Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #1146 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ני"א ניסן ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Friday
Jul062012

איש צמח שמו

 פרקים מדברי ימי חייו של החסיד ר’ צמח הלוי גורביץ’, בנו של השד”ר המפורסם ר’ יצחק (איצה) מתמיד. מהילדות בצילו של אביו הגדול, דרך המאסר בעקבות מסירות הנפש על תומכי תמימים, ועד לשליחות של שנה בקובה. מוגש לרגל יום היארצייט ח”י תמוז.

בצל אביו הגדול

החסיד ר’ צמח גורביץ, נולד בעיירה חרסון בי”ב ניסן תרס”ז, לאביו החסיד המפורסם והשד”ר של רבותינו נשיאינו, ר’ יצחק גורביץ – המפורסם בכינויו ר’ איצ’ה דער מתמיד. כבר בילדותו ונעוריו, שלח אותו אביו ל’חדר’ חסידי ואחר כך לישיבת תומכי תמימים. ר’ איצ’ה הקפיד מאד על חינוך בניו. אחת ההקפדות היתרות אותם שמר בקנאות, הייתה כי בניו לא ילמדו לקרוא ברוסית.

מגיל צעיר נפרד הילד מהוריו. בערך בשנת תרע”ז, החל אביו לשמש כשד”ר עבור הרבי הרש”ב, ולנדוד בעיירות. בי”ד סיון תרע”ט, התייתם צמח מאמו, ומאז גדל ביחד עם אחיו בבית סבתו מרת עלקא, כשאת אביהם הם פוגשים לתקופות קצרות.

לקראת חודש תשרי תרע”ח, זכה הילד ואביו הגדול לקח אותו עימו לחסות בחודש תשרי בצילו של אדמו”ר הרש”ב. את אותו ראש השנה מיוחד, מתאר בזכרונותיו מי שלימים היה גיסו, ר’ יהודה חיטריק:

“בליל א’ דראש השנה בשעת תפילת ערבית הראשונה בבית כ”ק אדמו”ר ברחוב פוקשינסקי, בחדר אשר התפללו, אף שבמדתו היה חדר מרווח – היה בו מקום לחמישים איש בדוחק – אבל לא הכיל את החסידים הרבים שנדחקו למקום שהיו כשלוש מאות איש, ועמדו צפופים – אף אחד לא יכול היה לזוז ממקומו. האויר היה כל כך חם, שמכל אחד נטפו אגלי זיעה, וכתלי הבית הורידו ונטפו מהם מים ממש, כמו ממטר שוטף, מרוב החמימות.

באמצע היום של ראש השנה, הלך אביו לאחת הפינות ושקע בתפילה. הבן, שנשאר לבד, נבהל כשלא ראה את אביו והחל לצעוק אבא, אבא! בדיוק אז נכנס לשם בנו של הרבי, הרבי הריי”צ, וכשראה את הילד הבוכה, שאלו לסיבת הבכי, הילד השיב שהוא מחפש את אביו. “מה שמו של אביך?” שאל בן הרבי, “איצ’ה”, השיב הילד מבעד למסך הדמעות. “איזה איצ’ה?” “איצ’ה המלמד”. “הוא יבוא תיכף”, אמר בנו של הרבי והרגיע את הילד.

כשר’ יצחק הגיע, סיפר לו בנו אודות השיחה הקצרה עם בנו של הרבי. שאל אותו ר’ יצחק: “האם כשבנו של הרבי דיבר אליך, עמדת או ישבת?” “ישבתי”, ענה הבן. גער בו ר’ יצחק ואמר לו: “אתה צריך לדעת שגם לפני בנו של הרבי צריך לעמוד”.

