Share

Search
BeisMoshiach.org
Web
תגים
ששים שנה לייסוד הרשת "עשה לך רב" ##910 #1000 #1001 #1002 #1003 #1004 #1005 #1006 #1007 #1008 #1009 #1010 #1012 #1013 #1014 #1015 #1016 #1017 #1018 #1019 #1020 #1021 #1022 #1023 #1024 #1025 #1026 #1027 #1028 #1029 #1030 #1031 #1032 #1033 #1034 #1035 #1036 #1037 #1038 #1039 #1040 #1041 #1042 #1043 #1044 #1045 #1046 #1048 #1049 #1050 #1051 #1052 #1053 #1054 #1055 #1056 #1057 #1058 #1059 #1060 #1061 #1062 #1063 #1064 #1065 #1066 #1067 #1068 #1069 #1070 #1071 #1072 #1073 #1074 #1075 #1076 #1077 #1078 #1079 #1080 #1081 #1082 #1083 #1084 #1085 #1089 #1090 #1091 #1092 #1093 #1094 #1095 #1096 #1097 #1098 #1099 #1100 #1101 #1102 #1103 #1104 #1106 #1107 #1108 #1109 #1110 #1111 #1112 #1113 #1114 #1115 #1116 #1117 #1118 #1119 #1120 #1121 #1122 #1124 #1125 #1126 #1128 #1129 #1130 #1136 #1137 #1138 #1139 #1140 #1141 #1144 #1146 #215 #380 #825 #826 #827 #828 #829 #830 #831 #832 #833 #834 #835 #836 #837 #838 #839 #840 #841 #842 #843 #844 #845 #846 #847 #848 #849 #850 #851 #852 #853 #854 #855 #856 #857 #858 #859 #860 #861 #862 #863 #864 #865 #866 #867 #868 #869 #870 #871 #872 #873 #874 #875 #876 #877 #878 #879 #880 #881 #882 #883 #884 #885 #886 #887 #888 #889 #890 #891 #892 #893 #894 #895 #896 #897 #898 #899 #9 #90 #900 #901 #902 #903 #904 #905 #906 #907 #908 #909 #910 #911 #912 #913 #914 #915 #916 #917 #918 #919 #920 #921 #922 #923 #924 #925 #926 #927 #928 #929 #930 #931 #932 #933 #934 #935 #936 #937 #938 #939 #940 #941 #942 #943 #944 #945 #946 #947 #948 #950 #951 #952 #953 #954 #955 #956 #957 #958 #959 #960 #961 #962 #964 #966 #967 #968 #969 #970 #971 #973 #974 #976 #977 #978 #979 #980 #981 #982 #983 #984 #985 #986 #988 #989 #99 #990 #991 #992 #993 #994 #995 #996 #997 #998 #999 100 שנה למלחמת עולם הראשונה 120 שנה להתייסדות ישיבת תומכי תמימים 770 974 א' כסלו אבלות אגרות קודש אגרות קודש בפרסום ראשון אגרות קודש מתורגמות בפרסום ראשון אגרות תשל"ח אדמו"ר הזקן אדמו"ר הריי"צ אדר אהבת ישראל אוסטרליה אוצרות גנוזים אורות התניא בכלים דתיקון אורחים אחר מיטתו של הרב אחרוןחביב איטליה אייר איך ללמד חסידות לקהל הרחב אימון אישי אימון אישי אימוץ אירופה אירן אלול אליהו אמונה אמור אנ"שליחות אסירי ציון אסירים אפית מצות אקטואליה חב"דית ארגנטינה ארה"ב ארץ ישראל ב' איר ב' ניסן בא באור החסידות באר שבע בבא סאלי בדידי הווה עובדא בדפוס בהעלותך בהר–בחוקותי בוא נתוועד על זה בטחון בין המצרים ביקור חולים בית ספר למלאכה