A NASI IS FOREVER, PART II
March 26, 2018
rena g in #1112, 11 Nissan, D'var Malchus

B”H

Beis Moshiach presents a translation of the second half of the Sicha that was said by the Rebbe on the 5th of Nisan 5747. The Sicha explains that a Nasi is eternal not only in the spiritual sense but in the physical world as well, and that this concept is eternalized every year during the first 12/13 days of Nisan when we recite the portion of the Nasi each day. PART II

By Rabbi Noam Wagner
Rosh Yeshiva of Yeshiva G’dola, Johannesburg, South Africa

אות ה’

 נשי”א is the acronym ניצוצו של יעקב אבינו. There is a spark of our forefather Jacob in the soul of the נשיא, enabling the people of his generation to accomplish their Divine mission.

 

אנכ”י (the word with which Hashem began the giving of the Torah, is the acronym:אנא נפשי כתבת יהבית – Hashem “wrote and gave Himself” into the Torah and as a result He can be found in the physical world. Tzaddikim are similar to their Creator, as they express G-dliness in the world. They also “put their essence into their teachings.”

Based on what was explained earlier

ע”פ האמור לעיל

(that the sacrifices of the נשיאים are an    eternal concept

(שקרבנות ה­נשיאים הם ענין נצחי

that continues on in every person throughout the generations)

הנמשך בכאו”א בכל הדורות)

it is understood,

מובן,

that one of the unique concepts of the month of Nisan is -

שמהענינים המיוח­דים של חודש ניסן הוא

the emphasis of the idea of

 — ההדגשה בענין

(a) the eternity of Jewish leaders,

)א) הנצחיות של נשיאי ישראל,

since every Nasi in his generation is like the first Nasi in his generation

 כי כל נשיא בדורו כנשיא הראשון בדורו

(b) the connection etc. of every Jew

 (ב) ההתקשרות וכו’ של כאו”א מישראל

(in every generation) to the leaders of Israel

(בכל דור ודור) לנשיאי ישראל

which extends from the connection etc.

הנמשכת מההתקשרות וכו’ —

- that was at the time of  the dedication of the Mishkan -

שהייתה ב­זמן חנוכת המשכן —

an eternal connection etc.

התקשרות וכו’ נצחית.

Now, it can be said that the relevance of (the eternity of) the leaders of Israel

וי”ל אשר השייכות (דהנצחיות) דנשי­אי ישראל

to the month of Nisan

לחודש ניסן

is especially emphasized

מודגשת ביותר

with regards to the Nasi of our            generation, my father-in-law the Rebbe:

בנוגע לנשיא דורנו, כ”ק כבוד קדושת מו”ח מורי וחמי אדמו”ר אדוננו מורנו ורבינו:

The 2nd of Nissan is the Yahrtzait

ב’ ניסן הוא יום ההילולא

of the Nasi, the Rebbe (Rashab) whose soul resides in Eden,

של הנשיא כ”ק אדמו”ר (מהורש”ב מורנו הרב ר’ שלום דובער) נ”ע נשמתו עדן,

and the beginning of the leadership

ויום הת­חלת הנשיאות של

of (his son his successor) my father-in-law the Rebbe, Nasi of our generation.

(בנו ממלא מקומו) כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו.

By both {the  Rebbe Rashab and the Previous Rebbe} there is an expression of the concept of everlastingness

ובשניהם מצינו ענין הנצחיות

(even) in the physicality of the world,

(גם) בגשמיות העולם,

and the everlasting connection of each of them to every Jew

והתקשרות דכאו”א מ­הם הנצחית לכל ישראל

(as well as that of every Jew to them):

(וכן- דכל ישראל אליהם):

Before his passing, the Rebbe Rashab said the famous words:

ידועים דברי כ”ק אדמו”ר (מהורש”ב) נ”ע לפני הסתלקותו   —

“I am going to Heaven, and my      (Chassidic) writings I am leaving to you”

“איך גיי אין הימל, די כתבים לאָז איך אייך”

(אנכי עולה השמימה, ואת הכתבים (כתבי החסידות) הנני משאיר לכם).

