Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ני"א ניסן ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Sunday
Nov172013

יחידות בציתות ישיר

 בשנת תשכ”ח נערך ביקור היסטורי ומעורר עניין של הרב יהודה לייב לוין, רבה הראשי של מוסקבה בארה”ב, תוך מעקב קפדני של שלטונות ברית המועצות אחר כל מפגש וכל מילה שיצאה מפיו • במהלך הביקור זכה ל’יחידויות’ אצל הרבי מה”מ, שככל פגישותיו - אף היא צותתה על ידי מלוויו של הרב • מנחם זיגלבוים מספר לראשונה על הביקור המיוחד, מביא תמלילי שיחה מהיחידות, ושיחה סוערת של הרבי כנגד אלו שעמדו בדרכו של האורח במהלך ביקורו • סקירה מיוחדת

שרידי הרבנים במוסקבה בסוף תקופת כהונתו של הרב שלייפר. הרב לוין עומד שני משמאל

התרגשות אחזה בקרב יהודי ארצות הברית כאשר נודע כי בקרוב יופיע הרב יהודה לייב לוין, רבה של מוסקבה, לביקור מיוחד בקרב קהילות ומוסדות יהודיים ברחבי ארה”ב. רוסיה באותן שנים, תחת שלטונו הבלתי מעורער של ליאוניד ברז’נייב, הייתה כמו כוכב לכת אחר, רחוק וכמעט בלתי מושג. יהודי שהגיע משם, ועל אחת כמה דמות ייצוגית כמו הרב הראשי של מוסקבה, היה בגדר אטרקציה מעוררת ציפייה.

מאורעות מסעירים רבים ארעו במהלך ביקורו של הרב לוין בארה”ב, חלקם לפני הציבור הרחב וחלקם מאחורי הקלעים.

קורות חיים סוערים

 הרב יהודה לייב לוין נולד בשנת תרנ”ד בעיר ניקופול פלך יקטרינוסלב לאביו הרב שמואל אליהו לוין, שכיהן כרבה של ניקופול, צאצא לשושלת רבנים, ומצאצאי הגאון רבי רפאל הכהן, אב”ד המבורג, מחבר הספר “תורת יקותיאל”.

בנערותו למד תורה מפי אביו ואחר כך בישיבת ניז’ין ובישיבת “כנסת בית ישראל” סלבודקה בראשות רבי ברוך דב בער לייבוביץ’, שם למד עד שנת תרע”ד. בשנת תרע”ו הוסמך לרבנות, ובהמשך כיהן כרב בכפר גרישין ולאחר מכן גם בערים נוספות. בשנת תרפ”ג נתמנה לרבה של העיר גרישינו (קראסנוארמיוסקיה) הסמוכה ליקטרינוסלב. עם פלישת הנאצים בשנת תש”א, פונו כל יהודי העיר, והרב לוין עמם, למזרח, והוא התיישב בעיירה קטנה שבאוזבקיסטאן. בסוף המלחמה חזר לגרושינו.

בשנת תש”ו התמנה לרב בעיר דנייפרופטרובסק, אך בשנת תשי”ג נאלץ לעזוב את העיר לאחר רדיפות והצקות מצד השלטונות. בין השאר הוטלו עליו מיסים כבדים בגלל היותו רב. שוב נטל את מקל הנדודים והיגר למרחקים - לאוזבקיסטאן הרחוקה אך המוכרת. במשך שנים מספר נדד בין ערים וקהילות, ובכל מקום היה עוסק בכתיבת סת”ם, בהגהת ספרי תורה ותיקונם.

בשנת תשט”ז, במסגרת נדודיו בקהילות השונות, הזדמן הרב לוין לעיר סוחומי שבגרוזיה, שם פגש לראשונה את הרב שלמה שלייפר, שכיהן באותם ימים כרבה של מוסקבה. פגישה זו הובילה את הרב שלייפר להזמינו למוסקבה ולהשתלב בהכנות לארגון פתיחת ישיבת “קול יעקב” שביקש לפתוח באותם ימים באישור רשמי של השלטונות. הרב לוין קיבל את ההצעה והגיע למוסקבה, שם מסר שיעורים בגמרא לתלמידי הישיבה. הייתה זו הישיבה היחידה ברוסיה שהייתה פתוחה באופן חוקי, כמובן תחת עינם הפקוחה של השלטונות.

בשנת תשי”ז נפטר לפתע פתאום הרב שלמה שלייפר מהתקף לב. קרובי משפחתו תלו זאת בכך שעבר באותה תקופה לחצים רבים מכיוונים שונים.

על כסא הרבנות

כעת, כשנותר הכסא פנוי, נתנו אנשי הקהילה עיניהם ברב לוין. הוא היה רב מוסמך, יודע הלכה, צעיר יחסית ששולט יפה בשפה הרוסית. הנהלת בית הכנסת על ידי “מועצת העשרים” (“דוואטצאטקה”), החליטו אפוא לבחור בו כמועמד לרבה של מוסקבה. כמובן שתפקיד זה היה צריך לקבל קודם לכן את אישורו של הסובייט לענייני דת, שאכן אישר את מועמדותו.