בית רבקה בלק במדבר במלאת מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בני נח בעל שם טוב בעלז בעקבות הנבואה בראי העתונות ברוסיה הקומוניסטית ברזיל בריאות ברית מילה ברכת כהנים בר-מצווה ברסלב בשבילי ההיסטוריה בשליחות המלך בשם אומרם ג' השבועות ג' תמוז גאולה ומשיח גדולי ישראל גוש קטיף גיוס לצבא גיור גיל השידוכים גלגולה של נשמה גליון 1000 גליל גמילות חסדים גן ישראל גני ילדים דבר המערכת דבר מלכות דולרים דידן נצח דמות חסידית ה' אייר ה' טבת הבבא סאלי הבעל שם טוב הגות וואך הדפסת התניא ההתוועדות ב-770 הודו היסטוריה חב"דית היסטוריה חסידית היסטוריה מזווית חב"דית הכותל הכנסת אורחים הלכה המזכיר המקדש וכליו הפצת המעיינות הפרשה החסידית הצלת פליטי השואה הקהל הרב אברהם חיים נאה הרב חדקוב הרבי הרבי הריי"צ הרבי הרש"ב הרבי והאמן הרצלי'ה השואה השליחות לכיבוש אוסטרליה התוועדות‭ ‬חסידותית התקשרות התקשרות בצפון אפריקה התשובה ז' אדר זיו הפרשה זיכרון להולכים זיכרונות מבית אדמו"ר מהורש"ב זכרונות הרב סעדיה מעטוף ע"ה זכרונות חסידיים ח"י אלול חברון חג המו"צים חג סוכות חג שבועות חדש בעולם התורני חדשות חוזרים לישיבה חוני חופשה חטא המרגלים חיים חסידיים חיים של שליחות חיים של שליחות חינוך חירות חלֹוֹם חייו חמשה עשר באב חנוכה חסד חקת חשבון נפש חת"ת חתונה ט' אדר ט' כסלו ט"ו אלול ט"ו באב ט"ו בסיוון ט"ו בשבט טור אורח טור‭ ‬אישי טור למחשבה טורקיה טכנולוגיה בשירות הגאולה י' טבת י' שבט י"א ניסן י"ב תמוז י"ג אלול י"ג ניסן י"ט כסלו י"ט כסלו / מאמר בפירסום ראשון יד לאחים יובל לקבוצה יום הולדת יום ירושלים יום כיפור יומן המאסר יומן טוביה זילברשטרום. יומנו של תמים ב-770 יוסף י'ז תמוז יחידות אצל הרבי ילדי ישראל ימי בראשית ימים נוראים ימים נראים יפן יציאת מצרים ירושלים ישראל ארי'ה לייב כ‭' ‬מנחם‭ ‬אב‭ / ‬יום‭ ‬ההילולא כ' מנחם-אב כ' מרחשון כ"ב שבט כ"ד טבת כ"ד טבת כ"ז אדר כ"ז אדר / הגות וואָך כ"ח ניסן כ"ח סיון כ"ף במר-חשוון כוס של ברכה כותבים למערכת כינוס שלוחים כסלו כפר חבד כפר יונה כשרות כתבי יד בפרסום ראשון ל"ג בעומר ל"ג בעומר / בדידי הווה עובדא ל"ג בעומר / סקירה ל"ג בעומר / פתגמים ל"ג בעומר / שולחן-החג לדמותו של חסיד לדמותו של שליח לומדים ובונים מקדש לחיות עם הזמן - בעניני הגאולה ליל הסדר אצל הרבי ליל סדר ליל סדר לימוד חסידות לקהל הרחב לימוד רמב"ם לימוד תורה ליקוי חמה לכתחילה אריבער לקראת ג' תמוז לקראת י' שבט לקראת י"א ניסן לקראת כינוס השלוחים לקראת תשרי לשלום בית מאה שנה למלחמת עולם הראשונה מאוצר המלך מאחורי הקלעים מאמר הגות מבט אישי מבט חסדי מבצע הקהל מבצע יום הולדת מבצע מזוזה מבצע משיח מבצע נש"ק מבצע תפילין מבצעים מבצעים מדור הניגון מדין מדע מדקדקים