The meaning of these words is the following:

פירוש הדברים:

“Tzaddikim are similar to their Creator”,

“צדיקים דומין לבוראם,

and just as Hashem

וכשם שהקב”ה שהקדוש ברוך הוא

“put Himself (into)” His Torah,

“נתן (הכניס) את עצמו” בתורתו,

as the Sages say {that Hashem says:}

כמחז”ל

“I wrote and gave Myself {in the Torah}”,

“אנא נפשי כתבית יהבית”,

Similarly, Tzaddikim

עד”ז על דרך זה בצדיקים,

“give” (and put) themselves into the words of  their Torah.

ש”נות­נים” (ומכניסים) את עצמם בדברי תור­תם.

This is the meaning of the words of the Rebbe Rashab:

וזוהי הכוונה בדברי אדמו”ר נ”ע

“I am ascending to Heaven and my writings I am leaving with you” - 

“איך גיי אין הימל די כתבים לאָז איך אייך” -

that through (learning) his writings (תורה)

שע”י (לימוד) כתביו (תורתו)

with the learning leading to action

שהלימוד מביא לידי מעשה בפועל

to the extent of disseminating them ,

ועד להפצתם חוצה,

we connect etc. with him himself

מתקשרים וכו’ עמו ב­עצמו

(being that he put himself into his      writings),

(מכיון שהכניס את עצמו בכתביו),

himself – the way he is in the elevated state of ascending to Heaven.

עצמו - כפי שנמצא במצב של עלי’ השמימה.

Being that his “writings” can be found down here in the physical world -

ומכיון שה”כתבים” נמצאים למטה בגשמיות העולם -

{as a result} through them

הרי על ידם

the Rebbe {Rashab} נשמתו עדן is {also} in the physical world,

נמצא אדמו”ר נ”ע בגשמיות העולם,

meaning that  

היינו,

there is an eternal physical connection

ש­זוהי התקשרות נצחית בגשמיות

between the Nasi and every Jew.

בין ה­נשיא אדמו”ר נ”ע וכל ישראל.

It is the same also with regards to his son his successor, the Nasi of our generation

וכן הוא בנוגע לבנו ממלא מקומו, נשיא דורנו -

- that through his writings, his books

שע”י כתביו, ספריו ונכסיו

as well as {through} his physical objects (as will be explained further) -

וגם הגשמיים (כדלקמן)-

we connect with him himself in a     physical sense.

מתקשרים עמו בעצמו ובגשמיות.

אות ו’

In the physical world there is no true existence on its own, as every existence is merely an expression of a higher existence\source from whence it comes. For this reason, as well, nothing in this world is eternal, because anything that has a beginning, by definition must also have an end. (Moreover, an existence that is not truth cannot last.) The world of Atzilus, however, is merely a revelation of G-dliness, whose existence is nothing other than the G-dliness that it represents. Even the “vessels” of Atzilus are totally unified with the “light” that shines within them. In a similar fashion, a Tzaddik is merely a “vehicle” to the G-dly light of Atzilus. Hence, his existence is true and eternal, and his light is expressed in all the physical objects that he used in serving Hashem.

Now it can be said

ויש לומר

that the Rebbe my father in law, Nasi of our generation, expressed this{concept}

שכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו הדגיש זאת

immediately in his first Discourse (תורה) {that he said} as a Nasi -

תיכף במאמרו (תורתו) הראשון (בתור נשיא)  --

signifying that this is the beginning, core and foundation of his leadership - 

שמזה מובן שזוהי התחלה ועיקר ויסוד בנשיאותו -

beginning with the words “Amalek is the start of nations and his end etc.”:

ד”ה דיבור המתחיל ראשית גוים עמלק ואחריתו גו’:

In the aforementioned Maamar he explains,

בהמאמר שם מבאר,

that objects of holiness exist

דעניני קדושה קיימים

in an “essential (and eternal) existence”

ב”קיום עצמי (ונצחי)”,

just as “Mitzvos that come into physical objects,

כמו “ה­מצות שנתלבשו בענינים גשמיים

physical parchment, wool of Tzitzis and the like,

קלף הגשמי וצמר הציצית וכהאי גוונא

and all that Hashem willed to be

וכל מה שברצונו ית’

worthy vessels for the ray of the supernal light,

כלים ראוים להארת האור העליון

exist in an essential existence”.

ה”ה הרי הם קיימים בבחי’ קיום עצמי”,

He then continues:

וממשיך

“It can be said that this is the concept ‘holiness does not move from its place’,

“וי”ל שזהו”ע שזהו ענין קדושה לא זזה ממקומה,

and ‘objects of holiness remain in their holiness’ etc.”

ותשמישי קדושה בקדו­שתן הם עומדים כו’.”

In other words:

כלומר:

Being that everything that is holy

מכיון שכל עניני קדושה

comes from the source of holiness -

נמשכים ממקור הקדושה -

Hashem Himself; therefore,

הקב”ה ב­עצמו, לכן,

just as He exists with an essential and (eternal) existence

כשם שהוא ית’ יתברך קיים בקיום עצמי (ונצחי)

(being that His existence comes from His {own} essence etc.),

(שהרי מציאותו מעצמותו כו’),

Likewise, His holiness and light

כמו”כ כמו כן  קדושתו ואורו

(which are connected to the source and {therefore} similar to it) -

(שהוא דבוק בהמאור ומעין המאור) —

exist with an essential and eternal        existence.

קיים בקיום עצמי ונצחי.

In continuation {the Previous Rebbe} writes:

ובהמשך לזה כותב שם:

“And the place of the Torah {study} and Divine service of a Tzaddik

ומקום התורה והעבודה של צדיק

remains in its original holiness

בקדושתו הוא

even after he ascends from the bodily life

גם לאחר עלותו מחיי ה­גופות

to the true life

לחיים האמיתיים

and the illumination of the light of his Divine service remains in its {previous} place,

והארת אור עבו­דתו נשאר במקומו,

for it can be said that the place in which he learned and was involved in Torah,

די”ל שהמקום שבו למד ועסק בתורה

as well as all of his possessions that he used for the sake of his Divine service,

וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה

his holiness remains upon them from the portion that he refined in this world.”

קדושתו עליהם מחלקי בירורו בעולם.

He then (explains) this by relating a story about his father

ומביא על זה (ביאור- ) סיפור מ­אביו

“And I once saw that my father {the Rebbe Rashab}

“וראיתי פעם כי כ”ק אאמו”ר אבי אדמו”ר הרה”ק הרב הקדוש הכ”מ הריני כפרת משכבו

entered the room of my grandfather {the Rebbe Maharash},

נכנס לחדר אביו כ”ק אאזמו”ר אדוננו אבי זקני מורנו ורבינו זצוקללה”ה זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא זי”ע זכותו יגן עלינו

the room was still set up as it had been during the lifetime {of the Rebbe Maharash}

והיו עוד סדרי החדר כמו שהיו בחייו

(it was around the year {56}45 or 46);

(זה הי’ בערך בשנת מ”ה או מ”ו)

he went in wearing a Gartel/prayer belt

ונכנס לבוש בחגורה

and stood by the table across from the place where {the Rebbe Maharash} would sit,

ועמד אצל השולחן למול כסא שבתו,

his lips where moving as one who is speaking, and he cried a lot”

ושפתיו נעות כמדבר, ובכה הרבה”.

