח אותם ללמוד אצל מלמד חב”די ב”חדר” שלפני ישיבת “תומכי תמימים”.

על אף הכרת התודה המופלאה לאותו מלמד, שהשקיע בהם את כל מאודו במסירות–נפש, תוך סיכון יום–יומי של חייו — לא היו שני החברים יכולים לעכל כל ימי חייהם את העובדה שבילדותם למדו אצל מלמד שאינו נמנה על חסידי חב”ד. הם הרגישו כאילו משהו עיקרי ויסודי מאוד חסר בכל מהותם בגלל זאת, כאילו חסרים להם היסודות החסידותיים האמיתיים שאי–אפשר לקבלם אלא אך ורק אצל מלמד חב”די.

בהזדמנות מסוימת סיפר ר’ מענדל ששניים מן המשפיעים שלו — החסיד ר’ איצ’ה–דער–מתמיד והחסיד ר’ זלמן–משה היצחקי — גם הם לא היו נקיים מכך. גם הם התקרבו לליובאוויטש מאוחר יותר, אחרי שבילדותם למדו במקומות אחרים, והדבר הפריע להם במשך שנים רבות. החסידים הללו לא יכלו כל ימי חייהם להשלים עם זה שאת יסודות החינוך בגיל הצעיר ביותר, כאשר הדברים נזרעים בנשמה ונקלטים היטב היטב, הם קיבלו ממקור שלא היה חסיד חב”ד. הם הרגישו שחסרים להם היסודות החסידותיים האמיתיים שאפשר לקבלם רק אצל מלמד חב”די. ר’ זלמן–משה, כשהיה נזכר בעובדה זו, היה בוכה ואומר: מי שיודע מהו חושך, יודע מה הוא אור. אני יודע היטב היטב מהו חושך. ספגתי אותו בילדותי (על חשיבות ההכרח החינוך במוסדות חב”ד בכל שלבי הגיל מדבריו של הרבי — ראה מסגרת).

בתקופה מאוחרת יותר, עסקו השניים, ר’ מענדל ור’ אבא יחדיו — בסיוע אברכים נוספים, כר’ מיכאל טייטלבוים ור’ ישראל לוין (ליפאוויטשער) ועוד — בארגון ישיבת תומכי–תמימים בסמרקנד ובמקומות נוספים ברחבי רוסיה.

בשנים של מלחמות ורעב, בתקופה שאנשים התגוללו ברחובות ומתו ברעב כפשוטו. בשנים של מלחמת תרבות, כשהממשל הסובייטי וכל גרורותיו לעגו ובזו לכל הקדוש והיקר לעם ישראל. בשעה שהק.ג.ב. רדף ודיכא בחמת זעם כל זיק של יהדות — העזו הללו והצליחו, למעלה מכל הסבר טבעי, לארגן ולנהל ולדאוג לאספקת כל הנדרש לישיבות תומכי–תמימים, כדי שיהיו בצורה המקורית, בדיוק כמו בליובאוויטש, בלי אף זיז כלשהו מן הנקודה. וסיפורים רבים מהלכים על עבודתם זו ומסירותם הנפלאה באותם ימים בצניעות ובפשטות.

לדמותו של ר’ אבא פליסקין

בניגוד לידיד נפשו, ר’ מענדל, שהיה בדרך כלל מראשי המדברים בעת התוועדות, היה ר’ אבא תמיד נחבא אל הכלים. הוא לא “דיבר אמת” כמו ר’ מענדל — הוא היה כולו אמת, בכל רמ”ח אבריו ושס”ה גידיו. בכל קבוצה של אנשים היה הוא האחרון שהיה תופס איזו–שהיא תשומת לב. אבל דווקא אותה פשטות וצניעות מופלגת, הקרינה ממנו את האמת. ואמת זו “לקחה” את כל מי שבא עימו במגע, חדרה עמוק לתוך נפשו והשפיעה עליו השפעה עמוקה מאוד למשך כל ימי חייו.

עוד ברוסיה, כאשר ההתקפות היו בעיקר מן החוץ, והיהדות הנאמנה, גם החסידית והחב”דית, עסקה בעיקר במלחמת מגן ובביצור חומותיה שלה — גם אז היו לר’ אבא תלמידים רבים, שהאמת והפשטות שהקרין גרמו למהפך שלם בכל חייהם, והביאו לכניסתם המלאה ליהדות ולחסידות. והוא המשיך בכך גם בתקופות המאוחרות יותר של חייו, כאשר שהה באוסטרליה. ועד שנותיו האחרונות, כאשר היה שמש ואחראי על התחזוקה של “770” — הציעו לו להיות רב באוסטרליה או ראש–ישיבה בצרפת, אבל הוא החליט שיותר מתאים לו להיות שמש ב–“770”, תוך כדי אמירת שיעורים ולימוד עם בעלי–תשובה בישיבת “הדר התורה”.