בדבר מלכות מה אומר הרבי מהורש"ב מהר"ש מואב מופתים בשליחות מזווית חסידית מחיי התמימים מחנה קיץ מחשבה חסידית מיהו יהודי מכות מצרים מלחמת המפרץ מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת ששת הימים ממשיח וגאולה מנורה מנחם-אב מערת המכפלה מפגש איש מפי חסידים מפי כתבם מצוייני צה"ל מקווה מקסיקו מרבין בשמחה מרוקו מרחשון משה רבינו משולחן ההלכה משיח אין גאזעטן משיח בפרשה משיח וגאולה משיח וגאולה משיח וגאולה \ ודע מה שתשיב משיח וגאולה בעשרת המבצעים משפיע משקיעים בחינוך מתוועדים בדבר מלכות נזכרים ונעשים ני"א ניסן ניגון ניסן נס בצפת נקודת מלכות נשיא נשים סדר ניגונים סיון סיפור סיפור‭ ‬ולקחו סיפור‭ ‬חיים סיפור‭ ‬חיים סיפור לפורים סיפור מבצעים סיפורי מופת סיפורים ופתגמים סיפורים קצרים סכנת האינטרנט סכנת האינטרנט סליחות סעודת מלווה מלכה ספירת העומר ספר תורה ספרד סקירה עוורים עמלק ערי מקלט עשר שנים לגירוש עשרה בטבת פאה נכרית פדיון הבן פולטבה פורים פורים–קטן פטרבורג פינחס פסח פסח שני פעילות פעילות חב"דית פפרשת אמור פרה אדומה פרוייקט מיוחד | חי וקיים פרופיל חסידי פרשת אחרי-מות פרשת אמור פרשת בא פרשת בהר פרשת בחוקותי פרשת בלק פרשת במדבר פרשת בשלח פרשת דברים פרשת דרכים פרשת החודש פרשת וארא פרשת ואתחנן פרשת ויגש פרשת ויחי פרשת ויצא פרשת ויקהל פרשת ויקרא פרשת וירא פרשת וישב פרשת וישלח פרשת חוקת פרשת חיי שרה פרשת יתרו פרשת כי-תבוא פרשת כי-תצא פרשת כי-תשא פרשת לך-לך פרשת מטות פרשת מסעי פרשת מצורע פרשת מקץ פרשת משפטים פרשת נח פרשת נצבים פרשת נשא פרשת עקב פרשת פקודי פרשת צו פרשת קדושים פרשת קורח פרשת ראה פרשת שופטים פרשת שלח פרשת שמות פרשת שמיני פרשת תולדות פרשת תזריע פרשת תזריע-מצורע פרשת תצווה פרשת תרומה פתח תקוה צבאות השם צדקה צה"ל צו צוק איתן ציפייה לגאולה ציצית צמח צדק צפון אפריקה צפת צרפת קאמפ קידוש קידוש לבנה קנאת אחים קרבנות קרבנות הנשיאים קרח קרית גת קרן מחנה ישראל קשרים עם הרבי ר' עזריאל זעליג סלונים ראיון ראש השנה ראשון לציון רב לוי יצחק רב שיח רבי רבי זוסיא מאניפולי רבי רי"יץ רבי רש"ב רבנים רבנית חיה מושקא רבנית חנה רדיו רובשקין רוסיה רחל אמנו רמב"ם רפואה רש"ג רשב"י ש שבועון שהוא שליח שבועות שבת שבת בראשית שבת הגדול שבת חזון שו"ת חינוך שואת אירופה שולחן-השבת שופר שידוך שיעור תניא - חוצה יבשות ונשמות שלום בית שלֹח שליחות שליחות בצל הסכנה שלימות הארץ שלימות הארץ שמחה שמחות בית השואבה שמחת תורה שמחת תורה בליובאוויטש שמיטה שמירת הלשון שנה מעוברת שצעדרין שקלים תומכי תמימים תורה והוראה תורת המלך תימן תל אביב תלמוד תמוז תמונות מספרות תניא תעניות תפילה תשובה תשעה באב תשרי תשרי אצל הרבי
Visitor Feed
Thursday
Jul122012