This {story} is very understandable

והביאור בזה מובן ביותר

based on what it says in the above מאמר -

ע”פ על פי ה­מדובר ומבואר בהמאמר שם

being that the said concept

-  שענין האמור

(of the eternity of the work place etc. of a Tzaddik)

(ע”ד נצחיות מקום עבודתו כו’ של הצדיק)

is in continuation to the explanation

בא בהמשך להמבואר שם

“about the {G-dly} vessels

“בענין הכלים

that through their connection to the light and it becoming one with them

שע”י דבקותם והתאחדות האור בהם

they also exist in an essential existence (just like the light),

הרי גם הם בבחי’ קיום עצ­מי” (כמו האור),

from which it can be understood

שמזה מובן,

that the eternal existence of the holiness of the physical place

שהקיום הנצחי של קדושת המקום הגשמי

and all of the (Tzaddik’s) possessions that he used -

וכל כליו שהשתמש בהם (הצדיק) —

for “the purpose of his Divine service -

ל”צרכי העבודה” -

that “even after he ascends from the bodily life”

הרי “גם לאחר עלותו מחיי הגופות”

is similar to the essential (and eternal) existence

הוא ע”ד על דרך ובדוגמת הקיום העצמי (ונצחי)

of the vessels of the 10 S’firos

של הכלים דעשר ספירות

(because of their nullification and    unification with the {G-dly} light).

(מצד ביטולם והתאחדותם עם האור).

Moreover, it can be said -

וי”ל יתירה מזו -

that it is (not merely comparable to {the    vessels of the S’firos, rather it is) the exact same concept,

שזהו (לא רק ב­דוגמת, אלא) אותו הענין ממש,

meaning, that the eternal existence

היינו ש­הקיום הנצחי

that is “in the place of Torah study & Divine service of the Tzaddik etc.

ש”במקום התורה והעבודה של צדיק כו’

and all his possessions that he used etc.”

וכל כליו שהשתמש כו’”

is on the same level of eternal existence

הוא באותה הדרגא של קיום נצחי

as the vessels of the 10 S’firos (in the world of Atzilus).

ד­כלים של עשר ספירות (דעולם האצילות).

This can also be understood from that which is written in Tanya

וי”ל שזה מובן גם ממש”כ ממה שכתוב בתניא

explaining what the sages said “the Patriarchs are themselves the Divine chariot,”

בביאור מחז”ל “האבות הן הן המר­כבה”,

 in all they did they were a chariot to Atzilus,

שבכל עניניהם היו מרכבה ד­אצילות,

and it is the same thing regarding Tzaddikim and N’siim who are similar to {the Patriarchs}.

שעד”ז בצדיקים ונשיאים שהם דוגמתם.

אות ז’

Conclusion:

 

  • The life of a Tzaddik is eternal, not just in the spiritual worlds but in this physical world and his physical place and possessions.
  • This is why when the Rebbe Rashab entered his father’s room, he did it as one would go into a private audience (with all the connotations of Yechidus).
  • Through connecting to the teachings of the Nasi (and bringing them into practice), we connect to his everlastingness as well.

A Tzaddik’s life is a physical expression of a spiritual concept. It therefore remains eternal even as it is expressed in the physical world.

 

The Yechida is the part of the soul that is always connected to Hashem. A Rebbe is the “universal Yechida” – his soul encompasses all the sparks of the souls of every Jew. When a person enters Yechidus (a private audience with the Rebbe) the Rebbe helps him reveal his Yechida through revealing his own Yechida.

The conclusion of the above is:

המורם מכל הנ”ל —

The life of a Tzaddik is eternal,

שחיי הצדיק הם נצחיים,

not merely in the spiritual sense but also

ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם —

- with regard to the physical space

בנוגע למקום הגשמי

and his physical objects (his table and chair etc.) -

וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו’) —

as is expressed with the words “The    holiness does not move from its place”,

וכדיוק הלשון “קדושה לא זזה ממקומה”,

the physical space in “his father’s room”

המקום הגשמי ב”חדר אביו”

(in addition to the spiritual space –  {spiritual} plane and level)

(נוסף על המקום הרוחני מעלה ומדריגה)

- being that the Tzaddik’s holiness permeates everything of his

 — כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עני­ניו

(including the place and objects that he used for his Divine service);

(גם במקום ובכלים שהשתמש בהם לצרכי העבודה);

as said in the {mentioned} discourse:

וכדברי המאמר

“the place in which he learned and    studied Torah

“ה­מקום שבו למד ועסק בתורה

and all the objects that he used for the purpose of his Divine service,

וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה

his holiness is {still} upon them”.