במסגרת תפקידו החדש עמל הרב לוין להוציא לאור במהדורה שניה את “סידור השלום” בכעשרת אלפים עותקים, סידור שהיה לפופולארי בקרב יהודי רוסיה. בהמשך הוא גם הצליח להשיג הקלות שונות מצד השלטונות לפתיחת מאפיית מצות לקראת חג הפסח. גם רמת כשרות הבשר עלתה, אם כי במידה מצומצמת.

בית הכנסת הגדול במוסקבה היה פתוח בעת התקופה הקומוניסטית תחת עיניהם הבולשות של סוכני הק.ג.ב., יהודים מעטים הורשו להתפלל בו, בעיקר זקנים, וגם זאת רק כמס שפתיים ששילם השלטון הסובייטי לעולם. ישיבת “קול יעקב” במקום, היתה אף היא חלק

ממגמה זו.

הרב לוין השתדל לשמר את הגחלת היהודית במוסקבה. המקרה עם ר’ וולף בוגומולני, יעיד על כך. ר’ וולף היה אברך צעיר, ירא שמים, אחד משני השוחטים והמוהלים ששירתו נאמנה את כל יהדות מוסקבה. יום אחד נתפס כשהוא מוביל עגלה טעונה בחבילות מצות עבור כאלו שהזמינום. הוא נלקח לתחנת המשטרה בעוד המצות כולן הוחרמו. בהמשך התנהל נגדו משפט וגם הרב לוין הוזמן לישיבת בית המשפט. למותר לציין כי הרב לוין היה נתון במיצר, שכן בתור רב רשמי לא יכול היה להצדיק פעולה מחתרתית ובלתי חוקית, אך מצד שני… לבסוף דנו אותו בחסד ור’ וולף נידון “רק” לשנת מאסר אחת.

בוגומולני ישב שנה בבית הסהר ובתום השנה יצא לחופשי ובאומץ רב חזר אל מלאכת השחיטה והמילה. במקביל פתח בהשתדלות לקבל היתר יציאה לארץ ישראל. כשהרב לוין שמע על כך, הביע באוזניו התנגדות חריפה בטענה שבמוסקבה נותרו שני שוחטים ומוהלים בלבד המשמשים בקודש לא רק בקהילת מוסקבה הענקית, אלא גם בערים הסמוכות. בוגולמולני הצטער מאד על זה. הרב לוין מצידו כמנהיג אחראי, לא הסתפק בכך ונקט בפעולות שונות כדי לשכנע את בוגומולני להישאר במוסקבה.

בין כך ובין כך קיבל במפתיע רשיון לצאת מרוסיה ולעלות לארץ הקודש. מסתבר שאותם נימוקים בהם השתמש הרב לוין כדי להניאו מכוונתו זו, הם אשר שימשו לשלטונות כאמתלה לאפשר לו לצאת מן הארץ. הכוונה שלהם הייתה - יעזבו “כלי הקודש” את הקהילה וייצאו לאן שרוצים, והדת תדעך מאליה. כך נשאר במוסקבה רק שוחט ומוהל אחד, מספיק בדיוק כדי להראותו לתיירים ולומר להם: הנה יש אצלנו שחיטה ומילה, יש כל מה שדרוש לדתיים ולמאמינים…

הרב לוין עמל להגדיל את הישיבה ולהרחיבה, ולא הייתה זו מלאכה פשוטה, שכן התלמידים הלכו והתמעטו, שהרי התלמידים היו רק אנשים מבוגרים, בחורים עד גיל 18 לא הורשו ללמוד בישיבה, כיוון שזה מנוגד לחוק הסוביטי, וכאשר באו חדשים וביקשו להתקבל - השלטונות הערימו עליהם קשיים עצומים, וסיננו אותם במסננת קפדנית. הרב לוין, פעל מול השלטונות ברגישות אך בנחישות כדי לעמוד על שלו. המקרה הבא יעיד על כך:

פעם אחת החליטו ה”חכמים” שבקהילה היהודית בגרוזיה לשלוח לישיבה במוסקבה קבוצה של כחמישה עשר תלמידים ובידם סכום מסוים של כסף כשכר לימוד, אך הסובייט לענייני דת סירב לאשר קבלתם לישיבה. הרב לוין עמד בתוקף מול השלטונות כדי לקבל את האישורים המתאימים. הוא אף הוכיח להם שכבר אזל הכסף מקופת הישיבה וגם מספר התלמידים קטן מאד, ואם לא יקבל את הקבוצה - לא תהיה לו ברירה אלא לסגור את הישיבה. השלטונות לא חפצו בסגירת הישיבה שכן הם ביקשו להראות לעולם כולו שהם מעניקים חופש דת. מלבד זאת, התחייב הרב לוין, שאחר גמר לימוד התלמידים בישיבה, כשייצאו ממנה מוסמכים להיות “כלי קודש” -  לא יעניקו שירותי דת בברית המועצות אלא בגרוזיה לבדה. הלחץ פעל את פעולתו, הסובייט נסוג מסירובו והצעירים מגרוזיה התקבלו לישיבה. לאחר מספר שנות לימוד, יצאו ממנה כשבידיהם תעודות סמיכה לשחיטה ומילה ויתר שירותי הדת. הם חזרו לקהילותיהם ופעלו שם בתור “חכמים” ופעלו רבות לחיזוק היהדות בקהילותיהם.