באותו ביקור זכה ר’ צמח ליחידות, עליה סיפר שנים מאוחר יותר: “אני זוכר איך ישב הרבי על כסאו ואחז בידו את השרשרת של שעונו. אבי התקרב ונעמד מול הרבי ליד השולחן, ואני שהייתי ילד בן עשר עמדתי מרחוק, ליד הדלת. שמעתי את אבי מציע לפני הרבי עניינים שונים בתורת החסידות, ומבקש את הסכמתו של הרבי לדברים. רוב השאלות היו בסגנון של ‘האם ניתן לבאר זאת באופן מסויים’ או ‘האם אפשר לתת לכך משל כזה’. ברוב הפעמים אישר הרבי את נכונות הדברים ואמר בתנועת ראש קלה “מ’קען אזוי זאגן [= ניתן לומר כך]”. באחת הפעמים הגיב הרבי: “דער אלטער רבי זאגט דאך פארקערט [= הרי אדמו”ר הזקן אומר ההיפך]”.

לאחר מכן אבא עשה לעברי כמין תנועה שאתקרב אל הרבי נ”ע, כדי שאקבל ממנו ברכה. חששתי להתקרב לעבר הרבי ורעדתי מפחד. התקרבתי לאטי לעבר השולחן, ואבא התלונן עלי בפני הרבי: “אין לו חשק ללמוד!”. הרבי אחז בידו את השרשרת של השעון שהיה מונח בכיסו, ופנה אלי באומרו בקול ניגון: “אזוי? ס’שטייט דאך [= ככה? הרי כתוב] ‘כי לקח טוב נתתי לכם’!…” אני זוכר זאת היטב. המילים הללו לא ימושו מזכרוני לעולם…

הרה”ח ר’ צמח בצעירותו, עם שניים מילדיובתומכי תמימים, כתלמיד וכמנהל

בשנת תרע”ז, הקים ר’ אליעזר דבוסקין (צ’צ’רסקר) את ישיבת תומכי תמימים בחרסון, והילד צמח למד בה. כראש ישיבה כיהן ר’ מרדכי פרלוב. בח’ אייר תר”פ, נודע בישיבה אודות הסתלקותו של הרבי הרש”ב. ר’ אליעזר נפל ברוחו, ויומם ולילה היה בוכה בצנעה. בעקבות ההסתלקות, החליט הוא לפזר את הישיבה, כאשר מספר תלמידים נשלחו לרוסטוב, חלק נסעו לקרמנצ’וג והשאר נסעו הביתה.

הת’ צמח גורביץ המשיך לישיבות תומכי תמימים בקרמנצ’וג, אותה ניהל ר’ ישראל נח בליניצקי ובה התרכזו גם תלמידי המחלקות הקטנות שברחו מליובאוויטש בעת המלחמה. שם למד עד שנת תרפ”ד, אז הועברו חלק מתלמידי הישיבה לחרקוב, אותה ניהל מי שלימים כיהן כמזכירו של הרבי, ר’ יחזקאל (חאצ’ע) פייגין.

בשנת תר”צ, פתח ר’ יחזקאל הימלשטיין ביחד עם עוזרו ר’ צמח גורביץ ישיבה בחרסון, אך ימיה של ישיבה זו לא ארכו. ימים אלו היו ימי סגירת הישיבות על ידי שלטון הרשע הקומוניסטי. ר’ מרדכי שוסטרמן מספר בזכרונותיו כי כאשר הגיע לישיבה ביחד עם חברו ר’ בערל גורביץ, לימים מנהל בית רבקה, לביתו של הרב הימלשטיין, יצאה עליו אשתו הבוכיה וסיפרה לו כי כולם נאסרו לפני מספר ימים.

עד למשפט, ניתנה להם חופשה. ר’ צמח ניצל את החופשה וברח לביתו בחרקוב, שם עבר לגור עם אביו שהתגורר אז בבית השחיטה שבעיר. ר’ צמח הסתדר שם בעבודת השחיטה. לאחר זמן לא רב, מצא את זיווגו, ביתו של החסיד ר’ אהרן תומרקין.