קדושתו עליהם”.

Moreover:

ויתירה מזו:

The holiness of the space and objects etc. of the Tzaddik

קדושת המקום והכלים כו’ של הצדיק

(even after his passing)

(גם לאחרי הסתלקותו)

is in the same manner

היא באותו האופן

as it was during the time that the Tzaddik actually used them, when he was a soul within a body;

כהזמן שהצדיק הש­תמש בהם בפועל, נשמה בגוף;

as can be understood from the            aforementioned story -

וכמובן מהסיפור הנ”ל -

that he “entered his father’s room . .

ש”נכנס לחדר אביו . .

and the room was still set up as it had been during his lifetime etc.

והיו עוד סדרי החדר כמו שהיו בחייו כו’

he went in wearing a Gartel/prayer belt

ונכנס לבוש בחגורה

and stood by the table opposite his chair,

ועמד אצל ה­שולחן למול כסא שבתו,

his lips moving in the manner of one who is speaking , and he cried a lot” -

ושפתיו נעות כמדבר, ובכה הרבה” —

in other words “as it was during his    lifetime”

היינו “כמו שהי’ בחייו”

when he would enter Yechidus [which can be explained as the concept of -

כשהי’ נכנס ליחידות [שי”ל שענינה —

the unification of the “Yechida” of the one entering into Yechidus

התאחדות של ה”יחידה” של הנכנס ליחידות

and the “Yechida” of the Rebbe]

ושל ה”יחידה” של הרבי]

- {as it was} during the lifetime of the Rebbe Maharash!

 —בחיים חיותו של אדמו”ר מהר”ש!

Based on the aforementioned   statement of the Rebbe Rashab:

וע”פ פתגם אדמו”ר נ”ע הנ”ל

“I am ascending to Heaven, and I am leaving my writings for you” -

“איך גיי אין הימל, די כתבים לאָז איך אייך” —

it is understood, that through connecting oneself to the Nasi of the generation -

מובן, שע”י ההתקשרות לנשיא הדור —

connecting to his writings, his books etc.,

ע”י ה”התקשרות” עם כתביו, ספריו וכו’,

into which, as explained, he put himself -

שבהם הכניס את עצמו כנ”ל —

the essential and eternal existence

נמשך מהקיום העצמי והנצחי

of the holiness of the Tzaddik and Nasi,

של קדושת הצדיק והנשיא,

is drawn down to all who walk “in the straight path

לכל ההולכים “בדרך ישרה

that he has taught us from his ways

אשר הורנו מדרכיו

and we will walk in his paths forever”.

ונלכה באור­חותיו נצח סלה ועד”.

Especially through studying his writings and books,

ובפרט ע”י לימוד הכתבים והספרים,

and translating the study into action,

והבאת הלימוד במעשה בפועל,

both one’s own actions, as well as disseminating the wellsprings (writings and books) to the outside {others}.

הן בעצ­מו והן - ע”י הפצת המעינות (דהכתבים והספרים) חוצה.

As a result there shines in the person

ועי”ז ועל ידי זה מאירים אצלו

“all the holy sparks and the holy lights

“כל ניצוצין קדי­שין וכל האורות הקדושות

that are contained” in the Nasi of the generation – who incorporates “all”,

הכלולות” ב­נשיא הדור—- שכולל “הכל”,

since “the Nasi is all {encompassing}”.