כשהרב הראשי נתון בין הפטיש למגל

מתוקף תפקידו הוזמן הרב לוין להשתתף בחגיגות רשמיות שנערכו בקרמלין, כמו כן קיבל אורחים ומשלחות רשמיות מחוץ לארץ. בשנות הנהגתו נסע פעמיים לרומניה וליוגוסלביה במסגרת משלחת רשמית של נציגי הקהילה הדתית במוסקבה והם היו אורחיהם של הקהילות היהודיות בארצות ההן. למותר לציין כי משימת הנסיעות הייתה פחות לקשור קשרים עם אחינו בני ישראל שבארצות ההן - ויותר כמשימה פוליטית עבור הסובייט, כדי להדגיש את המחויבות של רוסיה, כביכול, ליהדות.

בשנת תשכ”ח ערך מסע ביקור מיוחד בארצות הברית, מסע שעורר הדים רחבים בקרב היהדות העולמית. הרב לוין היה לאחר ניתוח קשה והיה עדיין חלש שעה שקיבל הזמנה לבקר בארה”ב. למעשה, המזמינים היו קואליציה מוזרה ומפתיעה של שני ארגונים מתנגדים ויריבים, אך הצד המשותף שלהם היה מלחמה מרה נגד הציונות. היה זה ארגון יהודי אנטי–ציוני בשם “המועצה האמריקנית ליהדות”, וכן ארגון של נטורי קרתא. גופים אלו שהזמינו את הרב לוין לארה”ב, מצאו חן בעיני השלטונות הסוביטיים והם הורו לרב לוין לנסוע לפי הזמנה זו ולהשתתף בדיונים ובאסיפות שלהם, מה ששירת את האינטרסים שלהם כנגד הציונות, בפרט לאחר הנצחונות המזהירים במלחמת ששת הימים, שנה קודם לכן.

למותר לציין כי הרב לוין היה נתון בדילמה עזה - שכן מצד אחד, רצה מאד במפגש בלתי אמצעי עם יהדות ארה”ב, זו הייתה בעבורו הזדמנות פז; אך מצד שני ידע כי מפגש כזה ישרת אך ורק את האינטרסים הלאומיים של ברית המועצות, הא ותו לא. לאורך כל השנים נאלץ היה הרב לוין להגן על המדיניות הסובייטית בשאלה היהודית. גם למארחים לא היה ספק כי הביקור אינו אלא חלק מצרכי התעמולה הקומוניסטית, כשהם מנופפים בכך כ’סימני טהרה’ - ‘ראו, כשרים אנחנו’.

בתכנית הסיור שלו נקבע כי ישא דברים בפני עצרת–עם באולם גדול בניו יורק. ואכן, אלפים המתינו בשקיקה לנאומו של רבה של מוסקבה, מופע שהיה בגדר אטרקציה של ממש. בחלקו הראשון של הנאום דיבר הרב לוין דברי תורה ואגדה, דברים שלא זכו לתגובה מיוחדת מצד הנוכחים. בחלקו השני התבקש להשיב על שאלות בענין מצב היהודים והיהדות בברית המועצות. לרב לוין לא הייתה ברירה, והתשובות שלו היו בהתאם לקו הרשמי המקובל בברית המועצות, כשהוא מספר ומפאר את יהדות ברית המועצות המתקיימת באדיבותה הרבה של ממשלת ברית המועצות. הנוכחים, מכלל יהודי ארה”ב, ידעו כי הדברים שיצאו מפיו אינם אלא כסות עיניים בלבד, וקול המולה עלה בתוך האולם. משתתפים שכנראה ציפו ממנו להציג את היהדות הנאמנה ולא את הממשל הסובייטי, מחו כנגדו, עד שנאלץ היה להפסיק את דבריו ולעזוב את האולם.

מי שנטל את המושכות ודאג להמשך הסיור המתוכנן, היה הגאון הרב פנחס טייץ, מרבני ניו יורק ואחד האישים שסייע רבות ליהדות רוסיה בשנים ההן. הוא, יחד עם אישים אורתודוכסיים נוספים פגשו את הרב לוין, ומאז הוא היה אורח שלהם. הוא ערך סיור בישיבות ובמוסדות יהודיים שונים וכך למד להכיר מקרוב את יהדות אמריקה. לא היה גבול להתרגשותו.

ביקור היסטורי אצל הרבי

במהלך הביקור, זכה הרב לוין להתקבל ל’יחידות’ מיוחדת אצל הרבי מה”מ, והתקבל בידידות ובסבר פנים יפות. עצם קיום הפגישה היה משום ‘חידוש’ עצום, שכן כל צעד שעשה הרב לוין, לא נעשה אלא על פי אישור השלטונות הסובייטים, שהפעם נתנו אישור מיוחד להיפגש עם ה”אוייב” הגדול ביותר של הקומוניזם - הרבי מליובאוויטש.