ניסיונות יציאה

אחרי יציאתו של הרבי הריי”צ מרוסיה בשנת תרפ”ח, השתדל אביו, ר’ איצ’ה, לצאת מגבולות רוסיה ולהיות ליד הרבי.

בשנת תרפ”ט, בעקבות שתדלנות חסידים הצליח ר’ יעקב ישראל זובער לצאת מרוסיה. בעקבות כך, הורה הרבי לחסידים להגביר את המאמצים על מנת להוציא מרוסיה שניים מגדולי החסידים: ר’ איצ’ה דער מתמיד ור’ יענק’ל ז’וראביצער. הרבי הורה גם לשני אלו לנסות לעבוד בדרך המקובלת ולהגיש לממשלה בקשת היתר יציאה מהמדינה.

באותה תקופה שאל ר’ יצחק את הרבי האם לבקש היתר גם עבור בניו הצעירים – הלל ושמואל. הרבי הורה לו לקחתם עימו. במשך כארבע שנים הגיש ר’ איצ’ה בקשות, האחת אחרי השניה, ובכל פעם נדחתה בקשתו. בתשרי תרצ”ג הגיע ר’ יצחק למלחובקה, ולאחר שמחת תורה הודיעו לו השלטונות כי הוא יכול לצאת, אך בני ביתו צריכים להישאר ברוסיה.

בין השתדלנים הנמרצים למען יציאתו של ר’ איצ’ה, היה ר’ אברהם שמואל לוין שגר אז בחרקוב. שני הבנים המבוגרים יותר, צמח ואליעזר נשארו ברוסיה עד שלב מאוחר הרבה יותר.

הרבי, מצידו ניסה להמשיך ולפעול על מנת להוציא את ילדיו של ר’ איצ’ה מרוסיה. בג’ סיון תרצ”ד, כותב הרבי לרב זוין: “מזכירי הרב פייגין שי’ כותב לכבודו שי’ ע”ד השגת רשיונות–עלי’ לאיזה מאנ”ש והתמימים שי’ ובבקשה למלאות בהקדם האפשרי.” במכתבו של ר’ חאצ’ה פייגין מופיעים גם האחים גורביץ.

ההלשנה והמאסר

בתשרי תרצ”ט, הגיע אורח כלל לא קרוא לחרקוב – י.ד.ג., המכונה בפי החסידים יוצאי רוסיה “המוסר הידוע”.

בהגיעו, הלך לבית הכנסת, שם פגש אברך אחד מאנ”ש, שלא הצטיין בעודף שכל, ושאל אותו היכן יש מקום ללון. האברך, שלא הבין עם מי יש לו עסק, ראה זכות לעזור לאברך בוגר תומכי תמימים ולקחו לביתו של מאיר גורקוב. בדרך, הצליח המוסר להשיג את פרטיהם של כל החסידים שבעיר.

ר’ צמח, ששמע על כך, התייעץ עם גיסיו ר’ יהודה חיטריק, ור’ שלמה שימונוביץ’, והסכימו ביניהם כי יש לעבור בזריזות לגרוזיה, לשם עדיין לא הגיעה ידו של המוסר הגדול. היה לר’ צמח ממה לחשוש – פעולותיו עבור הישיבות היו מספיקות על מנת לאוסרו.

כחודש-חודשיים לאחר ביקורו של המוסר בעיר, בשבת קודש לפני מנחה, הגיעו נציגי הבולשת לביתו של ר’ צמח לחקירה. באותה שעה ביקרו הרשעים גם אצל החסידים ר’ מאיר גורקוב, ר’ שמואל כצמן, ר’ נחום יצחק פינסון, ר’ אברהם ברוך פבזנר ור’ יהודה חיטריק – על כולם הלשין ד”י הנ”ל.