כי הנשיא הוא הכל,

This also brings about “understanding and comprehending Your Torah

וזה פועל “להבין ולהשכיל בתורתך

[including specifically – the writings and books of the particular Nasi]

[כולל ובפרט בנדו”ד בנדון דידן - ה­כתבים וספרים של הנשיא]

and in the fear of You to perform Your will all the days of my life

וביראתך לעשות רצונך כל ימי חיי

I and my children and my children’s children from now and forever (eternal)”.

אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם (נצחי)”.

                                            אות ח’

Practical application of what was said:

 

  • We must connect to the Nasi of each generation.
  • As a result, we can better understand the Torah – especially that of the נשיא
  • “Doing your will” – specifically insuring that every Jew has all his Pesach needs, both physically and spiritually, including studying the laws of Pesach.

The practical directive {from the above}:

ההוראה בנוגע לפועל:

We must connect to the leaders of Israel that are in each generation;

צריכים להתקשר עם נשיאי ישראל שבכל דור ודור,

in our generation, to the leader of our generation, my father-in-law the Rebbe,

ובדורנו—- בנשיא דורנו, כ”ק מו”ח אדמו”ר,

and as a result we receive from the  “everlastingness” of the Nasi.

ועי”ז  ועל ידי זה מקבלים מה”נצחיות” של הנשיא.

This brings about “understanding and comprehending Your Torah” -

וזה פועל “להבין ולהשכיל בתורתך” —

both the revealed and esoteric parts,

נגלה דתורה ופנימיות התורה,

including the Torah of our Rebbes,

כולל תורתם של רבותינו נשיאינו,

and “study brings to action”

וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה

- doing the will of Hashem all the days of my life -

 — לעשות רצונך דהקב”ה כל ימי חיי —

practical fulfillment of the Mitzvos,

קיום ה­מצות בפועל,

especially those Mitzvos and directives

ובפרט קיום המצות וההוראות

that are timely matters: the “Pesach campaign,”

בעני­נים שהזמן גרמא: “מבצע פסח”,

preparing oneself, his Jewish brethren and the entire Jewish nation – for the  holiday of Pesach,

להכין את עצמו, את בנ”י אחיו ואת כלל ישראל - לחג הפסח,

{through} insuring that every single Jew

להשתדל ולדאוג שכאו”א מישראל

has all of his Pesach needs,

יהי’ לו כל צרכי החג,

physical {needs}, as well as (and most important – the action that should be done)

הן בגשמיות, והן (ובעיקר — המעשה אשר יעשה) —

spiritual needs, knowing the laws of Pesach and the Mitzvos of the holiday,

צרכיו הרוחניים, ידיעת הלכות פסח ומצוות החג,

starting from the beginning (the laws of the eve of Pesach) and of the Seder night.

 החל מה­התחלה (הלכות ערב פסח) ומליל הסדר.

אות ט’

  • Another lesson: every person – especially children, must transform their home and room into a dwelling place for Hashem.

This is accomplished through the home/room, containing holy books, and especially a Chumash, Siddur & charity box. Children should also have in their room their own Passover Hagada with pictures.

All of the above is especially connected to that which was spoken about lately

כל הנ”ל שייך במיוחד להענין ש­דובר אודותו לאחרונה

regarding “They should make for Me a sanctuary and I will dwell within them” -

 ע”ד “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”

since the power for the Divine service throughout the time of the Mishkan

- שהכח על ה­עבודות כל ימי המשכן

comes from the dedication of the מזבח by the קרבנות of the נשיאים (as explained) -

בא מחנוכת ה­מזבח שע”י קרבנות הנשיאים (כנ”ל סעיף ד) -

and  “wherever it says ‘for Me’ it is    forever unmovable”,

ו”כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם”,

that all Jews, men, women and children,

שכל ישראל, אנשים נשים וטף,

should make their homes and rooms etc.