היה זה ביום חמישי, ב’ דראש חודש תמוז תשכ”ח, כאשר נכנס הרב יהודה לייב לוין ל’גן עדן העליון’. למותר לציין כי גם ‘יחידות’ זו נעשתה רק לאחר אישור רשמי של שלטונות ברית המועצות וכל מילה בה תועדה ופוקחה על ידי ה”אח הגדול” שבמוסקבה. אולי זו הסיבה שהשיחה עצמה הייתה מנומסת ורשמית. הקומוניסטים אף התנו את הביקור בכך שלא יתועד, אולם תמונה אחת, שניות ספורות לפני כניסתו לגן עדן העליון, צולמה באופן נסתר.

ראוי לציין כי הרבי השתדל שהיחידות כולה תתועד בהקלטה, באמצעות מקלט שהוסתר מתחת לספסל שהוכנס לחדר היחידות. להלן חלקים מהיחידות מתוך סרט ההקלטה שפורסם לאחרונה על ידי ועד הנחות בלה”ק.

הרבי, כאמור קיבלו בחביבות ופתח בהתעניינות בשלומו של אורחו החשוב: “מסתמא הספקתם לנוח מעט”,  אמר הרבי והזכיר את דברי חז”ל “לפום צערא אגרא”. בהמשך התייחס הרבי לסיור שנערך לו בארה”ב: “כפי שהנני שומע — הראו לכם במהלך ביקורכם בארה”ב את התפתחות הישיבות כאן (והתעניין גם אם פגש במהלך הביקור חברים מזמן לימודו בישיבה, או בניהם כו׳).

הרב לוין: “האמת היא שבעת הנסיעה לכאן לא תיארתי לעצמי שנעשה כאן מקום תורה בקנה מידה כזה. לפני שלושים־ארבעים שנה היתה אמריקה בבחינת “בור ריק אין בו מים” — “אין מים אלא תורה”, ואילו היום - ברוך ה׳! וביתר שאת בנוגע למוסדות “בית יעקב”, שעל ידם בונים את בית ישראל!”.

לבקשת הרבי לשמוע דרישת שלום מ”שם” - פתח הרב לוין וסיפר על אודות חסידי חב”ד שעזבו את מוסקבה ובשל כך נשאר חלל ריק. הרבי הגיב על כך: “כאשר אלו נוסעים, מסתמא באים יהודים אחרים במקומם - מסביבות מוסקבה או משאר חלקי רוסיה, שהרי בכלל משתדלים יהודים לגור בעיר גדולה, שיש בה מספר גדול של יהודים”.

הרב לוין השיב לרבי כי למעשה אין מי שיבוא במקום אלו שעזבו, שכן ישנם קשיים ברישום למגורים במוסקבה ובסביבותיה. הרבי, בהכירו היטב את חוקי ברית המועצות,  הציע אפוא לאורחו, כי אנשים יכולים לקבל אישור מגורים על ידי נישואים עם תושב העיר. הרב לוין אישר זאת וסיפר כי רק לאחרונה אכן התמנה שוחט חדש שהתחתן עם נערה ממוסקבה.

הרבי:  ומה עם הדור הצעיר שנולדו שם?

הרב לוין: “אם אין גדיים אין תיישים”.

כ”ק אדמו”ר שליט”א (בבת־שחוק): “כשרוצים לשמוע דרישת שלום - רוצים לשמוע גם איזה דבר טוב!… וכידוע בנוגע לחסרון בדיבור לא טוב - שהדיבור עצמו מעורר את הענין, ו”מרובה מדה טובה כו׳ ממדת פורענות”: כשמדברים דבר טוב - מעוררים את הצד הטוב”.

הרב לוין: “דבר טוב? -  אספר לכם על סמרקנד: יש שם קיבוץ של אברכים, והם מתנהגים טוב כו’”.

 

כ”ק אדמו”ר שליט”א (בבת־שחוק): “למה אתם שולחים אותי לסמרקנד -  רצוני לשמוע מהנעשה במוסקבה!… בתור מרא־דאתרא של מוסקבה, למה לכם לחשוב אודות מקומות אחרים?!”

כאן פתח הרב לוין וסיפר ‘דברים כהווייתם’: “יש שם אברכים חסידי חב”ד ואברכים ליטאים, ומשתתפים בלימוד שיעורים -  עשרים יהודים יושבים ולומדים, אלא שאחדים מהם נסעו”, כאן ציין שמות של כמה שנסעו מרוסיא או נפטרו.

הרבי הוסיף והתעניין לגבי שיעורי התורה המתקיימים בבית הכנסת, והרב לוין הרחיב לספר עוד מתוככי הקהילה: “בדרך כלל לומדים בבוקר דף גמרא עם תוספות באופן של פלפול במשך שעתיים בערך. גם בערב לומדים דף גמרא, שו”ע ומשניות, ובשבת - חומש, ובשבת אחר הצהרים - בקיץ פרקי אבות, ובחורף מדרש, נוסף על אמירת דברי תורה ב”שולחן” בסעודה שלישית”.