בתקופת שהותו באוסטרליה, נערך שם בחול–המועד סוכות, מפגן גדול של להטוטנים ומשחקים שהשתתפו בו יהודים רבים. המארגנים רצו לתת לזה איזשהו סממן יהודי, והזמינו את ר’ אבא לברך עם הקהל על ארבעת המינים. בתחילה היה נראה, כי דמותו הצנומה של ר’ אבא אינה מתאימה בדיוק לכל הרעש וההמולה של אותו מקום — אבל שנים רבות לאחר האירוע סיפרו הנוכחים שם, כי בעוד ששאר הפרטים נשכחו מהם כבר מזמן, הרי דמותו של אותו יהודי צנום עם הלולב והאתרוג בידו הנותן להם לברך בידיים רועדות עומדת כל הזמן לנגד עיניהם ואינה יכולה להישכח מהם.

הודאה שהיא ראשית הכל

בשעת התוועדות עם תלמידיו היה ר’ אבא אומר: היסוד של כל היום, כידוע, הוא ה”מודה אני” שאומר יהודי מיד כאשר ניעור משנתו (ראה כש”ט סרי”ב (כז, ג–ד). סה”מ מלוקט ח”א ע’ מה–מו. סה”ש תרצז ע’ 239). שכן כך ידוע אצל חסידים, שישנו סדר של “ביכורים” — המחשבה דיבור ומעשה הראשונים של יהודי מיד כשניעור משנתו בבוקר, שהם היסוד של כל היום: הדיבור הראשון של יהודי הוא “מודה אני”. ומחדש הרבי שליט”א שזה עוד לפני המחשבה הראשונה, מצד עצם מציאותו, עוד לפני שהתחיל לחשוב. והרבי מדייק זאת (שיחת ש”פ ויקהל–שקלים תשנ”ב ס”ט ובהערה 82) מהלשון בשולחן ערוך “מיד שניעור משנתו… ועל ידי זה יזכור את ה’ הניצב עליו”. המחשבה הראשונה של יהודי היא, כמוזכר בתחילת השולחן ערוך ובתחילת הסידור — “לפני מי הוא שוכב”, “הנה ה’ ניצב עליו”. והמעשה הראשון של יהודי הוא — “נעגעל וואסער”, נטילת ידיים. ובהדגשה, שחסידים מקפידים מאד אף שלא להוריד את הרגליים מן המיטה לפני הנטילה, וליטול את הידיים דווקא בעודנו שוכב על מיטתו (ראה שו”ע רבינו מה”ק ס”א ס”ז). והמליצו על כך את הפסוק: “יתייצב על דרך לא טוב” — אם האדם מתייצב תחילה על הדרך (מוריד את רגלו על הארץ) לפני שנטל ידיו (“לא טוב”), אזי, ח”ו, כהמשך הפסוק “רע לא ימאס”.

וכן לפני ששוכבים לישון ישנו גם כן סדר של מחשבה דיבור ומעשה האחרונים לפני השינה: מעשה — הכנת הקערה לנטילת ידיים. שכן גם הכנת הקערה היא עבודה וענין בפני עצמו (וכן בקשר לשפיכת המים מן הקערה בבוקר, שמקובל כי השפיכה בעצמו היא סגולה ליראת–שמים).

דיבור — אמירת “סדר קריאת שמע שעל המיטה”. וכפי שהיה המשפיע ר’ מענדל מדייק תמיד שרבינו הזקן מדגיש כאן כי קריאת שמע שעל המיטה היא לא סתם תפילה כמו כל תפילה אלא “סדר” שלם ומיוחד בפני עצמו.

ומחשבה — אחרי ברכת “המפיל” להירדם מתוך מחשבה של כמה שורות תניא בעל פה. כפי שאומר כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע (סה”ש תש”א ע’ 56) ששינה יהודית היא כאשר לא נרדמים מתוך ברכת “המפיל”. כן, ברכת “המפיל” צריך לומר, אך לאחר מכן — להירדם צריכים מתוך מחשבה של תורה, מתוך פרק תניא, משנה משניות, פסוק תהילים או פסוק חומש. ובמקום אחר (סה”ש תש”ה ע’ 16) מספר שאביו, כ”ק אדמו”ר מוהרש”ב נ”ע, הורה לו להרהר בשיעור התניא אחרי אמירת ברכת “המפיל” לפני השינה ולהירדם מתוך זה (וישנו נוסח אחר, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, שגם בלילה הסדר הוא מחשבה דיבור ומעשה, והמחשבה היא חשבון הנפש שלפני “סדר קריאת שמע שעל המיטה”).