יעשו ביתם וחדרם כו’ —

- similar to a “miniature sanctuary”

ע”ד על דרך “מקדש מעט”,

a house of Torah study, prayer and good deeds (charity),

בית תורה תפלה וגמ”ח וגמילות חסדים (צדקה),

so that the physical house and furniture

עד שהבית הגשמי וכליו הגשמיים

(table, chair and the like)

(השולחן, כסא וכיו”ב וכיוצא בזה)

become vessels for holiness, (Torah study, prayer and charity),

ייעשו כלים לקדושה (תו­רה, תפלה וצדקה),

“a home filled with books etc.,”

שיהי’ “בית מלא ספרים” וכו’,

as is expressed also in the holiday of Pesach

וכמודגש גם בחג הפסח -

- “He skipped over the Jewish homes”

“אשר פסח על בתי בני ישראל”.

Special attention must be paid

ושימת לב מיוחדת

to the education of children,

בנוגע לחינוך הילדים,

who are of the main participants in the Pesach Seder

שהם מראשי המשתתפים בסדר של פסח

(to the extent that we do various things for them already before Pesach

(ועד שעושים בשבילם כמה ענינים עוד לפני הפסח,

and we change things {on Pesach night{

ועושים שינויים

so that the children should not fall asleep and should ask questions),

בכדי שלא ישנו התינוקות ובכדי ש­ישאלו התינוקות),

including also -

 כולל גם —

that every child, boy and girl should have (their own)

שכל ילד וילדה יהי’ להם (- שלהם)

 Siddur, Chumash and Tzedaka box

סידור, חומש ו(להבדיל) קופת ­צדקה,

as well as a Pesach Hagada (with pictures),

וכן - “הגדה של פסח” (עם ציורים),

that through all of these {the child} transforms his room, table and bed etc.

שעיכ”ז  שעל ידי כל זה עושה חדרו, שולחנו ומטתו כו’ —

into a miniature sanctuary and a vessel for holiness,

“מקדש מעט”, כלי לקדושה,

and (as said earlier) the  essential existence is drawn into his physical room,

ו­נמשך (כנ”ל) קיום עצמי בחדר הגשמי

physical furniture and entire house,

וכלים הגשמיים ובכל הבית,

being that “holiness doesn’t move from its place”.

כי “קדושה לא זזה ממקומה”.

and one enters the room “wearing a Gartel”

ונכנסים שם “לבוש בחגורה”

and stands “by the table”,

ועומדים “אצל השולחן”,

in a manner of “Know before Whom you are standing”,

באופן של “דע לפני מי אתה עומד”,

and speaks, with tears of joy,

ומדברים, עם דמעות של שמחה,

as a son, an only child {born} to elderly parents, speaks to his father,

כבן המדבר לאביו, בן יחיד להורים זקנים,

Israel (children of Hashem your G-d)

ישראל (בנים אתם לה’ אלקיכם)

{speaking} to our Father in Heaven,

לאבינו שבשמים,

causing great pleasure to the Father,

שזה גורם תענוג גדול להאב,

consequently the pleasure of the Creator becoming the pleasure of the created.

ותענוג הבורא נעשה תענוג הנברא.

This then continues in a manner of       ultimate revelation

עד שזה בא בתכלית הגילוי ושלי­מותו

in the “large Mikdash” the 3rd Temple,

ב”מקדש גדול”, ביהמ”ק השלישי,

and there – in the Holy of Holies,

ושם - בקודש הקדשים,

the Yechida in space (the world),

יחידה שבמקום (שבעולם),

where the Yechida of every Jewish soul

ששם היחידה של כל נפש מישראל

connects with the Yechida above, the Yechida of the world,

מתקשרת עם בחי’ יחידה של­מעלה, יחידו של עולם,

in the complete and true redemption through our righteous Moshiach -

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו —

who is the collective Yechida, immediately now Mamash.

יחידה הכללית, ותיכף ומיד ממש.

 

Article originally appeared on Beis Moshiach Magazine (http://beismoshiachmagazine.org/).
See website for complete article licensing information.