כ”ק אדמו”ר שליט”א: “פעם היה סדר ללמוד בין מנחה למעריב “עין יעקב” - חלק האגדה שבתורה, “שמושכין לבו של אדם”, ויש בה גם עניני מדות טובות”.

הרב לוין סיפר על אודות שני מגידי שיעור שנחלשו וחלו, ושוב אינם יכולים לשמש בתפקידם, והזכיר את שמותיהם של אלו שבאו במקומם. הרבי הגיב בפליאה: “מספרים שבשבת באים להתפלל כמה מאות יהודים, ומסתמא ניתן למצוא ביניהם עוד אנשים שיכולים למסור שיעורים”.

שיחה זהירה

בהמשך השיחה התעניין הרבי לגבי נוסח התפילה המקובל בבית הכנסת הגדול במוסקבה, שעה שמתפללים שם יהודים מכל העדות. הרב לוין השיב כי בשבת מתפללים בנוסח אשכנז, אך בדרך כלל לא מדקדקים, וכל מי שניגש לפני העמוד, מתפלל לפי הנוסח שלו. מה שאין כן ב”חדר שני” מתפללים בנוסח האר”י.

כאן פנה הרבי אל אחד ממלוויו של הרב לוין, החזן הראשי מקהילת לנינגרד, והתעניין אצלו לגבי נוסח התפילה בעירו. החזן השיב כי גם בבית הכנסת הגדול בלנינגרד מתפללים בנוסח אשכנז, בעוד שבבית הכנסת החסידי ובבית הכנסת הקטן - בנוסח האר”י.

השיחה, הוסיפה להתקיים, כשהרבי מתעניין בזהירות אך ורק בעניינים שאפשר לדבר עליהם בחופשיות, כמו נוסח התפילה, סידורי התפילה בהם משתמשים בקהילה, הוספה של “לוח” לראשי חודשים ומועדים בסידורים, תרגום נוסח התפילה לרוסית, ועוד. הרב לוין סיפר כי בטרם הדפיס מחדש את הסידור “סידור השלום”, נאלץ על פי בקשת השלטונות לתרגם את הרוסית דף אחר דף כדי שיבינו את תוכן התפילה.

בהמשך התעניין הרבי איך נוהגים בשנים האחרונות כאשר מתעוררות שאלות הלכתיות קשות. הרב לוין סיפר כי הוא עומד בקשר הלכתי עם הגאון הרב משה פיינשטיין, ואף הוסיף לספר על אודות כמה שאלות בנוגע ל’חליצה’. הרבי סיפר כי שמע מאישה אחת - שבינתיים עלתה לארץ הקודש - כי הרב לוין סידר לה ‘חליצה’ במוסקבה, וכן סייע לה בקבלת ויזה למרות הקשיים. והרב לוין אישר זאת, ואמר שאכן סייע כפי יכלתו.

בהמשך התעניין הרבי לגבי סידור גיטין, ולגבי ספרי התורה וספרי קודש שנשארו בבתי הכנסת שבערים והעיירות שמסביב למוסקבה והובאו למוסקבה. הרב לוין ציין כי ספרי התורה נרכשים בחשאי ובמשך הזמן נשלחים לארץ ישראל. כמו כן ספרי קודש -  כל מי שנוסע מחוץ לרוסיה, לוקח עמו ספרים רבים, אך עדיין נשארו ריבוי ספרים (כולל גם מעזבונם של יהודים שנפטרו) בספריית בית־הכנסת.

הרבי ציין שבכל מקרה צריך שיהיו בבית הכנסת ספרי הלכה, באומרו עד כמה דבר זה נחוץ עבור החינוך ושמירת ההלכה. והוסיף: “זכורני שבזמני היה נדיר למצוא ברוסיא קיצור שו”ע. על פי רוב היו משתמשים ב”משנה ברורה”, או לומדים השולחן־ערוך עם “באר היטב”; וכשהגעתי לכאן, ראיתי שהקיצור שו”ע נתפרסם ונתפשט ביותר, וגם תורגם לכמה שפות, מדינה ומדינה כלשונה.

בחלק הבא של השיחה, התעניין הרבי על אודות מצבם של בתי־הכנסת במוסקבה ובלנינגרד, והרב לוין סיפר אודות השיפוצים שנערכו שם. הרבי ציין כי בבתי הכנסת הללו נערכים ביקורי תיירים לרוב, באמרו “אפילו אלו שכאן לא עולים לתורה, הנה בבואם לשם -  עלו לתורה, ובברכה לפניה ולאחריה, ועם כובע וכיפה… ואם כן, כיון שכל האורחים באים לבית הכנסת, הרי יש לכם הזדמנויות רבות של “הכנסת אורחים”, והרי “גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה”.