מהו פירושו הפנימי של ה”מודה אני” — כפי שכתוב בלקוטי–תורה, ש”מודה” הוא כמו “מודים חכמים לרבי מאיר” — שישנה לפני כן מחלוקת ואחד הצדדים מודה לזולתו. כך בנדון דידן, ישנה כביכול, כמו “מחלוקת” בין האדם לבין הקב”ה, והאדם מודה להקב”ה: האדם, בדעת תחתון, רואה ומרגיש בעיקר את ה”אני” ואת מציאות העולם, והוא חושב שהעולם נברא “יש מאין”. ואילו הקב”ה יודע, בדעת עליון, שהמציאות האמיתית אינה אלא הוא יתברך, וכל מציאות העולם אינה אלא מציאות של שקר. כ”נהרות המכזבין” שמאחר שבכל רגע עלולים להתבטל, וסוף סוף יתבטלו, הרי גם כעת כל מציאותם אינה מציאות אמיתית כלל.

וזהו ה”מודה אני” של יהודי. מיד כשיהודי פוקח את עיניו ורואה את מציאות העולם, עוד לפני שהתחיל לחשוב בכלל, מיד כשישנה עצם מציאותו, הוא מודה להקב”ה. ולכן (ראה שיחת ש”פ תשא וש”פ ויקהל תשנ”ב) אומרים “מודה אני” ולא “אני מודה” — שהרי לכאורה קודם כל ישנה עצם מציאותו, “אני”, ורק לאחר מכן הוא מודה. אלא שמיד כשמרגיש את עצם מציאותו הוא כבר מודה, שכן הודאה זו נובעת מעצם מציאותו. ומה הוא מודה — שמה שהוא רואה עם פקיחת עיניו אינה המציאות האמיתית. האמת היא כדעת עליון, שהמציאות האמיתית אינה אלא אלוקות. וזהו היסוד לעבודתו של יהודי במשך כל היום. זה נותן לו כוח לעבוד ולהצליח לעשות את העולם דירה לו יתברך. העובדה שלפני הכל, לפני שהוא ניגש בכלל להתמודד ולעסוק עם מציאות העולם שלו ושל סביבתו לעשות אותם “כלים” לאלוקות, הוא מכיר ויודע שהמציאות האמיתית אינה אלא אלוקות. וממילא לא ייתכן ששום דבר בעולם יפריע לו למלא את הכוונה האלוקית.

לנשום אוויר של משיח

את כל זה ידעו חסידים תמיד — אבל בדבר–מלכות, תורתו המופלאה של הרבי מלך המשיח שליט”א, שהיא התחלת ה”תורה חדשה מאתי תצא” (ראה שיחת ש”פ תזו”מ תנש”א), מש”פ תולדות תשנ”ב, ישנו חידוש נפלא ביותר, שיש עוד דבר עיקרי ביותר עוד לפני ה”מודה אני”!

הרבי מסביר שם שה”מודה אני” קאי על ה”יחידה שבנפש”, שזהו רק אחד מה”חמשה שמות שנקראו לה”, לעצם הנשמה. אבל עוד לפני כן ישנו “כשניעור משנתו”, שזהו התגלות עצם הנשמה שלמעלה גם מ”יחידה”, שזוהי עצם המציאות של יהודי. “מודה אני” הוא כבר תנועה של דיבור (או אפילו מחשבה) שבאה אחרי עצם מציאותו. אך עוד לפני כן ישנה ההתגלות של עצם מציאותו, ורק העצם, בכך שניעור משנתו, וכבר בנשימת האוויר הוא מרגיש מיד, עוד לפני ה”מודה אני”, את עצם הנשמה, שהיהודי הוא דבר אחד עם הקב”ה.