למרות שבפועל הסתיימו הביקורים ללא מאסרים, נזהרו החסידים מאותו היום והלאה שלא לישון בביתם. במיוחד, לאחר שהתברר כי חוקרי הנ.ק.וו.ד. ביקרו גם אצל שכניהם של חלק מהחסידים, שהלשינו בשמחה כי מדובר על יהודים אדוקים בדתם, שאף מחנכים כך את בניהם. כך היה עד לשושן פורים.

בשושן פורים באותה שנה, חל יום האישה הבינלאומי, שנחגג בעיקר ברוסיה הסובייטית. החסידים, שהיו בטוחים כי ביום זה, בו שותים הגויים לשכרה לא יבואו לבקרם, הרשו לעצמם לישון בבתיהם. באותו הלילה, הגיעו מלאכי החבלה לבתיהם של כל החסידים האמורים לעיל וכולם נאסרו.

במשך למעלה מחודש, ישבו האסירים במאסר. “לא יכולתי אפילו לחלום שיאשרו לי לבקש מהמשפחה מצות לפסח”, סיפר אחר כך ר’ צמח לגיסו ר’ יהודה חיטריק, “שכן לא איפשרו לנו אפילו להודיע להם היכן אנו נמצאים”.

שמעון כצמאן, בנו של ר’ שמואל, היה אז חייל בצבא, וכאשר נודע לו על מאסרו של אביו, לא נח ולא שקט, ושלח מכתבים לכל מוסדות הממשלה בתביעה שיוציאו לחופשי את אביו. אחרי חג הפסח, שוחרר אכן אביו, בעוד שארבעת האחרים וביניהם ר’ צמח נשלחו למחנות עבודה שונים. רק לאחר מספר שנים שוחרר ר’ צמח ממחנה העבודה והתאחד עם משפחתו.

חברא קדישא ליובאוויטש דסמרקנד

כאשר פלשו הגרמנים, בקיץ תש”א, לאורך הגבול המערבי של רוסיה, החלו תושבי רוסיה לברוח מערי הספר לתוך רוסיה. היהודים ברחו בעיקר לערי אסיה התיכונה, יהודים רבים, וביניהם אנ”ש, התיישבו אז בעיירות סמרקנד וטשקנט. הרפתקאות רבות עברו על הגולים, שעברו את שבעת מדורי גיהנום בדרכם לסמרקנד.

הידיעה על התיישבות אנ”ש בסמרקנד וטשקנט הגיעה אל הרבי הריי”צ, שהיה אז כבר בניו יורק. מפני מצב המלחמה היה קשר המכתבים פגום, ולמרות נסיונות ההתעניינות של הרבי במצבם וגורלם, לא היה כמעט קשר בין החסידים בסמרקנד והרבי שישב בברוקלין. הרבי כתב אליהם אמנם מכתבים, אולם לפי הידוע לנו, המכתבים לא הגיעו אליהם.

אנו יודעים אולם כי הרבי ידע על הימצאו של ר’ צמח ומשפחתו בסמרקנד, שכן במכתב אותו כתב דודו הרמ”ל רודשטיין לר’ ישראל ג’יקובסון בערב שבת קודש פ’ פנחס תש”ב, הוא מודיע לו: “זה עתה קבלתי מכתב מארץ הקודש ת”ו מהת’ לייבל כהן, ומבשר טוב כי חתני גיסי הרב ר’ אהרן טומארקין ז”ל, וגם יהודא חיטריק ובני ביתו שלמה וב”ב ואשת צמח וב”ב, ור’ אבא [פליסקין – גיסו של הרב הנ”ל] וזוג’, כולם נמלטו לסמרקנד”.

“בסמרקנד, נפגשנו פנים בפנים עם הרעב”, מתאר ר’  נחום שמריה ששונקין בספרו. “אלפי פליטים נהרו לשם, והשלטונות לא היו מסוגלים לכלכל את כל ההמונים הללו. הם הנהיגו קיצוב קפדני באספקת הלחם, ולכל נפש הוקצב לא יותר מ400 גרם ליום.