כיוון שגם הרבי וגם הרב לוין היו בנעוריהם ביקטרינוסלב, הזכיר זאת הרבי ואף ציין כי הכיר את אחיו של הרב לוין, וסיפר כי פגשו ברוסטוב בשנת תרפ”ד בערך. הרב לוין סיפר כי אחיו אכן הותיר אחריו כתבי יד מלאים בחידושים, אך רובם אבדו במשך השנים, מלבד כתב יד אחד בענין קונטרס הסמיכה למהרלב”ח בענין מחלוקתו עם מהר”י בי רב בדברי הרמב”ם אודות האפשרות של חידוש סמיכת הסנהדרין בזמן הזה.

בשלב מסוים התערב בשיחה אחד האורחים מרוסיה, והתייחס לבקשתו הקודמת של הרבי לשמוע ‘בשורה טובה’ מרוסיה. הלה סיפר “פעמים רבות אני בא למוסקבה, ובכל פעם בית הכנסת שוקק מנייני תפילה. בבוקר כמעט כל העת יש מנינים, מהבוקר עד הצהריים. ובערב -  תמיד הרב יושב ולומד; כל פעם שהגעתי - הוא עם דף גמרא. פעם הגעתי לבית הכנסת ולא מצאתי את הרב, ובאתי לביתו, ומצאתי אותו עסוק בכתיבת גט. (וסיים האורח:) תמיד הוא עסוק במצוות!

הרבי חייך חיוך רחב, והפנה את ראשו לעבר הרב לוין ואמר: “בשורות טובות כאלה - מדוע נשמעים מפי אורח, ולא מפי המרא דאתרא?” האורח הגיב כי הרב לוין הינו עניו וצנוע, ולכן לא חפץ לדבר אודות הקהילה שלו. “אך אני, כאחד מבחוץ, יכול להעיד על כך”.

הרב לוין אישר כי אכן בשבת יש מנייני תפילה רבים, וציין שבשבת מתפללים בארבעה מקומות בבית הכנסת עצמו: המנין הראשון בשני מקומות, והמנין השני שלאחריו גם הוא בשני מקומות - בחדר שני, ובבית הכנסת הגדול.

כתשובה לשאלת הרבי, ציין הרב לוין כי לא מזדמן לו לבקר בערים אחרות, חוץ ממוסקבה.

לקראת סיום הביקור, התעניין הרבי כמה זמן יימשך הביקור בארצות הברית. הרב לוין השיב כי הוא חוזר כבר ביום שני הקרוב, באמרו שניתן אמנם להאריך את הביקור, אבל אין לו יותר כח, כיון שבמשך כל זמן הביקור, מעלות הבוקר עד חצות הלילה, לוקחים אותו ממקום למקום, ובכל מקום צריך לנאום. על כך הגיב הרבי:  “בכלל “ישיבת כרכים קשה”, וכל שכן למי שלא הורגל לכל הרעש (‘טומל’)”. הרב לוין ציין כי מוסקבה לא קטנה מניו־יורק… [בכך ‘הגן’ הרב לוין על גודלה ותפארתה של מוסקבה, אותה היה צריך לייצג בכבוד, גם בתיאורים סמליים - מ.ז.].

כ”ק אדמו”ר שליט”א: “אבל שם אינכם צריכים לנסוע ממקום למקום. וגם: ‘עבודת פרך’ היא לא עבודה קשה, אלא עבודה שלא הורגלו בה, כדאיתא בגמרא ש”מלאכת נשים לאנשים” נקראת ‘עבודת פרך’, ועל דרך זה כשיוצאים ל”כרך” אחר שלא הורגלו אליו”.

בשעת לילה מאוחרת נפרד הרבי מהרב לוין באמרו: “יישר כח גדול עבור הביקור, סעו לשלום, בשמחה ובטוב לבב, ונשמע בשורות טובות”.

* * *

בתום הביקור שבו הרב לוין ופמלייתו אל המלון במנהטן בו שכנו. השיחה עם הרבי עברה ‘בשלום’ כשהנושאים, כאמור, היו “פרווה” - נושאים שלא יכולים להזיק לרב לוין בתפקידו. את הנושאים החשובים וה’בוערים’ באמת שהיו חשובים להמשך הנהגתו של הרב לוין מול התעמרות השלטונות, אי אפשר היה להעלות במהלך אותה שיחה שהיו לה אוזניים רבות.

נכדתו של הרב לוין זכתה להכנס ל’יחידות’ כעבור שנים, והרבי אמר לה “בזמנו סבך היה פה וביקש ברכה עבור הילדים והנכדים - והנה את כאן”…

הרבי מפיק לקחים מהביקור ההיסטורי

הרב לוין היה רבה של מוסקבה מטעם ממשלת הזדון, ולפיכך נאלץ לסכור את פיו בכל הקשור למצבם האמיתי של היהודים והיהדות מאחורי מסך הברזל. כאמור, היו רבים שתקפו אותו בשל כך ודנוהו לכף חובה, אולם הרבי לימד עליו זכות ואף דיבר בפומבי בשבחו של האורח.