והרבי ממשיך ואומר שזהו גם עיקר עניינו של משיח — נוסף למה שמבואר תמיד שמשיח הוא “יחידה הכללית”, יש להוסיף ולתקן שעיקר עניינו של משיח הוא עצם הנשמה שלמעלה גם מיחידה. כי יחידה היא כבר תנועה של ביטול ומסירות נפש, אך עוד לפני כן ישנו עצם הנשמה, שהוא עצם נקודת ההתקשרות של יהודי עם הקב”ה, עוד לפני שעשה איזו שהיא תנועה של מחשבה או דיבור כלשהו. וזהו עיקר עניינו של משיח — התגלות עצם הנשמה. אותו “עצם” שלמעלה מכל תואר וגדר. עד שאי–אפשר לומר עליו אפילו “עצמות ומהות”, כיוון שגם זה הוא תואר וגדר מסוים, ואילו הקב”ה עצמו הוא למעלה גם מזה. עד שאי–אפשר לומר עליו אלא שהוא “נמצא”. ובאמת אי–אפשר לומר עליו גם שהוא “מציאות”, “ענין” או “דבר” — כיוון שגם במילים אלו יש תוכן וגדר מסוים. ורק מפני שמוכרחים להשתמש בביטוי מסוים, כיוון שרוצים לדבר אודותיו, משתמשים בלשון “מצוי”. ועל זה נאמר “מצאתי דוד עבדי” — על ה”עצם” של נשמת משיח, שלמעלה מכל תואר וגדר, גם מבחינת ‘יחידה’ הכללית. ורק לאחרי זה, “בשמן קדשי משחתיו”. ש”שמן” מורה על בחינת ה’יחידה הכללית’ שבנשמת משיח, שחודרת בכל ענייניו, בדוגמת השמן שמפעפע בכל דבר. וזהו אמיתת הענין דביאת המשיח, שהעצם (ולא רק ה”יחידה”) של ישראל הוא בהתגלות בפועל ממש.

וממשיך הרבי ואומר, שכיוון שכל מה שיהיה בזמן הגאולה נעשה על ידי עבודתנו בזמן הגלות, מובן שגם עניין זה, גילוי עצם הנשמה, צריך להיעשות על ידינו עתה. וכיצד מגלים את העצם? אומר הרבי — על ידי שמרגיש בנשימת האוויר, מיד כשניעור משנתו, עוד לפני שהתחיל לזוז או לחשוב, את עצם הנשמה. את עצם ההתקשרות עם הקב”ה. וזה בא לידי ביטוי, אומר הרבי, בכך שעוד לפני שחשב משהו או דיבר משהו, הרי הוא נושם “אוויר של משיח”, ומרגיש את עצם מציאותו של משיח. וזהו “כל ימי חייך — להביא לימות המשיח”: שעצם החיות שלו בכל רגע ורגע, הן ביום והן בלילה, הן ער והן ישן, הוא בהבאת ימות המשיח.

והרבי ממשיך ומבאר, שעוד לפני שמרגיש את “אורו של משיח”, שזוהי התגלותו של משיח לעיני כל, ופעולותיו בעולם להביא את הגאולה ולגלות אלקות וכו’ — עוד לפני כן הוא מרגיש ונושם באוויר את התגלות עצם מציאותו של משיח. “מציאות שקיימת גם לפני זה למלכות”, אבל קודם היא הייתה באופן “כגון רבינו הקדוש”, ועתה מציאות זו מתגלה בתור מלך המשיח. וזהו ה”אוויר של משיח” שהוא נושם עוד לפני ה”מודה אני” — הוא נושם באוויר את עצם מציאותו של המלך המשיח (נשים לב, עדיין לא מדובר על התגלותו לעיני כל.

והרבי ממשיך ואומר שהתגלות זו של עצם מציאותו של משיח היא היא תוכן ההכרזה “יחי אדוני המלך דוד לעולם” — “שתוכנה של הכרזה זו, היא התגלות עצם מציאותו של משיח, ולאחרי זה ועל ידי זה באה התגלותו לעין כל על ידי פעולותיו”.

מציאותו של משיח כבר נמצאת

ענין זה בא בהמשך לדברי הרבי בש”פ וירא שעתה כבר סרו כל המניעות ועיכובים. ועצם מציאותו של המלך המשיח כבר נמצאת בגילוי. ועל כך מוסיף כאן שזהו העיקר (ה”עצם”) של ביאת המשיח — התגלות עצם מציאותו בתור משיח, עוד לפני התגלותו לעיני כל בגאולה, וזה הרי כבר היה. והתגלות זו של עצם מציאותו היא הסיבה וההתחלה לכל מה שבא לאחר מכן על ידי זה. ולכן את זה עלינו לנשום כל הזמן באוויר — את התגלות עצם מציאותו של משיח המתבטאת ב”יחי”, לפני הכל, אחרי הכל, ובמשך כל הזמן. וכפי שמוסיף בהערה שגם בזמן השינה זה נמצא בו, אלא שכיוון שישן אינו מרגיש זאת, אבל מיד שניעור משנתו מרגיש זאת בנשימת האוויר. וזה מה שמביא את כל ההמשך, את התגלות הרבי שליט”א מלך המשיח לעיני כל ופעולותיו בעולם בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

“יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”!



Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.