נפילה רוחנית ושתי גישות התמודדות

כיצד זה שדוקא נשיא שבט שמעון חטא בחטא בנות מואב, כאשר אבי אביו, שמעון בן יעקב, היה ראש הלוחמים כאשר גוי פגע באחותו דינה? כיצד זה שבני ישראל שלא התחתנו עם גויות במצרים לאורך כל שנות הגלות, דווקא אחרי 39 שנות הסתופפות בצל משה רבינו והשכינה, חטאו בחטא שכזה? • מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז”ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב”ד

חומרת החטאים

שיטת חינוך ייחודית הייתה לפנחס בתיקון העם והחזרה בתשובה של החוטאים:

מדובר על תקופה רוחנית ירודה ושפלה ביותר – חלק מהעם חטא בעבודה-זרה ל”בעל פעור” והתחתן עם נשים נוכריות, “בנות מואב”, וכתוצאה מכך עלה חרון אף ה’ בישראל ונגזר עונש מוות על החוטאים ופרצה מגיפה בעם.

המייחד את עם ישראל לאורך כל 210 השנים שהיו בגלות בארץ-מצרים – השמירה על קדושת המשפחה משך כל השנים הם “לא נפרצו בעריות” הם לא התחתנו עם נשים נוכריות, מצריות, הנישואין היו רק בתוך מחנה ישראל, וזה היה אחת מארבעה הזכויות שבגינם זכו להיגאל ולצאת מהעבדות במצרים; ודווקא 39 שנים לאחר יציאת מצרים, לאחר שהם זכו לקבל את התורה והמצוות, כולל האיסור שלא להתחתן בגויים, ולאחר שהם זוכים 39 שנה להסתופף בצל מנהיג ישראל האחד ויחיד – משה רבינו, דווקא אז הם לא עמדו בפיתויי הגויות המקושטות והתחתנו עם “בנות מואב” ועבדו עבודה זרה – פשעים חמורים ונוראים.

לאחר שהם שמעו את ברכותיו של בלעם – שהיו בעצם דברי ה’ שיצאו מפי גרונו של בלעם – “לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל”, שה’ אינו מביט ומסתכל ב”און” בחטאיהם של בני יעקב, הרגישו בטחון בעצמם ומתוך זחיחות הדעת ושפלות רוחנית, הם נפלו לחטא הנורא של ה’עריות’, “ויחל העם לזנות אל בנות מואב”.

ראש ומנהיג לחוטאים היה “זמרי” (שהוא בעצם “שלומיאל בן צורישדי”) נשיא שבט שמעון, הגדול והנכבד בבני ישראל, זקן העם! ומולו עמד בתקיפות פנחס בן אלעזר מבני שבט לוי, ולמרות האחווה ששרתה בין שני שבטים אלו, שמעון ולוי (ככתוב “שמעון ולוי אחים” שאחווה היתה ביניהם) – פנחס הלוי עשה מעשה והרג את נשיא שבט שמעון, ועמו הומתו “ארבעה ועשרים אלף” מבני שבט שמעון החוטאים.

בהסתכלות רחבת היקף על פני ההיסטוריה הקדומה ההיא, מתגלית תופעה מוזרה: דווקא אביהם של בני אותו שבט – שמעון בן יעקב, ביחד עם אחיו לוי, היו הקנאים הגדולים שלחמו כנגד מעשה הזימה החמור של שכם בדינה אחותם, והם שהרגו את שכם החוטא וכל בני עירו, כי אסור שבת יעקב תתחתן עם גוי; ודווקא צאצאיו של שמעון, הקנאי הגדול, נפלו באותו חטא של זימה עם בנות הגויים; ואילו צאצאו של לוי, פנחס, היה ונותר הקנאי הגדול נגד חטא הנישואים לגויות – וקם ועשה מעשה והרג את החוטאים, בדומה לסבא שלו, לוי, שהרג את שכם.

לכן בנוסף לעונש של בני שבט שמעון שמת הנשיא שלהם ועשרים וארבעה אלף החוטאים מביניהם, הרי גם לדורי דורות הם נענשו שלא קם שופט ומנהיג לעם ישראל מבני שבט שמעון: משאר כל שבטי ישראל היו שופטים ומנהיגים (כידוע שחמישה-עשר שופטי ישראל, מתקופת השופטים, היו מאחד-עשר השבטים) חוץ מבני שבט שמעון, שכן מי שאינו שולט בתאוות היצרים ומבזה את עצמו ואביו זקנו, שמעון, לא ראוי להנהיג את עם ישראל.

ביחד עם חטא העריות, הם חטאו גם בחטא החמור של עבודה זרה “ויצמד ישראל לבעל פעור”. העבודה זרה של בעל פעור היתה להתפנות ולעשות צרכים בגלוי בפני העבודה זרה, והיא עבודה מתועבת ומשוקצת מכל: מי אינו מצניע עצמו בשעה שהוא עושה צרכיו! ואילו בבעל פעור הכל היה מותר והכל היה יפה! ולא עוד אלא שזה נחשב לעבודה קדושה – להטיל מים וצואה כלפי העבודה זרה, זו עבודת האלילים, תועבה מזוויעה ביותר!

בין משה לפנחס

ההתמודדות של פנחס בעת משבר הרוחני הקשה שפקד את העם, היתה שונה מההתמודדות של מנהיג ישראל הגדול – משה רבינו:

בעוד שבעת חטא העגל משה עסק בתפילה לה’ יתברך שימחל לחוטאים ולא עשה מעשה של הריגת החוטאים, הרי פנחס קם ועשה מעשה והרג נשיא שבט, ומעשהו לא היה רק לשם חיסול הרע אלא גם לשם הטלת מורא וחינוך העם, במעשהו הפיל אימה בחוטאים ש”ראו כולם שלא לחינם הרגם” וכך שבו בתשובה שלימה, ככתוב שפנחס “בקנאו את קנאתי בתוכם”, מעשהו הקנאי של הריגת החוטא חדר ל”תוכם” לפנימיותם של החוטאים, ועורר אותם להתחרט על מעשיהם הרעים ולשוב בתשובה שלימה.