היה זה עשרה ימים לאחר מכן, בהתוועדות שנערכה לכבוד חג הגאולה י”ב בתמוז תשכ”ח, העלה הרבי את נושא ביקורו של הרב לוין בארה”ב, את השפעתו על יהדות ארה”ב, אך בעיקר דיבר בכאב עצום כיצד המנהיגים היהודים של ארה”ב החמיצו הזדמנות באותה אסיפה שהופסקה באמצעה - כאשר היו שדרשו שהרב לוין יאמר את האמת על מצבה של יהדות ברית המועצות, ולא באופן “ייצוגי”.

הרבי הרחיב ואמר כי עצם בואו של רב יהודי ממדינה רחוקה, כשהוא לבוש בבגדי רב, היה צריך לגרום להתעוררות רבה בקרב יהודי ארה”ב. אולם, במקום שאנשים יראו בו וביהדות שהוא מייצג דוגמה אישית, כיצד צריך יהודי להתנהג בחייו, חיי תורה ומצוות בארצות החופש, הרי במקום זאת היו ‘טרודים’ בלהציק לו בשאלות שונות ומשונות על מצבם של יהודי ברית המועצות.

“כאשר מגיע יהודי מעבר לים [בהתכוונו על הרב לוין - מ.ז.] עם בן לויה שלו [בהתכוונו על מלוויו הרשמיים מטעם ממשלת ברית המועצות כדי לעקוב ולוודא שהביקור יהיה בדיוק כפי רצונה של ‘אמא רוסיה’ - מ.ז.] ובגלל זה מתקבצים כמה וכמה מישראל ביחד, הנה החוב הראשון המוטל על המתאספים הוא - להביט על הקהל שנמצא באסיפה, ולראות, אולי אפשר לעורר אותם להוסיף בלימוד התורה, ביקום המצוות, ביראת שמים וכו’ וכו’. ולפועל - התקיימה אסיפה אחת, אסיפה שניה, שלישית ורביעית, ולא על עלה בדעתו של אף אחד לעשות זאת!”.

הרבי הוסיף ודיבר על “כוונותיהם הטובות” של מנהיגי הארגונים היהודים בארה”ב לסייע ליהדות ברית המועצות הנמצאים בצורה ובשביה מאחורי מסך הברזל: “העזר והסיוע לאותם שלוש מליון יהודים על ידי כל האסיפות הנ”ל - מוטל בספק… אבל ישנו דבר ודאי: אילו היו מדברים באסיפות אודות טהרת המשפחה, אודות כשרות, חינוך ושמירת שבת, היה מתעורר יהודי אחד, שני יהודים, משפחה אחת ושתי משפחות…”.

כאן גילה הרבי כי היו כאלו שניסו להציק לאורח הרב לוין ולהוציא מפיו דברים שלא התאימו ל”פרוטוקול הרשמי” שהוא היה מוכרח לייצג:

“אותו יהודי שלכבודו ערכו את האסיפה, נעמד והראה תמונה מהנעשה שם - דלת של ישיבה ודלת של מקוה. ועל זה שאלו אותו: אבל מה נעשה מעבר השני של הדלת?!…

“שאלה זו לא היה בה אלא לגרום לו עגמת נפש - שהרי הוא בעצמו יודע מה נעשה מעבר השני של הדלת, וגם השואל יודע, ולאידך, אסור לו להשיב על השאלה, כי, נוסף לכך שאין בזה תועלת, יכול להיות בזה ענין של סכנה. ועל פי דין, אסור לשאול שאלה כזו שהשואל יודע את תשובתה, ויודע שהנשאל אינו יכול להשיב - כיון שאין זה אלא לצער יהודי…”

והרבי הוסיף: “כאן רואים עד כמה גדול ההעלם וההסתר בעולם - שלא שמים לב לדבר הכי ברור ופשוט: מגיע יהודי שנסע אלפיים קילומטר מעבר לים ומראה תמונה של מקוה ושל ישיבה, בה בשעה שהכל יודעים שאין שום תועלת בכך שמראים תמונות אלו; יהודי הנ”ל אינו טיפש ויודע שאינו מרמה אף אחד, אלא שאין לו ברירה להיותו “מצווה ועומד”… והשומעים יודעים שיהודי הנ”ל אינו טועה ואינו רוצה להטעות אותם, אלא שהם לא עשו אלא לפנים… אם השואל חושב ש”נפלה לו המצאה” לשאול שאלה זו בנוגע למעמד ומצב השורר מעבר לים - שלא ישלה את עצמו בדברי חלומות…”.

וכאן הרבי מוסיף ומעורר שהשאלות לא נשאלו סתם אלא הוכנסו משמים בפי השואלים כדי לעורר אותם עצמם - “‘חכם יתקרי’ ‘רב יתקרי’ וכל שאר התארים, ומדפיסים תמונות בעיתון ובטלוויזיה על ידי עיתונאי גוי שיציג אותו לפני חבירו.. ואם כן, מדוע אינך מנצל זאת כדי לדאוג ל’עניי עירך’?!”