הרעב כשלעצמו לא היה עדיין בבחינת סוף פסוק, בגלל חוסר תנאים סניטריים מינימליים, הורעל האויר ונעשה דחוס יותר ויותר, הריחות והצחנות מילאו את החלל, ההמונים לא יכלו להתרחץ ולהתלבש בראוי; והאוכלוסיה הגדולה, בתוספת המוני הפליטים שנהרו לסמרקנד, גרמו למחלות מדבקות – ובעיקר מחלת הטיפוס, אשר הפילה חללים ללא רחם.

אנשים רבים חולים ותשושים, לא יכלו להחזיק מעמד ברעב הנורא, ונפחו את נשמתם. מדי בוקר, כשהיו יוצאים לרחובות קריה נתקלו בגוויות של נפוחי כפן, אשר כוחם לא היה עימם, ומתו מרעב. הגוויות האלו התגוללו כדומן על פני האדמה ואיש לא טרח לקוברם. בין אלה היו גם אשר לא ניספו בגלל הרעב, אלא עקב מחלה קלה שנדבקה לגופם ולא יכלו להתגבר עליה.

בעיר עצמה, היתה קיימת חברא קדישא עירונית של יהודי בוכרה, אך לרגל המצב הנורא שהתהווה, כאשר רבים היו חללי רעב, היה צורך השעה להקים מיד חברא קדישא נוספת, אשר תטפל בהבאת החללים הללו לקבורה.

מי שנטל את התפקיד על שכמו, היה ר’ יהודה לייב לוין שהגיע באותה עת לסמרקנד. הוא ארגן קבוצה של כ-15 מאנ”ש והללו היו עוסקים בכל סידורי הקבורה הרבים: רכישת חלקת האדמה לקבורה, קניית תכריכים, טהרה, איסוף עצים לכיסוי הגוף, איסוף הגופות [שעל מנת כך היה צריך להסתובב מידי ביום בבתי הרפואה בעיר ולשאול האם מת אצלם יהודי], קבורתם והצבת המצבות. ר’ צמח ושני אחיו ר’ שמואל ור’ אליעזר, הצטרפו והיו חלק מהחברא קדישא, בעוד אשתו מצטרפת לנשים שדאגו לחולים, על ידי בישול ארוחות מזינות והבאתם לבתי הרפואה.

בתש”ו, הצליח ר’ צמח לצאת עם העשלונים המפורסמים, כאשר בידיו ניירות מזוייפים כאילו הוא נתין פולני. באמצעות הרכבת הזאת הצליח להגיע למחנות הפליטים בצרפת, משם רצה ליסוע אל הרבי.

חסיד בקובה

בקיץ תש”ח, נסע ר’ צמח לקובה, ומכיון שלא היו לו ניירות הכניסה לארצות הברית, ‘נתקע’ בעיר סנטיגו עד לסוף שנת תש”י. הוא ניסה אמנם לצאת מהמקום שבו לא היה כמעט יהדות, אולם הרבי ראה בכך שליחות. כך כתב הרבי בז’ חשון תש”ט לדודו של ר’ צמח, ר’ משה לייב רודשטיין, ששימש כמזכירו:

“במענה על כתבו אודות ידידי תלמידי הרב צמח שי’, אינני מבין מה היא המהירות לנסוע משם ולבוא למדינה זו, הלא שם יכולים לפעול בעניני תורה וחינוך הטוב, והפלא מה שאינו כותב לי מה שפעל וסידר עד כה בעניני חינוך ועוד, ויודיעני מהמצב בענינים אלו בסאנטיעגא ועד מתי לא תבינו כולכם מה עליכם לפעול בעניני חיזוק התורה בכלל והתעוררות בחינוך הטוב והמועיל, די רצונות און אהבה בשרית וחומרית פון די פעטערס און די מומעס יחיו פארטונקלען דעם ליכטיקן אמת פון דער כוונה רוחנית [=הרצונות והאהבה הבשרית והחומרית של הדודים והדודות יחיו, מטשטשים את האמת הבהירה של הכוונה הרוחנית]”.