משה פעל לתיקון העם על-ידי תפילה לה’ ואמירת מוסר לעם, ואילו פנחס תיקן את העם על ידי הטלת פחד בחוטאים על-ידי חיסול והריגת החוטאים.

גם משה וגם פנחס פעלו ב”מסירות נפש” למען הצלת העם, אבל מסירות הנפש של משה היתה בסיכון כוחותיו הרוחניים, במסירות נשמתו, הוא וויתר על מהות חייו – התורה הקדושה (הנקראת על שמו ככתוב “זכרו תורת משה עבדי”) ואמר: ריבונו של עולם, באם אינך מוחל וסולח לבניך החוטאים, מחני נא מספרך אשר כתבת, אם אינך סולח לחוטאים אני מוותר על כל המעלות הרוחניות האדירות והעצומות שיש לי מכוח התורה הקדושה, מחוק אותי מהתורה! ואילו פנחס סיכן את חייו הפיזיים, כפי שמסופר במדרשי חז”ל שכשהוא קם להרוג את זמרי נעמדו מולו אלפים רבים מבני שבט שמעון – ורק בניסי נסים הצליח להרוג את זמרי כשהוא עצמו ניצל לחיים.

אכן גם פנחס עמד בתפילה לפני ה’ למען ההצלה מהמגיפה, ככתוב בתהילים (פרק קו) “ויעמד פנחס ויפלל ותיעצר המגפה”, אבל בד בבד הוא סיכן חייו והרג את זמרי וזה – מצביעה התורה – שפייס את ה’, ככתוב “פנחס .. השיב את חמתי .. בקנאו את קנאתי בתוכם” מעשה ההריגה שלו שפעל על “בתוכם” של ישראל לשוב בתשובה, הוא הדבר העיקרי שהביא לפיוס כעסו של ה’.

הגישות השונות להתמודד עם נפילות רוחניות

בעצם, שתי דרכי ההנהגה של משה ושל פנחס, מסמלות שתי דרכים איך לתקן ולהחזיר בתשובה את החוטאים ברע:

גישה אחת, שיטת משה רבינו – להתמקד בחיוב ובקדושה, במעלת עבודת ה’ והנשמה האלוקית הקדושה שבקרבנו, לעורר אצל העם שמחה ורוממות רוח בלימוד התורה, התלהבות בעבודת התפילה ובקיום המצוות, וכל זה יחליש וירדים את היצר-הרע והטומאה שלא ישלטו בחוטא. ההתלהבות מהקדושה תדחה ותרדים את חושך הרע.

וגישה שניה, שיטת פנחס – להתמקד ברע ובתוצאות השליליות שלו, ללמד את החוטא את הנזקים החמורים שהוא מביא על עצמו, במעשה הרע הוא מביא על עצמו הרס נפשי, שבסופו של דבר יגרמו לו לאובדן חיים גשמיים ורוחניים. התורה היא חיינו ואורך ימינו, והסוטה מדרכה, למרות ההנאות הרגעיות שיש לחוטא, בסופו הוא ממיט על עצמו צער ועוגמת נפש, כוחות הרע דבקים בו ושולטים עליו, הוא נעשה כבול בשלשלאות ברזל אל הרע ואינו יכול לשלוט בעצמו להתנתק מהם עד שהם יפגעו בו וימיתו אותו.

אלו הם שתי הגישות להתמודד מול מגיפה רוחנית של מנהיגי ישראל:

משה רבינו התפלל לה’ כדי שהאור הרוחני של התורה והנשמה יחלישו את כוחות היצר הרע, ופנחס הפעיל קנאות של מלחמת חורמה והריגת הרע, שזה יגרום לפרוש ולברוח מהיצר הרע.