הרבי דרש שיקחו דוגמה אישית מהרב לוין, וכי מנהיגי “יהדות ארצות הברית” צריכים ללמוד ממנו: “כאשר מגיע יהודי ממקום כזה שבמשך חמשים שנה יש שם רדיפות על עניני דת, עד לעונש מיתה, ואף על פי כן רואים איך הוא נראה - היתה צריכה להיות המחשבה הראשונה ללמוד מזה מוסר השכל: אם לאחר חמשים שנה של גזירות, יכול יהודי להיות חי וקיים, לנסוע ולבוא וכו’ - הרי על אחת כמה וכמה כשנמצאים במקום שאין בו גזירות, בודאי היו צריכים לרצות להיראות כפי שנראה יהודי הנ”ל!… יתכן שיביאו לכאן יהודי עם זקן שלם ו”סירטוק” ארוך כדי שיביטו עליו ויאמרו: הנה לפנינו הטפת מוסר חיה ומוחשית (א לעבעדיקער מוסר–זאגער)”.

“…ואף על פי כן, למרות שכבר עבר כמה זמן מאז שיהודי הנ”ל [הרב לוין] חזר למקומו, לא עלה בדעתו של אף אחד סברא זו”.

כאן רמז הרבי לנסיבות שהובילו לביקורו של הרב לוין לביקור הנדיר בארה”ב כמו גם לזהות המזמינים: “כיצד יתן לומר שהקב”ה יניח שתהיה גזירה במשך חמשים שנה, ולאחרי כן יסובב סיבות (על ידי הפגנות או ללא הפגנות, על ידי ארגון זה או על ידי ארגון אחר, ציונים או לא ציונים) ויביא לכאן יהודי הנ”ל, כדי שעל ידי זה תהיה התעוררות בנוגע לעניני תורה ומצוות, בשעה שכולם צועקים שלא זו הייתה כוונתם?!”

רב שייצג בכבוד

שיחה זו של הרבי עוררה הדים רבים בקרב מנהיגי יהדות ארצות הברית מכל הקצוות, גם כאלו הנמנים על חוגי הרפורמים והקונסרווטיבים, כמו גם על רבים בעלי השפעה ביהדות החרדית (“כתוצאה מהדיבור הנ”ל רכשתי כמה ‘ידידים טובים’”, התבטא הרבי בסיומה של אותה שיחה).

הרב יהודה לייב לוין כיהן כרבה הראשי של מוסקבה עוד שלוש שנים מאז ביקורו, ונפטר בשנת תשל”א.

שנה לאחר הביקור, בחורף תשכ”ט, יזמה מועצת המנהלים של בית הכנסת - בעידוד הסובייט לענייני דת - אירוע חגיגי לציון מלאת 75 שנים להולדתו של הרב לוין. אירוע זה נוצל למען השלטונות, כשאליו הוזמנו רבנים רבים מארץ ישראל וממדינות המערב, כדי לשכנעם בפתיחות הסובייטית לכל הענייני הדת. גם באירוע זה נאלץ היה הרב לוין לתמרן בפקחות רבה בין הרצוי לבין האילוצים.

הלווייתו התקיימה ברוב עם כאשר הנהלת הקהילה שכרה מכוניות רבות כדי להוביל את המלווים לבית הקברות, חלקן היו מיועדות לצמרת הקהילה. אלפים מיהודי ברית המועצות ליוו בדרכו האחרונה את דמות המופת שייצגה אותם ברוב כבוד והדר הן מול השלטונות הסובייטים והן מול יהדות העולם בכלל.

הרבי מספר מתקופת ילדותו

במהלך הפגישה של הרב לוין עם הרבי, סיפר הרב לוין כי במוסקבה היה “הרב מפולטבה”, שערך פירוש פשטני על תלמוד ירושלמי, וגם התייגע להגיה ולתקן את נוסח התלמוד ירושלמי מכל השגיאות, ובהיותו למדן גדול, הוכיח את תיקוני השגיאות על ידי ההשוואה לתלמוד בבלי.

באופן נדיר סיפר הרבי על שנות ילדותו: “הרב מפולטבה שהזכרתם — שהוא בעמח”ס “תבונה” על הרמב”ם — פגשתיו פעם. הוא ביקר בביתנו ביקטרינוסלב (הסמוכה לפולטבה) עם ספרו — ספר קטן ודק. הוא היה עוד אברך צעיר שזקנו לא התמלא עדיין (והוסיף בבת־שחוק: אני הייתי אז צעיר יותר, כמדומני לפני חתימת זקן בכלל). הוא נשאר בזכרוני בגלל שקו”ט שהיתה בינינו בנוגע לנרות חנוכה, בקשר לשאלתו בספרו כיצד היו יכולים לצאת ידי חובה הדלקת המנורה בשמן של נס, בה בשעה שמפורש בקרא שצ”ל שמן זית. אבל כשראיתיו - עיקר החיות (“קאך”) שלו היתה דוקא ב”פלפול” בשקלא־וטריא, ואילו הגהה - היא חוש בפני עצמו הכרוך בדייקנות וכו’.

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.