מצב היהדות בקובה היה כה קשה, עד כי אפילו רב הקהילה, הרב מאיר רוזנבאום, כתב לרבי הריי”צ מכתב ובו הסביר לו עד כמה קשה יהיה לר’ צמח לפעול במקום. הרבי השיב לו:

“ידוע לי עד כמה שקשה היא עבודת ההשפעה במקומו, עד שבהשקפה ראשונה נדמה לאי אפשר, אשר בעל ציור מחונך להיות חזק בענין שמירת דרכי התורה ומצות בלי שום נטיה על זיז כל שהוא כידידי הרב ר’ צמח שי’ גורעוויטש יוכל למצוא את האותיות הרצויות והדרכים המתאימים להרביץ תורה ולחזק היהדות בסביבה הרחוקה מאתו – לכאורה – בתכלית.

אבל עם זה ברור הדבר, אשר היחס הקרירי המורגש אצל כמה מאחינו בני ישראל יחיו לדברים שבקדושה, הוא רק בהנהגתם החיצוניות, אבל הפנימיות טובה היא אצל כל אחד ואחד ולבו של ישראל ער הוא תמיד לדברים אמיתיים היוצאים מן הלב המלא באהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל”.

ובי”ג ניסן באותה שנה, כתב הרבי לר’ צמח עצמו כשהוא מעודד אותו להמשיך בקובה למרות הקשיים:

“במענה על כתבו, לא ידאג מהתעכבותו במקום שהוא ויוסיף אומץ בעבודתו, וידע נאמנה אשר כל מה שפועלים בעניני יראת שמים, אהבת התורה ובני תורה ואהבת ישראל אין להם שיעור בגודל הפלאת מעלתן, כידוע ההפרש בין זריעה לנטיעה, דזריעה צריכים לזרוע בכל פעם ופעם, ונטיעה אם כי משתהה זמן עד אשר עביד פירות, אבל גידולן בכל שנה ושנה. השי”ת יחזק את בריאותך ובריאות בני ביתך יחיו ויצליחך בכל עניניך”.

רק לאחר כשנה בקובה, אמר הרבי לרמ”ל רודשטיין: “הגיע הזמן להביא את צמח לפה”. ואכן, הוא הגיע לארצות הברית. מיד עם הגיעו, הפך ר’ צמח להיות לאחד החסידים המקושרים ביותר לרבי מלך המשיח שנשיאותו רק החלה. מפני קוצר היריעה רק דוגמא קטנה לגודל התקשרותו: בערב ראש השנה תשי”א, עמד הרבי מלך המשיח כשלוש שעות באוהל הרבי הקודם וקרא פ”נים. במשך כל הזמן הזה ירד במקום גשם שוטף. עם הרבי שהו במקום רק כמנין אנשים, רובם בחורים. האברכים ששהו במקום היו רק מזכירו של הרבי הרב חדקוב, ר’ שלמה אהרן קזרנובסקי, ר’ מוט’ל מענטליק ור’ צמח.

 בשמחת תורה תשי”א, נכנס הרבי לבית הכנסת בסביבות השעה 2:00 בלילה וראה את אלו שעדיין רוקדים, וחילק להם ברכות. את ר’ צמח בירך הרבי בפרנסה.

ר’ צמח מצא עבודה בשחיטת עופות, ועבד שם כעשרים שנה. נלב”ע בח”י תמוז תשס”א,

 

מקורות: אגרות קודש אדמור הרייצ, תולדות חבד ברוסיה הסובייטית, רשימות דברים, יראת האוצרו, למען ידעו, בית משיח.

 

 

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.