יש יתרונות בכל אחת מהשיטות, ובפרשתנו, פרשת פנחס אנו עוסקים במעלות הגישה הפנחס’ית:

כשמתעלמים מהיצר הרע ומרדימים אותו על-ידי התמקדות באור הגדול של הנשמה ובתענוג הנפלא של התורה, התפילה והמצוות, הרי ברגעי משבר, או ברגע שצריך לצאת מהחממה של הקדושה אל העולם, כדי להביא פרנסה וכדומה, ובוקעים מהחממה הרוחנית לאוויר העולם הטמא – עלולים לצוץ פיתויים ותאוות אסורות והיצר הרע עלול להתעורר ולהשתלט עלינו ולכבוש אותנו. אבל אם מתמקדים בשלילת הרע, לומדים מה משמעות הנזקים החמורים שבדברים האסורים והטמאים והנזקים החומרים שהם ממיטים עלינו – יותר קל להתמודד ו”לצאת בשלום ולחזור בשלום”, מהעולם החומרי אל העולם הקדוש.

הדרך השלימה והמנצחת היא שילוב שתי השיטות, של פנחס ושל משה: לזה מגיעים על-ידי לימוד תורת החסידות בכלל, תורתו של הרבי וספר התניא קדישא, שבהם יש שילוב ומינון מושלם של קבלת כוח ועוצמה נפשית להילחם ביצרים הרעים ובתאוות האסורות, וכן יש שם כוח ועידוד להוסיף ולהתגבר בדרך הקדושה. התרופה המושלמת לחוליי הדור היא ‘לכנס את כלל ישראל’ תחת כנפי אור החסידות ודרכיה, שזה התיקון המוצלח לחוליי הדור.

פנחס זה אליהו

כשכר על מעשהו המופלא העניק לו ה’ “הנני נותן לו את בריתי שלום” הוא יהיה זה שישכין ברית של “שלום אמת” בין הקב”ה לישראל, וזאת בשלושה תחומים:

א) פנחס וצאצאיו נעשו כוהנים ועד שרוב הכוהנים הגדולים שקמו בישראל לאורך ההיסטוריה, היו דווקא צאצאיו של פנחס: והרי עבודת הכוהנים ובמיוחד הכוהנים הגדולים היא להשכין שלום בין ה’ לישראל, בעבודתם בבית המקדש בהקרבת קורבנות וכו’, הם מקרבים את ישראל לאבינו שבשמים ומשכינים שלום בין השכינה הקדושה לישראל. דווקא פנחס שהרג נפש – שבכלל כהן שהרג ורצח נפש, אפילו אם ההריגה היתה בשגגה, הוא נפסל מלעבוד בקודש – ודווקא פנחס וצאצאיו נעשו כוהנים חשובים גדולים! כי מעשה ההריגה שלו היתה הדרך הכי נכונה לאותם הימים, לקרב ולהחזיר את ישראל לה’ יתברך. לעשות שלום בין ה’ לישראל, בדרך של הריגת וחיסול הרע. המלחמה ברע היא הדרך לנצחו ולמגרו.

ב) “פנחס זה אליהו” אליהו היחידי עליו מסופר בתנ”ך שגופו עלה בסערה השמימה, מדוע שאר בני ישראל שנפטרו גופם נקבר בעפר ולא עלו בגופם השמימה, גם לא צדיקים גדולים? וגם לא משה רבינו? כי בעצם ישנה סתירה וניגוד בין הגוף הגשמי לרוחניות העולמות העליונים, גשמיות ורוחניות הם שני תחומים הפוכים לחלוטין ולא ניתן למזג ולשלב ביניהם, לכן בתום עבודת האדם בעולם, גופו נקבר באדמה הגשמית ונשמתו האלוקית עולה לעולמות הרוחניים.

רק פנחס היה האחד והיחיד שהצליח לעשות שלום מלא ומושלם בין שני התחומים הכי מנוגדים, הוא היחיד שהצליח לחבר את גופו הגשמי עם רוחניות הנשמה שבעולמות הרוחניים העליונים.

ג) “פנחס זה אליהו” הוא יהיה השליח לבשר את ביאת משיח צדקנו שאז ישכון השלום המושלם והנצחי בין ישראל לה’, כש”את רוח הטומאה אעביר מן הארץ”, כוחות הרע והטומאה ימוגרו לחלוטין והעולם הגשמי כולו יתקדש באלוקות, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו בקרוב ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק יח לפרשתינו ומדרשי חזל לפרשות בלק וקרח

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: ryk613@gmail.com

 

 

Reader Comments

There are no comments for this journal entry. To create a new comment, use the form below.

PostPost a New Comment

Enter your information below to add a new comment.

My response is on my own website »
Author Email (optional):
Author URL (optional):
Post:
 
All HTML will be escaped. Hyperlinks will be created for URLs automatically.